הבלוג שלי Archives | ד"ר רותם ענבר רופאת נשים

נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת?

rotemsup_admin — Thu, 10 Apr 2025 16:41:48 +0000

במהלך העשורים האחרונים התחוללה מהפכה של ממש בתחום הרפואה המונעת והגנטיקה, ואחת התגליות המשמעותיות ביותר הייתה זיהוי המוטציות בנשאיות גנים BRCA1 ו-BRCA2. גנים אלה ממלאים תפקיד קריטי בהגנה על הגוף מפני התפתחות גידולים ממאירים, בעיקר סרטן השד וסרטן השחלות אולם גם גידולים סרטניים נוספים. הגנים BRCA שייכים לקבוצת ה- Tumor Suppressor Genes, כיוון שהם אחראים על בקרת ותיקון נזקי החומר הגנטי בתא, שיכולים להוות טריגר להתפתחות גידול סרטני. לכן, נשאות של מוטציה בגנים אלו מעמידה נשים (וגם גברים) בסיכון מוגבר להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן בגיל צעיר יחסית. נקודת המפנה העיקרית היא בכך שזיהוי מוקדם של הנשאות מאפשר נקיטת צעדים פרואקטיביים שעשויים להציל חיים.

החל משנת 2020, נכנסה הבדיקה לזיהוי נשאות ל BRCA לסל הבריאות, והיא מבוצעת בכל קופות החולים לנשים אשר להן רקע אשכנזי (זאת כיוון שהמוטציה שכיחה מאוד באוכלוסיה זו). החל מ 2025, הבדיקה מבוצעת גם לנשים ממוצא אתיופי. בנוסף, תבוצע הבדיקה לכל הנשים אשר להן רקע משפחתי של סרטנים מסויימים. נשים רבות אינן מודעות לכך שהן נושאות של המוטציה, במיוחד כאשר אין רקע משפחתי מובהק, ולכן חשוב להעלות את המודעות, לפרט את האפשרויות לאבחון ולתאר את הצעדים שניתן לנקוט – ממעקב רפואי תכוף ועד בדיקות הדמיה והתערבויות כירורגיות שונות. במאמר זה נבין מהי נשאות BRCA, למי מומלץ להיבדק, מהם הסיכונים והאפשרויות הרפואיות, ונציג כלים שיסייעו בקבלת החלטות מבוססות מידע אישי ורפואי.

מה זה אומר נשאיות BRCA ולמה זה חשוב?

המונח נשאות BRCA מתייחס לנשים (וגם גברים) הנושאים מוטציה (שינוי גנטי) באחד משני הגנים: BRCA1 או BRCA2 – קיצור של Breast Cancer Gene 1/2. גנים אלו הם חלק ממערכת תיקון ה-DNA בגוף האדם, ותפקידם לזהות ולתקן פגיעות במידע הגנטי של התא, ובכך למנוע התפתחות של תאים סרטניים. כאשר מתרחשת מוטציה בגנים אלו, היכולת של הגוף להגן על עצמו מפני שינויים סרטניים נפגעת באופן משמעותי.

המוטציה היא תורשתית, כלומר היא מועברת מהורה לילד בסיכוי של 50% – ללא תלות במין הילד. המשמעות היא שגם נשים צעירות ובריאות עלולות לשאת את המוטציה מבלי לדעת על כך, עד לרגע בו מתגלה סרטן או עד שמתבצעת בדיקה גנטית יזומה.

מדוע זה חשוב?

המשמעות של נשאות BRCA היא סיכון מוגבר לחלות במהלך החיים בסוגי סרטן שונים, בראש ובראשונה:

סרטן השד: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ 50-70%, ולעיתים אף יותר. הסיכון אצל נשאיות BRCA2 מעט נמוך יותר, ומוערך בין 45-60% – לעומת כ-12% באוכלוסייה הכללית.
סרטן השחלות: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ-40%-60%, ולעומת זאת אצל נשאיות BRCA2 הסיכון נמוך יותר, כ-15%-25%. זאת לעומת סיכון של 1-2% באוכלוסיה הכללית.

בנוסף, מוטציות בגנים הללו מעלות גם את הסיכון ללקות בסוגי סרטן נוספים כמו סרטן הלבלב, סרטן הערמונית (בקרב גברים נשאים), סרטן שד בגברים, ובשכיחות נמוכה משמעותית גם מלנומה.

ישראל – אוכלוסייה בסיכון מוגבר:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, נשאות BRCA נפוצה במיוחד – כ-1 מכל 40 נשים עשויה לשאת את המוטציה, פי 10–20 מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. נתון זה הופך את הבדיקה הגנטית לרלוונטית במיוחד לנשים ממוצא זה, גם כאשר אין היסטוריה משפחתית ברורה.

מתי מומלץ להיבדק לנשאות BRCA?

הבדיקה הגנטית לאיתור מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 היא כלי חשוב ברפואה המונעת, ויכולה להציל חיים כאשר היא מבוצעת בזמן הנכון ולאנשים המתאימים. ההמלצה להיבדק אינה חלה על כלל האוכלוסייה, אלא מתמקדת באנשים שנמצאים בקבוצות סיכון מוגברות – בין אם בגלל רקע משפחתי, מוצא אתני או אבחנות רפואיות.

קווים מנחים לבדיקה גנטית:

רקע משפחתי של סרטן:

הקריטריון המשמעותי ביותר הוא היסטוריה משפחתית של גידולים, ובמיוחד:

סרטן שד או סרטן שחלות אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה (אם, אחות, בת).
מקרי סרטן שד בגיל צעיר (מתחת לגיל 50).
גידולים חוזרים או דו-צדדיים בשד אצל קרובת משפחה.
סרטן שד בגברים במשפחה.
סרטן הלבלב או סרטן פרוסטטה גרורתי בקרוב משפחה.
נשאות ידועה למוטציה ב BRCA במשפחה.

אבחנה אישית של סרטן:

נשים שאובחנו עם:

סרטן שד בגיל צעיר (לפני גיל 50).
סרטן שחלות בכל גיל – זוהי קבוצת סיכון מובהקת, גם ללא רקע משפחתי.
תחלואה ביותר מסוג אחד של סרטן
סרטן לבלב
סרטן שד תלת-שלילי (Triple Negative Breast Cancer) מתחת לגיל 60.

מוצא אתני אשכנזי:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, השכיחות של נשאות BRCA גבוהה משמעותית (כ-1 מכל 40 נשים), גם בהיעדר סיפור משפחתי. לכן, ההמלצה בישראל (ובמדינות נוספות עם אוכלוסיות ממוצא דומה) היא לשקול בדיקה יזומה לנשים מעל גיל 25.

גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או שחלות:

גברים אינם חסינים מנשאות BRCA – הם יכולים לשאת ולהעביר את המוטציה לצאצאיהם, וייתכן שגם יפתחו גידולים (כמו סרטן הערמונית, שד או לבלב). לכן גבר שיש לו קרובי או קרובות משפחה מדרגה ראשונה עם BRCA או סרטן שד/שחלות – צריך לפנות לייעוץ גנטי.

נשים שעומדות לפני טיפולי פוריות, שימור פוריות או הריון:

כאשר קיים רקע משפחתי רלוונטי, חשוב לבצע בדיקה לפני הריון או טיפולי פוריות, לצורך שיקולים גנטיים, כולל אפשרות לבדיקות סקר טרום-השרשה (PGD) בנשים אשר מעוניינות שלא להעביר את הנשאות לצאצאיהן.

מה כוללת הבדיקה הגנטית?

בדיקת דם פשוטה הבודקת נוכחות של מוטציות מוכרות בגני BRCA.
הבדיקה מבוצעת לרוב לאחר פנייה לרופא גינקולוג, כירורג שד או אונקולוג. במקרים רבים, מופנית האישה גם לייעוץ גנטי מקצועי בקופת החולים או במכונים אונקוגנטיים.
עבור נשים ממוצא אשכנזי (כולל חלקית) קיימת אפשרות לבדיקה ייעודית למוטציות השכיחות באוכלוסייה זו

חשוב לדעת: גם אם תוצאת הבדיקה שלילית – ייתכן שעדיין קיים סיכון תורשתי אחר, ולכן יש חשיבות רבה לפענוח התוצאות ע"י יועץ גנטי מוסמך. יתר על כן, כיוון שקיימים גנים נוספים אשר יכולים לגרום להתפתחות סרטן, במקרים של סיפור משפחתי חשוד רצוי לפנות לייעוץ אונקוגנטי מסודר אשר יפנה את המטופלת לבדיקות גנטיות רחבות יותר, על פי הצורך.

מדוע חשוב לבצע את הבדיקה בזמן?

גילוי מוקדם של נשאות BRCA מאפשר נקיטת צעדים מניעתיים: ניתוחים, מעקבים, בדיקות הדמיה שגרתיות, שינוי באורח חיים, שימור פוריות ועוד. ככל שהגיל צעיר יותר בעת קבלת המידע – כך האפשרויות הטיפוליות רחבות ומותאמות יותר, כולל אפשרות למנוע את הופעת המחלה.

אילו אפשרויות עומדות בפני נשים נשאיות BRCA?

מעקב רפואי קפדני:

בדיקות MRI של השד אחת לשנה (מגיל 25–30).
בדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד שד מגיל 30 ואילך.
בדיקות דם ואולטרסונוגרפיה של האגן למעקב אחרי השחלות.
בדיקת כירורגית שד ורופאת נשים מדי 6 חודשים
בדיקות דם לסמנים ביוכימיים בדם

טיפולים מניעתיים:

ניתוח לכריתת שדיים מניעתית (עם או בלי שחזור) יכול להפחית ב-95% את הסיכון לסרטן שד.
ניתוח להסרת שחלות וחצוצרות מפחית משמעותית את הסיכון לסרטן שחלות ואף משפיע לטובה על מניעת סרטן שד. לנשאיות BRCA1, ההמלצה היא לבצע ניתוח זה בגילאים 35-40, ואילו לנשאיות BRCA2 ההמלצה היא לבצעו בגיל 40-45, כמובן שלאחר השלמת תוכנית הילודה.
במקרים ספציפיים, תוצע לנשים לקראת ניתוח לכריתת השחלות גם ניתוח לכריתת הרחם, בין אם בשל בעיות רחמיות נלוות (רחם שרירני, דימומים כבדים) ובין אם לצורך שיפור האפשרויות לטיפול הורמונלי חלופי לאחר הניתוח (ללא צורך בפרוגסטרון, ללא דימומים ועוד).

שימור פוריות:

הקפאת עוברים במקרים בהם נשים מעוניינות לעבור ניתוח לכריתת השחלות ועדיין שוקלות אפשרות של הריון, ויש להן בן זוג לצורך הורות משותפת
הקפאת ביציות במקרים בהם נשים שוקלות אפשרות של הריון בעתיד, ואינן נמצאות בזוגיות הרלוונטית לצורך הורות משותפת.

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר:

נשים אשר עוברות כריתה מניעתית של השחלות בשל נשאות ל BRCA פעמים רבות נכנסות לגיל המעבר מוקדם מהצפוי, מה שידוע כמנופאוזה מוקדמת. מנופאוזה כירורגית (מנופאוזה אשר נכנסים אליה בעקבות ניתוח לכריתת השחלות) היא תהליך מהיר אשר מתרחש בבת אחת, בניגוד לכניסה ההדרגתית לגיל המעבר אשר מתרחשת באופן פיזיולוגי. בשל ההשלכות כבדות המשקל של מצב רפואי זה, לאותן נשים מומלץ לקבל טיפול הורמונלי חלופי בסמיכות לניתוח, גם כדי למנוע את תסמיני גיל המעבר וגם כדי לשפר את מצבן הבריאותי ולמנוע תחלואה.

היבטים נפשיים וחברתיים

קבלת אבחנה של נשאות BRCA מלווה כמעט תמיד בחששות, תחושת חרדה והתלבטות לגבי פריון, ניתוחים וטיפולים מניעתיים נוספים. חשוב להיעזר בגורמים מקצועיים:

ליווי פסיכולוגי.
ייעוץ רופא מומחה לגיל המעבר
ייעוץ גנטי משפחתי.
קבלת תמיכה בקבוצות נשים נשאיות.

טבלה: השוואה בין אפשרויות לנשאיות BRCA

אפשרות	יתרונות	חסרונות / שיקולים
מעקב תקופתי	מאפשר גילוי מוקדם וטיפול בשלבים ראשוניים	אינו מונע הופעת הסרטן
כריתת שדיים מניעתית	מפחיתה סיכון לסרטן שד באופן משמעותי. מקל מאוד על מתן טיפול הורמונלי חלופי	ניתוח מורכב עם השלכות רגשיות. יש צורך לשלב גם ניתוח שחזור (אפשרי יחד)
כריתת שחלות	מפחיתה באופן משמעותי סיכון לסרטן השחלות והשד	גורמת להפסקת מחזור מוקדמת וכניסה לגיל מעבר מוקדם. מסיימת את תקופת הפוריות.
טיפול הורמונלי חלופי	שיפור תסמיני גיל מעבר ושיפור בריאות עתידית	יש צורך להתאים את הטיפול לנשאיות, במיוחד בבחירת סוג הפרוגסטרון.

לסיכום

נשאות ל-BRCA היא אינה גזירת גורל, אלא מידע חשוב שיכול להציל חיים. אבחון מוקדם, ייעוץ מקצועי ובחירה מושכלת בין האפשרויות הרפואיות – כל אלה מאפשרים לנשאיות לשלוט בגורלן הבריאותי ולמנוע מחלה. אנו ממליצים לכל אישה בעלת רקע משפחתי או גורמי סיכון לפנות לייעוץ גינקולוגי מקצועי ולהיבדק.

שאלות ותשובות נפוצות על נשאיות BRCA

מה ההבדל בין BRCA1 ל-BRCA2?

שתי המוטציות מעלות את הסיכון לסרטן, אך BRCA1 קשור לסיכון גבוה משמעותית לסרטן שחלות, ומעט יותר מאשר BRCA2 לסרטן שד. בנוסף, סוגי סרטן השד הנפוצים שונה מעט בכל אחת מהנשאויות.

האם כל אישה אשכנזייה צריכה להיבדק?

אף אישה לא חייבת להיבדק, זוהי בחירה אישית. אולם לכל אישה עם מוצא אשכנזי, ואפילו חלקי, קיימת אפשרות להיבדק החל מגיל 25. כיוון שגילוי מוקדם של הנשאות יכול להציל חיים ולמנוע מחלה, מומלץ ורצוי מאוד להיבדק. בנשים עם רקע משפחתי של סרטן, ההמלצה רלוונטית פי כמה.

האם ניתן למנוע את הופעת הסרטן?

אין מניעה מוחלטת, אך ניתוחים מקטיני סיכון ומעקב רפואי סדיר על פי כל ההמלצות יכולים לצמצם את הסיכון בצורה דרמטית, ואף לזהות גידול סרטני בראשית דרכו, מה שמגדיל את הסיכוי לריפוי.

מה לגבי פוריות והריונות?

כריתת שחלות מונעת הריון טבעי ולכן יש לשקול שימור פוריות לפני הניתוח. נשים רבות פונות לטיפולי פוריות או שימור ביציות. ככלל, ההמלצה לכריתת שחלות מניעתית היא לאחר השלמת תוכנית הילודה.

האם יש תמיכה רגשית לנשאיות?

כן, קיימות קבוצות תמיכה, קיימות קבוצות פייסבוק ייעודיות לנשאיות, וכן אפשרות לייעוץ פסיכולוגי במסגרת הקופה, מרפאות נשאיות בבתי החולים או באופן פרטי.

האם ניתן להעביר את הגן לדור הבא?

כן, מדובר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית – כל ילד/ה של נשאית נמצא/ת בסיכון של 50% לקבל את המוטציה.

האם נשאיות ל BRCA יכולות לקבל טיפול הורמונלי לגיל המעבר?

בהחלט כן. לנשים צעירות אשר עוברות כריתת שחלות מניעתית, מומלץ ורצוי לקבל טיפול הורמונלי חלופי. רצוי להגיע להתייעצות עם רופאה לגיל המעבר טרם הניתוח, על מנת להגיע במוכנות מלאה ולהתחיל את הטיפול זמן קצר לאחר הניתוח.

עמותת גנים טובים

האגודה למלחמה בסרטן

The post נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

לידה לאחר ניתוח קיסרי – במה כדאי לבחור?

rotemsup_admin — Thu, 10 Apr 2025 04:55:06 +0000

לידה אחרי ניתוח קיסרי היא נושא שמעסיק נשים רבות, לאור העובדה שלידה קיסרית היא אחת מדרכי הלידה השכיחות בעידן המודרני. שיעור הניתוחים הקיסריים במדינות מערביות, לרבות ישראל, עומד היום על כ-25%–35% מכלל הלידות. מדובר בהליך רפואי מציל חיים במקרים רבים, אך אינו חף מהשלכות וסיכונים, הן בלידה עצמה והן בלידות עתידיות. נשים רבות אשר עברו ניתוח קיסרי שואלות את עצמן: האם בהריון הבא אוכל ללדת בלידה נרתיקית רגילה? מהם הסיכויים שלי להצליח? האם זה בטוח לי ולעובר? מה היתרונות ומה הסיכונים? והאם זו בכלל אפשרות שעומדת בפניי?
התשובה, כמו ברפואה בכלל, היא אינדיבידואלית ומשתנה מאישה אחת לשניה, בהתאם למצב הרפואי הייחודי לכל אישה. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים יולדות בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי – תהליך המכונה VBAC Vaginal Birth After Cesarean. מדובר באפשרות שמומלץ לבחון עם הרופא המטפל, תוך הבנה מלאה של הסיכונים, היתרונות וההתאמות הנדרשות. במאמר זה נסקור בהרחבה את כל מה שחשוב לדעת על נסיון לידה אחרי קיסרי –TOLAC- Trial of labor after cesarean, מתי זה אפשרי, מתי עדיף לבחור בקיסרי חוזר, ומה אומרים המחקרים העדכניים בתחום.

מהי לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי (VBAC)?

VBAC – ראשי תיבות של Vaginal Birth After Cesarean – היא לידה נרתיקית (רגילה) של אישה שעברה בעבר ניתוח קיסרי. נסיון הלידה עצמו, טרם הלידה, נקרא בדיוק רב יותר TOLAC- ראשי תיבות של Trial Of Labor After Cesarean. בעבר נהגו לחשוב שניתוח קיסרי מונע אפשרות ללידה רגילה בעתיד, אך כיום, הודות להתקדמות היכולת הרפואית, ידע ממחקרים קליניים והניסיון המצטבר, ידוע כי רבות מהנשים שעברו ניתוח קיסרי מסוגלות ללדת בלידה רגילה, ולעיתים אף בצורה בטוחה יותר מהלידה הקודמת.

לידה רגילה אחרי קיסרי מאפשרת להימנע מניתוח חוזר ומלווה לרוב בהחלמה מהירה יותר, פחות סיבוכים, פחות סיכונים הקשורים להרדמה וכמובן אפשרות ללידות רגילות בעתיד. עם זאת, VBAC אינה מתאימה לכל אחת, ויש לשקול אותה בהתאם לקריטריונים רפואיים מדוייקים כמו סוג החתך הקודם ברחם, מספר הניתוחים שעברה האישה בעבר, סיבת הניתוח הקודם ומצב ההריון הנוכחי.

חשיבות הבחירה המודעת

בבחירה בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי יש חשיבות גדולה להיכרות עם הסיכונים והסיכויים. מחקרים מצביעים על כך שכ-60%–80% מהנשים שמתאימות ל-VBAC אכן מצליחות ללדת בלידה נרתיקית מוצלחת. מדובר באחוז הצלחה גבוה יחסית, במיוחד כאשר ההריון מתקדם באופן תקין והלידה מתבצעת בהשגחה רפואית, תוך ניטור מתמיד של האם והעובר. המפתח לחוויית לידה מוצלחת לאחר ניתוח קיסרי טמון בכך, שהיולדת תנהל דיון מושכל עם רופאיה, הן במהלך מעקב ההריון והן לקראת הלידה ובחדר הלידה, להבנת מכלול השיקולים- בעד ונגד, במקרה של ההריון הספציפי שלה. רק כך, יכולה כל יולדת לקבל את ההחלטה המודעת והטובה ביותר עבורה, בין אם תהיה זו נסיון לידה רגילה, ובין אם ניתוח קיסרי חוזר.

מתי אפשר ללדת VBAC?

לידה רגילה אחרי קיסרי מתאפשרת בעיקר כאשר:

היה רק ניתוח קיסרי אחד קודם.
החתך הקודם ברחם היה רוחבי(transverse) ולא אורכי, ואין תיאור ספציפי מסיכום הניתוח הקודם אשר מחשיד לפגיעה בגוף הרחם.
אין מניעה רפואית חדשה מניהול לידה רגילה, כגון שליית פתח, מצג שאינו ראש או עובר גדול במיוחד.
היולדת מעוניינת לנסות לידה רגילה ומבינה את הסיכונים והיתרונות.

חשוב לזכור: ההחלטה על סוג הלידה צריכה להתקבל יחד עם הרופא/ה המטפל/ת, תוך בחינה של כלל הנתונים הרפואיים העדכניים.

באילו מצבים הסיכוי להצלחה בלידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי גבוה?

לכל אישה אשר מעוניינת בלידה רגילה לאחר קיסרי סיכויי הצלחה שונים. אותם סיכויי הצלחה מושפעים מנתונים רבים, כאשר העיקריים ביניהם מובאים כאן:

סיבת הניתוח הקיסרי הקודם: כאשר הניתוח הקודם היה עקב סיבה אשר נוטה לחזור על עצמה, כגון מבנה וגודל האגן של האישה, הסיכוי להצליח נמוך מאשר במצבים בהם סיבת הניתוח היתה חד פעמית. דוגמה לסיבות חד פעמיות, אשר מאפיינות את הלידה הקודמת ויכולות להשתנות לגמרי בהריון הנוכחי, הן מצג עכוז, לידת תאומים, שלית פתח או שמט של חבל הטבור.
מספר הניתוחים הקודמים: לאחר ניתוח אחד ניתן ואף רצוי לשקול VBAC, לאחר שניים ההמלצה הינה על ניתוח קיסרי חוזר אולם לא קיים איסור גורף על לידה רגילה בנתונים מסויימים. ואולם, לאחר שלושה ומעלה הסיכוי להצליח נמוך ביותר, ולידה במצב זה עומדת בניגוד מוחלט להמלצה הרפואית.
קיומן של לידות נרתיקיות קודמות: כאשר יולדת מגיעה ללידה לאחר ניתוח קיסרי קודם, סיכוייה להצליח עולים אם היו לה לידות נרתיקיות קודמות, גם לפני אולם בעיקר אחרי הניתוח הקיסרי.
היעדר סיבוכים או סיכונים חריגים בהריון הנוכחי: במצבים בהם ההריון והלידה הם בסיכון נמוך, כלומר הריון של עובר יחיד, במשקל תקין, במועד, עם מיקום שליה תקין וללא תבניות פתולוגית בניטור העוברי- הסיכוי להצליח בלידה רגילה עולה.
התפתחות לידה באופן ספונטני: כאשר הלידה מתחילה באופן עצמוני, ולא נדרש תהליך של השראת לידה- הסיכוי להצליח עולה, והסיכוי לסיבוכים יורד.

מהם הסיכונים בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי?

למרות ש־VBAC נחשבת לאופציה בטוחה עבור נשים רבות, חשוב להיות מודעים לסיכונים האפשריים. ההחלטה לנסות לידה רגילה לאחר קיסרי צריכה להתקבל לאחר דיון מקיף עם רופא/ת הנשים, תוך בחינת הסיכונים האישיים של המטופלת.

קרע ברחם (Uterine Rupture)

זהו הסיכון המרכזי והמשמעותי ביותר בלידה רגילה לאחר קיסרי. קרע ברחם מתרחש כאשר הצלקת הרחמית שנותרה מהניתוח הקודם נפתחת, או נקרעת במהלך הצירים. הקרע יכול להיות לאורך כל הצלקת הרחמית הקודמת, או רק בחלקה. קרע של הרחם הוא מצב חירום מיילדותי, אשר מסכן את האם והעובר, ודורש ניתוח קיסרי דחוף. הסימנים הקליניים אשר מחשידים לקרע רחמי הם שינויים בדופק העובר, הופעת דימום חריג, שינוי במבנה ומראה הרחם, עליה או שינוי בגובה הראש בבדיקה וגינלית, וכאבים בכתפיים.

הסיכון לקרע ברחם בלידה לאחר ניתוח קיסרי אחד עם חתך רחמי רוחבי (transverse) מוערך בכ- 0.5%.
לאחר שני ניתוחים קיסריים, הסיכון עולה לכ-1.5-2%
כאשר הלידה מופעלת באופן יזום לרבות באמצעות שימוש בתרופות, הסיכון לקרע רחמי עולה פי 2-3 מאשר במצב של לידה אשר מתחילה ספונטנית.

צורך בהתערבות דחופה

במקרה של סיבוך כלשהו במהלך הלידה – כמו האטות בדופק העובר, חוסר התקדמות של הלידה או חשד לקרע ברחם – ייתכן ויידרש ניתוח קיסרי דחוף. בניתוח חירום, בניגוד לניתוח אלקטיבי (מתוכנן מראש)- שיעור הסיבוכים עולה, הן לאם והן לעובר. בנוסף, בלידה ראשונה לאחר ניתוח קיסרי, עולה מעט הסיכוי ללדת בלידה מכשירנית. VBAC מחייב התנהלות במסגרת רפואית המוכנה לתגובה מיידית, עם צוות מיומן, חדר ניתוח זמין ואמצעים לניטור מתמיד.

שליה נעוצה

כאשר השליה בהריון הנוכחי משתרשת באזור הצלקת הרחמית הקודמת, יכול להיווצר מצב של שליה נעוצה. זוהי שליה אשר משתרשת עמוק מהרגיל בדופן הרחם, ויכולה לחדור לשריר הרחם וגם לאיברים סמוכים. מצב זה בדרך כלל אינו מהווה בעיה במהלך ההריון, אלא גורם לקושי ניכר בהפרדת השליה לאחר הלידה, ועלול לגרום לאובדן דם רב סביב הלידה. במצבים של שליה נעוצה, יש להיערך מראש עם צוות מתאים, מוצרי דם ואפשרות של ניתוח קיסרי מורכב.

אי הצלחת הניסיון ללידה רגילה

בין 20% ל־40% מהנשים המנסות VBAC יזדקקו לבסוף לניתוח קיסרי חוזר במהלך הלידה. ניתוח חירום לעיתים כרוך ביותר סיבוכים מאשר ניתוח מתוכנן. חשוב להדגיש: כאשר הלידה מתבצעת בתנאים מתאימים, עם ניטור רציף ובליווי צוות מנוסה – הסיכון הכללי נמוך יחסית, והסיכוי ללידה מוצלחת גבוה מאוד.

סיבוכים עובריים ומצוקת עובר

קרע רחמי הינו מצב אשר מסכן גם את העובר. אולם, אם מוציאים את הסיכונים העובריים הנובעים מקרע רחמי, אזי הסיכונים לעובר בלידה לאחר ניתוח קיסרי קודם אינם שונים מהותית מהסיכונים בכל לידה רגילה אחרת.

יתרונות של לידה נרתיקית אחרי קיסרי

עבור נשים שמתאימות ל־VBAC, לידה נרתיקית עשויה להציע יתרונות רבים לעומת לידה קיסרית חוזרת. יתרונות אלו נוגעים הן לבריאות האישה, הן להתאוששות לאחר הלידה, והן להריונות עתידיים.

החלמה מהירה וקלה יותר

אחד היתרונות הבולטים של לידה רגילה הוא זמן ההחלמה הקצר יחסית. בעוד שלאחר ניתוח קיסרי האישה נדרשת לשהות בבית החולים 3–5 ימים עם תקופת החלמה של מספר שבועות, לידה רגילה מאפשרת לרוב שחרור תוך 24–48 שעות, עם חזרה מהירה יותר לפעילות יומיומית.

פחות סיבוכים רפואיים

לידה נרתיקית כרוכה בפחות סיבוכים הקשורים לניתוחים – כגון זיהומים, פגיעה באיברים סמוכים, הצטלקות פנימית (הדבקויות), דימומים כבדים או תגובות להרדמה.

שיפור בפריון העתידי

נשים שילדו בלידה רגילה נוטות להתמודד עם פחות בעיות פוריות בהמשך, במיוחד בהקשר של צלקות ברחם או הידבקויות ברחם (Asherman’s Syndrome), או הידבקויות סביב החצוצרות, שעלולות להיגרם מניתוחים חוזרים.

סיכון מופחת לסיבוכי השתרשות השיליה בהריונות הבאים

לידות קיסריות חוזרות מעלות משמעותית את הסיכון לשיליה נעוצה (Placenta Accreta), שיליית פתח ושילובם- שלית פתח נעוצה. כל אחד ממצבים אלה טומן בחובו סיכונים נוספים בלידה, ובעיקר הסיכון לדימום מוגבר או קושי בהפרדת השליה. לידה נרתיקית מפחיתה את הסיכון לסיבוכים אלו.

היעדר הגבלה במספר הלידות העתידיות

ככל שהאישה עוברת יותר ניתוחים קיסריים, כך עולה הקושי בניתוח עתידי נוסף. ניתוחים חוזרים גורמים להידבקויות והצטלקויות פנימיות בבטן, והידבקות של איברים פנימיים לרחם, מה שמעלה את הקושי הטכני בניתוח ואיתו את הסיכוי לסיבוכים לאם ולעובר. לידה רגילה לאחר ניתוח אחד סוללת את הדרך ללידות וגינליות נוספות גם בהמשך, מה שמשמעותי בעיקר בנשים המתכננות לידות רבות נוספות.

חוויית לידה טבעית

לנשים רבות חשוב לחוות לידה טבעית, מתוך רצון להתחבר לתהליך הלידה, להרגיש משתתפת פעילה בו ולקבל את השליטה בגופן, אשר היתה חסרה להן בלידה הקודמת. לידה רגילה אחרי קיסרי יכולה להיות חוויה מתקנת עבור נשים שחוו לידה קודמת טראומטית, בה לא היתה להן שליטה על מהלך הלידה או התוצאות. לידת VBAC מוצלחת מהווה חוויה חיובית, מחזקת ומתקנת עבור יולדות רבות. זה המקום לציין, כי גם ניתוח קיסרי מתוכנן, ידידותי, באווירה רגועה ומחבקת יכול להוות חוויה מתקנת לא פחות.

יתרונות בריאותיים לתינוק

בדרך כלל, בלידה רגילה קיים פחות סיכון לקשיי נשימה אצל התינוק, בהשוואה לניתוח קיסרי – במיוחד כאשר מדובר בקיסרי מוקדם. בתהליך של לידה רגילה, נדחקים מי השפיר החוצה מדרכי הנשימה של הילוד, מה שמכין את הריאות טוב יותר לקליטת חמצן, ומפחית סיכוי להתנשמות. לידה רגילה גם משפרת את תפקוד מערכת החיסון של הילוד, בשל המעבר דרך הפלורה החיידקית אשר נמצאת בתעלת הלידה ורכישת המיקרוביום הראשוני של הילוד.

מתי נבחר בלידה קיסרית חוזרת?

למרות היתרונות הברורים, במקרים מסוימים ההמלצה הרפואית תהיה לבצע שוב לידה קיסרית. להלן מספר מקרים בהם ימליץ הצוות או הרופא המטפל על לידה קיסרית חוזרת ללא נסיון לידה רגילה :

סיבות בלתי תלויות לניתוח קיסרי- שלית פתח, זיהום פעיל בהרפס, עובר גדול בנוכחות סוכרת הריון ועוד.
ריבוי ניתוחים קודמים
עובר במצג שאינו ראש
בקשת היולדת, לאחר הסבר מלא
חשד לשליה נעוצה
ניתוח קודם בפתיחה מלאה, כאשר הסיבה של הניתוח תלויה במבנה האגן, והעובר הנוכחי במשקל דומה או גדול מהקודם
ניטור עוברי לא תקין אשר מחשיד לקרע רחמי ולא מאפשר לנהל לידה רגילה באופן בטוח

טבלה: השוואה בין VBAC ללידה קיסרית חוזרת

פרמטר	VBAC (לידה נרתיקית אחרי קיסרי)	קיסרי חוזר
סיכוי להצלחת הלידה המתוכננת	כ-60%–80%	ודאי (100%)
זמן החלמה	קצר (ימים בודדים)	ארוך יותר (שבועות)
סיכון לקרע ברחם	0.5%	נמוך מאוד
סיכון לזיהומים	נמוך יותר	גבוה יותר
אפשרות ללידות עתידיות רבות	טובה יותר, פחות הגבלה	עלולה להיפגע

The post לידה לאחר ניתוח קיסרי – במה כדאי לבחור? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים לא סדירים אצל נערות

rotemsup_admin — Wed, 26 Mar 2025 05:51:18 +0000

דימומים לא סדירים אצל נערות הם אמנם תופעה שכיחה, אולם לעיתים הם עלולים להעיד על מצבים רפואיים הדורשים אבחון וטיפול. בגיל ההתבגרות, המחזור החודשי עשוי להיות בלתי סדיר בשל שינויים וחוסר בשלות של המערכת ההורמונלית, אך קיימים גם גורמים נוספים שיכולים להשפיע על סדירות או אי סדירות הוסתות. במאמר זה נסקור את הסיבות המרכזיות לדימומים לא סדירים אצל נערות, כיצד ניתן לאבחן את הבעיה, ומהם הפתרונות הרפואיים הקיימים.

גורמים לדימומים לא סדירים אצל נערות

שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות

במהלך גיל ההתבגרות, הגוף עובר שינויים הורמונליים משמעותיים, ובכללם הבשלה וכניסה לפעולה של הציר ההורמונלי האחראי על הפעלת מערכת המין. במסגרת תהליך זה, יכולים להתרחש לעיתים מחזורים ללא ביוץ, מה שגורם לדימומים וסתיים לא סדירים. חוסר בשלות של ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-שחלה (HPO axis) גורם לתנודות לא קבועות ברמות ההורמונים, מה שמתבטא בדימומים בלתי סדירים, בין אם תכופים ובין אם מרוחקים, עם הפסקות ממושכות בין מחזורי הווסת מצד אחד לצד דימומים בין וסתיים מצד שני.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

תסמונת זו משפיעה על כ-10% מהנערות והנשים בגיל הפוריות והיא אחת הסיבות השכיחות ביותר למחזור לא סדיר. מדובר בהפרעה הורמונלית של השחלה עצמה, הנובעת מכך שרמות גבוהות של אנדרוגנים פוגעות בתהליך הביוץ. עקב כך, קיימים בשחלה זקיקים רבים בשלב טרום- ביוץ, המפרישים אסטרוגן בלבד, והפרוגסטרון, אשר מופרש לאחר הביוץ- חסר. היעדר ביוצים קבוע גורם לוסתות לא סדירים ומרוחקים. נערות ונשים עם PCOS עשויות לחוות תסמינים נוספים כמו שיעור יתר, אקנה, ועלייה במשקל.

הפרעות בתפקוד בלוטת התריס או הפרשת יתר של פרולקטין

הפרעות הורמונליות שונות, המערבות את הורמוני התריס או הפרולקטין, יכולות להשפיע על הציר ההורמונלי אשר אחראי על הורמוני המין. כלומר, ביכולתם של הורמונים נוספים מחוץ למערכת הרביה ליצור דיכוי של ההורמונים אשר מגרים את השחלה. הדבר יכול להתבטא בוסתות מרוחקים או אפילו הפסקת הוסת.

הפרעות קרישה

הפרעות קרישה מולדות או נרכשות יכולות להשפיע על עוצמת הדימום הווסתי. מצבים כמו מחלת פון-וילברנד, תרומבוציטופניה (רמת טסיות נמוכה) או חסר בפקטורי קרישה שונים יכולים להוביל לדימומים כבדים וממושכים. פעמים רבות, נערות עם הפרעות קרישה חוות גם דימומים מוגברים בעקבות חבלות קלות, טיפולים רפואיים וטיפולי שיניים.

מצבי סטרס, פעילות גופנית עצימה במיוחד ושינויים במשקל

רמות גבוהות של לחץ נפשי או רגשי, ובעיקר באופן מתמשך, עלולות לגרום להפרעה בהפרשת הורמונים ולשיבושים במחזור החודשי. גם ירידה דרסטית במשקל או השמנה קיצונית עלולות להשפיע על האיזון ההורמונלי ולהוביל לאי סדירות במחזור. מצב זה שכיח בקרב נערות המתמודדות עם לחץ לימודי, ספורטאיות מקצועיות, נערות שחוו שינוי משמעותי בחייהן האישיים (מעבר עיר, גירושי הורים וכדומה) או נערות עם אורח חיים אינטנסיבי.

הפרעות אכילה

אנורקסיה נרבוזה ובולימיה הן הפרעות שעלולות לגרום לדיכוי ייצור הורמוני המין ברמת המוח, ובהתאמה גם דיכוי פעילות השחלה. דבר זה מוביל להיעדר ייצור הורמוני מין שחלתיים (אסטרוגן ופרוגסטרון), היעדר ביוץ, ולמחזור בלתי סדיר עד הפסקת הווסת (אמנוריאה). כאשר הגוף מתמודד עם חוסר תזונה ורעב, הוא נכנס למצב הישרדותי במהלכו חלה עצירה של הפעילות ההורמונלית ופעילות הרביה. בנוסף, על מנת לקבל וסתות סדירים, נדרשים אחוזי שומן מסויימים בגוף. הפרעת אכילה עלולה גם לגרום לחוסרים תזונתיים משמעותיים, אשר יכולים לשבש את המערכת ההורמונלית ולפגוע בתפקודה בטווח המיידי וגם בהמשך.

תרופות והשפעות חיצוניות

שימוש בגלולות למניעת הריון עשוי להסדיר את המחזור, אך לעיתים תחת שימוש בגלולות יתכנו גם דימומים קלים ולא סדירים. תופעה זו יכולה להיגרם עקב מינון הורמונלי נמוך מדי ורירית רחם דקיקה ולא יציבה. גם שיכחה או דילוג על גלולה יכול לגרום להופעת דימום. התקן תוך-רחמי הורמונלי (IUD) עשוי להפחית את תדירות הדימומים בטווח הארוך, אולם בחודשים הראשונים לאחר השמתו יתכנו דימומים תכופים יותר ולא סדירים. התקן נחושת עלול לגרום לדימומים וסתיים כבדים יותר מאשר היו קודם לכן. תרופות מסוימות, כמו תרופות לדילול דם, תרופות פסיכיאטריות שונות או תרופות לטיפול באפילפסיה יכולות גם הן להשפיע על תפקוד ההורמונים ולגרום לשיבושים במחזור.

דימום טרום ביוץ

עקב ירידת אסטרוגן קלה וזמנית בימים שטרם הביוץ, יכול להופיע דימום קל במועד זה. דימום זה הוא בדרך כלל חלש וקצר מועד, ומשכו יום עד יומיים לכל היותר. הוא חולף עם העליה המחודשת ברמת האסטרוגן.

הריון לא ידוע או לא רצוי

הריון צעיר גורם לאיחור בקבלת הוסת. יחד עם זאת, בהריון צעיר ובעיקר בהריון בלתי תקין יתכנו גם דימומים ממושכים או לא סדירים, החל מהכתמות דמיות ועד דימום כבד. כאשר בנערה פעילה מינית, ובמיוחד אם אינה נוטלת אמצעי מניעה באופן סדיר, מופיעים דימומים יוצאי דופן יחד עם איחור בוסת- בדיקת הריון (אפילו ביתית) היא אחד הדברים המיידיים אותם יש לבצע.

אבחון דימומים לא סדירים

האבחון של דימומים לא סדירים אצל נערות מתבצע בשלבים הבאים:

תשאול רפואי מקיף: הרופאה תשאל לגבי ההיסטוריה הרפואית של הנערה, תרופות שהיא נוטלת, ותלונות נלוות ככל שישנן. כמו כן, יתבצע תשאול מפורט לגבי ההיסטוריה הווסתית של הנערה, כולל תדירות ועוצמת הדימומים, הופעת כאבים נלווים ותסמינים הורמונליים אחרים. נתעכב גם על אורח החיים- לרבות שינויים במשקל, פעילות גופנית, תזונה או רמות סטרס.
בדיקה גופנית מכוונת הורמונים: כוללת הערכת מדד מסת הגוף (BMI), הערכת שיעור יתר, אקנה, וסימני התפתחות מינית נוספים כגון שיעור מיני או גדילת השדיים. בנוסף, ניתן להעריך את צוואר הרחם לקיומם של נגעים שיכולים להוות את מקור הדמם.
בדיקות דם:
- רמות הורמונים (FSH, LH, אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון)
- תפקודי בלוטת התריס (TSH, T4)
- רמת פרולקטין
- בדיקות קרישה לזיהוי הפרעות של נטיה לדמם
- פרופיל מטבולי לבדיקת עמידות לאינסולין ב-PCOS
- ספירת דם והערכת מחסני ברזל
אולטרסאונד אגני: משמש להערכת עובי רירית הרחם, מבנה השחלות, זיהוי תמונה אופיינית לשחלות פוליציסטיות, שלילת מצב של אדנומיוזיס או אנדומטריוזיס, הערכת אפשרות של הריון, הערכת קיומו של ביוץ ועוד. בנערות, בדיקה זו תתבצע על פי רוב בגישה בטנית.
הפניה לבדיקות אבחנתיות נוספות על פי הצורך – כגון אולטרסאונד תלת מימד, בדיקה מכוונת לאנדומטריוזיס, בדיקות מעבדה לבירורים אנדוקריניים נוספים, בדיקות גנטיות, הדמיה מוחית ועוד.

דרכי טיפול

בנערות, פעמים רבות לאחר השלמת הבירור ומציאת הסיבה לדימומים הבלתי סדירים או המרוחקים, לא נדרש לעשות דבר למעט הרגעה, המתנה ומעקב עם ביצוע רישום וסתות מדויק.

מעקב ושינוי אורח חיים

במקרים קלים, ניתן להמליץ על:

תזונה מאוזנת ושמירה על משקל גוף תקין.
הפחתת סטרס באמצעות טכניקות כמו מדיטציה, יוגה ופעילות גופנית. הקפדה על שינה מספקת ועל סדר יום קבוע.
מעקב סדיר אחר תדירות ועוצמת הדימום.

טיפול תרופתי

גלולות משולבות למניעת הריון: מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון. משמשות לסידור המחזור ולמניעת דימומים בלתי סדירים, דימומים עוצמתיים וכאבי מחזור. בנוסף, הן מסייעות להפחתת תסמיני PCOS כמו שיעור יתר ואקנה.
פרוגסטרון בלבד: ניתן לנערות הסובלות מהיעדר ביוץ כמו במקרים של שחלות פוליציסטיות, על מנת לדקק את רירית הרחם ולאפשר דימום וסתי אחת לחודש או יותר. פרוגסטרון בלבד ניתן לשקול בנערות אשר לא יכולות או לא רוצות לקבל טיפול הורמונלי משולב (גלולות).
מטפורמין: משמש כטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, בעיקר כאשר קיימת גם עמידות לאינסולין.
תוספי ברזל: לנערות הסובלות מאנמיה עקב דימומים כבדים.
טיפולים להפרעות קרישה: ניתן לשקול טיפולים אלה במידה ונמצא כי הדימום נובע מהפרעה במערכת קרישת הדם. הטיפול יתבצע בשילוב עם מומחה קרישה.

טיפולים נוספים

טיפולים ברפואה משלימה או תוספי תזונה לצורך איזון הורמונלי

התקן תוך-רחמי (IUD) מצופה הורמונים: ניתן לשקול השמת התקן מפריש הורמון במקרים של דימומים ממושכים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים, או במקרה בו הנערה מעדיפה התקן כאמצעי מניעה. במקרה של נערות, נבחר בהתקן הקטן ועם המינון ההורמונלי הנמוך ביותר.
טיפול ניתוחי (במקרים נדירים ביותר): טיפול מקומי בדימום ממקור של צוואר הרחם, תיקון מומים נרתיקיים או רחמיים מולדים

השוואת גורמים נפוצים לדימומים לא סדירים אצל נערות

גורם	מאפיינים קליניים	שיטת אבחון
שינויים הורמונליים הקשורים בהבשלת הציר ההורמונלי	מחזורים בלתי סדירים לאחר קבלת הווסת הראשון	תשאול רפואי, מעקב
שחלות פוליציסטיות PCOS	אי-סדירות וסתית, וסתות מרוחקים, שיעור יתר, אקנה	בדיקה גופנית, בדיקות דם, אולטרסאונד
הפרעות קרישה	דימומים כבדים, נטייה לחבלות תת-עוריות, דימום לאחר טיפולי שיניים	בדיקות קרישה, בדיקות גנטיות
הפרעות אכילה או שינויים במשקל	מחזור בלתי סדיר או היעדר מוחלט, רזון קיצוני, דימוי גוף נמוך	תשאול רפואי, מדידת BMI, סיוע של גורמי מקצוע נוספים
הפרעות אנדוקריניות נוספות	שינויים במשקל, בשדה הראיה, כאבי ראש, הזעה מוגברת או תחושת קור, דופק מואץ	בדיקות מעבדה לתפקודי בלוטת התריס, פרולקטין והורמונים נוספים על פי הצורך

שאלות ותשובות נפוצות בנושא דימומים לא סדירים אצל נערות

האם דימום לא סדיר אצל נערות הוא מצב מסוכן?

ברובם הגדול של המקרים ממש לא! על פי רוב מדובר בשינויים הורמונליים טבעיים, המאפיינים את השנים הראשונות לאחר קבלת המחזור. יחד עם זאת חשוב להיות במודעות ולגשת לייעוץ ואבחון רפואי, במקרים בהם התופעה לא חולפת, מלווה באובדן דם משמעותי או עם תסמינים נלווים.

כמה זמן לוקח עד שהמחזור החודשי מתייצב?

בדרך כלל תוך 2-3 שנים מהופעת הווסת הראשון המחזור הופך יחסית סדיר, אך ייתכנו חריגות- ישנם מקרים בהם הוסתות נהיים סדירים כמעט מההתחלה, לצד מצבים בהם לוקח מעט יותר זמן למערכת ההורמונלית להבשיל.

האם דימום חזק מצריך טיפול?

דימום כבד, ובמיוחד כזה אשר נמשך לאורך ימים רבים, עם מרווחים קצרים בין דימומים- מצריך בירור וטיפול. במיוחד יש להתייחס לדימומים אשר גורמים לאנמיה, חולשה, עייפות, חיוורון או פוגעים באיכות החיים.

איך ניתן לטפל בדימום לא סדיר?

אבן היסוד לטיפול היא האבחון. זיהוי הסיבה המדוייקת לדימומים הבלתי סדירים תאפשר את מתן הטיפול המתאים ביותר. הטיפול יכול לכלול שינויים באורח החיים, תרופות הורמונליות או טיפולים נוספים.

מתי יש לפנות לרופא?

אם הדימום חזק במיוחד, נמשך מעל לשבוע, דורש החלפת פדים מדי שעה מעבר ליומיים או שלושה הראשונים, או מלווה תסמינים נוספים כמו חולשה קיצונית וסחרחורת- יש לפנות לבדיקת רופא.

The post דימומים לא סדירים אצל נערות appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

rotemsup_admin — Sun, 23 Mar 2025 07:06:07 +0000

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא אחת ההפרעות האנדוקריניות השכיחות ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, המשפיעה על התפקוד התקין של השחלות וגורמת למגוון תסמינים כולל חוסר איזון הורמונלי, הפרעות ביוץ, עלייה ברמות האינסולין והשפעות מטבוליות נוספות. תסמונת השחלות הפוליציסטיות מהווה את אחת הסיבות העיקריות לאי פוריות על רקע ביוץ לא סדיר. בנוסף להשפעות על מערכת הרבייה, ל-PCOS יש השלכות רפואיות משמעותיות, כגון סיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, השמנת יתר, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם.

למרות ששמה של התסמונת מרמז על נוכחות ציסטות בשחלות, אין מדובר בציסטות קלאסיות, אלא בזקיקים קטנים בתחילת דרכם, בשלב שטרם הביוץ, המצטברים בשחלה בשל חוסר ביוץ תקין. התסמונת מאופיינת בשינויים הורמונליים, כולל ייצור ותגובה מוגברת להורמונים זכריים (אנדרוגנים), מה שעלול להוביל לתופעות כמו צמיחת שיער מוגברת, אקנה ונשירת שיער בקרקפת (התקרחות גברית).

שכיחות התסמונת נעה בין 5%-10% מהנשים בגיל הפוריות, ורבות מהן אינן מאובחנות כראוי. בשל השונות הרחבה בתסמינים ובדרגת החומרה, נשים רבות עלולות לחוות קשיים באבחון ובניהול המצב. מודעות לאבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים ואף את הבריאות של נשים עם PCOS.

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)?

PCOS היא הפרעה הורמונלית המשפיעה על תפקוד השחלות ומאופיינת בשלושה מאפיינים עיקריים:

אי-סדירות ביוץ או חוסר ביוץ מוחלט – נשים עם PCOS סובלות לרוב ממחזורים בלתי סדירים או היעדר מחזור חודשי.
רמות גבוהות של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים) – גורמות לתופעות כמו שיעור יתר, אקנה, עור שומני ונשירת שיער באזור הקרקפת.
שחלות עם מראה פוליציסטי – בניגוד לשחלות תקינות, השחלות של נשים עם PCOS מכילות מספר רב של זקיקים קטנים שאינם מבשילים לביוץ.

למרות שהתסמונת נקראת "שחלות פוליציסטיות", היא אינה קשורה בהכרח לציסטות קלאסיות בשחלות, אלא לשינויים מבניים והורמונליים בשחלה. מחקרים מצביעים על כך שהתסמונת היא תוצאה של אינטראקציה בין גורמים גנטיים, מטאבוליים וסביבתיים.

גורמים וגורמי סיכון לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

הגורם המדויק להתפתחות תסמונת השחלות הפוליציסטיות אינו ידוע בוודאות, וקרוב לוודאי שאין גורם אחד. מחקרים מצביעים על מספר גורמים וגורמי סיכון עיקריים שעשויים לתרום להופעתה:

נטייה תורשתית (גנטית): נראה כי קיים מרכיב גנטי בהתפתחות PCOS. נשים שלהן אם או אחות הסובלות מהתסמונת נמצאות בסיכון מוגבר לפתח אותה בעצמן. כלומר, היסטוריה משפחתית של שחלות פוליציסטיות עלולה לרמז על נטייה גנטית לתסמונת.
עמידות לאינסולין והפרשת אינסולין מוגברת: רבות מהנשים עם PCOS מראות תנגודת לאינסולין, מצב שבו תאי הגוף אינם מגיבים ביעילות לאינסולין שמופרש מהלבלב. כתוצאה, הלבלב מפריש כמויות גדולות יותר של אינסולין בניסיון לשמור על איזון רמת הסוכר. אינסולין גבוה מהרגיל מעודד את השחלות להפריש כמות יתר של אנדרוגנים (הורמונים זכריים), מה שתורם לשיבוש הביוץ והבשלת הזקיקים, ולהופעת סימפטומים כמו שיעור יתר ואקנה. עמידות לאינסולין קשורה גם להשמנה בטנית, ושתיהן יחד מחמירות את חוסר האיזון ההורמונלי.
עודף משקל והשמנה (אורח חיים): אורח חיים יושבני, תזונה לא מאוזנת וחוסר פעילות גופנית עשויים להגביר את הסיכון לפתח שחלות פוליציסטיות. השמנה נפוצה בכ-50%–80% מהנשים והנערות עם PCOS, והיא עלולה להחמיר את התנגודת לאינסולין ואת ההיפראנדרוגניזם ובכך להחמיר את תסמיני התסמונת. מנגד, חשוב לציין שהתסמונת יכולה להופיע גם בנשים רזות – כלומר, השמנה אינה תנאי הכרחי ל-PCOS, אך כאשר ישנה השמנה היא לעיתים מחריפה את חומרת התסמונת.
חוסר איזון הורמונלי ואנדרוגנים מוגברים: נשים עם שחלות פוליציסטיות סובלות מעודף בהורמוני מין "זכריים" (אנדרוגנים) המיוצרים בשחלות ובבלוטות האדרנל. היפראנדרוגניזם (עודף אנדרוגנים) הוא סימן היכר מרכזי של התסמונת, והוא הגורם לתסמינים כמו שיעור יתר בפנים ובגוף, שמנוניות העור, אקנה והתקרחות בקרקפת (בפיזור אופייני לגברים). חלק מהמומחים רואים בעודף האנדרוגנים לא רק סימפטום אלא גם גורם תורם – מעגל שמנציח את עצמו, שכן אנדרוגנים גבוהים משבשים את הביוץ התקין.
דלקתיות כרונית בדרגה נמוכה: מחקרים מצאו שנשים עם PCOS סובלות לעיתים ממצב של דלקת מערכתית קלה ומתמשכת. דלקת כרונית זו (Low-grade inflammation) עשויה לעודד את השחלות הפוליציסטיות לייצר עוד אנדרוגנים ובכך לתרום לסיכון למחלות לב וכלי דם בהמשך. גורם זה עדיין נחקר, אך הוא מדגיש את הקשר בין PCOS לבריאות המטבולית והלבבית.

תסמינים אופייניים ל-PCOS

נשים עם PCOS עשויות לחוות מגוון תסמינים, אשר יכולים להשתנות בעוצמתם בין אישה לאישה:

מחזורים בלתי סדירים, מרוחקים או היעדר וסת
קשיים בכניסה להריון על רקע היעדר ביוץ
צמיחת שיער מואצת (hirsutism), בעיקר בפנים, בגב ובחזה
אקנה ונטייה לעור שומני
עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל
נשירת שיער באזור הקרקפת (בדומה להתקרחות גברית)
עיבוי יתר של רירית הרחם, בשל גירוי אסטרוגני מתמשך והיעדר פרוגסטרון

אבחון PCOS

האבחון מתבסס על הקריטריונים של רוטרדם (Rotterdam criteria), הכוללים:

אי-סדירות או היעדר ביוץ – יתבטא בוסתות מרוחקים או הפסקת וסתות.
רמות גבוהות של אנדרוגנים – כפי שנמדדות בבדיקות הדם או מתבטאות בתסמינים חיצוניים.
שחלות פוליציסטיות באולטרסאונד – נוכחות של זקיקים רבים וקטנים בכל שחלה, אשר מקובל לתאר אותם כ"מחרוזת פנינים".

אם מתקיימים לפחות שניים משלושת הקריטריונים, ניתן לקבוע אבחנה של PCOS.

הסיכונים הבריאותיים ארוכי הטווח של תסמונת השחלות הפוליציסטיות

מחלות לב וכלי דם- נשים אלה נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח תסמונת מטבולית- עליה במשקל, שומני דם גבוהים, וסוכרת. כל אלה גם יחד מעלים סיכון להתפתחות טרשת עורקים אשר יכולה לגרום לפגיעה בתפקוד כלי הדם עם סיכון מוגבר לתחלואה לבבית או שבץ מוחי.
סרטן רירית הרחם- גירוי אסטרוגני בלבד לאורך פרקי זמן ממושכים, ללא הפרוגסטרון (אשר מופרש רק לאחר הביוץ), גורם להתעבות לא יציבה של רירית הרחם וחלוקה מוגברת של אותה שכבת תאים, אשר יכולה לצאת מאיזון ולגרום בעתיד להתפתחות סרטן.

אפשרויות הטיפול ב-PCOS

הטיפול מותאם אישית לפי תסמיני המטופלת ורצונה בהריון באותו השלב. הוא כולל שינויים באורח החיים, רפואה משלימה וטיפולים טבעיים, תרופות ולעיתים טיפולי פוריות.

שינוי אורח חיים

תזונה מאוזנת ודלה בפחמימות ריקות וסוכר לבן מסייעת בשיפור רמות האינסולין ובהפחתת כלל התסמינים של התסמונת.
פעילות גופנית סדירה משפרת את הרגישות לאינסולין ועוזרת בוויסות הורמונלי.
ירידה במשקל אפילו של 5-10%, יכולה להשיב ביוצים ומחזורים סדירים. דרך תזונה מתאימה ופעילות גופנית סדירה ניתן להשיג את אותה ירידה רצויה במשקל.

טיפול תרופתי

גלולות למניעת הריון – מאזנות את ההורמונים, מפחיתות רמת אנדרוגנים ומסייעות בהסדרת הווסת.
טיפול בפרוגסטרון בלבד- למשך חלק מהחודש על מנת לאפשר דימומים וסתיים ולמנוע התעבות לא רצויה של רירית הרחם לאורך זמן.
מטפורמין/ גלוקומין – משפר את הרגישות לאינסולין ועוזר לנשים עם עמידות לאינסולין. ביכולתו של טיפול כזה גם לסייע להשבת ביוצים ואף כניסה להריון.
כלומיפן ציטראט או לטרוזול – תרופות המעודדות ביוץ בנשים שמעוניינות להרות.

רפואה משלימה וטיפולים טבעיים

דיקור סיני, עם או ללא שילוב צמחי מרפא
ייעוץ וליווי תזונאית המומחית לתחום
תוסף תזונה אשר מכיל מיו-אינוזיטול, מולקולה סוכרית התומכת באיזון הורמונלי. תוסף זה ידוע כמוריד תנגודת לאינסולין, מפחית אקנה ומסדיר את הביוץ בדרגות הצלחה שונות

טיפולי פוריות

במקרים בהם טיפול תרופתי אינו מסייע, ניתן לפנות להפריה חוץ-גופית (IVF) או טיפולים הורמונליים מתקדמים יותר על מנת להשיג הריון בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

טיפולים להורדת רמות אנדרוגנים

ספירונולקטון, ציפרוטרון אצטט– תרופות אנטי אנדרוגניות, אשר מסייעות להפחתת צמיחת שיער עודפת ואקנה. תרופות אלה בדרך כלל לא יהוו קו טיפולי ראשון.
גלולות אשר הפרוגסטרון שבהן מהווה גורם נוגד אנדרוגנים (דיאנה, בלארה ועוד)
אפילציה או לייזר – אינה מורידה רמת אנדרוגנים, אולם מסייעת להסרת שיער לא רצוי

השוואת טיפולים ל-PCOS

טיפול	מנגנון פעולה	מתאים למי?
שינוי תזונתי ופעילות גופנית	ירידה במשקל, שיפור הרגישות לאינסולין ואיזון הורמונלי, השבת ביוצים ספונטניים	כל הנשים עם PCOS
גלולות למניעת הריון	ויסות המחזור, מניעת עיבוי יתר של רירית הרחם, והפחתת תסמינים אנדרוגניים	נשים שלא מתכננות הריון בקרוב, ושלא קיימת אצלן הוראת נגד למתן גלולות
פרוגסטרון בלבד	מניעת עיבוי יתר של רירית הרחם, והופעת דימומים וסתיים סדירים	נשים אשר אינן רוצות או יכולות לקבל גלולות למניעת הריון
מטפורמין	שיפור עמידות לאינסולין, הפחתת תסמינים מטבוליים, השבת ביוצים ספונטניים	נשים עם עמידות לאינסולין
טיפולי פוריות	השראת ביוץ או הפריה חוץ-גופית	נשים המעוניינות להיכנס להריון

שאלות ותשובות בנושא שחלות פוליציסטיות

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) במילים פשוטות?

זוהי תסמונת בה השחלות של האישה מייצרות כמות מוגברת של הורמונים זכריים (אנדרוגנים), מה שמוביל לשיבוש ביוץ תקין. המשמעות היא שהאישה אינה מבייצת בכל חודש כרגיל, והמחזורים החודשיים עלולים להיות לא סדירים או להיעדר. בנוסף, בתסמונת זו לעיתים מופיעים בשחלות זקיקים רבים שלא הבשילו (ציסטות קטנות) – ומכאן השם "שחלות פוליציסטיות". התסמונת מתבטאת בסימנים כמו מחזור לא סדיר, שיעור יתר, אקנה וקושי בהשגת הריון, והיא קשורה גם לנטייה להשמנה ולעמידות לאינסולין. מדובר במצב שכיח שניתן לנהלו באמצעות שינוי אורח חיים וטיפול רפואי מותאם.

עד כמה נפוצה תסמונת השחלות הפוליציסטיות ואצל מי היא מופיעה?

תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא מאוד נפוצה. ההערכות הן שבין אישה אחת מתוך 10 (ועד 15) נשים בגיל הפוריות סובלת מרמה כלשהי של התסמונת. היא יכולה להופיע כבר בגיל ההתבגרות או בתחילת שנות ה-20, וממשיכה ללוות את האישה לאורך שנות הפוריות. התסמונת חוצה עדות ומגזרים – היא מופיעה בנשים מכל רקע אתני. עם זאת, אם יש היסטוריה משפחתית (אמא, אחות) של PCOS, הסיכון ללקות בתסמונת עולה. לעיתים קרובות התסמונת מתגלה כאשר אישה פונה לרופא בגלל מחזור לא סדיר או קושי להרות, ואז בבדיקות שנעשות מאבחנים כי מדובר בשחלות פוליציסטיות.

האם כל אישה עם שחלות פוליציסטיות תחווה בעיות פוריות?

לא בהכרח. אומנם PCOS הוא גורם מוביל לאי-פוריות עקב בעיות ביוץ, אך חומרת ההשפעה על הפוריות משתנה. ישנן נשים עם שחלות פוליציסטיות בדרגת חומרה קלה, שקיימים אצלן ביוצים ומצליחות להרות באופן טבעי. אחרות עשויות להתקשות יותר ולהזדקק לטיפולי פוריות כדי להביא לביוץ ולהרות. החדשות הטובות הן שטיפולים כגון תרופות להשראת ביוץ (כמו כלומיפן או לטרוזול) יעילים מאוד עבור רוב הנשים עם PCOS, ושיעור גבוה מהמטופלות מצליחות להרות בעזרתם. אם קיים קושי בכניסה להריון, ובמיוחד כאשר הוא מלווה בוסתות לא סדירים או מרוחקים- חשוב לפנות לרופאת הנשים להערכה וקבלת הנחיות והמלצות מתאימות.

אני סובלת מ-PCOS – האם זה אומר שבהכרח אהיה בעודף משקל?

לא. אמנם רבות מהנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות אכן סובלות מעודף משקל או מהשמנת יתר, אך כ-20% מהנשים עם התסמונת הן בעלות משקל תקין ואף רזות. התסמונת כשלעצמה יכולה להופיע ללא קשר למשקל, עקב מרכיבים גנטיים והורמונליים. עם זאת, במקרים של השמנת יתר, התסמינים של PCOS לרוב מוחמרים (יותר בעיות ביוץ, יותר סימני עודף אנדרוגנים). מעודד לדעת, כי בנשים עם עודף משקל, ירידה במשקל יכולה לשפר משמעותית את המצב. אם את במשקל תקין אך סובלת מ-PCOS, הרופא ימליץ לך בכל זאת על תזונה בריאה ופעילות גופנית כדי לשמור על איזון מטבולי. חשוב להבין שהתסמונת עצמה אינה "אשמת" המטופלת – היא מורכבת מגורמים רבים ולא רק ממשקל הגוף.

כיצד מטפלים בשחלות פוליציסטיות והאם אפשר לרפא את התסמונת?

אין כיום טיפול שמעלים לחלוטין את התסמונת (כלומר, אין "תרופה" שמתקנת את הגורם הבסיסי), אך בהחלט אפשר לנהל את התסמונת בהצלחה ולחיות איתה תוך מזעור התסמינים. הטיפול משולב וכולל: שינוי אורח החיים (תזונה ופעילות גופנית) כדי לרדת מעט במשקל ולשפר את חילוף החומרים, טיפול תרופתי כמו גלולות למניעת הריון להסדרת המחזור והפחתת אנדרוגנים, מטפורמין לשיפור תגובת הגוף לאינסולין, ותרופות נגד שיעור יתר במידת הצורך. אם רוצים להרות – ניתן לקבל תרופות להשראת ביוץ או טיפולי פוריות אחרים. המטרה היא להתאים לכל אישה את השילוב הנכון. נשים רבות מצליחות להגיע למחזור סדיר, לשפר את מצב העור ולהרות בעזרת הטיפולים, גם אם התסמונת עצמה לא "נעלמת". חשוב לעקוב לטווח ארוך אחר גורמי סיכון (סוכר, לחץ דם) ולטפל בהם במידת הצורך, משום שהתסמונת היא מצב כרוני. עם מעקב וטיפול ראוי – השלכותיה ניתנות לשליטה.

The post תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

מנופאוזה מוקדמת

rotemsup_admin — Sun, 16 Mar 2025 16:36:41 +0000

מנופאוזה היא שלב טבעי בחייה של כל אישה, המסמן את סיום תקופת הפוריות. בעוד שבדרך כלל מנופאוזה מתרחשת סביב גיל 50, ישנן נשים שחוות גיל מעבר מוקדם – מצב בו הפסקת המחזור החודשי מתרחשת לפני גיל 45, או מנופאוזה מוקדמת מאוד, שהיא למעשה אי ספיקה שחלתית- לפני גיל 40. כ-10% מהנשים יחוו מנופאוזה מוקדמת, וכ 2% יתמודדו עם כשל שחלתי מוקדם. תופעה זו עלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות ורגשיות משמעותיות, ולכן חשוב להכיר את הגורמים, התסמינים ואפשרויות הטיפול הקיימות. אותן נשים, אשר מתבשרות על היותן במנופאוזה מוקדמת, צריכות להתמודד הן עם התסמינים של גיל המעבר מוקדם מהצפוי, והן עם ההשלכות הרגשיות של אותה בשורה. חלק מאותן נשים עדיין לא סיימו מבחינתן את רצונן בילדים נוספים, מה שמקשה עוד יותר על ההתמודדות.

מהם הגורמים לגיל מעבר מוקדם?

גורמים גנטיים

מחקרים מראים כי ישנה השפעה גנטית על גיל תחילת המנופאוזה. נשים שאימותיהן או אחיותיהן חוו גיל מעבר מוקדם, נמצאות בסיכון מוגבר לכך. יתר על כן, שינויים בגנים מסויימים יכולים לגרום להפחתה בתפקוד השחלות וכניסה למנופאוזה מוקדמת (למשל נשאות לתסמונת X שביר, תסמונת טרנר מלאה או חלקית).

ניתוח לכריתת השחלות

ניתוח לכריתת השחלות, כפי שמבוצע במקרים של נשאיות למוטציות בגנים BRCA1 BRCA2 ותסמונת לינץ', מכניס את האישה בבת אחת לגיל המעבר. זאת בניגוד לכניסה ההדרגתית לגיל המעבר אשר מתרחשת בדרך כלל.

טיפולים רפואיים

טיפולי כימותרפיה או הקרנות לאזור האגן פוגעים ברקמת השחלות ועלולים לגרום להפסקת הפעילות ההורמונלית שלהן, מה שמוביל להפסקת הווסת וכניסה לגיל המעבר.

מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות נמצאות בקשר חזק לכשל שחלתי מוקדם. נשים עם מחלות אוטואימוניות שונות ובעיקר תסמונת אדיסון, סוכרת נעורים והפרעה אוטואימונית בבלוטת התריס, הן בעלות סיכויים גבוהים יותר לפתח כשל שחלתי מוקדם. במקביל, נשים עם כשל שחלתי מוקדם נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות אוטואימוניות נוספות. לעיתים ניתן לזהות בדם האישה נוגדנים כנגד רקמת השחלה עצמה, דבר המהווה עדות ברורה למרכיב האוטואימוני.

גורמים סביבתיים ואורח חיים

עישון – מחקרים מצביעים על כך שעישון גורם לפגיעה בתפקוד השחלות ויכול לקצר את תקופת הפוריות במספר שנים.
תזונה לקויה – חוסרים תזונתיים, במיוחד של חומצות שומן חיוניות, ויטמין D ונוגדי חמצון, עלולים לפגוע בתפקוד ההורמונלי התקין ולהוביל להפסקת הווסת מוקדם מהצפוי. גם תת תזונה בכללותה יכולה להביא לקיצור תקופת הפוריות.
מתח נפשי כרוני – לחץ ממושך עלול להשפיע על תפקוד ההיפותלמוס וההיפופיזה, שני אזורים במוח השולטים על פעילות השחלות, ובכך לזרז את הפסקת המחזור החודשי.
משקל גוף נמוך מאוד – נשים עם תת-משקל או הפרעות אכילה כמו אנורקסיה נמצאות בסיכון גבוה יותר למנופאוזה מוקדמת.
חשיפה לרעלים סביבתיים – חומרים כמו ביספנול A (BPA), פטלטים ורעלים סביבתיים אחרים יכולים לפגוע בפעילות השחלות ולתרום להופעת גיל מעבר מוקדם.

תסמינים של מנופאוזה מוקדמת

באופן כללי, תסמיני מנופאוזה מוקדמת יהיו דומים לאלה של מנופאוזה רגילה. אולם, קיימים מספר שינויים קלים אשר אופיינים לגיל מעבר שמופיע מוקדם.

תסמינים וסתיים

הפסקת וסתות מוחלטת למשך מספר חודשים, או קבועה.
אי-סדירות של המחזור החודשי – בתחילת התהליך, המחזור החודשי הופך לעיתים תכוף יותר, ובהמשך חלה התרחקות בין הוסתות, עם שינויים בעוצמת הדימום ובתדירות הווסת.
חזרה של וסתות סדירים לאחר הפסקה ארוכה היא תופעה אשר קיימת במצב של גיל מעבר מוקדם הרבה יותר מאשר במנופאוזה רגילה. לעיתים, גם הריון ספונטני יכול להתרחש במצב זה.

תסמינים ואזו- מוטוריים

גלי חום – תחושה פתאומית של חום כמו גל בעירה העולה בגוף, המלווה בהזעה מופרזת, לעיתים תחושת להט באזור הראש ותחושת קור לאחר מכן.

הזעות לילה- גלי חום ליליים או תחושת חום כללית והזעה מוגברת בשעות הלילה. תופעה זו פעמים רבות מעירה משינה, פוגעת קשות באיכות השינה וקשורה בעייפות כרונית וירידה באנרגיה לאורך שעות היום.

דופק מואץ ופלפיטציות- תחושת מודעות יתר לדופק, פעימות אשר הולמות דרך בית החזה, או התקפי דופק מהיר במיוחד.

תסמינים נפשיים ורגשיים

שינויים במצב הרוח – עצבנות, נטייה למצבי רוח משתנים, אי יציבות רגשית, תחושת מתח ועצב ללא סיבה ברורה, חוסר סבלנות ורגישות יתר לגירויים חיצוניים.
דיכאון וחרדה – תחושת עצבות מתמשכת, החל מדכדוך קל ועד דיכאון מלא, ירידה במוטיבציה ובאנרגיה, קושי ביזימה או הפקת הנאה מפעולות אשר גרמו הנאה קודם לכן. כמו כן, קיימים לעיתים תסמינים של חרדה החל מתחושת חרדה כללית, מחשבות טורדניות ועד להתקפי חרדה ממש.

תסמינים הקשורים בשינה, עירנות וריכוז

קשיי שינה מכל הסוגים- קושי להירדם, יקיצות מוקדמות או התעוררויות ליליות רבות. התופעות הללו יכולות להתקיים עם או ללא קשר לגלי חום או הזעות ליליות.

עייפות כרונית וירידה באנרגיה- תחושה של קושי לשמור על עירנות ואנרגיה גבוהה במהלך היום. תחושות אלה מהוות מקור לקושי ניכר בתפקוד היומיומי של האישה. הן יכולות לנבוע משינה לא מספקת, אולם לעיתים הן קיימות אפילו בנוכחות שנת לילה מספקת.

תחושת ערפול מוחי- קשיי ריכוז, למידה, קושי בזיכרון ושליפת שמות ונתונים.

תסמינים נרתיקיים וקושי בתפקוד מיני

יובש נרתיקי – ירידה ברמות האסטרוגן עלולה לגרום להידקקות רקמת הנרתיק, מה שמביא למגוון תסמינים כגון יובש, עקצוצים, אי נוחות, ריח לא נעים, צריבה וכאבים בקיום יחסי מין.
דלקות חוזרות בשתן- כמו הנרתיק, גם רקמת פתח השופכה (צינור השתן) זקוקה לאסטרוגן, ומחסור בו גורם להידקקות ואטרופיה של אותה רקמה, עם חשיפת יתר שלה לחיידקים אשר מגיעים מהנרתיק ועולים מעלה למערכת השתן.
ירידה בחשק המיני – שינויים הורמונליים משפיעים על הליבידו, וכתוצאה מכך ישנה ירידה ברצון וביכולת לקיים יחסי מין או להגיע לאורגזמה. בנוסף, תסמיני גיל מעבר אחרים כגון גלי חום או עייפות יכולים גם הם לפגוע ביכולת התפקוד המיני.

תסמינים ארוכי טווח

ירידה בצפיפות העצם (אוסטיאופניה ואוסטיאופורוזיס) – ירידה ברמות האסטרוגן גורמת לאובדן מסת עצם ולסיכון גבוה יותר לשברים. היעדר אסטרוגן דוחף את רקמת העצם להעדיף תהליך של פירוק עצם על פני תהליך של בניה.
שינויים במשקל וברמות הכולסטרול – שינויים הורמונליים עלולים לגרום לפיזור שונה של השומן בגוף, עם נטיה להצטברות שומן באזור הבטני, כמו גם לעליה כללית במשקל. בנוסף, קיימת עלייה בסיכון לפתח תסמונת מטבולית הכוללת תנגודת לאינסולין, סוכרת ועליה בשומני הדם, מה שמגביר את הסיכון למחלות לב.
טרשת עורקים- האסטרוגן בנוכחותו מונע היווצרות פלאקים טרשתיים בעורקים. עם היעלמות האסטרוגן והאפקט המיטיב שלו, מתחיל תהליך מואץ של היווצרות טרשת בדפנות כלי הדם. תהליך זה כולל גם את כלי הדם של מערכת העצבים המרכזית (המוח) ואת כלי הדם של הלב, מה שיכול להעלות את הסיכון לארועים של שבץ וארועים איסכמיים של הלב (התקף לב).
בעיות עור ושיער – ירידה ברמות האסטרוגן עלולה לגרום ליובש בעור, יובש בשיער, הופעת קמטים ונשירת שיער. כמו כן, תיתכן תחושת יובש גם בחלל הפה ובריריות.

אבחון מנופאוזה מוקדמת

האבחון מבוסס על מספר שלבים:

היסטוריה רפואית

הרופא יבצע תשאול מקיף על ההיסטוריה הרפואית של המטופלת, כולל תדירות המחזור החודשי, הופעת תסמינים נוספים, רקע משפחתי של מנופאוזה מוקדמת וגורמי סיכון אפשריים כמו מחלות אוטואימוניות או טיפולים רפואיים קודמים. כמו כן, התשאול יתמקד גם בתסמינים אותם חשה האישה, תדירותם ועוצמתם, והקשרם למחזור החודשי.

בדיקות דם

בניגוד למנופאוזה רגילה בגילאים אופייניים, בה אנו לא נזקקים לבדיקות הדם על מנת לאבחן את גיל המעבר, מצב של מנופאוזה מוקדמת הוא יוצא מן הכלל בו פעמים רבות נסתייע בבדיקות דם לפרופיל הורמונלי, על מנת לאשר ולבסס את האבחנה. חשוב לציין, כי רמות ההורמונים השונים עוברות תנודות ניכרות ושינויים במהלך החודש, ולכן ישנה חשיבות למתי הן נמדדות. אם קיים ספק בדיוק הבדיקות, יתכן כי נרצה לבצע אותן שוב.

FSH (הורמון מגרה זקיקים) – רמות גבוהות של FSH מעידות על ירידה בתפקוד השחלות.
אסטרדיול (אחת התצורות של אסטרוגן) – רמות נמוכות מצביעות על תפקוד שחלה ירוד.
LH (הורמון ההצהבה) – רמות מוגברות יכולות להעיד על ירידה בתפקוד השחלות.
פרוגסטרון- הורמון אשר מופרש מהזקיק בשחלה לאחר הביוץ בלבד. רמה מוגברת שלו מעידה על כך שהתרחש ביוץ.
AMH (הורמון אנטי-מולריאני) – משמש להערכת הרזרבה השחלתית ויכול להעיד על הידלדלות מוקדמת של הביציות. בדיקה זו גם נותנת אינדיקציה לגבי יכולת האישה להשיג הריון.
רמות TSH ופרולקטין- לעיתים, הפרעות אנדוקריניות אחרות משבשות את מערכת הורמוני המין ואת הציר ההורמונלי כולו. בדיקות אלה חשובות על מנת לשלול בעיה הורמונלית אחרת כסיבה להפסקת הוסת.

בדיקה גופנית ובדיקות דימות

אולטרסאונד אגני – בדיקה זו מאפשרת להעריך את גודל השחלות ומספר הזקיקים, מה שיכול לספק מידע על תפקוד השחלות. בבדיקה זו מבצעים גם הערכה של עובי רירית הרחם, אשר יכולה לשפוך אור על הסיבה להיעדר וסת ואף לסייע בבחירת הטיפול.
בדיקה גופנית הכוללת בדיקת הנרתיק לסימני יובש ואטרופיה
בדיקות צפיפות עצם (DEXA) – נשים עם מנופאוזה מוקדמת נמצאות בסיכון גבוה לאוסטיאופורוזיס, ולכן בדיקת צפיפות עצם חשובה להערכת בריאות העצם והצורך בטיפול.

בדיקות גנטיות

במקרים בהם קיים חשד לגורם גנטי, ניתן לבצע בדיקות גנטיות לזיהוי תסמונות כמו X שביר או תסמונת טרנר.

בדיקות למחלות אוטואימוניות

נשים עם מנופאוזה מוקדמת עשויות לעבור בדיקות לנוגדנים אוטואימוניים, כמו בדיקות לתפקוד בלוטת התריס, סוכרת או מחלות אוטואימוניות אחרות.

דרכי טיפול במנופאוזה מוקדמת

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר (MHT)

טיפול הורמונלי חלופי משמש להשלמת המחסור באסטרוגן ולעיתים בטסטוסטרון. מתן של הורמונים חיצוניים במקום אלה החסרים בגוף מסייע בהפחתת תסמינים כמו גלי חום, קשיי שינה, שינויים במצב הרוח ושומר על בריאות הלב והעצם. כמו כן, הטיפול ההורמונלי מאט את ההזדקנות של כלל מערכות ואברי הגוף עם הפסקת האספקה של אסטרוגן.
הטיפול בפרוגסטרון ניתן על מנת לבלום את השפעת האסטרוגן ברחם. חשיפה בלתי מאוזנת לאסטרוגן בלבד עלולה לגרום לעיבוי ושגשוג יתר של רירית הרחם, ולסכן את האישה בסרטן רירית הרחם בהמשך.
מתן טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר במקרים של מנופאוזה מוקדמת מפחית את הסיכון למחלות לב ומקטין את התמותה ממחלות לב.
מתן טיפול הורמונלי חלופי מקטין את הסיכון לתחלואה פסיכיאטרית, קוגניטיבית, תסמונת מטבולית ושברים אוסטיאופורוטיים.
מתן טיפול הורמונלי חלופי מקטין את שיעור התמותה מכל הסיבות באותן נשים.
מנופאוזה מוקדמת היא אחת ההתוויות הברורות להתחיל טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר, גם ללא תסמינים משמעותיים.

טיפול מקומי לנרתיק

התסמינים הנרתיקיים אינם הראשונים או המיידים איתם יתמודדו מרבית הנשים במנופאוזה מוקדמת. יחד עם זאת, שכיחות תסמינים אלה עולה מאוד בהמשך, עמוק יותר לתוך גיל המעבר. פעמים רבות, הטיפול ההורמונלי הסיסטמי אינו נותן מענה מספק לנרתיק. לפיכך, גם אם לא באופן מיידי, בדרך כלל נוסיף גם טיפול מקומי לנרתיק. הטיפול היעיל ביותר לנרתיק הינו טיפול הורמונלי מקומי אשר אפשר להחדיר לנרתיק על ידי טבליות, פתיליות או קרמים.

שינויים והתאמות באורח החיים

פעילות גופנית סדירה- השילוב הרצוי הינו פעילות אירובית, פעילות בונת עצם ותרגילי כוח.

הקפדה על תזונה מתאימה- נשים רבות בגיל המעבר מרגישות, שגופן אינו מגיב באותו האופן בו היו מורגלות בעבר, הן מבחינת נטיה להשמנה והן מבחינת קושי בהורדת משקל. נוכח המצב ההורמונלי והגיל המשתנה, לא ניתן להישאר עם אותה התזונה אשר היתה בעבר ולצפות מהגוף לתגובה זהה. לכן, יש צורך להתאים את התזונה והתפריט לגיל המעבר. תזונה מתאימה היא גם בעלת תרומה משמעותית ביותר להפחתת תסמינים שונים של גיל המעבר. רצוי לשלב בתזונה רמות נאותות של סידן ואומגה 3.

היגיינת שינה- נוכח קשיי השינה הנפוצים בגיל המעבר, קיימים מספר הרגלים אותם רצוי לסגל לפני השינה וכוללים שינוי מועדי האכילה, שעות שינה קבועות ומספקות, תאורה מתאימה, המנעות מחשיפה למסכים במיטה, צמצום הסחות דעת לפני השינה, המנעות משתיית קפה ואלכוהול לקראת השינה ועוד.

טיפולים טבעיים ותוספים

תוספי תזונה- תוספת סידן וויטמין D לתמיכה בבריאות העצמות.
מגנזיום אשר יכול לסייע בשיפור השינה
צמחי מרפא – כגון קוהוש שחור ואיזופלבונים ממקור של פולי סויה שעשויים להקל על תסמינים. שיח אברהם אשר יכול לסייע בתלונות הקשורות לתסמונת קדם וסתית ותחושת הדכדוך אשר נלווית אליה.
שורשים נוספים כגון מאקה, אשווגנדה וג'ינסנג אשר יכולים לסייע למגוון תסמינים של גיל המעבר.

טיפול תרופתי אשר אינו הורמונלי

טיפול זה מתאים להנשים אשר אינן יכולות או אינן מעוניינות לקבל טיפול הורמונלי.

ואוזה- תרופה לגלי חום, אשר פועלת ישירות על מרכז ויסות הטמפרטורה במוח והראתה יעילות רבה במחקרים הקליניים.
תרופות למניעת דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI, SNRI ואחרות. תרופות אלה גם יעילות בהפחתת גלי החום במקרים רבים.

רפואה משלימה, תמיכה רגשית ופסיכולוגית

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עשוי לסייע בהתמודדות עם חרדה ודיכאון. קיים גם טיפול CBT ייעודי לקשיי שינה או לאכילה רגשית.
טיפול פסיכולוגי פרטני או קבוצתי
טיפול מיני זוגי או אישי במקרים של קשיים ביחסי מין
דיקור סיני עם או ללא שילוב צמחי מרפא

סיכום

מנופאוזה מוקדמת היא מצב בריאותי מאתגר, המשפיע באופן מהותי על חייהן של אותן הנשים במישורים רבים- גופניים, בריאותיים ורגשיים. יחד עם זאת, קיימים מגוון פתרונות למצב זה, אשר ביכולתם למתן או להעלים את התופעות והתסמינים כמו גם לשפר את הבריאות, איכות החיים ואף להאריך חיים. אם עולה חשד למנופאוזה מוקדמת או שכבר התקבלה אבחנה כזו, חשוב מאוד לפנות לייעוץ רפואי על מנת לשמוע על המשמעויות, אפשרויות הטיפול ויתרונותיו, תופעות הלוואי האפשריות, ולקבל את הטיפול המתאים ביותר עבור כל אישה.

שאלות ותשובות על מנופאוזה מוקדמת

האם מנופאוזה מוקדמת ניתנת למניעה?

במקרים רבים מנופאוזה מוקדמת אינה ניתנת למניעה, אך אורח חיים בריא, הימנעות מעישון ותזונה מאוזנת עשויים להקטין משמעותית את הסיכון.

אילו בדיקות נדרשות לאבחון מנופאוזה מוקדמת?

תשאול מפורט של המטופלת, בדיקות דם להערכת רמות הורמונים כמו FSH, LH ואסטרוגן, לצד בדיקות דימות לשחלות ולרחם.

האם יש טיפולים טבעיים שיכולים לסייע?

כן, תוספים צמחיים המכילים קוהוש שחור, שיח אברהם, שורק מאקה או שילובים שונים שלהם יכולים לסייע לתסמינים ואף להעלימם כליל לפרקי זמן. גם הקפדה על תזונה מתאימה (נטולת סוכר לבן, קמחים לבנים ומזון מעובד) ופעילות גופנית יכולות לשפר משמעותית את התסמינים.

האם מנופאוזה מוקדמת משפיעה על הפוריות?

כן, מנופאוזה מוקדמת גורמת לירידה משמעותית בפוריות, אך קיימות אפשרויות לשימור פוריות כגון הקפאת ביציות, הקפאת עוברים (במקרה בו יש בן זוג או תורם זרע) או תרומת ביציות.

מהם הסיכונים הבריאותיים של מנופאוזה מוקדמת?

לנשים במנופאוזה מוקדמת קיים סיכון מוגבר משמעותית ללקות במחלות לב איסכמיות, אי ספיקת לב, שבץ מוחי, תחלואה קוגניטיבית ובעיות זיכרון, אוסטיאופורוזיס ושברים, תחלואה מטבולית כמו השמנת יתר וסוכרת, וכן סיכון גבוה יותר לעליה בתמותה מכל הסיבות.

כיצד טיפול הורמונלי חלופי יכול לעזור?

במקרה של מנופאוזה מוקדמת, טיפול הורמונלי חלופי גם מסייע בהפחתת התסמינים כמו גלי חום, קשיי שינה ושינויים במצב הרוח, גם בולם את האצת ההזדקנות של אברי הגוף, גם מונע תחלואה שונה כגון טרשת עורקים ודלדול עצם, וגם מאריך את תוחלת החיים.

האם מנופאוזה מוקדמת גורמת לשינויים רגשיים?

כן. במקרים רבים של מנופאוזה מוקדמת הנשים מתמודדות עם שינויי מצב רוח, דכדוך ודיכאון, ירידה באנרגיה ובתאוות החיים ותסמיני חרדה. הטיפול במקרים אלה יהיה תרופתי וגם רגשי.

The post מנופאוזה מוקדמת appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

טיפול הורמונלי בגיל המעבר

rotemsup_admin — Sun, 23 Feb 2025 11:51:46 +0000

גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב טבעי בחיי האישה המאופיין בשינויים הורמונליים משמעותיים. התסמינים הללו נגרמים רובם ככולם מחסר בהורמון אסטרוגן, אותו ייצרו השחלות לאורך כל שנות הפוריות.
עם הכניסה לפרי-מנופאוזה, חלה ירידה הדרגתית ברמות האסטרוגן בגוף, דבר אשר מורגש ונותן אותותיו בכל מערכות הגוף השונות. שינויים אלו עשויים לגרום לתסמינים כמו גלי חום, קשיי שינה, יובש נרתיקי, שינויים במצב הרוח, ירידה בצפיפות העצם, ירידה בחשד המיני ועוד רבים נוספים.
טיפול הורמונלי חלופי (MHT) יכול להקל על התסמינים הללו ולשפר את איכות החיים, אך יש להתאים אותו באופן אישי לכל מטופלת בהתאם לגילה, התסמינים מהם היא סובלת, גורמי הסיכון הרפואיים שלה, משך הזמן אשר חלף מכניסתה למנופאוזה ועוד.

מי מתאימה לטיפול הורמונלי בגיל המעבר?

מרבית הנשים אשר נמצאות בטווח השנים הקרוב יחסית לכניסה למנופאוזה יכולות להתאים לקבלת טיפול הורמונלי. גם בהמשך, אפשרות הטיפול נשקלת למול נתוני האישה מחד, והתסמינים מהם היא סובלת מאידך.
ההתאמה לטיפול נקבעת לפי הגיל, ההיסטוריה הרפואית, הסימפטומים והתלונות, גורמי הסיכון והמטרות הבריאותיות של המטופלת.

קריטריונים לנשים המתאימות לטיפול:

נשים החוות תסמינים של גיל המעבר כמו גלי חום, קשיי שינה, שינויים במצב הרוח, תלונות קוגניטיביות, ארועים של דופק מואץ או תלונות נרתיקיות אשר משפיעים לרעה על איכות חייהן.
נשים עם אוסטיאופניה (ירידה בצפיפות העצם), עם סיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס או שברים אוסטאופורוטיים, אשר יכולות להפיק תועלת מההשפעה החיובית של האסטרוגן על צפיפות העצם.
נשים הסובלות מיובש נרתיקי ותלונות נרתיקיות נוספות כמו צריבה, דלקות בשתן או כאבים ביחסי מין, בהן טיפול הורמונלי נרתיקי עשוי לשפר משמעותית את איכות החיים.
נשים הסובלות מתסמינים נפשיים כמו שינויים במצב הרוח, חרדה או דיכאון הקשורים לירידה ברמות האסטרוגן. טיפול הורמונלי יכול לבוא יחד עם ליווי פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי נלווה בעת הצורך.
נשים במנופאוזה מוקדמת, אשר הווסת פסק אצלן לפני גיל 45, קל וחומר לפני גיל 40. בגילאים אלה, הטיפול ההורמונלי מעלה משמעותית את תוחלת החיים ומפחית תמותה מכל הסיבות.
נשים ללא סרטן שד פעיל, היסטוריה רפואית של סרטן שד (בחלק מהמקרים, ניתן יהיה לשקול טיפול בחלוף זמן, וכתלות בסוג הסרטן ותגובתו להורמונים) או סרטן רירית הרחם
נשים צעירות יותר (מתחת לגיל 60) או בתוך 10 שנים מהופעת גיל המעבר (מה שנקרא על ידינו 'חלון ההזדמנויות לטיפול'), בהן ההשפעה החיובית של הטיפול גדולה יותר מהסיכון הפוטנציאלי. גם בנשים מבוגרות יותר, ניתן יהיה לשקול טיפול באופן פרטני על בסיס סיכון מול תועלת. בנשים מעבר לחלון ההזדמנויות לטיפול, נדרש לעיתים בירור נוסף לגורמי הסיכון טרם התחלת טיפול.
נשים עם תסמינים קשים ועיקשים של גיל המעבר אשר אינן מגיבות לטיפולים חלופיים או טיפולים לא הורמונליים, כמו שינוי אורח חיים, תוספים טבעיים או תרופות מרשם נוספות ללא הורמונים.

נשים שאינן מתאימות לטיפול הורמונלי סיסטמי:

נשים עם היסטוריה של מחלות ממאירות תלויות הורמונים
סרטן של רירית הרחם או סרקומה רחמית
נשים עם סיכון גבוה לקרישי דם- ניתן לעיתים לשקול ולהתאים טיפול על בסיס פרטני, כתלות בסוג קרישיות היתר וחומרת התסמינים, בליווי המטולוגי
מחלת לב וכלי דם פעילה
נשים הסובלות מדימום נרתיקי בלתי מוסבר

סוגי הורמונים בטיפול ההורמונלי

טיפול הורמונלי חלופי מורכב מסוגים שונים של הורמונים, בהתאם לצרכים האישיים של המטופלת.

אסטרוגן

ההורמון המרכזי שמסייע בהקלה על תסמיני גיל המעבר. ניתן בצורות שונות כמו כדורים, מדבקות, ג'ל ותכשירים וגינליים. האסטרוגן מועיל במיוחד בהפחתת גלי חום, שיפור בשינויי מצב הרוח, יובש נרתיקי ואובדן מסת עצם.

פרוגסטרון

ניתן בשילוב עם אסטרוגן לנשים עם רחם, על מנת להגן על רירית הרחם מגדילת יתר או עיבוי יתר כתוצאה מהשפעת האסטרוגן. גידול לא רצוי של רירית הרחם עשוי להוביל בעתיד לסרטן רירית הרחם. את הפרוגסטרון אפשר לקבל בצורות שונות- כדורים, מדבקה, טיפול נרתיקי או התקן תוך רחמי מפריש הורמון.

הורמונים סינתטיים סלקטיביים

כוללים SERMs (מודולטורים בררניים לקולטני אסטרוגן), כמו בזדוקסיפן אשר מחליף את הפרוגסטרון בפעולתו על רירית הרחם, ומניעת השפעת יתר של האסטרוגן. טיפול זה מהווה חלופה לפרוגסטרון בנשים אשר לא יכולות לקבלו בשל תופעות לוואי או בעיות רפואיות אחרות.

הורמונים אנדרוגנים: טסטוסטרון, DHEA

לעיתים ובהתאם לצורך הרפואי נוסיף הורמונים מסוג זה. לטסטוסטרון חשיבות רבה בשימור ושיפור החשק המיני, שמירת בריאות הנרתיק, מצב רוח תקין, ערנות וחיוניות, יכולת ריכוז, חוזקת עצמות, שרירים ורקמות חיבור.

סוג טיפול	סיכום
טיפול באסטרוגן בלבד	הקלה על תסמינים מערכתיים; מתאים לנשים שעברו כריתת רחם
טיפול משולב (אסטרוגן+פרוגסטין)	הקלה על תסמינים מערכתיים מתאים לנשים עם רחם; מגן על רירית הרחם, מעלה מעט יותר סיכון לסרטן השד
טיפול מקומי	הקלה ממוקדת על תסמינים מקומיים (יובש וצריבה בנרתיק, דלקות שתן חוזרות) עם מינון נמוך וסיכונים מערכתיים מופחתים. מתאים לכולן למעט מקרים בודדים

זמני מתן מומלצים לטיפול הורמונלי

מחקרים מצביעים על כך שהתחלת טיפול הורמונלי בגיל המעבר המוקדם (עד עשר שנים מהווסת האחרון) מביאה לתועלת מרבית עם סיכון נמוך יחסית. לעומת זאת, התחלה מאוחרת (מעל גיל 60, או בחלוף עשר שנים מתחילת המנופאוזה) עלולה להעלות את הסיכון לתופעות לא רצויות ומזיקות כגון שבץ, קרישי דם ומחלות לב.
מנתונים אלה נגזר חלון ההזדמנויות האידיאלי לטיפול. יחד עם זאת, חשוב להבין כי גם מחוץ לאותה תקופה ניתן לשקול טיפול, והאפשרות של טיפול אינה נשללת באופן אוטומטי. שקילת הטיפול תעשה תמיד תוך הערכה ושקלול של מכלול הנתונים- יתרונות מול חסרונות.

סיכום

טיפול הורמונלי בגיל המעבר הוא אופציה יעילה להקלה על תסמינים ולשיפור איכות החיים. עם זאת, יש לשקול אותו בהתאם למצב הבריאותי האישי של כל אישה. ד"ר רותם ענבר, מומחית לגינקולוגיה עם נסיון רב בטיפול בגיל המעבר, מציעה ייעוץ אישי ומקצועי להתאמת הטיפול המתאים ביותר עבורך.

לקביעת תור לייעוץ רפואי, ניתן ליצור קשר עם הקליניקה של ד"ר ענבר עוד היום.

שאלות ותשובות נפוצות בנושא טיפול הורמונלי

מהו טיפול הורמונלי בגיל המעבר?

טיפול הורמונלי בגיל המעבר נועד להקל על תסמינים כמו גלי חום ושינויים במצב הרוח ולשיפור צפיפות העצם ובריאות הנרתיק, על ידי איזון רמות ההורמונים בגוף.

מי מתאימה לקבל טיפול הורמונלי?

נשים הסובלות מתסמינים בגיל המעבר וללא סיבות רפואיות אשר מונעות את הטיפול (התוויות נגד) יכולות להנות מהטיפול לאחר ייעוץ מקצועי. מתאימות לטיפול גם נשים עם תלונות נרתיקיות שונות, נשים במנופאוזה מוקדמת ונשים עם ירידה בצפיפות העצם.

אילו סוגי טיפול הורמונלי קיימים?

קיימים טיפולים באסטרוגן בלבד לנשים שעברו כריתת רחם, טיפול משולב אסטרוגן ופרוגסטרון לנשים עם רחם, וטיפולים מקומיים להקלה על תסמינים נרתיקיים.

מהם היתרונות והחסרונות של הטיפול?

הטיפול מספק את המענה הטוב והיעיל ביותר להקלה על מגוון התסמינים של גיל המעבר ושיפור איכות החיים, כמו גם האטת תהליך ההזדקנות של מערכות הגוף השונות, מניעת טרשת עורקים ועוד. יחד עם זאת, הטיפול דורש מעקב סדיר ומקיף בשל סיכונים אפשריים ותופעות לוואי. ככלל, בבחירת הנשים המתאימות, יתרונות הטיפול עולים בהרבה על חסרונותיו.

כיצד מתבצע המעקב במהלך הטיפול?

המטופלת עוברת בדיקות תקופתיות,, אולטרסאונד גינקולוגי ובדיקות דם. במקביל, יש להקפיד על ביצוע בדיקות שגרה כמו מעקב שד, בדיקת פאפ, צפיפות עצם או בדיקות נוספות על פי הצורך. המעקב מתבצע בהתאמה אישית כדי להבטיח טיפול בטוח ואפקטיבי.

The post טיפול הורמונלי בגיל המעבר appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.