ד"ר רותם ענבר רופאת נשים

התקן תוך רחמי: רק פתרון למניעת הריון, או בעל יתרונות ושימושים נוספים?

rotemsup_admin — Wed, 30 Jul 2025 08:02:13 +0000

ההתקן התוך רחמי (IUD) הוא אמצעי מניעה פופולרי ונפוץ המתאים לנשים המעוניינות במניעת הריון ארוכת טווח, יעילה ובטוחה. מדובר במכשיר קטן המוחדר לרחם על ידי רופאת נשים, ומספק הגנה ארוכת טווח מפני הריון, ללא צורך בהתערבות יומיומית או חודשית מצד המשתמשת. בנוסף למניעת הריון יעילה ביותר, יתרונותיו של ההתקן (ההורמונלי- על כך יורחב בהמשך) כוללים גם שיפור בבעיות רפואיות שונות כמו דימומים כבדים, לא סדירים או כאבים במהלך המחזור החודשי. ההתקן התוך רחמי מתאים לנשים רבות בטווח גילאים רחב ביותר בשל היעילות הרבה שלו ומגוון הסוגים המותאמים לצרכים השונים על פי גיל המטופלת והתסמינים מהם היא סובלת.

מאמר זה נכתב על מנת לסייע לכל אישה להבין את ההשפעות השונות של סוגי ההתקנים השונים על הבריאות, המחזור החודשי, הפעילות ההורמונלית, וסיכויי הכניסה להריון של האישה. כמו כן, נסביר למי מתאים כל אחד מסוגי ההתקנים, ומתי. השימוש בהתקן תוך רחמי מצריך הדרכה רפואית מקדימה והתאמה אישית למטופלת, במטרה להבטיח בחירה מדוייקת, את הצלחת השימוש ולהימנע מתופעות לוואי לא רצויות.

מהו התקן תוך רחמי וכיצד הוא פועל?

ההתקן התוך רחמי הוא מכשיר קטן בצורת T (בדרך כלל) אשר מוחדר לרחם על ידי רופא/ת נשים כדי למנוע הריון. ההתקן מונע הריון על ידי מספר מנגנונים, כתלות בסוג ההתקן. ההתקנים נחלקים לשני סוגים עיקריים – התקני נחושת, והתקנים מפרישי הורמון. התקן נחושת יוצר סביבה דלקתית לא מתאימה להפריה ולהשרשת העובר ברחם, בעוד שהתקנים מפרישי הורמון פועלים על ידי עיבוי ריר צוואר הרחם והפיכתו בלתי חדיר, דיקוק רירית הרחם ועיכוב הביוץ. סוגים שונים של התקנים מתאימים לנשים עם צרכים שונים, וגם כאן מתבססת הבחירה הסופית על סמך התאמה אישית.

סוגי ההתקנים התוך רחמיים

ישנם שני סוגים עיקריים של התקנים תוך רחמיים: התקני נחושת והתקנים מפרישי הורמון. בכל סוג מספר תתי סוגי התקנים, כל אחד מהם פועל בצורה שונה ויש לו יתרונות ותופעות לוואי אפשריות שונות.

התקן הורמונלי (התקן המפריש פרוגסטין)

ההתקן ההורמונלי מצופה ומשחרר באופן קבוע את ההורמון הפרוגסטיני לבונורגסטרל (בעל פעילות של פרוגסטרון). התקנים מפרישי הורמון מונעים הריון ביעילות של 99-100%, עם שיעור כישלון של 0.1-0.2%. התקן מסוג זה משפיע על מניעת הריון במספר אופנים:

שינויים ברירית הרחם: ההורמון גורם לכך שרירית הרחם הופכת דקה, וככזאת אינה מסוגלת לקלוט הריון. דיקוק זה של רירית הרחם גם גורם לכך שכמעט ואין דימומים וסתיים בנוכחות התקנים מסוג זה.
הפיכת ריר צוואר הרחם לעבה ובלתי חדיר: הדבר מקשה על מעבר של הזרע דרך הצוואר הרחם, ולכן מונע הפריה.
עיכוב ומניעת הביוץ: לעיתים, להתקן ההורמונלי השפעה על עיכוב הציר ההורמונלי, במיוחד כאשר מדובר בהתקנים עם רמת הורמון גבוהה יותר כמו מירנה. פעולה זו גורמת בחלק מהמקרים למניעת הביוץ, אפקט אשר קיים באופן קלאסי בנטילת גלולות למניעת הריון. זהו אינו המנגנון העיקרי בו פועל ההתקן.

ההתקן ההורמונלי מתאים במיוחד לנשים הזקוקות לאמצעי מניעה יעיל במיוחד, ארוך טווח, לנשים הסובלות מדימומים וסתיים כבדים או ממושכים, לנשים אשר סובלות מאנמיה אשר נגרמת מדימומים וסתיים, לנשים אשר סובלות מכאבי מחזור קשים, ולעיתים לנשים אשר סובלות מתסמינים שונים של PMS ואינן יכולות לקחת טיפול הורמונלי אשר מכיל אסטרוגן.

התקן נחושת (התקן שאינו מכיל הורמונים)

התקן זה עשוי פלסטיק מצופה סליל נחושת, ואינו מכיל שום חומר הורמונלי. פעילותו נובעת משחרור מתמשך ואיטי של יוני נחושת באופן מקומי, ובכך הוא מביא ליצירת סביבה דלקתית ורעילה לזרע, אשר מונעת את תהליך ההפריה. שיעור היעלות של התקן מסוג זה היא גבוהה מאוד, ועומדת על כ 99.3% עם שיעור כשלון של 0.6-0.8%.

התקן הנחושת הוא פתרון אידיאלי עבור נשים שלא רוצות או לא יכולות להשתמש בהורמונים, שסובלות מתופעות לוואי הקשורות להורמונים, או עבור נשים אשר מעדיפות לשמר את מחזור הביוץ והוסת הטבעי ללא כל התערבות. התקן הנחושת יכול לשמש במקרים מסויימים גם כאמצעי מניעה בעת חירום, למניעת הריון לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים.

יתרונות השימוש בהתקן תוך רחמי

התקן תוך רחמי מציע יתרונות רבים עבור נשים המחפשות אמצעי מניעה ארוך טווח, ללא צורך בפעולה כלשהי מצידן באופן יומי או חודשי. להלן היתרונות העיקריים והנוספים של שימוש בהתקן תוך רחמי:

מניעת הריון ממושכת

ההתקן מספק הגנה ממושכת למשך 5 עד 10 שנים, כתלות בסוג ההתקן. מדובר באמצעי מניעה יעיל ביותר, עם אחוזי מניעת הריון של 99-99.8%, אשר מבטל את הצורך בפתרונות מניעה יומיומיים, דאגה משיכחה, או מחוסר של אמצעי מניעה זמין בהישג יד.

גמישות פרטיות ונוחות

ברגע שההתקן מוחדר לרחם, אין צורך לבצע פעולה נוספת כדי להימנע מהריון. השימוש בהתקן לא דורש התעסקות כלשהי, ומאפשר לנשים חופש מוחלט מהתמקדות במניעת הריון. בנוסף, כיוון שההתקן נמצא ברחם, אין בנמצא אריזות או חפיסות כמו באמצעים אחרים, מה ששומר על פרטיות וסודיות מוחלטת של נושאת ההתקן.

התאמה אישית

בשל השוני בין ההתקנים, ניתן להתאים את סוג ההתקן לצרכים האישיים של כל אישה, תוך שיקול דעת על בסיס מצבה הרפואי, גילה, סגנון החיים, ומגוון הסיבות הנוספות בגינן היא מעוניינת בהתקן.

מניעת דימומים וסתיים כבדים וכאבי מחזור

ההתקן ההורמונלי, כחלק מפעילותו של הפרוגסטרון בייצוב ודיקוק רירית הרחם, גורם לכך שהוסתות הופכים עם הזמן חלשים מאוד, קלים, עד לכדי היעלמות של הוסתות. לא מדובר בתופעה לא בריאה, של הפסקת וסת- נהפוך הוא, הוסתות חדלים להופיע או שיש דימום קל בלבד כיוון שאין כמעט תוכן שאמור לצאת. דבר זה גורם להתכווצויות רחם חלשות יותר, ופחות כאבי מחזור. כלומר, התקנים אלה מתאימים מאוד לנשים אשר סובלות מדימומים וסתיים כבדים, ממושכים, דימומים בין וסתיים או כאבי מחזור.

טיפול בדימומים סביב גיל המעבר

לקראת גיל המעבר, בתקופת הפרה והפרימנופאוזה, בשל התנודות ההורמונליות העוצמתיות קיים לעיתים עיבוי ניכר של רירית הרחם, דבר אשר מתבטא בדימומים וסתיים כבדים מלווים קרישי דם. בנוסף, המרחק בין הוסתות מתקצר. שילוב זה עלול לגרום לתמונה של דימומים בלתי פוסקים מלווים אנמיה, חולשה ותסמינים נוספים. במצבים אלה, ההתקן מפריש הפרוגסטרון מירנה ניתן כתרופה אשר נמצאת בסל הבריאות עבור נשים עם דימומים רחמיים כבדים מעל גיל 45.

מניעת הריון בחירום לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים

במקרה של קיום יחסי מין לא מוגנים, ניתן להחדיר התקן נחושת באופן דחוף עד 5 ימים לאחר מועד הביוץ, ביעילות רבה ביותר. הבחירה בהתקן הנחושת לצורך זה נובעת ממנגנון פעולתו והתגובה המהירה של הסביבה הרחמית להתקן זה. יעילותו במצבים אלה גבוהה משל גלולת היום שאחרי.

שיפור בתסמונת קדם וסתית PMS

נשים רבות סובלות מתסמונת קדם וסתית PMS אשר לה תצורות שונות- שינויים במצב הרוח, בחילות, נפיחות, כאבי בטן, רגישות בחזה, כאבי ראש מיגרנוטיים ועוד. התקן הורמונלי יכול פעמים רבות לסייע ולהקל על עוצמת תסמינים אלה. להתקן המצופה פרוגסטרון ספיגה והשפעה סיסטמית במידה זו או אחרת, מה שגורם להפחתת התנודות ההורמונליות אשר מלוות את השלב הקדם וסתי, המתאפיין בירידות הורמונליות חדות.

מקור פרוגסטרון לטיפול הורמונלי בגיל המעבר

הטיפול ההורמונלי לנשים בגיל המעבר משלב, על פי רוב, אסטרוגן ופרוגסטרון. אפשרויות הטיפול הן מגוונות עם דרכי מתן שונות. אחת הדרכים לספק את הפרוגסטרון הדרוש להגנה על רירית הרחם מגדילת יתר היא על ידי התקן תוך רחמי. בנשים עם התקן תוך רחמי מפריש הורמון אשר זקוקות לטיפול הורמונלי לגיל המעבר, נוכל לטפל בקלות רבה על ידי תוספת אסטרוגן בלבד. שילוב זה הוא מצויין, כיוון שמונע דימומים רבים השכיחים במצבים אלה.

טיפול בהיפרפלזיה של רירית הרחם

היפרפלזיה היא שגשוש יתר של תאי רירית הרחם, בתגובה לריבוי אסטרוגן ביחס לפרוגסטרון. מצב זה עלול להוביל לדימומים, התכווצויות, אנמיה, ולעיתים יכול אף להתקדם לשינויים טרום ממאירים או ממאירים. במצבים מסויימים של היפרפלזיה, אחד הטיפולים שניתן להציע הוא פרוגסטרון במינון גבוה, אשר יכול להיות מסופק ישירות לרירית הרחם באופן מתמשך על ידי התקן מסוג מירנה.

תהליך החדרת ההתקן התוך רחמי

החדרת ההתקן היא פעולה פשוטה יחסית אשר נעשית במרפאה על ידי רופאת הנשים. הפעולה אורכת כמספר דקות. במהלך ההתקנה, יש להשתמש בספקולום (מפסק) על מנת לראות היטב את פתח צוואר הרחם ולהשיג גישה אליו, והחדרת ההתקן מתבצעת בהמשך לכך לתוך חלל הרחם. התהליך בדרך כלל אינו מלווה כאבים חריגים אולם בהחלט יכולה להיות אי נוחות, ויתכנו תחושות התכווצות בבטן התחתונה המרכזית או בצדדים. ניתן להנחות את המטופלת לקחת משכך כאבים לפני ההתקנה, ובמקרים מסויימים כדורים לריכוך פתח צוואר הרחם. בתום הפעולה, תבוצע בדיקת אולטרסאונד לוידוא המיקום, וגזירת חוט ההתקן לאורך המתאים. ביקורת רפואית על מנת לוודא שההתקן נותר במקומו והכל כשורה מתבצעת כחודש עד חודשיים לאחר ההתקנה.

תופעות לוואי ותקלות אפשריות

כמו כל אמצעי מניעה אחר, גם ההתקן התוך רחמי עשוי לגרום לתופעות לא רצויות. רוב הנשים לא חוות בעיות, אך יש כאלו שמדווחות סביב ההתקנה על דימומים לא סדירים, כאבים קלים, התכווצויות בבטן התחתונה, או רגישות באזור ההחדרה. בחודשים הראשונים לאחר ההתקנה, יתכנו דימומים קלים ולא סדירים עם ההתקן ההורמונלי, או דימומים וסתיים כבדים יותר עם התקן הנחושת. במקרים נדירים, עשוי להיווצר חשש שההתקן זז ממקומו או יצא מהרחם. זיהום רחמי בעקבות החדרת התקן הוא סיבוך נדיר מאוד (שיעור שאינו עולה על 0.5-1%), ואם מתרחש יהיה זה בסמיכות למועד ההחדרה. זיהומים מאוחרים יותר אינם מיוחסים לקיומו של ההתקן. סיבוך נדיר נוסף (כ-1-5 מקרים לכל 1000 התקנות) עלול להיות ניקוב של הרחם במהלך ההתקנה, על ידי החדרה עמוקה מדי או לא מדוייקת של ההתקן או המוליך אשר נובעת פעמים רבות מקושי טכני במהלך ההתקנה. גם הריון מחוץ לרחם הוא תופעה לא רצויה או כשל של ההתקן, אולם בהקשר זה חשוב לציין כי ההתקנים כולם מונעים הריון באופן כללי, כולל הריונות מחוץ לרחם. יחד עם זאת, אם מאובחן הריון בנוכחות התקן, הסיכוי כי יהיה הוא מחוץ לרחם גבוה יותר מאשר באישה ללא התקן כלל.

מתי כדאי לבחור בהתקן תוך רחמי?

ההתקן התוך רחמי (IUD) הוא פתרון מניעת הריון יעיל ביותר, אך ישנם מספר נתונים שיכולים להצביע על כך שההתקן הוא הבחירה המתאימה ביותר עבורך. החלטה זו צריכה להתקבל בהתייעצות עם רופאת נשים שתבצע הערכה של מצבך הבריאותי ותבחן את הצרכים האישיים שלך. להלן מצבים בהם התקן תוך רחמי יכול להיות פתרון מצוין:

נשים המעוניינות במניעת הריון ארוכת טווח

התקן תוך רחמי מתאים במיוחד לנשים המעוניינות במניעת הריון לטווח ארוך, אך לא רוצות או לא יכולות לקחת אמצעי מניעה יומיים כמו גלולות או מדבקות. ברגע שההתקן מוחדר לרחם, הוא מספק הגנה מיידית וממושכת – בין 5 ל-10 שנים, תלוי בסוג ההתקן. אם את מחפשת אמצעי מניעה ללא צורך במעקב יומיומי או חודשי, ההתקן הוא פתרון מצוין.

נשים שלא מעוניינות בשימוש בהורמונים

נשים רבות מעדיפות להימנע משימוש בהורמונים, בעיקר אם הן סובלות מתופעות לוואי של אמצעי מניעה הורמונליים, כמו שינוי במצבי רוח, עלייה במשקל או כאבי ראש. חלק מאותן נשים מעדיפות מחזור חודשי טבעי ככל שניתן ללא השפעה כלשהי על אופי הדימום. התקן הנחושת (ללא חומר הורמונלי) הוא פתרון אידיאלי במקרה זה. התקן זה מציע מניעת הריון אפקטיבית על ידי שימוש בחומרי פלסטיק ונחושת, מבלי לשחרר כלל הורמונים לגוף.

נשים שסובלות מוסתות כבדים וממושכים ומכאבים בעת הוסת

נשים הסובלות מבעיות רפואיות כמו דימומים לא סדירים, מחזור כבד או כאבים במהלך המחזור החודשי עשויות להפיק תועלת מהתקן הורמונלי. ההורמון בעל הפעילות הפרוגסטינית (לבונורגסטרל) משתחרר מההתקן, מדקק את רירית הרחם, ובכך עשוי להפחית את הדימומים ולהפחית את הכאבים הקשורים למחזור החודשי.

נשים שלא מתכננות הריון בעתיד הקרוב

ההתקן התוך רחמי מתאים לנשים שלא מתכננות הריון בטווח הקצר. בקטגוריה זו נכללות גם נשים אחרי לידה. לאחר השלב הראשוני של ההסתגלות, ההתקן מספק שקט ארוך טווח ורצוי להחדירו רק אם יש מספיק זמן להנות מתקופת היציבות נטולת התופעות. כיוון שהחדרת ההתקן לרחם היא פעולה מעט פולשנית, רצוי שלא לבצעה עבור זמן קצר מדי.

נשים מניקות

בתקופת ההנקה, רצוי שלא להשתמש באמצעי מניעה אשר מכילים אסטרוגן עקב ההשפעה על ייצור החלב ובכלל זה גלולות משולבות, מדבקות או נובה רינג. אחת האפשרויות העומדות לרשות נשים מניקות היא התקנים מכל הסוגים. גם התקני הנחושת וגם ההורמונליים מתאימים לנשים מניקות, בכל שלבי ההנקה.

נשים שלא יכולות לקחת גלולות עקב מצבים רפואיים שונים

נשים עם מצבים רפואיים כגון קרישיות יתר מנועות מנטילת גלולות משולבות המכילות אסטרוגן. מצבים נוספים בהם יש מניעה מנטילת הורמונים הם מיגרנות מורכבות, מעשנות בגיל מבוגר, או מחלות מעי אשר לא מאפשרות ספיגה דרך מערכת העיכול. בכל המצבים הללו ועוד רבים נוספים, התקן תוך רחמי יכול לספק את הפיתרון המתאים.

תשובות לשאלות נפוצות

מהו התקן תוך רחמי ומה היתרונות שלו?

התקן תוך רחמי הוא אמצעי מניעה קטן המוחדר לרחם על ידי רופא, ומונע הריון למשך זמן ממושך. היתרונות שלו כוללים מניעה ארוכת טווח, חופש מכדורים יומיים ושיפור במגוון בעיות רפואיות.

האם יש תופעות לוואי בהחדרת התקן?

רוב הנשים אינן חוות תופעות לוואי משמעותיות. עם זאת, ייתכנו דימומים קלים, התכווצויות או כאבים זמניים לאחר ההחדרה.

איך מתקיימת החדרת ההתקן התוך רחמי?

ההחדרה נעשית במרפאה על ידי רופא נשים. ההליך אורך מספר דקות ולא כרוך בכאבים חמורים, אם כי יכולה להיות אי נוחות קלה.

האם ההתקן מתאים לכל אישה?

לא כל אישה מתאימה לשימוש בהתקן. יש לבצע הערכה רפואית מקיפה וייעוץ עם רופאת נשים לפני קבלת ההחלטה. ככלל, התאמת אמצעי מניעה היא על בסיס אינדיבידואלי וכל מקרה נשקל לגופו.

מה עושים אם ההתקן זז ממקומו?

תזוזות של התקן אינן שכיחות במקרה של התקן אשר נמצא ברחם זמן רב. כחודש עד חודשיים לאחר ההתקנה רצוי לבצע ביקורת על מנת לוודא שההתקן נותר במקומו. אם ההתקן זז ממקומו או נפלט מהרחם החוצה, יש לפנות לרופאת הנשים כדי לשקול אם יש צורך בהחלפה או התקנה מחודשת.

סיכום

ההתקן התוך רחמי מספק פתרון מהיר, ממושך ויעיל למניעת הריון, במיוחד לנשים שאין להן זמן, יכולת או רצון להתמיד בנטילת אמצעי מניעה אחרים. נשים בעלות אורח חיים אינטנסיבי המחפשות אמצעי חד פעמי, קבוע ויעיל למניעה יהנו במיוחד מההתקן. בנוסף, התקנים שונים יכולים לסייע בפתרון של מגוון בעיות רפואיות לנשים בכל טווח הגילאים. אם את מעוניינת לדעת אם התקן תוך רחמי מתאים לך, פני לרופאת הנשים לקבלת ייעוץ רפואי מקצועי.

The post התקן תוך רחמי: רק פתרון למניעת הריון, או בעל יתרונות ושימושים נוספים? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים בתחילת הריון: סיבות, משמעויות ופתרונות

rotemsup_admin — Tue, 15 Jul 2025 05:40:04 +0000

דימומים בתחילת ההריון הם תופעה שכיחה מאוד, אך עם זאת מעוררת דאגה בקרב נשים רבות. כאשר אנו מדברים על תחילת ההריון הכוונה היא, בדרך כלל, לטרימסטר הראשון- כלומר השליש הראשון של ההריון. שיעור ההריונות בהם מופיע דימום, חד פעמי או חוזר, בטרימסטר הראשון- עומד על כ 25% מקרב כל ההריונות, וכ-20% מכלל ההריונות התקינים (אשר יסתיימו בלידה). מרבית הדימומים בתחילת ההריון הם קלים, ואינם מהווים סכנה להריון, אולם חשוב מאוד להכיר את הסיבות האפשריות וכיצד ניתן להתמודד עימן. גם באותם מקרים קלים וחולפים, בדרך כלל יש צורך בבדיקה רפואית מקיפה להערכת מידת סכנת הדימום לאישה או להריון, איתור סיבות אשר דורשות טיפול, התייחסות או מתן הנחיות להמשך ההריון.

הריון הינו תקופה רגישה עבור נשים, תקופה בה חששות וחרדות מועצמים, ולעיתים מלווה אי ודאות רבה. יש הריונות אשר הושגו לאחר מאמצים רבים וארוכי שנים, ועל כן קל להבין מדוע ארועים אלה של דימום עשויים לגרום לדאגה רבה כל כך.

במאמר זה נדון בסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון, כיצד לאבחן את הסיבה, מתי יש לפנות לרופא, ונספק מידע חשוב נוסף שיסייע לנשים לשפוך אור על מצב מדאיג זה.

מהן הסיבות לדימומים בתחילת הריון?

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון רב של סיבות. חשוב לציין, כי לא כל דימום בהריון מעיד על בעיה חמורה- נהפוך הוא, מרבית הדימומים בטרימסטר הראשון אינם מעמידים בסכנה את ההריון. נסקור כאן את הסיבות השכיחות והנדירות, כמו גם את הסיבות המסכנות את המשך ההריון ואת אלה שלא.

דימום השתרשות העובר

במהלך השלב הראשוני של ההריון, בשבועות שלאחר ההפריה, כאשר העובר מתחיל להשתרש ברחם- חלק מהנשים עשויות לחוות דימום קל. דימום זה מופיע בדרך כלל בשבוע 4-5 להריון, ונגרם כתוצאה מהתחפרות העובר ברירית הרחם. דימום זה הוא לרוב קצר, קל, ונמשך מספר ימים בלבד. צבע הדימום ורדרד, אדום בהיר או חום, והוא אינו מלווה כאבים. דימום השתרשות העובר הוא מצב נורמלי ולא מהווה סכנה לאישה או לעובר.

הריון מחוץ לרחם

הריון מחוץ לרחם, הידוע גם כהריון חוץ-רחמי או הריון אקטופי הוא מצב בו ההריון לא מתפתח ברחם אלא במקום אחר- בדרך כלל יהיה זה בחצוצרה. במצב זה, מגיבה רירית הרחם בגדילה והתעבות למרות ששק ההריון איננו שם, מה שיכול לגרום להופעת דימומים. דימומים אלה יכולים להיות קלים או משמעותיים יותר, כמו דימום וסתי. דימום זה עשוי להיות מלווה בכאבי בטן, בדרך כלל חד צדדיים, באזור בו השתרש ההריון, ולעיתים גם חולשה ותחושת טרום עילפון. הריון חוץ רחמי הוא אחת הסיבות בגינה חשוב להיבדק במקרה של דימומים בתחילת הריון, ואפילו לפני הדגמת דופק- שכן מצב זה דורש אבחנה וטיפול רפואי מיידי, בין אם שמרני, תרופתי או ניתוחי.

שינויים בצוואר הרחם

במהלך ההריון, וכתגובה להורמונים, צוואר הרחם עובר שינויים באזור הפונה לחלל הנרתיק. במצב זה, יתכנו דימומים בתגובה למגע או חיכוך כמו לאחר בדיקה או יחסי מין, כאשר גם דימומים ספונטניים מצוואר הרחם הם אפשריים. גם פוליפ אשר בולט מצוואר הרחם עשוי לדמם במהלך הריון. דימומים אלה אינם מהווים כל סכנה להריון, אולם יש להשלים הערכה מלאה של צוואר הרחם על ידי בדיקת פאפ, ולעיתים גם קולפוסקופיה, במהלך או מיד לאחר ההריון.

אי ספיקת הגופיף הצהוב- חסר בפרוגסטרון

בשלבים ההתחלתיים של ההריון, הפרוגסטרון- אותו הורמון אשר תומך בהריון- מופרש מהשחלה משרידי הזקיק אשר בייץ, אשר נקרא כעת הגופיף הצהוב. שלב זה ממשיך עד אשר השליה גדלה דיו, וממלאת את תפקיד הפרשת הפרוגסטרון בכוחות עצמה, סביב שבוע 10 להריון. כאשר הגופיף הצהוב כושל, כלומר אינו מפריש את רמת הפרוגסטרון הדרושה, עלול הדבר לגרום לדימומים על רקע הפרעה ליציבות ההריון או התכווצויות מוקדמות של הרחם. דימום זה מופיע באופן קלאסי בין שבועות 4-9 להריון, ובדרך כלל לא מדובר בדימום מאסיבי או מאוד משמעותי. הדימום יכול להיות מלווה תחושת אי נוחות בטנית והתכווצויות קלות. במצב זה, תוספת תמיכה חיצונית על ידי פרוגסטרון יכולה לשפר את המצב ולהפסיק את הדימומים.

היפרדות קרומים והיווצרות המטומה

המטומה (שטף דם) סובכוריאלית הינה אחת הסיבות השכיחות לדימומים בתחילת הריון. מדובר בריכוז של דם בין דופן הרחם לקרומי ההריון. הגורם לכך עשוי להיות היפרדות או התנתקות של הקרומים מדופן הרחם עם קריעה של כלי דם קטנים כתוצאה מכך, והיקוות הדם באזור זה. הסכנה היא, שאותו דימום ימשיך ויפריד עוד את הקרומים מדופן הרחם, ולמעשה ינתק כך את שק ההריון כולו או חלקים נרחבים ממנו. חשוב לדעת, כי למרות הלחץ הרב אשר קיים אצל נשים (באופן מובן) סביב אבחון ההמטומה, כ-80% מההמטומות בשליש הראשון להריון נספגות מעצמן ואינן גורמות לסיבוכים משמעותיים. תהליך הספיגה מתרחש לרוב תוך מספר שבועות, בהם ניתן לעקוב אחר מימדי ההמטומה/ הפרדות הקרומים על ידי אולטרסאונד. ככל שההמטומה קטנה יותר, בשלב מוקדם יותר ומלווה דופק עוברי תקין- כך גדלים הסיכויים לתקינות המשך ההריון.

הפלה נדחית

הפלה נדחית, או הפלה בוששת, היא מצב בו ההריון מפסיק להתפתח. תופעה זו יכולה להתרחש בכל אחד משבועות הטרימסטר הראשון. ההריון יכול להפסיק להתפתח טרם הדגמה של עובר או דופק באולטרסאונד- מצב אשר יראה כשק הריון ריק, או לאחר הדגמת דופק- מה שיתבטא בהדמיית עובר ללא דופק. הפלה נדחית יכולה להסתמן על ידי דימום קל, אולם היא יכולה גם להיות ללא דימום כלל. צוואר הרחם יהיה סגור, וכל תוכן ההריון בחלל הרחם. דימום כבד יותר במצבים של הפלה בדרך כלל מעיד על הפלה בלתי שלמה, ועל כך נדבר בהמשך. סימנים נלווים נוספים יכולים להיות שיפור בהרגשה הכללית או בבחילות ההריון.

הפלה בלתי שלמה

זהו מצב בו חלק מתוכן ההריון נפלט מהרחם, וחלקו עדיין בפנים. במצב זה, יתכן דימום בינוני או כבד, מלווה קרישי דם וחלקי שליה, ובבדיקה צוואר הרחם פעור. מצב זה יכול להיות שלב ביניים לקראת הפלה שלמה, או להיעצר בשלב חלקי עם דימום אשר דורש התערבות רפואית לריקון הרחם. דימום זה עשוי להיות מלווה כאבים דמויי צירים או התכווצויות בבטן התחתונה, תחושת חולשה או טרום עילפון.

הפלה טבעית שלמה

הפלה טבעית שלמה היא מצב בו ההריון הפסיק להתפתח, וכל תוכנו נפלט במלואו מהרחם. הפלה טבעית יכולה להתרחש בשל מגוון סיבות, כגון בעיות כרומוזומליות בעובר, בעיות בתפקוד של השחלות או הרחם, קרישיות יתר, חשיפה לחומרים רעילים או בעיות במערכת ההורמונלית. במצב זה, יתכן דימום עז מלווה כאבים אשר בסופו של דבר פוסק, ובבדיקה- הרחם יהיה ללא תוכן הריוני כלל. מצב של הפלה טבעית שלמה אינו מצריך על פי רוב התערבות נוספת כלשהי.

הריון מולרי

הריון זה הוא סוג של מחלה טרופובלאסטית (שלייתית), בו במקום עובר ושליה תקינים מתפתחת מסת תאים ממקור שלייתי המתאפיינים בגדילת יתר לא מבוקרת ולא מאורגנת. ישנו מצב של הריון מולרי מלא או חלקי- הראשון הוא תוכן המכיל רקמת שליה בלבד, והשני רקמת שליה לצד עובר לא תקין גנטית. צמיחה פראית ולא סדירה זו של תאי טרופובלאסט פוגעת בכלי הדם של הרחם, ולכן מתבטאת בדימומים בטרימסטר הראשון להריון. בנוסף, הגדילה המהירה של אותה רקמת שליה גורמת למוקדים אשר לא מתפתחים בצורה יציבה ולכן נפלטים החוצה. הדימום מהריון מולרי יכול להיות מלווה כאבים והתכווצויות, בחילות קשות ביותר משניות לרמת הורמון בתא HCG גבוהה, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, ולעיתים רחוקות גם פליטת בועיות או שלפוחיות דמויות אשכול ענבים מהנרתיק. במצב זה, חשוב להגיע לאבחון מהיר ולרוקן את הרחם בהקדם האפשרי. לאחר הריון מולרי, יש צורך לבצע מעקב אחר רמות הורמון ההריון עד לאיפוס מלא שלו, מחשש לחזרה של המחלה והפיכתה לממאירות.

נטילת נוגדי קרישה

נשים רבות נוטלות תרופות נוגדות קרישה בתחילת הריון ואפילו קודם לכן, במהלך טיפולי פוריות. תרופות אלה מעכבות את תהליך הקרישה ועל כן מעצימות את הנטיה לדמם, אולם בדרך כלל אינן גורמות לדימום באופן בלעדי ועצמאי. כלומר, בנוכחות סיבה אחרת לדימום בטרימסטר הראשון להריון, נטילת נוגדי קרישה עלולה להגביר את הדימום, ופעמים רבות במצבים אלה יש להפסיק את נטילת אותה התרופה, בכפוף להנחיית הרופא המטפל.

כיצד מאבחנים את סיבת הדימום?

כדי לאבחן את סיבת הדימום בתחילת הריון, יש צורך בהערכה רפואית מלאה. הרופאה תבחן את ההיסטוריה הרפואית, העבר המיילדותי המלא, ההריון הנוכחי ותבצע סדרת בדיקות. ביניהן:

תשאול מקיף

יושם דגש על מחלות רקע, תרופות שנלקחות, עבר של הריונות קודמים, רקע של הפלות חוזרות, אופי הוסתות, מהלך ההריון הנוכחי עד כה, חשיפה וטריגרים לדימום, סימנים נלווים לדימום ועוד.

בדיקה גופנית

הערכה כללית, מדדים (לחץ דם, דופק, חום), בדיקת הבטן, ובדיקה פנימית על ידי מפסק (ספקולום) על מנת להעריך את עוצמת הדימום, מקור הדימום, ומראה צוואר הרחם.

אולטרסונוגרפיה (US)

אולטרסונוגרפיה היא אחת הבדיקות החשובות והעיקריות לאבחון סיבות לדימומים. באמצעות בדיקת האולטרסאונד ניתן לאתר את מיקום ההריון (שלילת הריון חוץ רחמי), לבדוק את תקינות ההריון (גיל ההריון ודופק), לאבחן הפרדות קרומים, פתיחה של הצוואר, לאתר שטפי דם (המטומות), לזהות הריון מולרי ועוד. כמו כן, בדיקת אולטרסאונד תקינה במצב של דימום, היא ממצא מעודד מאוד אשר מעלה משמעותית את הסיכוי להמשך הריון תקין וקיומה של סיבה פחות מדאיגה לדימום.

בדיקות דם

בדיקות דם יכולות לסייע במתן מידע תומך ומשלים במגוון מצבים, למשל- ספירת דם ותפקודי קרישה להעריך את מידת הדימום ואובדן הדם, רמות הורמונים כדי לזהות בעיה הורמונלית, או רמת הורמון ההריון בתא HCG על מנת לאבחן הריון לא תקין או הריון מולרי.

מתי לפנות לרופאת הנשים?

אם את חווה דימום במהלך הטרימסטר הראשון להריון, ובמיוחד אם מדובר בדימום ראשון מסוגו, חדש, ולא מוכר- חשוב לפנות לרופאה, למוקד רפואי או לחדר מיון. סימנים מחשידים נוספים אשר מחזקים את הצורך בפניה לבדיקה רפואית הם כאבים, חולשה, תחושת טרום עילפון, סחרחורת, או כאבים חדים באחד מצידי הבטן.

מתי הדימום לא דורש טיפול דחוף?

אם הדימום קל מאוד, ורדרד או חום, ואינו מלווה בכאבים- ייתכן שמדובר במצב תקין כמו דימום השתרשות העובר. יחד עם זאת, יש לעקוב אחרי התסמינים ולהתייעץ עם הרופאה אם הדימום נמשך, מתגבר או מלווה בתסמינים נוספים.

איך ניתן להימנע מדימומים במהלך הריון?

כאמור, בדרך כלל לא ניתן למנוע דימומים בתחילת הריון, ומרבית הסיבות לדימומים אינן ניתנות לעצירה או שליטה חיצונית. אך ישנם כמה צעדים שיכולים לעזור להבטיח הריון בריא:

שמירה על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, מנוחה מספקת ושמירה על משקל תקין יכולים לעזור בשמירה על בריאות ותקינות ההריון.
הימנעות ממאמצים פיזיים כבדים: בזמן ההריון, ובמיוחד בהריונות מסויימים בסיכון גבוה, יש להימנע ממאמצים פיזיים אינטנסיביים שעשויים להעמיס על הרחם או לגרום לחבלה באזור הרחם. רצוי לקבל הנחיות מדוייקות בנוגע לכך מהרופא המטפל.
מעקב רפואי קבוע: חשוב לקיים מעקב רפואי צמוד על ידי רופאת נשים ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות לאורך כל תקופת ההריון.

כיצד אפשר לטפל בדימומים בתחילת הריון?

איתור הסיבה

השלב החשוב ביותר הוא מציאת הסיבה לדימומים. כל טיפול, מעקב או התערבות אפשריים יותאמו לסיבת הדימום.

מנוחה והמלצות נוספות הקשורות לאורח החיים

במקרים של הפרדות קרומים או היווצרות המטומה, לעיתים יומלץ למטופלת על מנוחה, או לכל הפחות המנעות ממאמצים חריגים או קיום יחסי מין. במצב בו קיימת שליה נמוכה, וקיים חשש כי הדימום הינו ממקור זה, נמליץ פעמים רבות על המנעות מיחסי מין או בדיקות פנימיות.

תמיכה על ידי פרוגסטרון

במצבים בהם קיים חשד לחסר פרוגסטרון או אי ספיקת הגופיף הצהוב כסיבה לדימום, תינתן לאישה תוספת פרוגסטרון ממקור חיצוני- בין אם בטבליות וגינליות, כדורים לבליעה או זריקות.

ריקון הרחם, באופן כירורגי או תרופתי

במקרים של הפלה לא שלמה או הריון מולרי, ריקון הרחם על ידי הוצאת חומר ההריון הבלתי תקין יהווה את פתרון הבעיה והפסקת הדימום. לעיתים, מתן של מכווצים על מנת לסייע לפליטת שאריות החומר ההריוני הוא מספיק.

הפסקת מתן מדללי דם

במקרים בהם לא נשקפת סכנה ממשית מעצירת טיפול בנוגדי קרישה, וקיים רושם כי הדימום מוחמר בשל נטילתם- לעיתים ימליץ הרופא על הפסקה זמנית בטיפול בנוגדי הקרישה, עד חלוף הדימום. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם בשל מצב רפואי של האם לא ניתן להפסיק בשום אופן את נטילת נוגדי הקרישה.

מתן דם או תיקון הפרעות קרישה

במקרה של דימום קיצוני וחמור, לעיתים יהיה צורך במתן מנות או מוצרי דם ותיקון הפרעות קרישה אשר יכולות להתפתח במצבים אלה.

מתן חיסון אנטי D

במקרים בהם סוג הדם של האם הוא מקבוצת RH שלילי, חשוב מאוד לקבל חיסון אנטי D סביב כל ארוע של דימום בהריון, על מנת למנוע ריגוש עתידי של מערכת החיסון ויצירת נוגדנים אשר עלולים לפגוע בתאי הדם של העוברים העתידיים של אותה האישה.

טבלה: השוואה בין הסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון

סיבה לדימום	סימנים נלווים	טיפול נדרש
דימום השתרשות	דימום קל, ורדרד, קצר, ללא כאבים	לא נדרש טיפול נוסף
הריון חוץ-רחמי	התכווצויות, כאבים חדים בצד הבטן, דימום קל עד משמעותי, תחושת חולשה ועילפון	טיפול רפואי מיידי
הפלה נדחית	דימום חלש, שיפור בתסמיני ההריון	נדרש טיפול רפואי לריקון הרחם
הפלה לא שלמה	דימום כבד, כאבי מחזור או צירים, חולשה	ריקון מיידי של הרחם
דימום ממקור צוואר הרחם	דימום לאחר יחסי מין או בדיקה גינקולוגית	אינו מסוכן להריון, דורש השלמת הערכת צוואר הרחם
המטומה או הפרדות קרומים	דימום מתמשך בדרגות חומרה שונות	מעקב אחר גודל ההמטומה, שקילת פרוגסטרון לתמיכה
הריון מולרי	דימום כבד, בחילות עזות, פליטת בועיות או שלפוחיות מהנרתיק	ריקון של הרחם בהקדם
אי-ספיקה של הגופיף הצהוב	דימומים קלים עד בינוניים בשבועות 4–9 להריון	תמיכה על ידי פרוגסטרון

תשובות לשאלות נפוצות

האם דימומים בתחילת הריון תמיד מעידים על בעיה חמורה?

לא בהכרח. דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון גדול של סיבות, חלקן לא מסכנות כלל את ההריון. דימום קל, כמו דימום השתרשות העובר, הוא תופעה נורמלית אשר חולפת מעצמה.

האם כל דימום בהריון מצריך פנייה לרופא?

בדרך כלל כן. אם הדימום משמעותי, מלווה בכאבים חדים או בשינויים משמעותיים במצבך- כמובן שיש לפנות לרופא מיד. אולם, גם במקרה של דימומים קלים, ובמיוחד אם הם אינם מוכרים או מופיעים בפעם הראשונה- רצוי מאוד לגשת לבדיקה רפואית, שכן ישנם מצבים אשר עלולים להתפתח ולהיות בעלי סיכון, או מצריכים התערבות כלשהי.

מה ההבדל בין דימומים כתוצאה מהשתרשות לעומת דימומים המצביעים על הפלה?

דימומים מהשתרשות הם קלים, נטולי כאבים, בעלי גוון ורוד או חום כהה, ונמשכים עד כמה ימים לכל היותר. מועדם האופייני הוא בתחילת ההריון, סביב האיחור במחזור ועד שבוע או שבועיים לאחר מכן, לכל היותר. דימומים כתוצאה מהפלה עשויים להיות יותר חזקים, מכילים קרישי דם, ומלווים בכאבים עזים וחולשה. דימומים אלה יכולים להיות בכל שלב משלבי הטרימסטר הראשון (וגם אחריו).

מה עלי לעשות אם אני חווה דימומים בתחילת ההריון?

התשובה המדוייקת והנכונה ביותר היא שיש לפנות לרופא בהקדם על מנת לבצע הערכה מלאה ומקצועית, לאתר את הסיבה ולנסות למצוא פתרון במידת הצורך והאפשר. אם יש תסמינים נוספים כמו כאבים חדים ועזים, חולשה, סחרחורת או עילפון- יש להגיע לחדר מיון או מוקד לרפואה דחופה בהקדם האפשרי.

האם דימומים בתחילת הריון יכולים לגרום לנזק עתידי לילוד?

בדרך כלל לא. דימומים בתחילת הריון הם על פי רוב תופעה זמנית ולא מסוכנת. מרבית ההריונות עם דימומים בתחילתם יסתיימו בלידת ילוד בריא. במידה והדימום מוביל להפלה, הרי שהעובר יפסיק לחלוטין את התפתחותו ולא יוולד עם נזק מתמשך. במקרים נדירים יותר, הפרדות קרומים או המטומה אשר ממשיכה לתוך הטרימסטר השני ומעבר לו, יכולה גם להביא ללידת פג, אשר לכך עשויות להיות השלכות על בריאותו העתידית של הילוד.

מתי צריך לקבל חיסון אנטי D?

בכל מצב של דימום בהריון, בו סוג הדם של האם הוא בעל RH שלילי- יש לקבל חיסון אנטי D על מנת למנוע ריגוש של מערכת החיסון האמהית בתגובה לחשיפה לדם העובר. חשיפה כזו עלולה להביא ליצירת נוגדנים אצל האם, אשר עשויים לתקוף את תאי הדם של העוברים העתידיים ברחם האישה, ולגרום להם לאנמיה קשה.

סיכום

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם מסיבות רבות ומגוונות, וחשוב לפנות לרופאת נשים ולהשלים בדיקה מלאה כאשר יש דימום משמעותי, טרי, סימנים נלווים המצביעים על בעיה, ובכל מצב של דימום ראשון מסוגו אשר עדיין אינו מאובחן או ידוע. במקרה של דימומים קלילים, כמו אלו שנגרמים כתוצאה מהשתרשות העובר, אין סיבה לדאגה. אך ישנם מצבים בהם דימומים מתרחשים כתוצאה מהפלה לא שלמה או הריון חוץ רחמי- והם מחייבים טיפול רפואי מיידי. הכלל המוביל במקרה של דימום בהריון הוא כשיש ספק- אין ספק! ולכן בכל ארוע של דימום רצוי לגשת להיבדק.

לייעוץ רפואי מקצועי במקרה של דימומים בהריון- אל תהססי לפנות אלינו!

The post דימומים בתחילת הריון: סיבות, משמעויות ופתרונות appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים בגיל המעבר ובטרום גיל המעבר

rotemsup_admin — Thu, 26 Jun 2025 06:26:48 +0000

דימומים בגיל המעבר (מנופאוזה) ובתקופת טרום גיל המעבר (פרה ופרי מנופאוזה) – מתי זה תקין ומתי כדאי להיבדק?

מאת ד"ר רותם ענבר – מומחית ברפואת נשים

תקופת גיל המעבר מלווה בשינויים הורמונליים רבים, אשר עלולים להוביל, פעמים רבות, להופעת דימומים בלתי סדירים – בין אם במסגרת המחזור החודשי ובין אם מחוצה לו. דימומים כבדים ולא סדירים סביב גיל המעבר מהווים בעיה שכיחה אשר מטרידה נשים רבות, ומעיבה על איכות חייהן. חלק מהדימומים יכולים להיות תוצאה של תהליך פיזיולוגי תקין, אך חלקם עשויים להוות סימן מוקדם לבעיה רפואית שדורשת בירור. אבל איך ניתן להבדיל ביניהם? במאמר זה תמצאי הסבר מקצועי, מדויק ומעודכן על הגורמים האפשריים, שלבי האבחון, המקרים בהם נדרש בירור דחוף – ועוד נתונים שחשוב לדעת כדי לשמור על בריאותך. תחילה נחלק את תקופת גיל המעבר וזו שקודמת לה ל-3 חלקים עיקריים על פי חלוקה מקובלת, ואז נסביר מהם סוגי הדימומים האפשריים והשכיחים בכל אחת מן התקופות.

מהו גיל המעבר ומהי תקופת טרום גיל המעבר?

גיל המעבר- מנופאוזה- סיום תקופת הפוריות

גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב ביולוגי טבעי שמסמן את סיום תקופת הפוריות בחיי האישה. הוא מוגדר כיום בו עברה שנה שלמה ללא הופעת וסת. לרוב הוא מתרחש בין גילאי 45 ל-55, אך ייתכנו גם מקרים של גיל מעבר מוקדם או מאוחר יותר. בתקופה זו השחלות מפסיקות לייצר את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, מה שגורם להפסקת הביוץ ולשינויים בכל מערכת הרבייה. נשים רבות חוות תסמינים נוספים כמו גלי חום, הפרעות שינה, עליה במשקל, שינויי מצב רוח ויובש נרתיקי.

פרימנופאוזה – וסתות בלתי סדירים, כאוס הורמונלי, התקופה המקדימה את המנופאוזה

בתקופה זו, הוסתות אינם סדירים, והתנודות ההורמונליות יכולות להיות קשות וקיצוניות. בתקופה זו יכולים להופיע כל תסמיני גיל המעבר, והדימומים הוסתיים יכולים להיות תכופים מאוד או מרוחקים מהרגיל, בפער של חודשים זה מזה. משכה של תקופה זו אינו מוגבל, והיא יכולה להימשך חודשים או שנים.

פרה- מנופאוזה- וסתות סדירים בשנים הקודמות לגיל המעבר

תקופת הפרה (לפני) מנופאוזה היא כל אותן השנים שלפני גיל המעבר, בהן יש עדיין וסתות סדירים, וכפועל יוצא מכך גם ביוצים. הוסתות בתקופה זו יכולים להיות קרובים יותר זה לזה, ועוצמת הדימומים בה יכולים להתגבר. בתקופה זו מתקיים המחזור החודשי עם כל העליות והירידות ברמות ההורמונים השונים כפי שמוכר לנו מכל שנות הפריון, אולם ירידת ההורמונים בימים שלפני המחזור החודשי עלולה להיות קשה יותר ולהגיע לרמות נמוכות במיוחד, מה שגורם לתסמיני PMS אשר מדמים, למשך אותם ימים, את תסמיני גיל המעבר.

דימומים בתקופת הפרה- מנופאוזה

בתקופה זו, ובשנים אשר סמוכות למנופאוזה, קיימים וסתות סדירים אשר המרחק ביניהם מתקצר. עם הירידה ברזרווה השחלתית, רירית הרחם יכולה להתעבות יותר מהר ולעובי רב יותר, מה שיכול לגרום לדימומים כבדים מאשר בשנים אשר היו קודם לכן. יש להביא בחשבון, כי בשנים אלה עדיין קיים פוטנציאל לפוריות, ועל כן בכל דימום לא סדיר חשוב לחשוב על אפשרות של הריון, תקין או שלא.

מהן הסיבות השכיחות לדימומים בתקופה זו?

דימומים וסתיים תכופים

דימומים וסתיים סדירים אך תכופים וכבדים מהרגיל הם מאפיין שכיח יחסית של תקופת הפרה מנופאוזה וסביב גילאי ה-40. תופעה זו נובעת מירידה בפעילות השחלה, מה שגורם לפעילות יתר של הפרשת הורמונים מבלוטת יותרת המוח, ושפעול מהיר וחזק יותר של השחלה עם הבשלת זקיקים מהירה. הוסתות בתקופה זו יכולים להופיע אחת ל-3 שבועות ואף לשבועיים או פחות.

דימומים הנובעים מהריון בלתי תקין

שנים אלה הן שנות פריון- אמנם מופחת, אולם לא בלתי אפשרי! בשנות ה-40 ישנם הריונות ספונטניים, בשיעורים יורדים, ויחד עם זאת עולה הסיכון להריון בלתי תקין והפלה ספונטנית- מה שיכול להסתמן כדימום שאינו במועדו. במצבים בהם יש חשד כזה, ובמיוחד בנשים אשר אינן נוטלות אמצעי מניעה- בדיקת שתן או דם להריון היא שלב חשוב בבירור.

דימומים בתגובה לשימוש באמצעי מניעה

כמו בשנות הפוריות, קיימים דימומים בין וסתיים בשל שימוש ממושך בגלולות, במיוחד כאלה בעלות מינון נמוך, או בשל נוכחות התקן- התקני נחושת ידועים ביכולתם לגרום לדימומים וסתיים כבדים מהרגיל, בעוד שהתקנים הורמונליים נוטים לגרום לדימומים תכופים בחודשים הראשונים לשימוש. אם מופיע דימום לא סדיר או כבד תוך כדי שימוש באמצעי מניעה- חשוב לבדוק ולשלול אפשרות זו, ולבצע התאמות במידת הצורך.

פוליפ או שרירן רחמי

פוליפ הוא מעין גידול או בלט של רירית הרחם לתוך החלל. בדרך כלל מדובר בתהליך שפיר, אך במקרים נדירים יתכן כי קיימים בפוליפ שינויים ממאירים או טרום ממאירים. פוליפ, אשר מהווה עיבוי של רירית הרחם, נוטה לדמם באופן שיתבטא הן בוסתות כבדים יותר, והן בהכתמות בין וסתות. שרירן הוא גידול שריר שפיר, אשר יכול להופיע במגוון מיקומים ברחם. במידה ושרירן מערב או דוחק את רירית הרחם, הוא עלול להסתמן על ידי דימומים כבדים או בלתי סדירים. בעוד ששרירנים הם שפירים ברוב המכריע של המקרים ושכיחותם בגילאי ה-40 גבוהה ביותר, חשוב לעקוב אחריהם ולראות שלא מתקיימת גדילת יתר מהירה של השרירן.

דימום ממקור צוואר הרחם ודימום לאחר יחסי מין

חשוב לזכור, כי לא כל הדימומים מקורם מהרחם- יתכן גם דימום חיצוני לרחם, ובעיקר מצוואר הרחם בחלק אשר פונה לכיוון הנרתיק. דימום זה נובע בדרך כלל ממגע באזור זה, כמו למשל ביחסי מין, כיוון שהרירית באזור זה מגיבה להורמונים מקומיים ונוטה לעיתים להיות פריכה ורגישה למגע. זהו המקום לציין את חשיבות המעקב השגרתי ובדיקת הפאפ לתקינות צוואר הרחם ומניעת סרטן צוואר הרחם. לעיתים, שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום מאזור זה. לכן, על כל בירור לדימום לא סדיר לכלול בדיקת צוואר הרחם וביצוע פאפ או קולפוסקופיה במידת הצורך.

דלקת של הרחם או האגן

תהליך דלקתי של הרחם ואברי האגן הוא תהליך אשר מתרחש משנית לזיהום חיידקי, אשר בדרך כלל עובר בקיום יחסי מין. במקרים אלה, שכיח לראות גם כאבי בטן, אי נוחות בבטן, הפרשות מוגברות ולעיתים חום. במקרה של דלקת רחמית או אגנית, בדיקה והגעה לאבחנה היא חשובה ביותר, שכן רק טיפול אנטיביוטי לשני בני הזוג יפתור את הבעיה באופן סופי, וימנע סיבוכים.

אדנומיוזיס

אדנומיוזיס הוא מצב בו רקמת רירית הרחם גדלה לתוך שריר הרחם, מה שיוצר תגובה רקמתית של הצטברות דם ודלקת. אדנומיוזיס הוא חלק מהספקטרום של אנדומטריוזיס- הימצאות רירית רחם במקומות נוספים פרט לרירית הרחם עצמה. אדנומיוזיס יכול לגרום לדימומים וסתיים כבדים או לא סדירים, ושכיח לראותו בשנות הפוריות המאוחרות או בתקופת הפרי מנופאוזה. תסמינים נלווים נוספים שיכולים לסייע באבחון הם כאבים בזמן הוסת, כאבים ביחסי מין, ותחושת רגישות או נפיחות בבטן התחתונה. בשנות המנופאוזה, רקמה זו עוברת אטרופיה ולכן דימומים כתוצאה מאדנומיוזיס אינם קיימים.

דימומים בתקופת הפרי- מנופאוזה

בשלב הפרימנופאוזה הגוף עובר תנודות הורמונליות קיצוניות- והדבר משפיע ישירות על רירית הרחם. דימום עלול להופיע לפני הזמן, באיחור, להיות כבד מהרגיל או קל מאוד. יש נשים שמדווחות על כתמים חומים למשך ימים, אחרות על מחזור שמופיע פעמיים בחודש, אחרות על דימומים כבדים לצד תקופות של הפסקה. התופעות נובעות משילוב של מספר גורמים: הפחתה בייצור הפרוגסטרון לעומת האסטרוגן, בשל מיעוט ביוצים או מרחק גדול בין ביוצים, מה שגורם לעיבוי רירית הרחם ולדימום חזק או ממושך. בנוסף, בשל הירידה ברזרווה של השחלה ובתפקודה עם הגיל, ישנה עליה תגובתית ברמת ההורמונים אשר מופרשים מבלוטת יותרת המוח, ולכן 'פיקים' הורמונליים גבוהים במיוחד בהם השחלה מגיבה לגירוי זה. תקופה זו מוגדרת פעמים רבות כ'כאוס'- סערה הורמונלית, ומטבע הדברים מתבטאת אותה סערה גם מבחינת הדימומים הרחמיים. למרות שמדובר בתופעה מוכרת, כאשר הדימומים כבדים, ממושכים, בלתי צפויים או מפריעים לשגרת החיים – חשוב לבדוק האם מדובר בתגובה הורמונלית בלבד או שישנה בעיה רפואית אחרת אשר דורשת אבחון, טיפול או התערבות ניתוחית. כמו כן, דימומים כבדים או תכופים במיוחד, ללא קשר לסיבתם, יכולים לגרום לאנמיה, חולשה וקושי בתפקוד, ולכן דורשים טיפול והתייחסות.

אילו סוגי דימומים עשויים להופיע בתקופה זו?

דימומים וסתיים במרווחים משוגעים

אין דרך אחרת להגיד את זה- בתקופת הפרי מנופאוזה יש לעיתים דימומים משוגעים! מדובר בוסתות קרובים מאוד או רחוקים מאוד זה מזה, וגם שילוב של וסתות תכופים לצד מרוחקים הוא בהחלט אפשרי. המחזור החודשי הופך לא סדיר, כאשר תיתכן הופעה של וסת פעמיים בחודש, או לחילופין הפסקות ממושכות של חודשים בין מחזור למחזור. חוסר הסדירות הוא תוצאה של מחזורי ביוץ חלקיים או העדר ביוץ עקב הזדקנות השחלה, או לחילופין- רירית רחם עבה אשר מגיבה לפרצי הורמונים חריגים, שמדממת ללא הרף. למרות שמדובר בתופעה נפוצה, במצבים של דימומים תכופים או כבדים חשוב לגשת להיבדק- גם על מנת לשלול סיבות נוספות, וגם על מנת לוודא שלא נגרם אובדן דם מוגזם מדי ולמצוא פתרון לתופעה.

דימום כתוצאה מרירית רחם מעובה או היפרפלזיה של רירית הרחם

כאשר רירית הרחם מעובה יתר על המידה, קיימות מספר אפשרויות- אפשר כי מדובר ברירית מעובה שפירה לחלוטין אשר מגיבה לגירויים הורמונליים קיצוניים, או רירית רחם אשר החלה לעבור שינויים טרום ממאירים, שמתבטאים בחלוקת יתר של תאים באופן בלתי מבוקר ומוגזם. מצב זה יכול, באחוזים מסויימים, ובדרך כלל כעבור שנים- לגרום לסרטן של רירית הרחם. לכן, רירית רחם מעובה דורשת אבחון (על ידי דגימה), ובמידת הצורך- טיפול.

דימום הנובע כתוצאה מטיפול הורמונלי

בתקופת הפרי מנופאוזה, נשים רבות נוטלות טיפולים הורמונליים שונים לגיל המעבר. לעיתים קרובות, טיפולים אלה עלולים לגרום להכתמות או דימומים בין וסתיים, מה ששכיח יותר בחודשים הראשונים לטיפול. כל עוד מדובר בדימום קל, ניתן בדרך כלל להמתין לשיפור ספונטני בתופעה. יחד עם זאת, בנטילת טיפול הורמונלי חשוב להיות במעקב סדיר כולל באמצעות אולטרסאונד, על מנת לראות שלא חל עיבוי יתר של רירית הרחם בתגובה לטיפול. ישנן מספר טכניקות להתגבר על דימומים כאלה, וחשוב שכל אישה הנוטלת טיפול תדון בכך עם רופאת הנשים שלה.

פוליפ או שרירן רחמי

בדומה למה שתואר לגבי תקופת הפרה מנופאוזה, גם כאן- דימומים יכולים להיות כתוצאה מבעיה אנטומית אשר מערבת את רירית וחלל הרחם, כגון פוליפ רחמי או שרירן אשר מערב או דוחק את החלל. ממצאים אלה יכולים להסתמן על ידי דימומים תכופים, בין וסתיים או כבדים. תופעה זו דורשת אבחון, ובמידת הצורך- טיפול, הן על מנת להפסיק את הדימומים והן כדי להגיע לאבחנה פתולוגית מדוייקת.

ממאירות של הרחם או צוואר הרחם

שינויים ממאירים של הרחם או צוואר הרחם יכולים להסתמן על ידי דימומים לא סדירים. דימומים אלה יכולים להתבטא הן על ידי דימומים וסתיים עזים יותר, אולם בעיקר על ידי דימומים בין וסתיים ודימומים לאחר יחסי מין. זוהי אחת הסיבות, שחשוב מאוד לגשת לבדיקה ובירור במקרה של הופעת דימומים כאלה.

דימומים בתקופת המנופאוזה

המנופאוזה מוגדרת כשנה ללא וסתות, כלומר בתקופה זו- דימומים הם ארוע חריג וקל מאוד לשים אליו לב על רקע היעדר דימום מוחלט וממושך. ישנן סיבות רבות לדימום בגיל המעבר, אולם העיקריות מובאות כאן. בתקופה זו, בה הפעילות ההורמונלית הסתיימה ורירית הרחם אמורה להיות דקה, כל דימום הוא לא תקין עד אשר יוגדר אחרת, וחשוב לפנות לבדיקה ולאבחן את סיבת הדימום. יתר על כן, לא ניתן לתת טיפול הורמונלי לגיל המעבר בנוכחות דימום רחמי לא מאובחן בתקופה זו.

מהם הגורמים האפשריים לדימומים בגיל המעבר?

דימומים על רקע יובש ואטרופיה של הנרתיק

בגיל המעבר, רירית הנרתיק אינה מקבלת את האסטרוגן לו היא זקוקה, ומתחיל תהליך של הידקקות והידלדלות הרקמה. רירית הנרתיק, בדרך כלל עבה חזקה ולחה, הופכת להיות דקיקה, פגיעה ושברירית. במצבים אלה, יתכנו דימומים מהרירית עצמה, בין אם על רקע מגע מיני, מגע כלשהו, או באופן ספונטני.

דימום רחמי במהלך טיפול הורמונלי לגיל המעבר

במצב בו אין הורמונים, רירית הרחם תהיה לרוב דקיקה ולא יהיו דימומים כלל. כאשר אישה מנופאוזלית לוקחת טיפול הורמונלי, בכל גיל- רירית הרחם מגיבה ויכולה להתעבות, ואף לדמם. תופעה זו עשויה להיות תקינה ואפשרית לחלוטין אם מתרחשת מדי פעם ובאופן קל, אולם דורשת בירור ולעיתים התערבות ושינוי הטיפול אם הדימומים הם כבדים או תכופים. יתר על כן, כל אישה בגיל המעבר הנוטלת טיפול הורמונלי, צריכה להיות במעקב גינקולוגי סדיר על מנת להעריך את עובי רירית הרחם, ולמנוע התעבות יתר שלה.

פוליפים ושרירנים

כפי שראינו בתקופות הפרה והפרי מנופאוזה, גם בתקופת המנופאוזה יכולים פוליפים ושרירנים לגרום לדימומים קלים או כבדים. חשוב לציין כי בתקופה זו של גיל המעבר הדימומים בולטים וניכרים יותר, שכן אינם יכולים להשתלב עם הדימומים הוסתיים (שכבר פסקו מזמן), ולכן אפשר לזהותם בשלב ראשוני ומוקדם יחסית.

היפרפלזיה של רירית הרחם

כאשר רירית הרחם מתעבה יתר על המידה, ייתכנו דימומים בלתי סדירים ולעיתים ממושכים. היפרפלזיה עשויה להיות שפירה, וזהו המצב השכיח יותר. לעיתים, כפי שהוזכר מעלה, היפרפלזיה היא שלב מקדים להתפתחות סרטן. לכן, חשוב לגשת ולהיבדק בהקדם, על מנת לזהות ולטפל מבעוד מועד במצבים אלה, ולמנוע סרטן.

ממאירויות של הרחם או צוואר הרחם

במקרים נדירים, דימומים בגיל המעבר הם סימן ראשון להופעת סרטן ברחם או בצוואר הרחם. גם שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום. במנופאוזה, המוגדרת כלפחות שנה ללא וסתות, דימומים אלה הם חריגים בנוף וניתן לזהות אותם במהירות ויעילות יחסית. בהופעת דימום בגיל המעבר- יש לגשת מיד להיבדק.

איך מאבחנים דימומים חריגים בגיל המעבר?

הבירור הרפואי מתחיל באיסוף אנמנזה מדויקת: מועד הופעת הדימום, דפוס המחזור, שימוש בהורמונים, תסמינים נלווים ורקע גינקולוגי קודם. לאחר מכן תתבצע בדיקה גינקולוגית: בחינת הפות והנרתיק לסימני יובש ואטרופיה, הסתכלות על צוואר הרחם, בדיקה פנימית ידנית במידת הצורך. בהמשך תבוצע אולטרסונוגרפיה וגינלית המאפשרת למדוד את עובי רירית הרחם ולזהות ממצאים חשודים ברחם עצמו. אם עובי הרירית גדול מהצפוי, או אם יש חשד לפוליפ או עיבוי לא תקין – יש צורך בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ולעיתים גם בביופסיה. בדיקות נוספות כוללות PAP, בדיקת HPV , קולפוסקופיה ובדיקות דם לפי הצורך. ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר – כך קל יותר להבדיל בין מצב שפיר לבין בעיה הדורשת התערבות רפואית.

מתי לפנות לרופאת נשים?

יש לפנות לרופאת נשים מומחית בכל מקרה של דימום בגיל המעבר (מנופאוזה), או בהופעת דימומים בין וסתיים חוזרים או דימומים וסתיים כבדים במיוחד בתקופה שלפניו. חשוב במיוחד, שלא להתעלם ממקרים של דימום לאחר התקופה של הפסקת וסת, דימום חזק מהרגיל, דימום לאחר קיום יחסים, דימום שנמשך מעל 7 ימים, או כאשר הוא מלווה בכאב, חום, לחץ באגן או תסמינים חריגים נוספים. גם נשים המטופלות בהורמונים צריכות להיות במעקב רפואי סדיר. ככל שהפנייה נעשית מוקדם יותר – כך ניתן לאבחן ולטפל בבעיה באופן בטוח, מהיר ופשוט יותר.

סיכום – מדוע חשוב לא להתעלם מדימום בגיל המעבר?

למרות שדימומים בגיל המעבר או לפניו יכולים להיות תוצאה של שינויים הורמונליים טבעיים ומגוון סיבות שפירות, חשוב לא להניח מראש שמדובר בתופעה תקינה. אבחון מוקדם מאפשר להבדיל בין תהליך פיזיולוגי לבין מצב שמחייב טיפול רפואי, ובין מצב שפיר לטרום ממאיר או ממאיר. מעבר למעקב גינקולוגי שגרתי וסדיר, נשים בגיל זה צריכות לעקוב אחר השינויים בגופן, לתעד את הופעת הדימומים ולפנות לרופאה מומחית בכל ספק. ד"ר רותם ענבר מזמינה אותך לפנות לבדיקה מקצועית, מדויקת ורגישה – שתשמור על בריאותך בשלב חשוב זה של החיים.

תשובות לשאלות נפוצות

האם דימום בין-וסתי בגיל המעבר הוא תופעה תקינה?

דימום בין-וסתי סביב גיל המעבר עלול להופיע בעקבות שינויים הורמונליים, בעיקר בשלב הפרימנופאוזה – כאשר רמות האסטרוגן והפרוגסטרון משתנות באופן לא סדיר. במקרים מסוימים מדובר בתגובה פיזיולוגית נורמלית. יחד עם זאת, דימום חוזר, ממושך או דימום שמופיע לאחר שהמחזור הפסיק לחלוטין – אינו נחשב תקין ויש לברר את מקורו. חשוב להבין שגם דימום קל או חד-פעמי לאחר הפסקת הווסת עשוי להעיד על מצב פתולוגי, ורצוי להיבדק בהקדם.

מה ההבדל בין דימום בין-וסתי לבין דימום וסתי רגיל בגיל המעבר?

דימום וסתי רגיל הוא דימום שמופיע כחלק מהמחזור החודשי הסדיר, גם אם מחזור זה לא תמיד מדויק או שהמרחק בין הוסתות משתנה. לעומת זאת, דימום בין-וסתי הוא דימום שמתרחש במרווחים בין הווסתות או שאינו שייך למחזור כלל – לדוגמה, הופעה של דם באמצע החודש או לאחר קיום יחסי מין. ההבדל החשוב הוא שדימום בין-וסתי נחשב לחריג יותר ודורש בירור, בייחוד אם הוא מופיע שוב ושוב, אם הוא חזק או מלווה בתסמינים נוספים.

מה הקשר בין טיפול הורמונלי בגיל המעבר לבין דימומים לא סדירים?

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר (MHT) כולל לרוב אסטרוגן ופרוגסטרון, במטרה להקל על תסמיני גיל המעבר. במהלך החודשים הראשונים של השימוש, נשים רבות חוות דימומים לא סדירים – תופעה נורמלית שמתרחשת עד שהגוף מתאזן ומגיע לשיווי משקל עם ההורמונים החדשים. יחד עם זאת, אם הדימומים ממשיכים מעבר למספר חודשים או מופיעים לאחר תקופה של יציבות הורמונלית, יש לשלול סיבות אחרות כמו פוליפים, היפרפלזיה או אפילו מצבים ממאירים. חשוב תמיד להיות במעקב רפואי סדיר בעת נטילת טיפול הורמונלי.

האם דימום לאחר קיום יחסי מין בגיל המעבר הוא תמיד סימן לבעיה?

לא בהכרח. בגיל המעבר, תופעה של דימום לאחר יחסי מין יכולה להיגרם כתוצאה מיובש נרתיקי ודלדול רירית הנרתיק – מצב הנגרם עקב הירידה ברמות האסטרוגן. במצב זה של יובש ושבריריות הנרתיק ניתן לטפל מקומית בקלות יחסית. לצד זאת, במקרים מסוימים הדימום נובע מסיבות אחרות כגון שינויים ממאירים או טרום ממאירים בצוואר הרחם, ברחם, או דלקות שונות. בהופעת דימום לאחר יחסי מין, ובמיוחד אם מדובר בארועים ראשונים אשר טרם נבדקו, חשוב לגשת לבדיקה בהקדם.

אילו בדיקות מבוצעות כדי לאבחן את הגורם לדימום בין-וסתי?

תהליך הבירור כולל מספר שלבים: ראשית מתבצע תשאול מקיף. אחריו, תבוצע בדיקה גינקולוגית מלאה, ולאחר מכן בדיקת אולטרסונוגרפיה וגינלית להערכת הרחם והרירית. בדיקת פאפ או HPV תסייע בזיהוי שינויים בצוואר הרחם. לעיתים תידרש היסטרוסקופיה – בדיקה המאפשרת הסתכלות ישירה לתוך הרחם, ולעיתים אף תילקח דגימה מהרירית (ביופסיה). במידת הצורך יתווספו גם בדיקות דם להערכת מצב הורמונלי או לבדוק לסימני אנמיה ותפקודי קרישה.

מתי יש צורך דחוף לפנות לבדיקה רפואית?

יש לפנות לרופאה באופן מיידי במקרים הבאים: דימום שמופיע לאחר שנה שלמה ללא מחזור, דימום חזק שמוביל להרגשת חולשה או סחרחורת, דימום לאחר קיום יחסים, דימום מלווה כאבים באגן או בבטן תחתונה, דימום מלווה חום, וכן כל מצב שבו הדימום חוזר שוב ושוב ואינו מוסבר. גם נשים בגיל המעבר הנמצאות תחת טיפול הורמונלי וחוות שינוי פתאומי בדפוס הדימום – צריכות לעבור בירור רפואי כדי לשלול מצבים שדורשים התערבות וטיפול.

האם כל דימום בגיל המעבר עלול להעיד על סרטן?

רוב מקרי הדימום אינם נובעים מממאירות, אך לא ניתן לשלול זאת זאת ללא בירור. אחוזים בודדים מהנשים שיפנו עם דימום בגיל המעבר יאובחנו עם סרטן רירית הרחם, צוואר הרחם, הנרתיק, או ממצא טרום-סרטני. ככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר, כך הטיפול פשוט יותר והסיכויים להחלמה גבוהים יותר. לכן, כל הופעת דימום לאחר הפסקת הווסת מחייבת התייחסות מקצועית רצינית.

The post דימומים בגיל המעבר ובטרום גיל המעבר appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

שתיית אלכוהול בהריון: אסור לחלוטין או מותר בקטנה?

rotemsup_admin — Thu, 29 May 2025 18:42:34 +0000

שתיית אלכוהול במהלך ההריון היא נושא מעניין וחשוב מאוד עבור נשים בהריון. בעוד שרוב הנשים יודעות כי צריכת אלכוהול אינה מומלצת בהריון, הרי שחלקן אינן מבינות מדוע וחלקן חושבות שבכמות ממש קטנה- זה יכול להיות אפילו בסדר. כיוון שרבות מהנשים לא מודעות בדיוק לסיכונים הפוטנציאליים הנשקפים לעובר המתפתח כתוצאה משתיית אלכוהול, ולא בטוחות עד כמה ומתי צריך להמנע- הכנתי את המאמר הזה אשר שופך אור על הנושא. במאמר זה אסקור את ההשפעות הבריאותיות של שתיית אלכוהול במהלך ההריון לאורך שלביו השונים, הסיכונים הכרוכים בכך, אפרט את ההמלצות המדוייקות הנוגעות לצריכת אלכוהול במהלך הריון, ואמליץ על דרכי מניעה וטיפול למי ששתתה אלכוהול במהלך ההריון.

השפעות שתיית אלכוהול בהריון

אלכוהול וההתפתחות העוברית

צריכת אלכוהול במהלך ההריון יכולה לגרום לנזקים חמורים לעובר. האלכוהול עובר בקלות וביעילות דרך השליה ומגיע אל העובר, כך שריכוזו בדם העובר הופך להיות זהה לזה שבדם האם. חשיפה של העובר לאלכוהול יכולה לגרום לפגיעות משמעותיות במערכת העצבים המרכזית של העובר. למעשה, קיים רצף של פגיעות אפשרויות בדרגות חומרה שונות, כאשר בצד החמור ביותר נמצאת תסמונת האלכוהול העוברית (FAS). תסמונת בלתי הפיכה זו כוללת צבר של תסמינים קליניים והתפתחותיים לרבות מראה פנים אופייני, גובה ומשקל נמוכים, היקף ראש קטן, פיגור שכלי, עיכוב התפתחותי, בעיות התנהגותיות, קשיי למידה, קושי בהבנת שפה או דיבור, וסיכוי גבוה למומים מולדים כגון מומי לב, מערכת השתן העיכול, ומומים ניכרים בהתפתחות אברי הפנים.

מה אומרים מחקרים על שתיית אלכוהול בהריון

מחקרים אשר בחנו את ההשפעות של שתיית אלכוהול על העובר מצאו כי כל כמות של אלכוהול יכולה להוות סכנה לעובר, ובמיוחד בשלבים הראשונים של ההריון. מחקריים עדכניים מראים, כי אפילו צריכה נמוכה או בינונית של אלכוהול יכולה להיות קשורה לפגיעה בעובר, שינויים במבנה הפנים שלו, ליקויי גדילה, פגות, הפלות ועוד. כלומר, אין בסיס מחקרי אשר תומך ולו בשתייה מועטה מאוד של אלכוהול, ואין כמות אלכוהול אשר נמצאה והוכחה כבטוחה בהריון.

גורמים ומאפיינים של פגיעות אלכוהול בשלבי ההריון השונים

הסיכון לפגיעה בעובר בעקבות שתיית אלכוהול משתנה בהתאם לשלב ההריון. בשליש הראשון מתרחשת התפתחות האיברים ומערכות הגוף, ולכן זהו השלב הרגיש ביותר לחשיפה לאלכוהול. בנוסף, חשיפה לאלכוהול בשלב זה יכולה להעלות סיכון להפלות ואובדני הריון, וליקויים קשים ביותר במערכת העצבים המרכזית. ככל שההיריון מתמשך, הסיכון מעט פוחת אולם עדיין נותר גבוה ומשמעותי. בשלישים השני והשלישי, אלכוהול יכול להשפיע לרעה על התפתחות המוח, הלב, מערכת העצבים ולהביא ללידות של פגים, משקל לידה נמוך, ומגוון הפרעות קוגניטיביות שונות. בנוסף, החשיפה לאלכוהול יכולה לגרום לפגיעה בראיה ובשמיעה.

יחס ישיר בין מידת החשיפה למידת הנזק

קיים יחס ישיר של סיבה ותוצאה בין מידת החשיפה לאלכוהול ברחם למידת הפגיעה הצפויה בעובר ובילוד. ככל שהחשיפה מתחילה בשלב מוקדם יותר, ובצריכת כמות רבה יותר של אלכוהול- כן עולה בהתאמה הסיכון של העובר לסבול מתסמונת האלכוהול העוברית ויתר התופעות והנזקים השונים. גם חומרתן של אותן פגיעות ומומים עולה עם העליה בכמות האלכוהול הנצרך.

השפעות מיידיות על הילוד לאחר הלידה

ילוד אשר נולד לאחר חשיפה לאלכוהול במהלך ההריון, חשוף יותר לבעיות וסיכונים מיידיים לאחר הלידה. ילודים אלה סובלים מסיכון גבוה יותר לבעיות נשימה כגון אפניאה (הפסקת נשימה) ומצוקה נשימתית, במיוחד אם השתיה היתה בסמוך ללידה. לילודים אלה סיכון מוגבר לספסיס (זיהום) עד פי 3-4 מילודים אחרים. אותם ילודים יכולים גם לסבול מתסמיני גמילה ופרכוסים, היפראקטיביות של מערכת העצבים, רעידות, מתח שרירים מוגבר ורגישות יתר לגירויים. כמו כן, קיים סיכוי גבוה יותר לקשיי האכלה, הפרעות יניקה והקאות. חשוב לציין, כי חשיפה לאלכוהול בהריון מעלה משמעותית את הסיכון למוות בעריסה (SIDS), ובמיוחד אם קיימת גם חשיפה מקבילה לעישון במהלך ההריון.

השפעות ארוכות טווח על התינוק והילד להמשך חייו

ילדים שנחשפו לאלכוהול במהלך ההריון עלולים לסבול מהשפעות ארוכות טווח ובלתי הפיכות. השפעות אלה כוללות בעיות התנהגות קשות, אימפולסיביות, קשיי למידה, קשיים שפתיים, בעיות חברתיות והתנהגותיות, קשיי ראיה ושמיעה, הפרעות פסיכיאטריות, פיגור שכלי ועוד. מחקרים אשר עשו שימוש בהדמיה על ידי MRI, מצאו באותם ילודים עיוותים במבנה המוח, עם פגיעה בחומר העצבי האחראי על התפתחות קוגניציה ושפה, וירידה בנפח החומר הלבן והאפור במוח.

האם שתיית אלכוהול בהריון משפיעה על כולם במידה שווה?

שתיית אלכוהול בהריון יכולה להשפיע על כל אישה ועובר בצורה שונה, ותלויה במספר גורמים אישיים, גנטיים וסביבתיים. לא כל הנשים שנחשפות לאלכוהול בהריון יסבלו מאותה רמה של נזק או תסמינים דומים, וישנם משתנים שיכולים להגדיל או להפחית את הסיכון לפגיעות.

גורמים המשפיעים על השפעת האלכוהול על העובר:

גנטיקה: מחקרים גילו כי לגנטיקה תפקיד חשוב בתגובה של העובר לאלכוהול. ישנם תינוקות שמערכת העצבים שלהם רגישה יותר להשפעות האלכוהול, בעוד אחרים עשויים לסבול פחות.
כמות ומשך השתייה: ככל שמדובר בכמות גבוהה יותר של אלכוהול, או שתייה לאורך זמן, כך הסיכון לפגיעות גבוה יותר. נשים שמבצעות "שתיית אלכוהול כבדה" ובמיוחד בתחילת ההריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים.
תנאים בריאותיים: נשים עם בעיות בריאותיות נוספות, כמו מחלות כבד או בעיות תזונתיות, עשויות להיות חשופות יותר להשפעות של שתיית אלכוהול על העובר.
שלב ההריון: כפי שנזכר קודם, השפעת האלכוהול משתנה בהתאם לשלבים השונים של ההריון. בשלב מוקדם, כשהאיברים של התינוק מתפתחים ובמיוחד מערכת העצבים, אלכוהול יכול להוביל לפגיעות חמורות יותר, בעוד שבשלבים מאוחרים יותר ייתכן שההשפעות יהיו פחות דרמטיות אך עדיין קיימות.

נשים עם סיכון גבוה יותר:

נשים ששתו אלכוהול באופן קבוע גם לפני ההריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לתסמונת האלכוהול העוברית. נשים אלה עשויות לפתח סיבוכים נוספים או חוסרים תזונתיים שונים. שתיית אלכוהול לפני ובסמיכות להריון, או לאחר ההתעברות ולפני גילוי ההריון, יכולה להיות בעלת השפעה ישירה על העובר המתפתח. (לכן מומלץ להמנע משתיית אלכוהול גם בתקופה בה מנסים להרות).
נשים עם רקע של מחלות כרוניות שונות יכולות לסבול מדרגות פגיעה קשות יותר כתוצאה מחשיפה לאלכוהול בהריון. בין היתר מדובר על סוכרת לא מאוזנת, מחלות כבד, ויתר לחץ דם.
נשים אשר סובלות מתת תזונה או חוסרים תזונתיים שונים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח פגיעה עוברית קשה בחשיפה לאלכוהול. חוסרים אלה, ובמיוחד של חומצה פולית וויטמינים שונים, מגבירים את רגישות העובר בחשיפה לאלכוהול.
נשים אשר מעשנות או צורכות קנאביס חשופות לפגיעות קשות יותר בעובר, בטווח המיידי וגם הארוך. הסיבות לכך הן גם תוספת הסיכון של העישון אשר יכול לגרום לנזקים לעובר בפני עצמו, וגם כי שתיית אלכוהול מעודדת עישון ולהפך. שילוב של עישון ואלכוהול מעלה גם מאוד את הסיכון למוות בעריסה.

לסיכום, לא כל הנשים והעוברים מגיבים בצורה זהה לשתיית אלכוהול במהלך ההריון, וההשלכות הבריאותיות תלויות בגורמים אישיים ונסיבתיים שונים.

טיפול ומניעה

אין טיפול אשר יכול לרפא, או לבטל, או להחזיר לאחור את הפגיעה אשר כבר נגרמה לעובר כתוצאה מחשיפה לאלכוהול. בדיוק בגלל זה, מניעה היא הכלי העיקרי והחשוב ביותר.

מניעת שתיית אלכוהול בהריון או סביב ההתעברות

הצעד החשוב ביותר למנוע פגיעה בעובר כתוצאה מאלכוהול הוא להימנע באופן מוחלט משתיית אלכוהול במהלך ההריון. כל אישה שמתכננת הריון או גילתה שהיא בהריון צריכה להפסיק מיד את צריכת האלכוהול. אם אישה שתתה אלכוהול בזמן ההריון, חשוב לפנות לייעוץ רפואי מקצועי על מנת להעריך את הסיכון וההשפעה ולהיערך להמשך ההריון וללידה.

תמיכה תזונתית וקבלת תוספים שונים

מחקרים בבעלי חיים הראו יעילות למתן תוספת של חומצה פולית, ונוגדי חמצון שונים לצמצום הנזק הנוירולוגי. בבני אדם לא ידוע באופן ברור על יעילות לתוספים אלה, אולם ניתן לשקול אותם יחד עם הרופא המטפל. במצבים אלה, חשוב יותר מהרגיל להקפיד על תזונה מאוזנת ומניעת חוסרים של ויטמינים ומירנלים חיוניים.

מעקב רפואי במהלך ההריון

נשים אשר נחשפו לאלכוהול במהלך ההריון צריכות להיות במעקב הריון בסיכון גבוה. ניתן לבצע מעקב והערכה מדוייקים על ידי אמצעי הדמיה- אולטרסאטונד ו MRI, על מנת להעריך את מידת הנזק והפגיעה.

טיפול והתערבות לאחר הלידה

במצבים של חשיפה משמעותית לאלכוהול בהריון או תסמונת האלכוהול העוברית, התערבות מוקדמת יכולה להביא לתוצאות טובות יותר עבור הילוד. אבחון מוקדם של תסמונת זו מאפשר בנית תוכנית טיפול ושיקום מותאמת אישית.

קבוצות תמיכה וטיפול בהתמכרויות

נשים בהריון שמתקשות להפסיק את שתיית האלכוהול יכולות להיעזר בשלב מוקדם ככל שניתן בטיפול והכוונה, אישי או קבוצתי.

טבלה: השפעות שתיית אלכוהול בשלבים שונים של ההריון

שלב ההריון	השפעת האלכוהול	סיכונים פוטנציאליים
שליש ראשון	גבוהה מאוד	מומים מולדים, פיגור שכלי, בעיות התפתחותיות קשות, הפלות, עיכוב בגדילה תוך רחמית
שליש שני	גבוהה	פגיעה במערכת העצבים, בעיות התנהגותיות בדרגות חומרה שונות, הפרעות בגדילת העובר, לידות מוקדמות.
שליש שלישי	בינונית גבוהה	פגיעה נוירו-התפתחותית, בעיות למידה וקשב בעתיד, בעיות שפה, לידות מוקדמות, משקל לידה נמוך, תסמיני גמילה בילוד, קשיי האכלה ותגובת יתר לגירויים

סיכום

אין כמות של אלכוהול אשר מוגדרת כבטוחה לשתיה בהריון. חשוב לזכור ולהבין, כי שתיית אלכוהול בהריון יכולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר ולבעיות בריאותיות ארוכות טווח אשר ילוו את התינוק להמשך חייו. לכל אישה בהריון מומלץ להימנע משתיית אלכוהול ולהתייעץ עם רופא או גורם מקצועי אחר אם היא נתקלת בקשיים בהפסקת השתייה. ראוי לציין כי בריאות העובר תלויה גם בהרגלים חיוביים כמו תזונה נכונה, שתיה מספקת של מים, נטילת ויטמינים ומינרלים חיוניים, מעקב הריון מוקפד, ומניעת מתח וחרדה. למידע נוסף וייעוץ אישי, מומלץ לפנות לרופא נשים מומחה.

תשובות לשאלות נפוצות

האם שתיית אלכוהול בשבועות הראשונים של ההריון מסוכנת?

כן, שתיית אלכוהול בשבועות הראשונים יכולה לגרום לפגיעות חמורות במערכת העצבים של העובר, כמו פיגור שכלי והתפתחות לא תקינה של איברים חיוניים. בנוסף, שתיית אלכוהול בשלב בו מתפתחות מערכות הגוף השונות יכולה לגרום למומים מולדים קשים.

כמה אלכוהול מותר לשתות במהלך ההריון?

אין כמות של אלכוהול שנחשבת לבטוחה במהלך ההריון! כל שתיית אלכוהול בזמן הריון מסוכנת ויכולה להשפיע על התינוק. לכן ההמלצה הינה חד וחלק- להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול במהלך ההריון.

האם יש מחקרים שמצביעים על השפעות של שתיית אלכוהול בהריון?

כן, מחקרים רבים הראו כי אלכוהול במהלך ההריון עלול להוביל לתסמונת אלכוהול עוברית, מומים מולדים, פיגור שכלי ובעיות התפתחותיות בדרגות חומרה שונות.

איך אני יכולה להפסיק לשתות אלכוהול במהלך ההריון?

אם את מתקשה להפסיק, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי, פסיכולוגי, לעובדת סוציאלית ולקבל תמיכה והכוונה ממוקדת למניעת שתיית אלכוהול.

האם כל כמות של אלכוהול מסוכנת להריון?

לחלוטין. אפילו כוס אחת של אלכוהול בשבוע עלולה להיות מסוכנת ולגרום נזקים לעובר.

האם שתיית אלכוהול עשויה להוביל להפלות?

בהחלט, שתיית אלכוהול יכולה להעלות את הסיכון להפלה בשלב מוקדם של ההריון.

The post שתיית אלכוהול בהריון: אסור לחלוטין או מותר בקטנה? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

יוגה לאורך חיי האישה: בריאות נשית מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר

rotemsup_admin — Sun, 25 May 2025 14:46:16 +0000

מאת ד"ר רותם ענבר, מומחית לגינקולוגיה, מתרגלת יוגה ובעלת תעודת מורת יוגה מוסמכת.

יוגה כאורח חיים נשי

יוגה היא הרבה יותר מתרגול פיזי – מדובר בדרך חיים שלמה המקדמת בריאות, מיקוד פנימי, חיבור גוף נפש, איזון ושלווה. עבור נשים, יוגה מהווה כלי עוצמתי לאורך כל שלבי החיים: מגיל ההתבגרות, דרך שנות הפוריות, ההריון והתקופה שלאחר הלידה, ועד גיל המעבר.
כמומחית בגינקולוגיה, אני פוגשת מדי יום נשים בשלבים שונים בחייהן, עם ההתמודדויות השונות שכל שלב מביא עימו, ומתבוננת בהשפעת התרגול על גופן ונפשן.
כבוגרת שני קורסי מורים ליוגה ומתרגלת פעילה בעצמי – אני יכולה להעיד גם מניסיוני האישי על התרומה העמוקה של היוגה לבריאות הנשית: תרגול תומך, מעצים, משקם ומחזק – מכל הבחינות.
בעידן בו אורח החיים הוא לחוץ, תובעני, והסביבה החיצונית מספקת אין סוף מתחים, קשיים והתמודדויות- היוגה מציעה פתרון הוליסטי אשר מתמקד בהפחתת הרעשים אותם התודעה שלנו מייצרת, ומשלבת בריאות פיזית, איזון הורמונלי ורוגע מנטלי – לאורך כל שלבי החיים של האישה.

בחרתי לכתוב על נושא חשוב זה כיוון שאני מאמינה גדולה בדרך היוגה- תרגול פיזי ומנטלי כאחד, כבסיס לחיזוק והעצמה נשית בכל רבדי ושלבי החיים של האישה. תרגול היוגה אינו מתקיים על המזרן בלבד, אלא הוא הופך לדרך חיים אשר מלווה את המתרגלת גם מחוץ לזמן התרגול.

יוגה בגיל ההתבגרות – כלים לוויסות עצמי, איזון הורמונלי ותחושת מסוגלות נשית

גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בהתפתחות הפיזיולוגית והרגשית של נערות. בתקופה זו מתחילים שינויים הורמונליים משמעותיים, המתבטאים במחזור חודשי ראשון, תנודות במצב הרוח, רגישות עצמית גבוהה ושינויים בגוף ובדימוי העצמי.

השפעות גופניות ונפשיות של היוגה:

וויסות מערכת העצבים האוטונומית: תרגולי נשימה (Pranayama) והרפיה מסייעים לאיזון בין המערכת הסימפתטית (תגובה ללחץ) לפרסימפתטית (תגובה להרפיה), ובכך מפחיתים תחושת חרדה ומעודדים שליטה. היוגה מתמקדת רבות בסנכרון בין תנועה לנשימה. דרך תרגול הנשימות על מזרן היוגה, אפשר ללמוד ולסגל טכניקות הרגעה וויסות תחושות אותן ניתן לאמץ גם מחוץ לזמן התרגול.
הפחתת תסמינים הקשורים למחזור החודשי ולתסמונת קדם וסתית: מחקרים מצביעים על כך שיוגה יכולה להפחית כאבי מחזור, עצבנות ושינויים הורמונליים. לדוגמה, מחקר שפורסם ב-Journal of Pediatric and Adolescent Gynecology 2021 מצא כי בנות שהתמידו בתרגול יוגה במשך שמונה שבועות דיווחו על ירידה של 35% בכאבי מחזור ושל 40% בשינויים במצב הרוח.
שיפור התנגודת לאינסולין במצבים של שחלות פוליציסטיות– על ידי הפחתת התנגודת לאינסולין, תרגול היוגה יכול לסייע באיזון מצבי סוכרת, טרום סוכרת או סיוע בשיפור ואיזון הורמונלי בתסמונת זו, אשר אחד ממאפייניה העיקריים הוא תנגודת להורמון אינסולין.
שיפור הדימוי העצמי: יוגה מעודדת קבלה עצמית והתבוננות פנימית במקום השוואה חברתית – מה שעוזר לנערות לבנות ביטחון עצמי חיובי שאינו תלוי במראה החיצוני או בהשוואה לנערות אחרות.
חיזוק הגוף ושרירי הליבה: כתלות בסוג היוגה הנבחר, התרגול הפיזי מביא לחיזוק השרירים השונים בגוף, שיפור הגמישות של הגוף, ושיפור שיווי המשקל- מה שמביא לשינוי במראה החיצוני, בהליכה, בעיצוב הגוף, ביציבה ובהחזקת הגוף.

יוגה בשנות הפוריות – תמיכה הורמונלית, נפשית ופיזית בעידן עמוס

שנות הפוריות הן תקופה עמוסה ומאתגרת עבור נשים: התמודדות עם קריירה, זוגיות, טיפולי פוריות לעיתים, הריונות ולידות, הנקה, טיפול בילדים – ולעיתים גם לחץ חברתי או רגשי. בשלב זה, היוגה מהווה כלי טיפולי עוצמתי המשלב בריאות גופנית עם רווחה נפשית. בשנים אלה, האישה הצעירה עוסקת בפעילות רבה אשר רובה ככולה אינה ממוקדת בעצמה- טיפול בילדים קטנים, בבית ובמשפחה, וכן בניית קריירה או השלמת הכשרה לימודית או מקצועית. בתוך כל אלה, היוגה היא מקום מפלט המאפשר התייחדות והתמקדות עצמית. השעות על המזרן הן תחנת יציאה ממיקוד החוץ אל מיקוד הפנים, עם רגעים של התבוננות פנימית, התמקדות בגוף בתנועה ובנשימה, ובעיקר החזרת הפוקוס מן החוץ אל העצמי.

תועלות מרכזיות של היוגה בתקופה זו:

איזון הורמונלי:

תרגול יוגה עוזר לווסת את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס) ובכך להפחית תחושת עומס וחרדה.. הפחתת ההפרשה של קורטיזול נובעת בעיקר מהפעלת המערכת הפרסימפתטית אשר משרה רגיעה. הפחתת רמת קורטיזול מסייעת גם לשיפור השינה, ירידה במשקל וחיזוק מערכת החיסון.
תרגול יוגה עשוי להגביר הפרשת אוקסיטוצין- הורמון האהבה. הורמון זה גורם לתחושת רוגע, חיבור, שלווה ואיזון.
תרגול יוגה מסייע בשיפור תפקוד השחלות בנשים עם שחלות פוליציסטיות (PCOS).
מחקר שפורסם ב-International Journal of Yoga (2020) הדגים שיפור ברמות LH ו-FSH לאחר 12 שבועות של תרגול יוגה בקרב נשים עם PCOS.
תרגול יוגה משפעל את מערכת תחושת הגמול במוח, וגורם להפרשת ההורמון דופמין- ההורמון אשר גורם לנו להיות מרוצות ולהרגיש מתוגמלות על עמלינו. הורמון זה גורם להתרוממות מצב הרוח והפחתת כאב.
הורמוני המין אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון מושפעים אף הם מתרגול יוגה סדיר. דרך השפעה על בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), בכוחו של התרגול להביא לאיזון מיטבי יותר וסנכרון בין הורמוני המין השונים, מה שיכול לסייע בהסדרת המחזור החודשי וביוצים סדירים, ובהפחתת תסמינים של חוסר איזון או סערה הורמונלית.

חיזוק רצפת האגן:

ביוגה קיימות תנוחות רבות אשר מחזקות את שרירי הבטן ורצפת האגן, החשובים במיוחד כהכנה להריון ולידה, ואחר לידות- לשמירה ושיקום רצפת האגן. קיים זרם של יוגה רסטורטיבית/שיקומית, אשר ניתן להסתייע בו לטיפול בפציעות או שיקום נקודות חולשה או פגיעה בגוף.

שיפור פוריות והפחתת סטרס בטיפולי פוריות:

נשים רבות הסובלות מאי-פריון חוות סטרס משמעותי המשפיע על תפקוד מערכות הגוף. היוגה היא אמצעי מצויין לשמירה על רוגע, מיקוד, איסוף כוחות והורדת רמות של הורמון הסטרס, קורטיזול.
מחקר מ 2019 אשר פורסם בעיתון Fertility and Sterility- הראה, שנשים שתרגלו יוגה בזמן טיפולי פוריות דיווחו על ירידה בסטרס והפחתה בכאב – מה שתרם לאיכות הטיפול ואף לשיפור סיכויי הצלחתו.

שיפור איכות החיים הכללית:

היוגה, ככלי מעצים גוף ונפש, מחזקת את הגוף הן פיזית והן רוחנית, מעלה את רמות האנרגיה, משפרת שינה ומקדמת תחושת איזון כללית – חשובה במיוחד לנשים אשר מנהלות ומתמודדות עם חזיתות ומשימות רבות בחיי היומיום שלהן.

יוגה בהריון – הכנה ללידה, הפחתה בכאבים ועומסים ושמירה על גוף בתנועה

תקופת ההריון מלווה בשינויים עמוקים בגוף ובנפש. יוגה ייעודית לנשים בהריון מציעה מענה הוליסטי שיכול לשפר את איכות חייה של האישה ההרה, להפחית כאבים, לשפר תופעות פיזיולוגיות אשר מתרחשות בהריון, להכין את הגוף ללידה ולחזק את החיבור לעובר.

יתרונות יוגה בהריון:

הקלה על תסמינים גופניים נפוצים:

תרגול יוגה מסייע להפחתת כאבי גב, בצקות בגפיים התחתונות, קשיי נשימה, דליפת שתן, נימול בכפות הידיים ועייפות.
היוגה משפרת את תחושת הכבדות אשר קיימת בהריון, מעלה תנועתיות ומקדמת את זרימת דם בגוף.
תרגול יוגה יכול לסייע באיזון סוכרת הריון על ידי הפחתת התנגודת להורמון אינסולין
היוגה מפחיתה לחץ נפשי, תסמיני מתח וחרדה שהם מאוד שכיחים בהריון.
תנוחות המקדמות פתיחה והגמשה של האגן משפרות זרימת דם לאזור, מפחיתות דליות וגודש, מפחיתות לחץ על עצבים ושרירים.

שיפור הקשר בין האם לעובר:

היוגה כתרגול מחברת אדם לגופו ומאפשרת מיקוד פנימי, וככזו היא גם מאפשרת חיבור בין האם ההרה לעובר המתפתח בגופה. תרגולי נשימה מודעת ומדיטציה מעודדים חיבור רגשי עמוק וקשב פנימי. במהלך תרגילי נשימה שונים אפשר אף להתמקד בתנועות העובר ובאנרגיה אשר מועברת ממנו.
נשים מדווחות על תחושת רוגע ושלווה לאחר התרגול, המועברת על ידי השפעה הורמונלית, במישרין או בעקיפין, גם לעובר. הורמון האהבה, אוקסיטוצין, אשר מופרש במהלך תרגול יוגה, גורם להתרחבות כלי דם ושיפור זרימת הדם לרחם ולשליה, המזינה את העובר ומספקת לו חמצן. גם אנדורפינים שונים, המופרשים בעת תרגול, משפיעים על מצב רוחה של האם ולפיכך על סביבת ההתפתחות של העובר.

הכנה אקטיבית ללידה:

ביוגה קיימות תנוחות רבות אשר מחזקות את שרירי הליבה והאגן ומגבירות גמישות נדרשת ללידה.
נשים אשר מתרגלות יוגה מדווחות על לידה קלה יותר, עם שליטה טובה יותר על תהליך הנשימה והכאב במהלך צירים.
לפי מחקר שפורסם ב-Complementary Therapies in Clinical Practice 2021, נשים שתרגלו יוגה במהלך ההריון חוו פחות צורך בהתערבויות רפואיות ויותר לידות טבעיות.

הפחתת חרדה ודיכאון במהלך ההריון:

נשים הרות חוות לעיתים מצבי רוח משתנים, דאגות ואף דיכאון. היוגה מוכחת ככלי מווסת רגשית אשר מפחית חרדה ומשפר את מצב הרוח. יוגה מפחיתה לחץ נפשי, תסמיני מתח וחרדה השכיחים מאוד בהריון.

המלצה קלינית:

יש לוודא כי שיעורי היוגה מותאמים במיוחד להריון, בהנחיית מדריכה מוסמכת ליוגה הריונית, ולהיוועץ עם רופא הנשים המטפל, במיוחד במקרים של הריון בסיכון.

יוגה לאחר לידה- תמיכה בחזרה לשגרה, שיקום הגוף, ואפילו פעילות משותפת עם התינוק

לאחר לידה, הגוף והנפש של האישה זקוקים לזמן, סבלנות וכלים ייעודיים לשיקום. יוגה לנשים לאחר לידה מציעה דרך בטוחה, הדרגתית ומותאמת לאישה המתאוששת מהלידה. תרגול היוגה יכול לסייע לאישה לחזק מחדש את גופה, להשיב את כוח השרירים, את האמון בגוף ולשקם אזורים כואבים וחלשים כתוצאה מההריון והלידה. בנוסף, ישנם תרגולי יוגה ייעודיים לאימהות ותינוקות, אשר יכולים לחזק את הקשר על ידי מגע, נשימה ותנועה משותפת.

יתרונות בולטים של תרגול יוגה לאחר לידה:

שיקום רצפת האגן והשרירים העמוקים:

תרגול יוגה מדויק עוזר בשיקום שרירי הבטן הרוחביים ורצפת האגן – אזורים שנחלשים באופן טבעי במהלך ההריון והלידה.
תרגילים המערבים את חיזוק שרירי רצפת האגן משפרים שליטה על הסוגרים ומפחיתים בריחת שתן.

הקלה על כאבים ונשיאת תינוק:

תרגול מותאם משחרר את אזורי הכתפיים, הצוואר והגב התחתון – שמועמסים במיוחד בתקופה זו עקב הנקה, הרמה ממושכת של תינוק ותנוחות לא סימטריות.

תמיכה רגשית ומניעת דיכאון לאחר לידה:

מחקרים הראו כי נשים שמתרגלות יוגה בתקופה שלאחר הלידה מדווחות על שיפור בשינה, ירידה ברמות דיכאון והפחתת תחושת בדידות. תרגול קבוצתי לנשים לאחר לידה יוצר גם קהילה תומכת בתקופה מאתגרת זו.
יוגה מהווה עבור נשים רבות מפלט ומרחב אישי בו הן יכולות להתרכז בעצמן, להתנתק מעט מהעומס, העייפות והאינטנסיביות של טיפול בתינוק, גם אם לזמן קצר ביום.

חיזוק תחושת הזהות הנשית והחיבור לגוף החדש:

הגוף לאחר לידה משתנה – יוגה מסייעת בקבלתו ובתחושת מסוגלות מחודשת מול המציאות החדשה.

המלצה יישומית:

ניתן לחזור לתרגול יוגה כ-6 שבועות לאחר לידה רגילה, וכ-8 שבועות לאחר ניתוח קיסרי – בכפוף לאישור רפואי. לאחר ניתוח קיסרי, רצוי שלא להפעיל עומס על שרירי הבטן למשך 3 חודשים על מנת לאפשר את החלמת החלקים הפנימיים של הצלקת הניתוחית ולמנוע בקע של דופן הבטן.

יוגה בגיל המעבר – גוף משתנה, תודעה נינוחה

גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב פיזיולוגי טבעי שבו מסתיימת תקופת הפוריות של האישה, אולם זהו גם שלב רגיש מבחינה בריאותית ונפשית. ירידת רמות האסטרוגן בגוף משפיעה על מערכות רבות: מערכת העצבים, מערכת ויסות הטמפרטורה, מערכת השלד והשרירים, העור, מצב הרוח והחשק המיני. תרגול יוגה בתקופה זו יכול לשפר משמעותית את איכות החיים – באופן טבעי, לא פולשני וללא תופעות לוואי.

השפעות גופניות ונפשיות של יוגה בגיל המעבר:

הקלה על גלי חום, נדודי שינה והזעות לילה

תנוחות רכות בשילוב תרגול נשימות וסינכרון ביניהן מעודד ירידה ברמות קורטיזול ולכן מסייע בהפחתת תגובת הגוף ללחץ. תרגול היוגה מאיץ ומשפר הפרשה של ההורמון מלטונין- הורמון השינה, מה שמסייע לשיפור של אחת מהתופעות המטרידות ביותר של גיל המעבר- קשיי שינה.
תרגול יוגה מפחית את תדירות ועוצמת גלי החום, על ידי שיפור מנגנון ויסות החום אשר פעולתו משתבשת בעקבות ירידה באסטרוגן בגיל המעבר. התרגול מפחית רמות קורטיזול, הורמון אשר עליה בו קשורה בהחמרה של גלי החום. מחקר שפורסם ב-Menopause Journal מצא כי נשים שתרגלו יוגה במשך 12 שבועות דיווחו על ירידה של מעל 40% בתדירות גלי החום ושיפור באיכות השינה.

שימור מסת עצם וגמישות מפרקים

ירידה בהורמונים הנשיים מעלה סיכון להדלדלות מסת העצמות ובהמשך אוסטיאופורוזיס. היוגה, ובמיוחד תרגולים בעמידה או תנוחות שהייה ממושכת בהן מופעל עומס על מפרקים ועצמות, מסייעת בחיזוק שרירים ובשמירה על צפיפות העצם. העומס אשר מופעל על עצמות ומפרקים מעודד בנית עצם, ומפחית פירוק עצם- שני תהליכים אשר האיזון ביניהם משתנה בתקופת גיל המעבר.
תרגול יוגה קבוע מונע נוקשות מפרקים ומשמר טווחי תנועה. אחת מסגולות היוגה היא שיפור הגמישות של מפרקים ורקמות נלוות כמו גידים, סחוסים ושרירים. הדבר משמעותי במיוחד באזורים מועדים לשחיקה כמו הברכיים, מפרקי הירכיים והכתפיים.

שיפור ואיזון מצב הרוח ותחושת החיוניות

נשים רבות בגיל המעבר מתמודדות עם עצבנות, עצבות ולעיתים דיכאון. היוגה משחררת אנדורפינים ("הורמוני שמחה"), מגבירה אנרגיה, ומעודדת חיבור מחודש לגוף. היוגה מלמדת אותנו "להשקיט את תנודות התודעה" (פסוק שני מהיוגה סוטרה), וכפועל יוצא מכך התרגול היוגי מעצים רוגע, יציבות רגשית ומפחית מצבי קיצון תחושתיים.
תרגול היוגה מספק תחושת שייכות וביטוי עצמי. לתרגול הקבוצתי סגולות של הקניית תחושת השתייכות לקבוצה או קהילה. אולם גם בתוך קבוצה, תרגול היוגה מלמד אותנו שיעור בהתבוננות פנימית, התרכזות בעצמי, הוקרת והכרת הטוב והיכולת האישית על פני השוואה לאחר.

תמיכה בתסמינים נוספים של גיל המעבר

ירידה בתשוקה לחיים, עייפות, ירידה בחשק המיני, שינויים במטבוליזם ועלייה במשקל – כל אלה מושפעים מהירידה בהרומוני המין אשר מתרחשת בגיל המעבר. יוגה תורמת לאיזון הורמונלי עדין דרך הפחתת סטרס ואיזון מערכת העצבים. היוגה יכולה להביא לשיפור משמעותי בביטחון של אישה בגופה וביכולותיה. בנוסף, הגמשת הגוף הולכת יד ביד עם הגמשת ה MIND והמחשבה, אשר הופכים להיות נוקשים ומייסרים יותר עם הגיל.

מסר מסכם על יוגה בגיל המעבר:

בניגוד לדעה הרווחת – יוגה אינה שמורה רק לצעירות או גמישות! דווקא בגיל המעבר, יוגה היא מרחב טיפולי המשלב תנועה, רוגע וחיבור פנימי. היא אינה דורשת ביצועים – אלא הקשבה. נשים רבות מעידות שהיוגה שינתה את הדרך בה הן תופסות את עצמן בגיל זה – לא כ"סיום שלב", אלא כתקופה חדשה של חוכמה, יכולת, שחרור וצמיחה.

אני מזמינה אתכן, נשים בכל הגילאים וכל היכולות הפיזיות, להשתחרר מהחשיבה המגבילה של איך אמור להראות, להתנהג או להישמע מתרגל יוגה, ולהביא את עצמכן כפי שאתן בדיוק, וללא שיפוטיות כלל- למזרן.

סוגי תרגולי היוגה השונים:

בעולם היוגה סוגי תרגולים רבים ומגוונים, אשר לכולם יתרונות רבים. כולם עשויים להתאים לנשים על פי הגיל, היכולת הפיזית, הרקע הקודם, המצב הרפואי הכללי ופציעות שונות ככל שישנן. אני מציעה להתנסות במספר סוגי תרגול על מנת למצוא את תרגול היוגה המתאים לך ביותר. הבאתי כאן חלק מסוגי התרגולים הקיימים.

Restorative Yoga: תרגול שיקומי עם מגוון תנוחות תוך שימוש באביזרי תמיכה. תרגול זה נועד לתמוך במצבים רפואיים שונים כגון פציעות, החלמה מניתוחים, כאבים שונים, הגבלת תנועה ועוד.
Yin Yoga: תרגול עדין יחסית המבוסס תנוחות ממושכות שמשפיעות על רקמות עמוקות (גידים, רצועות, מפרקים). בתרגול זה, שוהים בהחזקת התנוחות לזמן ממושך במיוחד.
יוגה נשית: תרגול רך המותאם במיוחד לגוף הנשי, למחזוריות הנשית ושינויי הגיל ושלבי החיים. המאפיינים הדומיננטיים של תרגול זה הינם התאמה למחזור החודשי, חיזוק של רצפת האגן, התחשבות במימד הנפשי/רגשי וקבלה עצמית.
אשטנגה יוגה: תרגול מסורתי ומאתגר יותר, אשר בנוי על סדרות המורכבות מרצף תנוחות קבוע אותן ניתן לבצע בדרגות קושי שונות. סדרה שלמה של אשטנגה היא תרגול ארוך יחסית, אולם ניתן לבצע גם תרגולים של חלקי סדרה או לדלג על חלקים ממנה להפקת שיעורים באורכים ודרגות קושי שונות.
ויניאסה יוגה: תרגול דינמי המבוסס על זרימה (FLOW) של רצפי תנוחות משתנים, כאשר התנוחות רובן ככולן לקוחות מסדרות האשטנגה, אולם הן אינן קבועות אלה נתונות לשינוי על פי ה"כוריאוגרפיה" החופשית של המורה.
איינגאר יוגה: שיטת יוגה אשר מעמיקה ומתמקדת בדיוק אנטומי- בכניסה ושהיה מדוייקת מאוד בתנוחות השונות, תוך סידור אברי הגוף בדיוק כפי שהם אמורים להיות מונחים. שיטה זו מתאימה גם לאנשים עם פגיעות פיזיות שונות. התרגול נעשה תוך שימוש באביזרים תומכים. שיטת היוגה השיקומית נובעת מתוך זרם יוגה זה.
ויג'ננה יוגה: שיטה המושתתת על חוכמה מסורתית וידיעת הגוף. תרגול זה הוא איטי, ושואף לדיוק והבנה של התנועות. התרגול משלב גם הרפיה, נשימה (פראנאיאמה) ולימוד פילוסופי.

טבלה: השפעות היוגה לאורך חיי האישה

שלב חיים	מטרות התרגול	יתרונות מרכזיים
גיל ההתבגרות	איזון רגשי, דימוי גוף	הפחתת חרדה, איזון הורמונלי, חיזוק ביטחון עצמי
שנות הפוריות	יציבות הורמונלית, חיזוק אגן	סיוע בתסמונות גינקולוגיות, איזון מחזור, שיפור פוריות
הריון	מניעת כאבים, חיזוק הגוף, הכנה ללידה	הקלה פיזית בתופעות ההריון, מניעת בצקות וכאבים, הגמשת מפרקים, חיבור רגשי לעובר
לאחר לידה	שיקום וחיזוק הגוף	חיזוק שרירים, שיקום רצפת האגן, מניעת דיכאון לאחר לידה
גיל המעבר	חיזוק הגוף, וויסות גלי חום, שיפור השינה, ייצוב מצב הרוח	בניית עצם, חיזוק שרירים, איזון רגשי וויסות מצבי קיצון.

תשובות לשאלות נפוצות

האם יוגה בטוחה לנערות בגיל ההתבגרות?

כן. תרגול יוגה לנערות בטוח ביותר כאשר הוא מבוצע נכון, ומודרך על ידי מורה מוסמך.

באיזה שלב בהריון אפשר להתחיל לתרגל יוגה?

ניתן להתחיל תרגול יוגה כבר מהשליש הראשון, או להתחיל בכל שלב משלבי ההריון. חשוב לציין- תרגול יוגה עצים או אינטנסיבי יותר מתאים לנשים הריוניות אשר באות מעולם התרגול וגופן מורגל בכך. לא רצוי להתחיל תרגול יוגה דינמי או מתאגר (ויניאסה, אשטנגה) לראשונה בהריון. כן אפשר להתחיל לתרגל לראשונה בהריון אם מדובר בתרגול רך ומאוזן יותר, ובמיוחד שיעורי יוגה מותאמים לנשים בהריון. יש להיוועץ ברופאת נשים בכל מצב בו קיימת שאלה לגבי מידת ההתאמה, ובמיוחד במצבים של הריון בסיכון גבוה.

האם יוגה מסייעת בניהול תסמינים של גיל המעבר?

בהחלט! יוגה מפחיתה תסמינים רבים המאפיינים את גיל המעבר כמו גלי חום, עצבנות ותנודות מצב הרוח, עייפות וקשיי שינה, קושי בריכוז, אובדן מסת עצם ושריר, עליה במשקל והשמנה בטנית.

האם תרגול יוגה משפיע על פוריות?

יוגה עצמה אינה טיפול פוריות, אך היא מסייעת להפחתת מתחים ולוויסות הורמונלי – שני גורמים המשפיעים על סיכויי הכניסה להריון.

כמה זמן לאחר לידה אפשר לחזור לתרגול?

בדרך כלל ניתן להתחיל לתרגל יוגה עדינה כ-6 שבועות לאחר לידה רגילה, ובכפוף לאישור רפואי. לאחר ניתוח קיסרי נדרש מעט יותר זמן, וכתלות במידת החלמת הגוף.

האם יוגה מסייעת בכאבי מחזור?

כן. תרגול תנוחות מרגיעות ונשימות עמוקות תורם להפחתת כאבי מחזור, שיפור זרימת הדם בגוף, ואף ויסות וייצוב מצב הרוח לסובלות מתסמונת קדם וסתית או משינויים הורמונליים סביב המחזור.

האם יש סוגי יוגה שאינם מתאימים לנשים בהריון?

חלק מהתרגולים האינטנסיביים (כמו אשטנגה, ויניאסה או פאוור יוגה) עשויים להיות פחות מתאימים בתקופת ההריון או לאחר לידה, במיוחד לנשים אשר לא תרגלו אותם בעבר. כמו כן, ביקראם יוגה- תרגול בסביבה מאוד חמה- אינה מתאימה כלל לנשים בהריון. לאישה אשר רוצה לתרגל יוגה בהריון, רצוי להיעזר במדריך מוסמך להתאמת התרגול.

סיכום: יוגה – מסע של צמיחה ותמיכה לאורך כל חיי האישה

היוגה היא דרך חיים ולא רק תרגול פיזי. השפעת היוגה יוצאת אל מעבר לשהות על המזרן ומשליכה על חיי היומיום. בחירה ביוגה היא כמסע, אשר מלווה את האישה לאורך חייה, ומספק יתרונות ומתנות רבות כגון חיזוק גופני, העצמה נפשית ואיזון הורמונלי בכל שלבי החיים.

מגיל ההתבגרות, דרך ההריון וההורות, ועד גיל המעבר – היוגה יכולה להוות כלי טיפולי משמעותי ותומך.
ליווי רפואי נכון והתאמה אישית של התרגול חשובים במיוחד לנשים עם מצבים בריאותיים שונים.

ובנימה אישית, אני נכנסתי לעולם היוגה דרך הויניאסה ובהמשך הוכשרתי בלימודי אשטנגה- כך שאני מוטה מראש לטובת שתי שיטות אלה ומתרגלת אותן רבות בעצמי. אבל חשוב לי להדגיש, שעולם היוגה הוא כל כך מגוון ורחב, כך שהדבר החשוב מכל הוא למצוא מה את אוהבת, על מנת שתוכלי להתמיד ולהמשיך לתרגל.

אני מזמינה אותך להתנסות בתרגול היוגה– ייתכן שתופתעי לגלות כמה יוגה יכולה לשנות את איכות חייך. יתכן שתבחרי ביוגה כשותפה לחיים וכדרך, כמוני.

אסיים במשפט של הגורו פטאבי ג'ויס, המורה של המורה של מוריי, מייסד וממציא שיטת האשטנגה, אשר להבנתי מסכם את המאמר הזה טוב מהכל:

"DO YOUR PRACTICE, AND ALL IS COMING”

The post יוגה לאורך חיי האישה: בריאות נשית מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת?

rotemsup_admin — Thu, 10 Apr 2025 16:41:48 +0000

במהלך העשורים האחרונים התחוללה מהפכה של ממש בתחום הרפואה המונעת והגנטיקה, ואחת התגליות המשמעותיות ביותר הייתה זיהוי המוטציות בנשאיות גנים BRCA1 ו-BRCA2. גנים אלה ממלאים תפקיד קריטי בהגנה על הגוף מפני התפתחות גידולים ממאירים, בעיקר סרטן השד וסרטן השחלות אולם גם גידולים סרטניים נוספים. הגנים BRCA שייכים לקבוצת ה- Tumor Suppressor Genes, כיוון שהם אחראים על בקרת ותיקון נזקי החומר הגנטי בתא, שיכולים להוות טריגר להתפתחות גידול סרטני. לכן, נשאות של מוטציה בגנים אלו מעמידה נשים (וגם גברים) בסיכון מוגבר להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן בגיל צעיר יחסית. נקודת המפנה העיקרית היא בכך שזיהוי מוקדם של הנשאות מאפשר נקיטת צעדים פרואקטיביים שעשויים להציל חיים.

החל משנת 2020, נכנסה הבדיקה לזיהוי נשאות ל BRCA לסל הבריאות, והיא מבוצעת בכל קופות החולים לנשים אשר להן רקע אשכנזי (זאת כיוון שהמוטציה שכיחה מאוד באוכלוסיה זו). החל מ 2025, הבדיקה מבוצעת גם לנשים ממוצא אתיופי. בנוסף, תבוצע הבדיקה לכל הנשים אשר להן רקע משפחתי של סרטנים מסויימים. נשים רבות אינן מודעות לכך שהן נושאות של המוטציה, במיוחד כאשר אין רקע משפחתי מובהק, ולכן חשוב להעלות את המודעות, לפרט את האפשרויות לאבחון ולתאר את הצעדים שניתן לנקוט – ממעקב רפואי תכוף ועד בדיקות הדמיה והתערבויות כירורגיות שונות. במאמר זה נבין מהי נשאות BRCA, למי מומלץ להיבדק, מהם הסיכונים והאפשרויות הרפואיות, ונציג כלים שיסייעו בקבלת החלטות מבוססות מידע אישי ורפואי.

מה זה אומר נשאיות BRCA ולמה זה חשוב?

המונח נשאות BRCA מתייחס לנשים (וגם גברים) הנושאים מוטציה (שינוי גנטי) באחד משני הגנים: BRCA1 או BRCA2 – קיצור של Breast Cancer Gene 1/2. גנים אלו הם חלק ממערכת תיקון ה-DNA בגוף האדם, ותפקידם לזהות ולתקן פגיעות במידע הגנטי של התא, ובכך למנוע התפתחות של תאים סרטניים. כאשר מתרחשת מוטציה בגנים אלו, היכולת של הגוף להגן על עצמו מפני שינויים סרטניים נפגעת באופן משמעותי.

המוטציה היא תורשתית, כלומר היא מועברת מהורה לילד בסיכוי של 50% – ללא תלות במין הילד. המשמעות היא שגם נשים צעירות ובריאות עלולות לשאת את המוטציה מבלי לדעת על כך, עד לרגע בו מתגלה סרטן או עד שמתבצעת בדיקה גנטית יזומה.

מדוע זה חשוב?

המשמעות של נשאות BRCA היא סיכון מוגבר לחלות במהלך החיים בסוגי סרטן שונים, בראש ובראשונה:

סרטן השד: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ 50-70%, ולעיתים אף יותר. הסיכון אצל נשאיות BRCA2 מעט נמוך יותר, ומוערך בין 45-60% – לעומת כ-12% באוכלוסייה הכללית.
סרטן השחלות: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ-40%-60%, ולעומת זאת אצל נשאיות BRCA2 הסיכון נמוך יותר, כ-15%-25%. זאת לעומת סיכון של 1-2% באוכלוסיה הכללית.

בנוסף, מוטציות בגנים הללו מעלות גם את הסיכון ללקות בסוגי סרטן נוספים כמו סרטן הלבלב, סרטן הערמונית (בקרב גברים נשאים), סרטן שד בגברים, ובשכיחות נמוכה משמעותית גם מלנומה.

ישראל – אוכלוסייה בסיכון מוגבר:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, נשאות BRCA נפוצה במיוחד – כ-1 מכל 40 נשים עשויה לשאת את המוטציה, פי 10–20 מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. נתון זה הופך את הבדיקה הגנטית לרלוונטית במיוחד לנשים ממוצא זה, גם כאשר אין היסטוריה משפחתית ברורה.

מתי מומלץ להיבדק לנשאות BRCA?

הבדיקה הגנטית לאיתור מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 היא כלי חשוב ברפואה המונעת, ויכולה להציל חיים כאשר היא מבוצעת בזמן הנכון ולאנשים המתאימים. ההמלצה להיבדק אינה חלה על כלל האוכלוסייה, אלא מתמקדת באנשים שנמצאים בקבוצות סיכון מוגברות – בין אם בגלל רקע משפחתי, מוצא אתני או אבחנות רפואיות.

קווים מנחים לבדיקה גנטית:

רקע משפחתי של סרטן:

הקריטריון המשמעותי ביותר הוא היסטוריה משפחתית של גידולים, ובמיוחד:

סרטן שד או סרטן שחלות אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה (אם, אחות, בת).
מקרי סרטן שד בגיל צעיר (מתחת לגיל 50).
גידולים חוזרים או דו-צדדיים בשד אצל קרובת משפחה.
סרטן שד בגברים במשפחה.
סרטן הלבלב או סרטן פרוסטטה גרורתי בקרוב משפחה.
נשאות ידועה למוטציה ב BRCA במשפחה.

אבחנה אישית של סרטן:

נשים שאובחנו עם:

סרטן שד בגיל צעיר (לפני גיל 50).
סרטן שחלות בכל גיל – זוהי קבוצת סיכון מובהקת, גם ללא רקע משפחתי.
תחלואה ביותר מסוג אחד של סרטן
סרטן לבלב
סרטן שד תלת-שלילי (Triple Negative Breast Cancer) מתחת לגיל 60.

מוצא אתני אשכנזי:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, השכיחות של נשאות BRCA גבוהה משמעותית (כ-1 מכל 40 נשים), גם בהיעדר סיפור משפחתי. לכן, ההמלצה בישראל (ובמדינות נוספות עם אוכלוסיות ממוצא דומה) היא לשקול בדיקה יזומה לנשים מעל גיל 25.

גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או שחלות:

גברים אינם חסינים מנשאות BRCA – הם יכולים לשאת ולהעביר את המוטציה לצאצאיהם, וייתכן שגם יפתחו גידולים (כמו סרטן הערמונית, שד או לבלב). לכן גבר שיש לו קרובי או קרובות משפחה מדרגה ראשונה עם BRCA או סרטן שד/שחלות – צריך לפנות לייעוץ גנטי.

נשים שעומדות לפני טיפולי פוריות, שימור פוריות או הריון:

כאשר קיים רקע משפחתי רלוונטי, חשוב לבצע בדיקה לפני הריון או טיפולי פוריות, לצורך שיקולים גנטיים, כולל אפשרות לבדיקות סקר טרום-השרשה (PGD) בנשים אשר מעוניינות שלא להעביר את הנשאות לצאצאיהן.

מה כוללת הבדיקה הגנטית?

בדיקת דם פשוטה הבודקת נוכחות של מוטציות מוכרות בגני BRCA.
הבדיקה מבוצעת לרוב לאחר פנייה לרופא גינקולוג, כירורג שד או אונקולוג. במקרים רבים, מופנית האישה גם לייעוץ גנטי מקצועי בקופת החולים או במכונים אונקוגנטיים.
עבור נשים ממוצא אשכנזי (כולל חלקית) קיימת אפשרות לבדיקה ייעודית למוטציות השכיחות באוכלוסייה זו

חשוב לדעת: גם אם תוצאת הבדיקה שלילית – ייתכן שעדיין קיים סיכון תורשתי אחר, ולכן יש חשיבות רבה לפענוח התוצאות ע"י יועץ גנטי מוסמך. יתר על כן, כיוון שקיימים גנים נוספים אשר יכולים לגרום להתפתחות סרטן, במקרים של סיפור משפחתי חשוד רצוי לפנות לייעוץ אונקוגנטי מסודר אשר יפנה את המטופלת לבדיקות גנטיות רחבות יותר, על פי הצורך.

מדוע חשוב לבצע את הבדיקה בזמן?

גילוי מוקדם של נשאות BRCA מאפשר נקיטת צעדים מניעתיים: ניתוחים, מעקבים, בדיקות הדמיה שגרתיות, שינוי באורח חיים, שימור פוריות ועוד. ככל שהגיל צעיר יותר בעת קבלת המידע – כך האפשרויות הטיפוליות רחבות ומותאמות יותר, כולל אפשרות למנוע את הופעת המחלה.

אילו אפשרויות עומדות בפני נשים נשאיות BRCA?

מעקב רפואי קפדני:

בדיקות MRI של השד אחת לשנה (מגיל 25–30).
בדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד שד מגיל 30 ואילך.
בדיקות דם ואולטרסונוגרפיה של האגן למעקב אחרי השחלות.
בדיקת כירורגית שד ורופאת נשים מדי 6 חודשים
בדיקות דם לסמנים ביוכימיים בדם

טיפולים מניעתיים:

ניתוח לכריתת שדיים מניעתית (עם או בלי שחזור) יכול להפחית ב-95% את הסיכון לסרטן שד.
ניתוח להסרת שחלות וחצוצרות מפחית משמעותית את הסיכון לסרטן שחלות ואף משפיע לטובה על מניעת סרטן שד. לנשאיות BRCA1, ההמלצה היא לבצע ניתוח זה בגילאים 35-40, ואילו לנשאיות BRCA2 ההמלצה היא לבצעו בגיל 40-45, כמובן שלאחר השלמת תוכנית הילודה.
במקרים ספציפיים, תוצע לנשים לקראת ניתוח לכריתת השחלות גם ניתוח לכריתת הרחם, בין אם בשל בעיות רחמיות נלוות (רחם שרירני, דימומים כבדים) ובין אם לצורך שיפור האפשרויות לטיפול הורמונלי חלופי לאחר הניתוח (ללא צורך בפרוגסטרון, ללא דימומים ועוד).

שימור פוריות:

הקפאת עוברים במקרים בהם נשים מעוניינות לעבור ניתוח לכריתת השחלות ועדיין שוקלות אפשרות של הריון, ויש להן בן זוג לצורך הורות משותפת
הקפאת ביציות במקרים בהם נשים שוקלות אפשרות של הריון בעתיד, ואינן נמצאות בזוגיות הרלוונטית לצורך הורות משותפת.

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר:

נשים אשר עוברות כריתה מניעתית של השחלות בשל נשאות ל BRCA פעמים רבות נכנסות לגיל המעבר מוקדם מהצפוי, מה שידוע כמנופאוזה מוקדמת. מנופאוזה כירורגית (מנופאוזה אשר נכנסים אליה בעקבות ניתוח לכריתת השחלות) היא תהליך מהיר אשר מתרחש בבת אחת, בניגוד לכניסה ההדרגתית לגיל המעבר אשר מתרחשת באופן פיזיולוגי. בשל ההשלכות כבדות המשקל של מצב רפואי זה, לאותן נשים מומלץ לקבל טיפול הורמונלי חלופי בסמיכות לניתוח, גם כדי למנוע את תסמיני גיל המעבר וגם כדי לשפר את מצבן הבריאותי ולמנוע תחלואה.

היבטים נפשיים וחברתיים

קבלת אבחנה של נשאות BRCA מלווה כמעט תמיד בחששות, תחושת חרדה והתלבטות לגבי פריון, ניתוחים וטיפולים מניעתיים נוספים. חשוב להיעזר בגורמים מקצועיים:

ליווי פסיכולוגי.
ייעוץ רופא מומחה לגיל המעבר
ייעוץ גנטי משפחתי.
קבלת תמיכה בקבוצות נשים נשאיות.

טבלה: השוואה בין אפשרויות לנשאיות BRCA

אפשרות	יתרונות	חסרונות / שיקולים
מעקב תקופתי	מאפשר גילוי מוקדם וטיפול בשלבים ראשוניים	אינו מונע הופעת הסרטן
כריתת שדיים מניעתית	מפחיתה סיכון לסרטן שד באופן משמעותי. מקל מאוד על מתן טיפול הורמונלי חלופי	ניתוח מורכב עם השלכות רגשיות. יש צורך לשלב גם ניתוח שחזור (אפשרי יחד)
כריתת שחלות	מפחיתה באופן משמעותי סיכון לסרטן השחלות והשד	גורמת להפסקת מחזור מוקדמת וכניסה לגיל מעבר מוקדם. מסיימת את תקופת הפוריות.
טיפול הורמונלי חלופי	שיפור תסמיני גיל מעבר ושיפור בריאות עתידית	יש צורך להתאים את הטיפול לנשאיות, במיוחד בבחירת סוג הפרוגסטרון.

לסיכום

נשאות ל-BRCA היא אינה גזירת גורל, אלא מידע חשוב שיכול להציל חיים. אבחון מוקדם, ייעוץ מקצועי ובחירה מושכלת בין האפשרויות הרפואיות – כל אלה מאפשרים לנשאיות לשלוט בגורלן הבריאותי ולמנוע מחלה. אנו ממליצים לכל אישה בעלת רקע משפחתי או גורמי סיכון לפנות לייעוץ גינקולוגי מקצועי ולהיבדק.

שאלות ותשובות נפוצות על נשאיות BRCA

מה ההבדל בין BRCA1 ל-BRCA2?

שתי המוטציות מעלות את הסיכון לסרטן, אך BRCA1 קשור לסיכון גבוה משמעותית לסרטן שחלות, ומעט יותר מאשר BRCA2 לסרטן שד. בנוסף, סוגי סרטן השד הנפוצים שונה מעט בכל אחת מהנשאויות.

האם כל אישה אשכנזייה צריכה להיבדק?

אף אישה לא חייבת להיבדק, זוהי בחירה אישית. אולם לכל אישה עם מוצא אשכנזי, ואפילו חלקי, קיימת אפשרות להיבדק החל מגיל 25. כיוון שגילוי מוקדם של הנשאות יכול להציל חיים ולמנוע מחלה, מומלץ ורצוי מאוד להיבדק. בנשים עם רקע משפחתי של סרטן, ההמלצה רלוונטית פי כמה.

האם ניתן למנוע את הופעת הסרטן?

אין מניעה מוחלטת, אך ניתוחים מקטיני סיכון ומעקב רפואי סדיר על פי כל ההמלצות יכולים לצמצם את הסיכון בצורה דרמטית, ואף לזהות גידול סרטני בראשית דרכו, מה שמגדיל את הסיכוי לריפוי.

מה לגבי פוריות והריונות?

כריתת שחלות מונעת הריון טבעי ולכן יש לשקול שימור פוריות לפני הניתוח. נשים רבות פונות לטיפולי פוריות או שימור ביציות. ככלל, ההמלצה לכריתת שחלות מניעתית היא לאחר השלמת תוכנית הילודה.

האם יש תמיכה רגשית לנשאיות?

כן, קיימות קבוצות תמיכה, קיימות קבוצות פייסבוק ייעודיות לנשאיות, וכן אפשרות לייעוץ פסיכולוגי במסגרת הקופה, מרפאות נשאיות בבתי החולים או באופן פרטי.

האם ניתן להעביר את הגן לדור הבא?

כן, מדובר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית – כל ילד/ה של נשאית נמצא/ת בסיכון של 50% לקבל את המוטציה.

האם נשאיות ל BRCA יכולות לקבל טיפול הורמונלי לגיל המעבר?

בהחלט כן. לנשים צעירות אשר עוברות כריתת שחלות מניעתית, מומלץ ורצוי לקבל טיפול הורמונלי חלופי. רצוי להגיע להתייעצות עם רופאה לגיל המעבר טרם הניתוח, על מנת להגיע במוכנות מלאה ולהתחיל את הטיפול זמן קצר לאחר הניתוח.

עמותת גנים טובים

האגודה למלחמה בסרטן

The post נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

לידה לאחר ניתוח קיסרי – במה כדאי לבחור?

rotemsup_admin — Thu, 10 Apr 2025 04:55:06 +0000

לידה אחרי ניתוח קיסרי היא נושא שמעסיק נשים רבות, לאור העובדה שלידה קיסרית היא אחת מדרכי הלידה השכיחות בעידן המודרני. שיעור הניתוחים הקיסריים במדינות מערביות, לרבות ישראל, עומד היום על כ-25%–35% מכלל הלידות. מדובר בהליך רפואי מציל חיים במקרים רבים, אך אינו חף מהשלכות וסיכונים, הן בלידה עצמה והן בלידות עתידיות. נשים רבות אשר עברו ניתוח קיסרי שואלות את עצמן: האם בהריון הבא אוכל ללדת בלידה נרתיקית רגילה? מהם הסיכויים שלי להצליח? האם זה בטוח לי ולעובר? מה היתרונות ומה הסיכונים? והאם זו בכלל אפשרות שעומדת בפניי?
התשובה, כמו ברפואה בכלל, היא אינדיבידואלית ומשתנה מאישה אחת לשניה, בהתאם למצב הרפואי הייחודי לכל אישה. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים יולדות בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי – תהליך המכונה VBAC Vaginal Birth After Cesarean. מדובר באפשרות שמומלץ לבחון עם הרופא המטפל, תוך הבנה מלאה של הסיכונים, היתרונות וההתאמות הנדרשות. במאמר זה נסקור בהרחבה את כל מה שחשוב לדעת על נסיון לידה אחרי קיסרי –TOLAC- Trial of labor after cesarean, מתי זה אפשרי, מתי עדיף לבחור בקיסרי חוזר, ומה אומרים המחקרים העדכניים בתחום.

מהי לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי (VBAC)?

VBAC – ראשי תיבות של Vaginal Birth After Cesarean – היא לידה נרתיקית (רגילה) של אישה שעברה בעבר ניתוח קיסרי. נסיון הלידה עצמו, טרם הלידה, נקרא בדיוק רב יותר TOLAC- ראשי תיבות של Trial Of Labor After Cesarean. בעבר נהגו לחשוב שניתוח קיסרי מונע אפשרות ללידה רגילה בעתיד, אך כיום, הודות להתקדמות היכולת הרפואית, ידע ממחקרים קליניים והניסיון המצטבר, ידוע כי רבות מהנשים שעברו ניתוח קיסרי מסוגלות ללדת בלידה רגילה, ולעיתים אף בצורה בטוחה יותר מהלידה הקודמת.

לידה רגילה אחרי קיסרי מאפשרת להימנע מניתוח חוזר ומלווה לרוב בהחלמה מהירה יותר, פחות סיבוכים, פחות סיכונים הקשורים להרדמה וכמובן אפשרות ללידות רגילות בעתיד. עם זאת, VBAC אינה מתאימה לכל אחת, ויש לשקול אותה בהתאם לקריטריונים רפואיים מדוייקים כמו סוג החתך הקודם ברחם, מספר הניתוחים שעברה האישה בעבר, סיבת הניתוח הקודם ומצב ההריון הנוכחי.

חשיבות הבחירה המודעת

בבחירה בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי יש חשיבות גדולה להיכרות עם הסיכונים והסיכויים. מחקרים מצביעים על כך שכ-60%–80% מהנשים שמתאימות ל-VBAC אכן מצליחות ללדת בלידה נרתיקית מוצלחת. מדובר באחוז הצלחה גבוה יחסית, במיוחד כאשר ההריון מתקדם באופן תקין והלידה מתבצעת בהשגחה רפואית, תוך ניטור מתמיד של האם והעובר. המפתח לחוויית לידה מוצלחת לאחר ניתוח קיסרי טמון בכך, שהיולדת תנהל דיון מושכל עם רופאיה, הן במהלך מעקב ההריון והן לקראת הלידה ובחדר הלידה, להבנת מכלול השיקולים- בעד ונגד, במקרה של ההריון הספציפי שלה. רק כך, יכולה כל יולדת לקבל את ההחלטה המודעת והטובה ביותר עבורה, בין אם תהיה זו נסיון לידה רגילה, ובין אם ניתוח קיסרי חוזר.

מתי אפשר ללדת VBAC?

לידה רגילה אחרי קיסרי מתאפשרת בעיקר כאשר:

היה רק ניתוח קיסרי אחד קודם.
החתך הקודם ברחם היה רוחבי(transverse) ולא אורכי, ואין תיאור ספציפי מסיכום הניתוח הקודם אשר מחשיד לפגיעה בגוף הרחם.
אין מניעה רפואית חדשה מניהול לידה רגילה, כגון שליית פתח, מצג שאינו ראש או עובר גדול במיוחד.
היולדת מעוניינת לנסות לידה רגילה ומבינה את הסיכונים והיתרונות.

חשוב לזכור: ההחלטה על סוג הלידה צריכה להתקבל יחד עם הרופא/ה המטפל/ת, תוך בחינה של כלל הנתונים הרפואיים העדכניים.

באילו מצבים הסיכוי להצלחה בלידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי גבוה?

לכל אישה אשר מעוניינת בלידה רגילה לאחר קיסרי סיכויי הצלחה שונים. אותם סיכויי הצלחה מושפעים מנתונים רבים, כאשר העיקריים ביניהם מובאים כאן:

סיבת הניתוח הקיסרי הקודם: כאשר הניתוח הקודם היה עקב סיבה אשר נוטה לחזור על עצמה, כגון מבנה וגודל האגן של האישה, הסיכוי להצליח נמוך מאשר במצבים בהם סיבת הניתוח היתה חד פעמית. דוגמה לסיבות חד פעמיות, אשר מאפיינות את הלידה הקודמת ויכולות להשתנות לגמרי בהריון הנוכחי, הן מצג עכוז, לידת תאומים, שלית פתח או שמט של חבל הטבור.
מספר הניתוחים הקודמים: לאחר ניתוח אחד ניתן ואף רצוי לשקול VBAC, לאחר שניים ההמלצה הינה על ניתוח קיסרי חוזר אולם לא קיים איסור גורף על לידה רגילה בנתונים מסויימים. ואולם, לאחר שלושה ומעלה הסיכוי להצליח נמוך ביותר, ולידה במצב זה עומדת בניגוד מוחלט להמלצה הרפואית.
קיומן של לידות נרתיקיות קודמות: כאשר יולדת מגיעה ללידה לאחר ניתוח קיסרי קודם, סיכוייה להצליח עולים אם היו לה לידות נרתיקיות קודמות, גם לפני אולם בעיקר אחרי הניתוח הקיסרי.
היעדר סיבוכים או סיכונים חריגים בהריון הנוכחי: במצבים בהם ההריון והלידה הם בסיכון נמוך, כלומר הריון של עובר יחיד, במשקל תקין, במועד, עם מיקום שליה תקין וללא תבניות פתולוגית בניטור העוברי- הסיכוי להצליח בלידה רגילה עולה.
התפתחות לידה באופן ספונטני: כאשר הלידה מתחילה באופן עצמוני, ולא נדרש תהליך של השראת לידה- הסיכוי להצליח עולה, והסיכוי לסיבוכים יורד.

מהם הסיכונים בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי?

למרות ש־VBAC נחשבת לאופציה בטוחה עבור נשים רבות, חשוב להיות מודעים לסיכונים האפשריים. ההחלטה לנסות לידה רגילה לאחר קיסרי צריכה להתקבל לאחר דיון מקיף עם רופא/ת הנשים, תוך בחינת הסיכונים האישיים של המטופלת.

קרע ברחם (Uterine Rupture)

זהו הסיכון המרכזי והמשמעותי ביותר בלידה רגילה לאחר קיסרי. קרע ברחם מתרחש כאשר הצלקת הרחמית שנותרה מהניתוח הקודם נפתחת, או נקרעת במהלך הצירים. הקרע יכול להיות לאורך כל הצלקת הרחמית הקודמת, או רק בחלקה. קרע של הרחם הוא מצב חירום מיילדותי, אשר מסכן את האם והעובר, ודורש ניתוח קיסרי דחוף. הסימנים הקליניים אשר מחשידים לקרע רחמי הם שינויים בדופק העובר, הופעת דימום חריג, שינוי במבנה ומראה הרחם, עליה או שינוי בגובה הראש בבדיקה וגינלית, וכאבים בכתפיים.

הסיכון לקרע ברחם בלידה לאחר ניתוח קיסרי אחד עם חתך רחמי רוחבי (transverse) מוערך בכ- 0.5%.
לאחר שני ניתוחים קיסריים, הסיכון עולה לכ-1.5-2%
כאשר הלידה מופעלת באופן יזום לרבות באמצעות שימוש בתרופות, הסיכון לקרע רחמי עולה פי 2-3 מאשר במצב של לידה אשר מתחילה ספונטנית.

צורך בהתערבות דחופה

במקרה של סיבוך כלשהו במהלך הלידה – כמו האטות בדופק העובר, חוסר התקדמות של הלידה או חשד לקרע ברחם – ייתכן ויידרש ניתוח קיסרי דחוף. בניתוח חירום, בניגוד לניתוח אלקטיבי (מתוכנן מראש)- שיעור הסיבוכים עולה, הן לאם והן לעובר. בנוסף, בלידה ראשונה לאחר ניתוח קיסרי, עולה מעט הסיכוי ללדת בלידה מכשירנית. VBAC מחייב התנהלות במסגרת רפואית המוכנה לתגובה מיידית, עם צוות מיומן, חדר ניתוח זמין ואמצעים לניטור מתמיד.

שליה נעוצה

כאשר השליה בהריון הנוכחי משתרשת באזור הצלקת הרחמית הקודמת, יכול להיווצר מצב של שליה נעוצה. זוהי שליה אשר משתרשת עמוק מהרגיל בדופן הרחם, ויכולה לחדור לשריר הרחם וגם לאיברים סמוכים. מצב זה בדרך כלל אינו מהווה בעיה במהלך ההריון, אלא גורם לקושי ניכר בהפרדת השליה לאחר הלידה, ועלול לגרום לאובדן דם רב סביב הלידה. במצבים של שליה נעוצה, יש להיערך מראש עם צוות מתאים, מוצרי דם ואפשרות של ניתוח קיסרי מורכב.

אי הצלחת הניסיון ללידה רגילה

בין 20% ל־40% מהנשים המנסות VBAC יזדקקו לבסוף לניתוח קיסרי חוזר במהלך הלידה. ניתוח חירום לעיתים כרוך ביותר סיבוכים מאשר ניתוח מתוכנן. חשוב להדגיש: כאשר הלידה מתבצעת בתנאים מתאימים, עם ניטור רציף ובליווי צוות מנוסה – הסיכון הכללי נמוך יחסית, והסיכוי ללידה מוצלחת גבוה מאוד.

סיבוכים עובריים ומצוקת עובר

קרע רחמי הינו מצב אשר מסכן גם את העובר. אולם, אם מוציאים את הסיכונים העובריים הנובעים מקרע רחמי, אזי הסיכונים לעובר בלידה לאחר ניתוח קיסרי קודם אינם שונים מהותית מהסיכונים בכל לידה רגילה אחרת.

יתרונות של לידה נרתיקית אחרי קיסרי

עבור נשים שמתאימות ל־VBAC, לידה נרתיקית עשויה להציע יתרונות רבים לעומת לידה קיסרית חוזרת. יתרונות אלו נוגעים הן לבריאות האישה, הן להתאוששות לאחר הלידה, והן להריונות עתידיים.

החלמה מהירה וקלה יותר

אחד היתרונות הבולטים של לידה רגילה הוא זמן ההחלמה הקצר יחסית. בעוד שלאחר ניתוח קיסרי האישה נדרשת לשהות בבית החולים 3–5 ימים עם תקופת החלמה של מספר שבועות, לידה רגילה מאפשרת לרוב שחרור תוך 24–48 שעות, עם חזרה מהירה יותר לפעילות יומיומית.

פחות סיבוכים רפואיים

לידה נרתיקית כרוכה בפחות סיבוכים הקשורים לניתוחים – כגון זיהומים, פגיעה באיברים סמוכים, הצטלקות פנימית (הדבקויות), דימומים כבדים או תגובות להרדמה.

שיפור בפריון העתידי

נשים שילדו בלידה רגילה נוטות להתמודד עם פחות בעיות פוריות בהמשך, במיוחד בהקשר של צלקות ברחם או הידבקויות ברחם (Asherman’s Syndrome), או הידבקויות סביב החצוצרות, שעלולות להיגרם מניתוחים חוזרים.

סיכון מופחת לסיבוכי השתרשות השיליה בהריונות הבאים

לידות קיסריות חוזרות מעלות משמעותית את הסיכון לשיליה נעוצה (Placenta Accreta), שיליית פתח ושילובם- שלית פתח נעוצה. כל אחד ממצבים אלה טומן בחובו סיכונים נוספים בלידה, ובעיקר הסיכון לדימום מוגבר או קושי בהפרדת השליה. לידה נרתיקית מפחיתה את הסיכון לסיבוכים אלו.

היעדר הגבלה במספר הלידות העתידיות

ככל שהאישה עוברת יותר ניתוחים קיסריים, כך עולה הקושי בניתוח עתידי נוסף. ניתוחים חוזרים גורמים להידבקויות והצטלקויות פנימיות בבטן, והידבקות של איברים פנימיים לרחם, מה שמעלה את הקושי הטכני בניתוח ואיתו את הסיכוי לסיבוכים לאם ולעובר. לידה רגילה לאחר ניתוח אחד סוללת את הדרך ללידות וגינליות נוספות גם בהמשך, מה שמשמעותי בעיקר בנשים המתכננות לידות רבות נוספות.

חוויית לידה טבעית

לנשים רבות חשוב לחוות לידה טבעית, מתוך רצון להתחבר לתהליך הלידה, להרגיש משתתפת פעילה בו ולקבל את השליטה בגופן, אשר היתה חסרה להן בלידה הקודמת. לידה רגילה אחרי קיסרי יכולה להיות חוויה מתקנת עבור נשים שחוו לידה קודמת טראומטית, בה לא היתה להן שליטה על מהלך הלידה או התוצאות. לידת VBAC מוצלחת מהווה חוויה חיובית, מחזקת ומתקנת עבור יולדות רבות. זה המקום לציין, כי גם ניתוח קיסרי מתוכנן, ידידותי, באווירה רגועה ומחבקת יכול להוות חוויה מתקנת לא פחות.

יתרונות בריאותיים לתינוק

בדרך כלל, בלידה רגילה קיים פחות סיכון לקשיי נשימה אצל התינוק, בהשוואה לניתוח קיסרי – במיוחד כאשר מדובר בקיסרי מוקדם. בתהליך של לידה רגילה, נדחקים מי השפיר החוצה מדרכי הנשימה של הילוד, מה שמכין את הריאות טוב יותר לקליטת חמצן, ומפחית סיכוי להתנשמות. לידה רגילה גם משפרת את תפקוד מערכת החיסון של הילוד, בשל המעבר דרך הפלורה החיידקית אשר נמצאת בתעלת הלידה ורכישת המיקרוביום הראשוני של הילוד.

מתי נבחר בלידה קיסרית חוזרת?

למרות היתרונות הברורים, במקרים מסוימים ההמלצה הרפואית תהיה לבצע שוב לידה קיסרית. להלן מספר מקרים בהם ימליץ הצוות או הרופא המטפל על לידה קיסרית חוזרת ללא נסיון לידה רגילה :

סיבות בלתי תלויות לניתוח קיסרי- שלית פתח, זיהום פעיל בהרפס, עובר גדול בנוכחות סוכרת הריון ועוד.
ריבוי ניתוחים קודמים
עובר במצג שאינו ראש
בקשת היולדת, לאחר הסבר מלא
חשד לשליה נעוצה
ניתוח קודם בפתיחה מלאה, כאשר הסיבה של הניתוח תלויה במבנה האגן, והעובר הנוכחי במשקל דומה או גדול מהקודם
ניטור עוברי לא תקין אשר מחשיד לקרע רחמי ולא מאפשר לנהל לידה רגילה באופן בטוח

טבלה: השוואה בין VBAC ללידה קיסרית חוזרת

פרמטר	VBAC (לידה נרתיקית אחרי קיסרי)	קיסרי חוזר
סיכוי להצלחת הלידה המתוכננת	כ-60%–80%	ודאי (100%)
זמן החלמה	קצר (ימים בודדים)	ארוך יותר (שבועות)
סיכון לקרע ברחם	0.5%	נמוך מאוד
סיכון לזיהומים	נמוך יותר	גבוה יותר
אפשרות ללידות עתידיות רבות	טובה יותר, פחות הגבלה	עלולה להיפגע

The post לידה לאחר ניתוח קיסרי – במה כדאי לבחור? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים לא סדירים אצל נערות

rotemsup_admin — Wed, 26 Mar 2025 05:51:18 +0000

דימומים לא סדירים אצל נערות הם אמנם תופעה שכיחה, אולם לעיתים הם עלולים להעיד על מצבים רפואיים הדורשים אבחון וטיפול. בגיל ההתבגרות, המחזור החודשי עשוי להיות בלתי סדיר בשל שינויים וחוסר בשלות של המערכת ההורמונלית, אך קיימים גם גורמים נוספים שיכולים להשפיע על סדירות או אי סדירות הוסתות. במאמר זה נסקור את הסיבות המרכזיות לדימומים לא סדירים אצל נערות, כיצד ניתן לאבחן את הבעיה, ומהם הפתרונות הרפואיים הקיימים.

גורמים לדימומים לא סדירים אצל נערות

שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות

במהלך גיל ההתבגרות, הגוף עובר שינויים הורמונליים משמעותיים, ובכללם הבשלה וכניסה לפעולה של הציר ההורמונלי האחראי על הפעלת מערכת המין. במסגרת תהליך זה, יכולים להתרחש לעיתים מחזורים ללא ביוץ, מה שגורם לדימומים וסתיים לא סדירים. חוסר בשלות של ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-שחלה (HPO axis) גורם לתנודות לא קבועות ברמות ההורמונים, מה שמתבטא בדימומים בלתי סדירים, בין אם תכופים ובין אם מרוחקים, עם הפסקות ממושכות בין מחזורי הווסת מצד אחד לצד דימומים בין וסתיים מצד שני.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

תסמונת זו משפיעה על כ-10% מהנערות והנשים בגיל הפוריות והיא אחת הסיבות השכיחות ביותר למחזור לא סדיר. מדובר בהפרעה הורמונלית של השחלה עצמה, הנובעת מכך שרמות גבוהות של אנדרוגנים פוגעות בתהליך הביוץ. עקב כך, קיימים בשחלה זקיקים רבים בשלב טרום- ביוץ, המפרישים אסטרוגן בלבד, והפרוגסטרון, אשר מופרש לאחר הביוץ- חסר. היעדר ביוצים קבוע גורם לוסתות לא סדירים ומרוחקים. נערות ונשים עם PCOS עשויות לחוות תסמינים נוספים כמו שיעור יתר, אקנה, ועלייה במשקל.

הפרעות בתפקוד בלוטת התריס או הפרשת יתר של פרולקטין

הפרעות הורמונליות שונות, המערבות את הורמוני התריס או הפרולקטין, יכולות להשפיע על הציר ההורמונלי אשר אחראי על הורמוני המין. כלומר, ביכולתם של הורמונים נוספים מחוץ למערכת הרביה ליצור דיכוי של ההורמונים אשר מגרים את השחלה. הדבר יכול להתבטא בוסתות מרוחקים או אפילו הפסקת הוסת.

הפרעות קרישה

הפרעות קרישה מולדות או נרכשות יכולות להשפיע על עוצמת הדימום הווסתי. מצבים כמו מחלת פון-וילברנד, תרומבוציטופניה (רמת טסיות נמוכה) או חסר בפקטורי קרישה שונים יכולים להוביל לדימומים כבדים וממושכים. פעמים רבות, נערות עם הפרעות קרישה חוות גם דימומים מוגברים בעקבות חבלות קלות, טיפולים רפואיים וטיפולי שיניים.

מצבי סטרס, פעילות גופנית עצימה במיוחד ושינויים במשקל

רמות גבוהות של לחץ נפשי או רגשי, ובעיקר באופן מתמשך, עלולות לגרום להפרעה בהפרשת הורמונים ולשיבושים במחזור החודשי. גם ירידה דרסטית במשקל או השמנה קיצונית עלולות להשפיע על האיזון ההורמונלי ולהוביל לאי סדירות במחזור. מצב זה שכיח בקרב נערות המתמודדות עם לחץ לימודי, ספורטאיות מקצועיות, נערות שחוו שינוי משמעותי בחייהן האישיים (מעבר עיר, גירושי הורים וכדומה) או נערות עם אורח חיים אינטנסיבי.

הפרעות אכילה

אנורקסיה נרבוזה ובולימיה הן הפרעות שעלולות לגרום לדיכוי ייצור הורמוני המין ברמת המוח, ובהתאמה גם דיכוי פעילות השחלה. דבר זה מוביל להיעדר ייצור הורמוני מין שחלתיים (אסטרוגן ופרוגסטרון), היעדר ביוץ, ולמחזור בלתי סדיר עד הפסקת הווסת (אמנוריאה). כאשר הגוף מתמודד עם חוסר תזונה ורעב, הוא נכנס למצב הישרדותי במהלכו חלה עצירה של הפעילות ההורמונלית ופעילות הרביה. בנוסף, על מנת לקבל וסתות סדירים, נדרשים אחוזי שומן מסויימים בגוף. הפרעת אכילה עלולה גם לגרום לחוסרים תזונתיים משמעותיים, אשר יכולים לשבש את המערכת ההורמונלית ולפגוע בתפקודה בטווח המיידי וגם בהמשך.

תרופות והשפעות חיצוניות

שימוש בגלולות למניעת הריון עשוי להסדיר את המחזור, אך לעיתים תחת שימוש בגלולות יתכנו גם דימומים קלים ולא סדירים. תופעה זו יכולה להיגרם עקב מינון הורמונלי נמוך מדי ורירית רחם דקיקה ולא יציבה. גם שיכחה או דילוג על גלולה יכול לגרום להופעת דימום. התקן תוך-רחמי הורמונלי (IUD) עשוי להפחית את תדירות הדימומים בטווח הארוך, אולם בחודשים הראשונים לאחר השמתו יתכנו דימומים תכופים יותר ולא סדירים. התקן נחושת עלול לגרום לדימומים וסתיים כבדים יותר מאשר היו קודם לכן. תרופות מסוימות, כמו תרופות לדילול דם, תרופות פסיכיאטריות שונות או תרופות לטיפול באפילפסיה יכולות גם הן להשפיע על תפקוד ההורמונים ולגרום לשיבושים במחזור.

דימום טרום ביוץ

עקב ירידת אסטרוגן קלה וזמנית בימים שטרם הביוץ, יכול להופיע דימום קל במועד זה. דימום זה הוא בדרך כלל חלש וקצר מועד, ומשכו יום עד יומיים לכל היותר. הוא חולף עם העליה המחודשת ברמת האסטרוגן.

הריון לא ידוע או לא רצוי

הריון צעיר גורם לאיחור בקבלת הוסת. יחד עם זאת, בהריון צעיר ובעיקר בהריון בלתי תקין יתכנו גם דימומים ממושכים או לא סדירים, החל מהכתמות דמיות ועד דימום כבד. כאשר בנערה פעילה מינית, ובמיוחד אם אינה נוטלת אמצעי מניעה באופן סדיר, מופיעים דימומים יוצאי דופן יחד עם איחור בוסת- בדיקת הריון (אפילו ביתית) היא אחד הדברים המיידיים אותם יש לבצע.

אבחון דימומים לא סדירים

האבחון של דימומים לא סדירים אצל נערות מתבצע בשלבים הבאים:

תשאול רפואי מקיף: הרופאה תשאל לגבי ההיסטוריה הרפואית של הנערה, תרופות שהיא נוטלת, ותלונות נלוות ככל שישנן. כמו כן, יתבצע תשאול מפורט לגבי ההיסטוריה הווסתית של הנערה, כולל תדירות ועוצמת הדימומים, הופעת כאבים נלווים ותסמינים הורמונליים אחרים. נתעכב גם על אורח החיים- לרבות שינויים במשקל, פעילות גופנית, תזונה או רמות סטרס.
בדיקה גופנית מכוונת הורמונים: כוללת הערכת מדד מסת הגוף (BMI), הערכת שיעור יתר, אקנה, וסימני התפתחות מינית נוספים כגון שיעור מיני או גדילת השדיים. בנוסף, ניתן להעריך את צוואר הרחם לקיומם של נגעים שיכולים להוות את מקור הדמם.
בדיקות דם:
- רמות הורמונים (FSH, LH, אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון)
- תפקודי בלוטת התריס (TSH, T4)
- רמת פרולקטין
- בדיקות קרישה לזיהוי הפרעות של נטיה לדמם
- פרופיל מטבולי לבדיקת עמידות לאינסולין ב-PCOS
- ספירת דם והערכת מחסני ברזל
אולטרסאונד אגני: משמש להערכת עובי רירית הרחם, מבנה השחלות, זיהוי תמונה אופיינית לשחלות פוליציסטיות, שלילת מצב של אדנומיוזיס או אנדומטריוזיס, הערכת אפשרות של הריון, הערכת קיומו של ביוץ ועוד. בנערות, בדיקה זו תתבצע על פי רוב בגישה בטנית.
הפניה לבדיקות אבחנתיות נוספות על פי הצורך – כגון אולטרסאונד תלת מימד, בדיקה מכוונת לאנדומטריוזיס, בדיקות מעבדה לבירורים אנדוקריניים נוספים, בדיקות גנטיות, הדמיה מוחית ועוד.

דרכי טיפול

בנערות, פעמים רבות לאחר השלמת הבירור ומציאת הסיבה לדימומים הבלתי סדירים או המרוחקים, לא נדרש לעשות דבר למעט הרגעה, המתנה ומעקב עם ביצוע רישום וסתות מדויק.

מעקב ושינוי אורח חיים

במקרים קלים, ניתן להמליץ על:

תזונה מאוזנת ושמירה על משקל גוף תקין.
הפחתת סטרס באמצעות טכניקות כמו מדיטציה, יוגה ופעילות גופנית. הקפדה על שינה מספקת ועל סדר יום קבוע.
מעקב סדיר אחר תדירות ועוצמת הדימום.

טיפול תרופתי

גלולות משולבות למניעת הריון: מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון. משמשות לסידור המחזור ולמניעת דימומים בלתי סדירים, דימומים עוצמתיים וכאבי מחזור. בנוסף, הן מסייעות להפחתת תסמיני PCOS כמו שיעור יתר ואקנה.
פרוגסטרון בלבד: ניתן לנערות הסובלות מהיעדר ביוץ כמו במקרים של שחלות פוליציסטיות, על מנת לדקק את רירית הרחם ולאפשר דימום וסתי אחת לחודש או יותר. פרוגסטרון בלבד ניתן לשקול בנערות אשר לא יכולות או לא רוצות לקבל טיפול הורמונלי משולב (גלולות).
מטפורמין: משמש כטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, בעיקר כאשר קיימת גם עמידות לאינסולין.
תוספי ברזל: לנערות הסובלות מאנמיה עקב דימומים כבדים.
טיפולים להפרעות קרישה: ניתן לשקול טיפולים אלה במידה ונמצא כי הדימום נובע מהפרעה במערכת קרישת הדם. הטיפול יתבצע בשילוב עם מומחה קרישה.

טיפולים נוספים

טיפולים ברפואה משלימה או תוספי תזונה לצורך איזון הורמונלי

התקן תוך-רחמי (IUD) מצופה הורמונים: ניתן לשקול השמת התקן מפריש הורמון במקרים של דימומים ממושכים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים, או במקרה בו הנערה מעדיפה התקן כאמצעי מניעה. במקרה של נערות, נבחר בהתקן הקטן ועם המינון ההורמונלי הנמוך ביותר.
טיפול ניתוחי (במקרים נדירים ביותר): טיפול מקומי בדימום ממקור של צוואר הרחם, תיקון מומים נרתיקיים או רחמיים מולדים

השוואת גורמים נפוצים לדימומים לא סדירים אצל נערות

גורם	מאפיינים קליניים	שיטת אבחון
שינויים הורמונליים הקשורים בהבשלת הציר ההורמונלי	מחזורים בלתי סדירים לאחר קבלת הווסת הראשון	תשאול רפואי, מעקב
שחלות פוליציסטיות PCOS	אי-סדירות וסתית, וסתות מרוחקים, שיעור יתר, אקנה	בדיקה גופנית, בדיקות דם, אולטרסאונד
הפרעות קרישה	דימומים כבדים, נטייה לחבלות תת-עוריות, דימום לאחר טיפולי שיניים	בדיקות קרישה, בדיקות גנטיות
הפרעות אכילה או שינויים במשקל	מחזור בלתי סדיר או היעדר מוחלט, רזון קיצוני, דימוי גוף נמוך	תשאול רפואי, מדידת BMI, סיוע של גורמי מקצוע נוספים
הפרעות אנדוקריניות נוספות	שינויים במשקל, בשדה הראיה, כאבי ראש, הזעה מוגברת או תחושת קור, דופק מואץ	בדיקות מעבדה לתפקודי בלוטת התריס, פרולקטין והורמונים נוספים על פי הצורך

שאלות ותשובות נפוצות בנושא דימומים לא סדירים אצל נערות

האם דימום לא סדיר אצל נערות הוא מצב מסוכן?

ברובם הגדול של המקרים ממש לא! על פי רוב מדובר בשינויים הורמונליים טבעיים, המאפיינים את השנים הראשונות לאחר קבלת המחזור. יחד עם זאת חשוב להיות במודעות ולגשת לייעוץ ואבחון רפואי, במקרים בהם התופעה לא חולפת, מלווה באובדן דם משמעותי או עם תסמינים נלווים.

כמה זמן לוקח עד שהמחזור החודשי מתייצב?

בדרך כלל תוך 2-3 שנים מהופעת הווסת הראשון המחזור הופך יחסית סדיר, אך ייתכנו חריגות- ישנם מקרים בהם הוסתות נהיים סדירים כמעט מההתחלה, לצד מצבים בהם לוקח מעט יותר זמן למערכת ההורמונלית להבשיל.

האם דימום חזק מצריך טיפול?

דימום כבד, ובמיוחד כזה אשר נמשך לאורך ימים רבים, עם מרווחים קצרים בין דימומים- מצריך בירור וטיפול. במיוחד יש להתייחס לדימומים אשר גורמים לאנמיה, חולשה, עייפות, חיוורון או פוגעים באיכות החיים.

איך ניתן לטפל בדימום לא סדיר?

אבן היסוד לטיפול היא האבחון. זיהוי הסיבה המדוייקת לדימומים הבלתי סדירים תאפשר את מתן הטיפול המתאים ביותר. הטיפול יכול לכלול שינויים באורח החיים, תרופות הורמונליות או טיפולים נוספים.

מתי יש לפנות לרופא?

אם הדימום חזק במיוחד, נמשך מעל לשבוע, דורש החלפת פדים מדי שעה מעבר ליומיים או שלושה הראשונים, או מלווה תסמינים נוספים כמו חולשה קיצונית וסחרחורת- יש לפנות לבדיקת רופא.

The post דימומים לא סדירים אצל נערות appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

rotemsup_admin — Sun, 23 Mar 2025 07:06:07 +0000

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא אחת ההפרעות האנדוקריניות השכיחות ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, המשפיעה על התפקוד התקין של השחלות וגורמת למגוון תסמינים כולל חוסר איזון הורמונלי, הפרעות ביוץ, עלייה ברמות האינסולין והשפעות מטבוליות נוספות. תסמונת השחלות הפוליציסטיות מהווה את אחת הסיבות העיקריות לאי פוריות על רקע ביוץ לא סדיר. בנוסף להשפעות על מערכת הרבייה, ל-PCOS יש השלכות רפואיות משמעותיות, כגון סיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, השמנת יתר, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם.

למרות ששמה של התסמונת מרמז על נוכחות ציסטות בשחלות, אין מדובר בציסטות קלאסיות, אלא בזקיקים קטנים בתחילת דרכם, בשלב שטרם הביוץ, המצטברים בשחלה בשל חוסר ביוץ תקין. התסמונת מאופיינת בשינויים הורמונליים, כולל ייצור ותגובה מוגברת להורמונים זכריים (אנדרוגנים), מה שעלול להוביל לתופעות כמו צמיחת שיער מוגברת, אקנה ונשירת שיער בקרקפת (התקרחות גברית).

שכיחות התסמונת נעה בין 5%-10% מהנשים בגיל הפוריות, ורבות מהן אינן מאובחנות כראוי. בשל השונות הרחבה בתסמינים ובדרגת החומרה, נשים רבות עלולות לחוות קשיים באבחון ובניהול המצב. מודעות לאבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים ואף את הבריאות של נשים עם PCOS.

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)?

PCOS היא הפרעה הורמונלית המשפיעה על תפקוד השחלות ומאופיינת בשלושה מאפיינים עיקריים:

אי-סדירות ביוץ או חוסר ביוץ מוחלט – נשים עם PCOS סובלות לרוב ממחזורים בלתי סדירים או היעדר מחזור חודשי.
רמות גבוהות של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים) – גורמות לתופעות כמו שיעור יתר, אקנה, עור שומני ונשירת שיער באזור הקרקפת.
שחלות עם מראה פוליציסטי – בניגוד לשחלות תקינות, השחלות של נשים עם PCOS מכילות מספר רב של זקיקים קטנים שאינם מבשילים לביוץ.

למרות שהתסמונת נקראת "שחלות פוליציסטיות", היא אינה קשורה בהכרח לציסטות קלאסיות בשחלות, אלא לשינויים מבניים והורמונליים בשחלה. מחקרים מצביעים על כך שהתסמונת היא תוצאה של אינטראקציה בין גורמים גנטיים, מטאבוליים וסביבתיים.

גורמים וגורמי סיכון לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

הגורם המדויק להתפתחות תסמונת השחלות הפוליציסטיות אינו ידוע בוודאות, וקרוב לוודאי שאין גורם אחד. מחקרים מצביעים על מספר גורמים וגורמי סיכון עיקריים שעשויים לתרום להופעתה:

נטייה תורשתית (גנטית): נראה כי קיים מרכיב גנטי בהתפתחות PCOS. נשים שלהן אם או אחות הסובלות מהתסמונת נמצאות בסיכון מוגבר לפתח אותה בעצמן. כלומר, היסטוריה משפחתית של שחלות פוליציסטיות עלולה לרמז על נטייה גנטית לתסמונת.
עמידות לאינסולין והפרשת אינסולין מוגברת: רבות מהנשים עם PCOS מראות תנגודת לאינסולין, מצב שבו תאי הגוף אינם מגיבים ביעילות לאינסולין שמופרש מהלבלב. כתוצאה, הלבלב מפריש כמויות גדולות יותר של אינסולין בניסיון לשמור על איזון רמת הסוכר. אינסולין גבוה מהרגיל מעודד את השחלות להפריש כמות יתר של אנדרוגנים (הורמונים זכריים), מה שתורם לשיבוש הביוץ והבשלת הזקיקים, ולהופעת סימפטומים כמו שיעור יתר ואקנה. עמידות לאינסולין קשורה גם להשמנה בטנית, ושתיהן יחד מחמירות את חוסר האיזון ההורמונלי.
עודף משקל והשמנה (אורח חיים): אורח חיים יושבני, תזונה לא מאוזנת וחוסר פעילות גופנית עשויים להגביר את הסיכון לפתח שחלות פוליציסטיות. השמנה נפוצה בכ-50%–80% מהנשים והנערות עם PCOS, והיא עלולה להחמיר את התנגודת לאינסולין ואת ההיפראנדרוגניזם ובכך להחמיר את תסמיני התסמונת. מנגד, חשוב לציין שהתסמונת יכולה להופיע גם בנשים רזות – כלומר, השמנה אינה תנאי הכרחי ל-PCOS, אך כאשר ישנה השמנה היא לעיתים מחריפה את חומרת התסמונת.
חוסר איזון הורמונלי ואנדרוגנים מוגברים: נשים עם שחלות פוליציסטיות סובלות מעודף בהורמוני מין "זכריים" (אנדרוגנים) המיוצרים בשחלות ובבלוטות האדרנל. היפראנדרוגניזם (עודף אנדרוגנים) הוא סימן היכר מרכזי של התסמונת, והוא הגורם לתסמינים כמו שיעור יתר בפנים ובגוף, שמנוניות העור, אקנה והתקרחות בקרקפת (בפיזור אופייני לגברים). חלק מהמומחים רואים בעודף האנדרוגנים לא רק סימפטום אלא גם גורם תורם – מעגל שמנציח את עצמו, שכן אנדרוגנים גבוהים משבשים את הביוץ התקין.
דלקתיות כרונית בדרגה נמוכה: מחקרים מצאו שנשים עם PCOS סובלות לעיתים ממצב של דלקת מערכתית קלה ומתמשכת. דלקת כרונית זו (Low-grade inflammation) עשויה לעודד את השחלות הפוליציסטיות לייצר עוד אנדרוגנים ובכך לתרום לסיכון למחלות לב וכלי דם בהמשך. גורם זה עדיין נחקר, אך הוא מדגיש את הקשר בין PCOS לבריאות המטבולית והלבבית.

תסמינים אופייניים ל-PCOS

נשים עם PCOS עשויות לחוות מגוון תסמינים, אשר יכולים להשתנות בעוצמתם בין אישה לאישה:

מחזורים בלתי סדירים, מרוחקים או היעדר וסת
קשיים בכניסה להריון על רקע היעדר ביוץ
צמיחת שיער מואצת (hirsutism), בעיקר בפנים, בגב ובחזה
אקנה ונטייה לעור שומני
עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל
נשירת שיער באזור הקרקפת (בדומה להתקרחות גברית)
עיבוי יתר של רירית הרחם, בשל גירוי אסטרוגני מתמשך והיעדר פרוגסטרון

אבחון PCOS

האבחון מתבסס על הקריטריונים של רוטרדם (Rotterdam criteria), הכוללים:

אי-סדירות או היעדר ביוץ – יתבטא בוסתות מרוחקים או הפסקת וסתות.
רמות גבוהות של אנדרוגנים – כפי שנמדדות בבדיקות הדם או מתבטאות בתסמינים חיצוניים.
שחלות פוליציסטיות באולטרסאונד – נוכחות של זקיקים רבים וקטנים בכל שחלה, אשר מקובל לתאר אותם כ"מחרוזת פנינים".

אם מתקיימים לפחות שניים משלושת הקריטריונים, ניתן לקבוע אבחנה של PCOS.

הסיכונים הבריאותיים ארוכי הטווח של תסמונת השחלות הפוליציסטיות

מחלות לב וכלי דם- נשים אלה נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח תסמונת מטבולית- עליה במשקל, שומני דם גבוהים, וסוכרת. כל אלה גם יחד מעלים סיכון להתפתחות טרשת עורקים אשר יכולה לגרום לפגיעה בתפקוד כלי הדם עם סיכון מוגבר לתחלואה לבבית או שבץ מוחי.
סרטן רירית הרחם- גירוי אסטרוגני בלבד לאורך פרקי זמן ממושכים, ללא הפרוגסטרון (אשר מופרש רק לאחר הביוץ), גורם להתעבות לא יציבה של רירית הרחם וחלוקה מוגברת של אותה שכבת תאים, אשר יכולה לצאת מאיזון ולגרום בעתיד להתפתחות סרטן.

אפשרויות הטיפול ב-PCOS

הטיפול מותאם אישית לפי תסמיני המטופלת ורצונה בהריון באותו השלב. הוא כולל שינויים באורח החיים, רפואה משלימה וטיפולים טבעיים, תרופות ולעיתים טיפולי פוריות.

שינוי אורח חיים

תזונה מאוזנת ודלה בפחמימות ריקות וסוכר לבן מסייעת בשיפור רמות האינסולין ובהפחתת כלל התסמינים של התסמונת.
פעילות גופנית סדירה משפרת את הרגישות לאינסולין ועוזרת בוויסות הורמונלי.
ירידה במשקל אפילו של 5-10%, יכולה להשיב ביוצים ומחזורים סדירים. דרך תזונה מתאימה ופעילות גופנית סדירה ניתן להשיג את אותה ירידה רצויה במשקל.

טיפול תרופתי

גלולות למניעת הריון – מאזנות את ההורמונים, מפחיתות רמת אנדרוגנים ומסייעות בהסדרת הווסת.
טיפול בפרוגסטרון בלבד- למשך חלק מהחודש על מנת לאפשר דימומים וסתיים ולמנוע התעבות לא רצויה של רירית הרחם לאורך זמן.
מטפורמין/ גלוקומין – משפר את הרגישות לאינסולין ועוזר לנשים עם עמידות לאינסולין. ביכולתו של טיפול כזה גם לסייע להשבת ביוצים ואף כניסה להריון.
כלומיפן ציטראט או לטרוזול – תרופות המעודדות ביוץ בנשים שמעוניינות להרות.

רפואה משלימה וטיפולים טבעיים

דיקור סיני, עם או ללא שילוב צמחי מרפא
ייעוץ וליווי תזונאית המומחית לתחום
תוסף תזונה אשר מכיל מיו-אינוזיטול, מולקולה סוכרית התומכת באיזון הורמונלי. תוסף זה ידוע כמוריד תנגודת לאינסולין, מפחית אקנה ומסדיר את הביוץ בדרגות הצלחה שונות

טיפולי פוריות

במקרים בהם טיפול תרופתי אינו מסייע, ניתן לפנות להפריה חוץ-גופית (IVF) או טיפולים הורמונליים מתקדמים יותר על מנת להשיג הריון בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

טיפולים להורדת רמות אנדרוגנים

ספירונולקטון, ציפרוטרון אצטט– תרופות אנטי אנדרוגניות, אשר מסייעות להפחתת צמיחת שיער עודפת ואקנה. תרופות אלה בדרך כלל לא יהוו קו טיפולי ראשון.
גלולות אשר הפרוגסטרון שבהן מהווה גורם נוגד אנדרוגנים (דיאנה, בלארה ועוד)
אפילציה או לייזר – אינה מורידה רמת אנדרוגנים, אולם מסייעת להסרת שיער לא רצוי

השוואת טיפולים ל-PCOS

טיפול	מנגנון פעולה	מתאים למי?
שינוי תזונתי ופעילות גופנית	ירידה במשקל, שיפור הרגישות לאינסולין ואיזון הורמונלי, השבת ביוצים ספונטניים	כל הנשים עם PCOS
גלולות למניעת הריון	ויסות המחזור, מניעת עיבוי יתר של רירית הרחם, והפחתת תסמינים אנדרוגניים	נשים שלא מתכננות הריון בקרוב, ושלא קיימת אצלן הוראת נגד למתן גלולות
פרוגסטרון בלבד	מניעת עיבוי יתר של רירית הרחם, והופעת דימומים וסתיים סדירים	נשים אשר אינן רוצות או יכולות לקבל גלולות למניעת הריון
מטפורמין	שיפור עמידות לאינסולין, הפחתת תסמינים מטבוליים, השבת ביוצים ספונטניים	נשים עם עמידות לאינסולין
טיפולי פוריות	השראת ביוץ או הפריה חוץ-גופית	נשים המעוניינות להיכנס להריון

שאלות ותשובות בנושא שחלות פוליציסטיות

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) במילים פשוטות?

זוהי תסמונת בה השחלות של האישה מייצרות כמות מוגברת של הורמונים זכריים (אנדרוגנים), מה שמוביל לשיבוש ביוץ תקין. המשמעות היא שהאישה אינה מבייצת בכל חודש כרגיל, והמחזורים החודשיים עלולים להיות לא סדירים או להיעדר. בנוסף, בתסמונת זו לעיתים מופיעים בשחלות זקיקים רבים שלא הבשילו (ציסטות קטנות) – ומכאן השם "שחלות פוליציסטיות". התסמונת מתבטאת בסימנים כמו מחזור לא סדיר, שיעור יתר, אקנה וקושי בהשגת הריון, והיא קשורה גם לנטייה להשמנה ולעמידות לאינסולין. מדובר במצב שכיח שניתן לנהלו באמצעות שינוי אורח חיים וטיפול רפואי מותאם.

עד כמה נפוצה תסמונת השחלות הפוליציסטיות ואצל מי היא מופיעה?

תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא מאוד נפוצה. ההערכות הן שבין אישה אחת מתוך 10 (ועד 15) נשים בגיל הפוריות סובלת מרמה כלשהי של התסמונת. היא יכולה להופיע כבר בגיל ההתבגרות או בתחילת שנות ה-20, וממשיכה ללוות את האישה לאורך שנות הפוריות. התסמונת חוצה עדות ומגזרים – היא מופיעה בנשים מכל רקע אתני. עם זאת, אם יש היסטוריה משפחתית (אמא, אחות) של PCOS, הסיכון ללקות בתסמונת עולה. לעיתים קרובות התסמונת מתגלה כאשר אישה פונה לרופא בגלל מחזור לא סדיר או קושי להרות, ואז בבדיקות שנעשות מאבחנים כי מדובר בשחלות פוליציסטיות.

האם כל אישה עם שחלות פוליציסטיות תחווה בעיות פוריות?

לא בהכרח. אומנם PCOS הוא גורם מוביל לאי-פוריות עקב בעיות ביוץ, אך חומרת ההשפעה על הפוריות משתנה. ישנן נשים עם שחלות פוליציסטיות בדרגת חומרה קלה, שקיימים אצלן ביוצים ומצליחות להרות באופן טבעי. אחרות עשויות להתקשות יותר ולהזדקק לטיפולי פוריות כדי להביא לביוץ ולהרות. החדשות הטובות הן שטיפולים כגון תרופות להשראת ביוץ (כמו כלומיפן או לטרוזול) יעילים מאוד עבור רוב הנשים עם PCOS, ושיעור גבוה מהמטופלות מצליחות להרות בעזרתם. אם קיים קושי בכניסה להריון, ובמיוחד כאשר הוא מלווה בוסתות לא סדירים או מרוחקים- חשוב לפנות לרופאת הנשים להערכה וקבלת הנחיות והמלצות מתאימות.

אני סובלת מ-PCOS – האם זה אומר שבהכרח אהיה בעודף משקל?

לא. אמנם רבות מהנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות אכן סובלות מעודף משקל או מהשמנת יתר, אך כ-20% מהנשים עם התסמונת הן בעלות משקל תקין ואף רזות. התסמונת כשלעצמה יכולה להופיע ללא קשר למשקל, עקב מרכיבים גנטיים והורמונליים. עם זאת, במקרים של השמנת יתר, התסמינים של PCOS לרוב מוחמרים (יותר בעיות ביוץ, יותר סימני עודף אנדרוגנים). מעודד לדעת, כי בנשים עם עודף משקל, ירידה במשקל יכולה לשפר משמעותית את המצב. אם את במשקל תקין אך סובלת מ-PCOS, הרופא ימליץ לך בכל זאת על תזונה בריאה ופעילות גופנית כדי לשמור על איזון מטבולי. חשוב להבין שהתסמונת עצמה אינה "אשמת" המטופלת – היא מורכבת מגורמים רבים ולא רק ממשקל הגוף.

כיצד מטפלים בשחלות פוליציסטיות והאם אפשר לרפא את התסמונת?

אין כיום טיפול שמעלים לחלוטין את התסמונת (כלומר, אין "תרופה" שמתקנת את הגורם הבסיסי), אך בהחלט אפשר לנהל את התסמונת בהצלחה ולחיות איתה תוך מזעור התסמינים. הטיפול משולב וכולל: שינוי אורח החיים (תזונה ופעילות גופנית) כדי לרדת מעט במשקל ולשפר את חילוף החומרים, טיפול תרופתי כמו גלולות למניעת הריון להסדרת המחזור והפחתת אנדרוגנים, מטפורמין לשיפור תגובת הגוף לאינסולין, ותרופות נגד שיעור יתר במידת הצורך. אם רוצים להרות – ניתן לקבל תרופות להשראת ביוץ או טיפולי פוריות אחרים. המטרה היא להתאים לכל אישה את השילוב הנכון. נשים רבות מצליחות להגיע למחזור סדיר, לשפר את מצב העור ולהרות בעזרת הטיפולים, גם אם התסמונת עצמה לא "נעלמת". חשוב לעקוב לטווח ארוך אחר גורמי סיכון (סוכר, לחץ דם) ולטפל בהם במידת הצורך, משום שהתסמונת היא מצב כרוני. עם מעקב וטיפול ראוי – השלכותיה ניתנות לשליטה.

The post תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

מנופאוזה מוקדמת

rotemsup_admin — Sun, 16 Mar 2025 16:36:41 +0000

מנופאוזה היא שלב טבעי בחייה של כל אישה, המסמן את סיום תקופת הפוריות. בעוד שבדרך כלל מנופאוזה מתרחשת סביב גיל 50, ישנן נשים שחוות גיל מעבר מוקדם – מצב בו הפסקת המחזור החודשי מתרחשת לפני גיל 45, או מנופאוזה מוקדמת מאוד, שהיא למעשה אי ספיקה שחלתית- לפני גיל 40. כ-10% מהנשים יחוו מנופאוזה מוקדמת, וכ 2% יתמודדו עם כשל שחלתי מוקדם. תופעה זו עלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות ורגשיות משמעותיות, ולכן חשוב להכיר את הגורמים, התסמינים ואפשרויות הטיפול הקיימות. אותן נשים, אשר מתבשרות על היותן במנופאוזה מוקדמת, צריכות להתמודד הן עם התסמינים של גיל המעבר מוקדם מהצפוי, והן עם ההשלכות הרגשיות של אותה בשורה. חלק מאותן נשים עדיין לא סיימו מבחינתן את רצונן בילדים נוספים, מה שמקשה עוד יותר על ההתמודדות.

מהם הגורמים לגיל מעבר מוקדם?

גורמים גנטיים

מחקרים מראים כי ישנה השפעה גנטית על גיל תחילת המנופאוזה. נשים שאימותיהן או אחיותיהן חוו גיל מעבר מוקדם, נמצאות בסיכון מוגבר לכך. יתר על כן, שינויים בגנים מסויימים יכולים לגרום להפחתה בתפקוד השחלות וכניסה למנופאוזה מוקדמת (למשל נשאות לתסמונת X שביר, תסמונת טרנר מלאה או חלקית).

ניתוח לכריתת השחלות

ניתוח לכריתת השחלות, כפי שמבוצע במקרים של נשאיות למוטציות בגנים BRCA1 BRCA2 ותסמונת לינץ', מכניס את האישה בבת אחת לגיל המעבר. זאת בניגוד לכניסה ההדרגתית לגיל המעבר אשר מתרחשת בדרך כלל.

טיפולים רפואיים

טיפולי כימותרפיה או הקרנות לאזור האגן פוגעים ברקמת השחלות ועלולים לגרום להפסקת הפעילות ההורמונלית שלהן, מה שמוביל להפסקת הווסת וכניסה לגיל המעבר.

מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות נמצאות בקשר חזק לכשל שחלתי מוקדם. נשים עם מחלות אוטואימוניות שונות ובעיקר תסמונת אדיסון, סוכרת נעורים והפרעה אוטואימונית בבלוטת התריס, הן בעלות סיכויים גבוהים יותר לפתח כשל שחלתי מוקדם. במקביל, נשים עם כשל שחלתי מוקדם נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות אוטואימוניות נוספות. לעיתים ניתן לזהות בדם האישה נוגדנים כנגד רקמת השחלה עצמה, דבר המהווה עדות ברורה למרכיב האוטואימוני.

גורמים סביבתיים ואורח חיים

עישון – מחקרים מצביעים על כך שעישון גורם לפגיעה בתפקוד השחלות ויכול לקצר את תקופת הפוריות במספר שנים.
תזונה לקויה – חוסרים תזונתיים, במיוחד של חומצות שומן חיוניות, ויטמין D ונוגדי חמצון, עלולים לפגוע בתפקוד ההורמונלי התקין ולהוביל להפסקת הווסת מוקדם מהצפוי. גם תת תזונה בכללותה יכולה להביא לקיצור תקופת הפוריות.
מתח נפשי כרוני – לחץ ממושך עלול להשפיע על תפקוד ההיפותלמוס וההיפופיזה, שני אזורים במוח השולטים על פעילות השחלות, ובכך לזרז את הפסקת המחזור החודשי.
משקל גוף נמוך מאוד – נשים עם תת-משקל או הפרעות אכילה כמו אנורקסיה נמצאות בסיכון גבוה יותר למנופאוזה מוקדמת.
חשיפה לרעלים סביבתיים – חומרים כמו ביספנול A (BPA), פטלטים ורעלים סביבתיים אחרים יכולים לפגוע בפעילות השחלות ולתרום להופעת גיל מעבר מוקדם.

תסמינים של מנופאוזה מוקדמת

באופן כללי, תסמיני מנופאוזה מוקדמת יהיו דומים לאלה של מנופאוזה רגילה. אולם, קיימים מספר שינויים קלים אשר אופיינים לגיל מעבר שמופיע מוקדם.

תסמינים וסתיים

הפסקת וסתות מוחלטת למשך מספר חודשים, או קבועה.
אי-סדירות של המחזור החודשי – בתחילת התהליך, המחזור החודשי הופך לעיתים תכוף יותר, ובהמשך חלה התרחקות בין הוסתות, עם שינויים בעוצמת הדימום ובתדירות הווסת.
חזרה של וסתות סדירים לאחר הפסקה ארוכה היא תופעה אשר קיימת במצב של גיל מעבר מוקדם הרבה יותר מאשר במנופאוזה רגילה. לעיתים, גם הריון ספונטני יכול להתרחש במצב זה.

תסמינים ואזו- מוטוריים

גלי חום – תחושה פתאומית של חום כמו גל בעירה העולה בגוף, המלווה בהזעה מופרזת, לעיתים תחושת להט באזור הראש ותחושת קור לאחר מכן.

הזעות לילה- גלי חום ליליים או תחושת חום כללית והזעה מוגברת בשעות הלילה. תופעה זו פעמים רבות מעירה משינה, פוגעת קשות באיכות השינה וקשורה בעייפות כרונית וירידה באנרגיה לאורך שעות היום.

דופק מואץ ופלפיטציות- תחושת מודעות יתר לדופק, פעימות אשר הולמות דרך בית החזה, או התקפי דופק מהיר במיוחד.

תסמינים נפשיים ורגשיים

שינויים במצב הרוח – עצבנות, נטייה למצבי רוח משתנים, אי יציבות רגשית, תחושת מתח ועצב ללא סיבה ברורה, חוסר סבלנות ורגישות יתר לגירויים חיצוניים.
דיכאון וחרדה – תחושת עצבות מתמשכת, החל מדכדוך קל ועד דיכאון מלא, ירידה במוטיבציה ובאנרגיה, קושי ביזימה או הפקת הנאה מפעולות אשר גרמו הנאה קודם לכן. כמו כן, קיימים לעיתים תסמינים של חרדה החל מתחושת חרדה כללית, מחשבות טורדניות ועד להתקפי חרדה ממש.

תסמינים הקשורים בשינה, עירנות וריכוז

קשיי שינה מכל הסוגים- קושי להירדם, יקיצות מוקדמות או התעוררויות ליליות רבות. התופעות הללו יכולות להתקיים עם או ללא קשר לגלי חום או הזעות ליליות.

עייפות כרונית וירידה באנרגיה- תחושה של קושי לשמור על עירנות ואנרגיה גבוהה במהלך היום. תחושות אלה מהוות מקור לקושי ניכר בתפקוד היומיומי של האישה. הן יכולות לנבוע משינה לא מספקת, אולם לעיתים הן קיימות אפילו בנוכחות שנת לילה מספקת.

תחושת ערפול מוחי- קשיי ריכוז, למידה, קושי בזיכרון ושליפת שמות ונתונים.

תסמינים נרתיקיים וקושי בתפקוד מיני

יובש נרתיקי – ירידה ברמות האסטרוגן עלולה לגרום להידקקות רקמת הנרתיק, מה שמביא למגוון תסמינים כגון יובש, עקצוצים, אי נוחות, ריח לא נעים, צריבה וכאבים בקיום יחסי מין.
דלקות חוזרות בשתן- כמו הנרתיק, גם רקמת פתח השופכה (צינור השתן) זקוקה לאסטרוגן, ומחסור בו גורם להידקקות ואטרופיה של אותה רקמה, עם חשיפת יתר שלה לחיידקים אשר מגיעים מהנרתיק ועולים מעלה למערכת השתן.
ירידה בחשק המיני – שינויים הורמונליים משפיעים על הליבידו, וכתוצאה מכך ישנה ירידה ברצון וביכולת לקיים יחסי מין או להגיע לאורגזמה. בנוסף, תסמיני גיל מעבר אחרים כגון גלי חום או עייפות יכולים גם הם לפגוע ביכולת התפקוד המיני.

תסמינים ארוכי טווח

ירידה בצפיפות העצם (אוסטיאופניה ואוסטיאופורוזיס) – ירידה ברמות האסטרוגן גורמת לאובדן מסת עצם ולסיכון גבוה יותר לשברים. היעדר אסטרוגן דוחף את רקמת העצם להעדיף תהליך של פירוק עצם על פני תהליך של בניה.
שינויים במשקל וברמות הכולסטרול – שינויים הורמונליים עלולים לגרום לפיזור שונה של השומן בגוף, עם נטיה להצטברות שומן באזור הבטני, כמו גם לעליה כללית במשקל. בנוסף, קיימת עלייה בסיכון לפתח תסמונת מטבולית הכוללת תנגודת לאינסולין, סוכרת ועליה בשומני הדם, מה שמגביר את הסיכון למחלות לב.
טרשת עורקים- האסטרוגן בנוכחותו מונע היווצרות פלאקים טרשתיים בעורקים. עם היעלמות האסטרוגן והאפקט המיטיב שלו, מתחיל תהליך מואץ של היווצרות טרשת בדפנות כלי הדם. תהליך זה כולל גם את כלי הדם של מערכת העצבים המרכזית (המוח) ואת כלי הדם של הלב, מה שיכול להעלות את הסיכון לארועים של שבץ וארועים איסכמיים של הלב (התקף לב).
בעיות עור ושיער – ירידה ברמות האסטרוגן עלולה לגרום ליובש בעור, יובש בשיער, הופעת קמטים ונשירת שיער. כמו כן, תיתכן תחושת יובש גם בחלל הפה ובריריות.

אבחון מנופאוזה מוקדמת

האבחון מבוסס על מספר שלבים:

היסטוריה רפואית

הרופא יבצע תשאול מקיף על ההיסטוריה הרפואית של המטופלת, כולל תדירות המחזור החודשי, הופעת תסמינים נוספים, רקע משפחתי של מנופאוזה מוקדמת וגורמי סיכון אפשריים כמו מחלות אוטואימוניות או טיפולים רפואיים קודמים. כמו כן, התשאול יתמקד גם בתסמינים אותם חשה האישה, תדירותם ועוצמתם, והקשרם למחזור החודשי.

בדיקות דם

בניגוד למנופאוזה רגילה בגילאים אופייניים, בה אנו לא נזקקים לבדיקות הדם על מנת לאבחן את גיל המעבר, מצב של מנופאוזה מוקדמת הוא יוצא מן הכלל בו פעמים רבות נסתייע בבדיקות דם לפרופיל הורמונלי, על מנת לאשר ולבסס את האבחנה. חשוב לציין, כי רמות ההורמונים השונים עוברות תנודות ניכרות ושינויים במהלך החודש, ולכן ישנה חשיבות למתי הן נמדדות. אם קיים ספק בדיוק הבדיקות, יתכן כי נרצה לבצע אותן שוב.

FSH (הורמון מגרה זקיקים) – רמות גבוהות של FSH מעידות על ירידה בתפקוד השחלות.
אסטרדיול (אחת התצורות של אסטרוגן) – רמות נמוכות מצביעות על תפקוד שחלה ירוד.
LH (הורמון ההצהבה) – רמות מוגברות יכולות להעיד על ירידה בתפקוד השחלות.
פרוגסטרון- הורמון אשר מופרש מהזקיק בשחלה לאחר הביוץ בלבד. רמה מוגברת שלו מעידה על כך שהתרחש ביוץ.
AMH (הורמון אנטי-מולריאני) – משמש להערכת הרזרבה השחלתית ויכול להעיד על הידלדלות מוקדמת של הביציות. בדיקה זו גם נותנת אינדיקציה לגבי יכולת האישה להשיג הריון.
רמות TSH ופרולקטין- לעיתים, הפרעות אנדוקריניות אחרות משבשות את מערכת הורמוני המין ואת הציר ההורמונלי כולו. בדיקות אלה חשובות על מנת לשלול בעיה הורמונלית אחרת כסיבה להפסקת הוסת.

בדיקה גופנית ובדיקות דימות

אולטרסאונד אגני – בדיקה זו מאפשרת להעריך את גודל השחלות ומספר הזקיקים, מה שיכול לספק מידע על תפקוד השחלות. בבדיקה זו מבצעים גם הערכה של עובי רירית הרחם, אשר יכולה לשפוך אור על הסיבה להיעדר וסת ואף לסייע בבחירת הטיפול.
בדיקה גופנית הכוללת בדיקת הנרתיק לסימני יובש ואטרופיה
בדיקות צפיפות עצם (DEXA) – נשים עם מנופאוזה מוקדמת נמצאות בסיכון גבוה לאוסטיאופורוזיס, ולכן בדיקת צפיפות עצם חשובה להערכת בריאות העצם והצורך בטיפול.

בדיקות גנטיות

במקרים בהם קיים חשד לגורם גנטי, ניתן לבצע בדיקות גנטיות לזיהוי תסמונות כמו X שביר או תסמונת טרנר.

בדיקות למחלות אוטואימוניות

נשים עם מנופאוזה מוקדמת עשויות לעבור בדיקות לנוגדנים אוטואימוניים, כמו בדיקות לתפקוד בלוטת התריס, סוכרת או מחלות אוטואימוניות אחרות.

דרכי טיפול במנופאוזה מוקדמת

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר (MHT)

טיפול הורמונלי חלופי משמש להשלמת המחסור באסטרוגן ולעיתים בטסטוסטרון. מתן של הורמונים חיצוניים במקום אלה החסרים בגוף מסייע בהפחתת תסמינים כמו גלי חום, קשיי שינה, שינויים במצב הרוח ושומר על בריאות הלב והעצם. כמו כן, הטיפול ההורמונלי מאט את ההזדקנות של כלל מערכות ואברי הגוף עם הפסקת האספקה של אסטרוגן.
הטיפול בפרוגסטרון ניתן על מנת לבלום את השפעת האסטרוגן ברחם. חשיפה בלתי מאוזנת לאסטרוגן בלבד עלולה לגרום לעיבוי ושגשוג יתר של רירית הרחם, ולסכן את האישה בסרטן רירית הרחם בהמשך.
מתן טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר במקרים של מנופאוזה מוקדמת מפחית את הסיכון למחלות לב ומקטין את התמותה ממחלות לב.
מתן טיפול הורמונלי חלופי מקטין את הסיכון לתחלואה פסיכיאטרית, קוגניטיבית, תסמונת מטבולית ושברים אוסטיאופורוטיים.
מתן טיפול הורמונלי חלופי מקטין את שיעור התמותה מכל הסיבות באותן נשים.
מנופאוזה מוקדמת היא אחת ההתוויות הברורות להתחיל טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר, גם ללא תסמינים משמעותיים.

טיפול מקומי לנרתיק

התסמינים הנרתיקיים אינם הראשונים או המיידים איתם יתמודדו מרבית הנשים במנופאוזה מוקדמת. יחד עם זאת, שכיחות תסמינים אלה עולה מאוד בהמשך, עמוק יותר לתוך גיל המעבר. פעמים רבות, הטיפול ההורמונלי הסיסטמי אינו נותן מענה מספק לנרתיק. לפיכך, גם אם לא באופן מיידי, בדרך כלל נוסיף גם טיפול מקומי לנרתיק. הטיפול היעיל ביותר לנרתיק הינו טיפול הורמונלי מקומי אשר אפשר להחדיר לנרתיק על ידי טבליות, פתיליות או קרמים.

שינויים והתאמות באורח החיים

פעילות גופנית סדירה- השילוב הרצוי הינו פעילות אירובית, פעילות בונת עצם ותרגילי כוח.

הקפדה על תזונה מתאימה- נשים רבות בגיל המעבר מרגישות, שגופן אינו מגיב באותו האופן בו היו מורגלות בעבר, הן מבחינת נטיה להשמנה והן מבחינת קושי בהורדת משקל. נוכח המצב ההורמונלי והגיל המשתנה, לא ניתן להישאר עם אותה התזונה אשר היתה בעבר ולצפות מהגוף לתגובה זהה. לכן, יש צורך להתאים את התזונה והתפריט לגיל המעבר. תזונה מתאימה היא גם בעלת תרומה משמעותית ביותר להפחתת תסמינים שונים של גיל המעבר. רצוי לשלב בתזונה רמות נאותות של סידן ואומגה 3.

היגיינת שינה- נוכח קשיי השינה הנפוצים בגיל המעבר, קיימים מספר הרגלים אותם רצוי לסגל לפני השינה וכוללים שינוי מועדי האכילה, שעות שינה קבועות ומספקות, תאורה מתאימה, המנעות מחשיפה למסכים במיטה, צמצום הסחות דעת לפני השינה, המנעות משתיית קפה ואלכוהול לקראת השינה ועוד.

טיפולים טבעיים ותוספים

תוספי תזונה- תוספת סידן וויטמין D לתמיכה בבריאות העצמות.
מגנזיום אשר יכול לסייע בשיפור השינה
צמחי מרפא – כגון קוהוש שחור ואיזופלבונים ממקור של פולי סויה שעשויים להקל על תסמינים. שיח אברהם אשר יכול לסייע בתלונות הקשורות לתסמונת קדם וסתית ותחושת הדכדוך אשר נלווית אליה.
שורשים נוספים כגון מאקה, אשווגנדה וג'ינסנג אשר יכולים לסייע למגוון תסמינים של גיל המעבר.

טיפול תרופתי אשר אינו הורמונלי

טיפול זה מתאים להנשים אשר אינן יכולות או אינן מעוניינות לקבל טיפול הורמונלי.

ואוזה- תרופה לגלי חום, אשר פועלת ישירות על מרכז ויסות הטמפרטורה במוח והראתה יעילות רבה במחקרים הקליניים.
תרופות למניעת דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI, SNRI ואחרות. תרופות אלה גם יעילות בהפחתת גלי החום במקרים רבים.

רפואה משלימה, תמיכה רגשית ופסיכולוגית

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עשוי לסייע בהתמודדות עם חרדה ודיכאון. קיים גם טיפול CBT ייעודי לקשיי שינה או לאכילה רגשית.
טיפול פסיכולוגי פרטני או קבוצתי
טיפול מיני זוגי או אישי במקרים של קשיים ביחסי מין
דיקור סיני עם או ללא שילוב צמחי מרפא

סיכום

מנופאוזה מוקדמת היא מצב בריאותי מאתגר, המשפיע באופן מהותי על חייהן של אותן הנשים במישורים רבים- גופניים, בריאותיים ורגשיים. יחד עם זאת, קיימים מגוון פתרונות למצב זה, אשר ביכולתם למתן או להעלים את התופעות והתסמינים כמו גם לשפר את הבריאות, איכות החיים ואף להאריך חיים. אם עולה חשד למנופאוזה מוקדמת או שכבר התקבלה אבחנה כזו, חשוב מאוד לפנות לייעוץ רפואי על מנת לשמוע על המשמעויות, אפשרויות הטיפול ויתרונותיו, תופעות הלוואי האפשריות, ולקבל את הטיפול המתאים ביותר עבור כל אישה.

שאלות ותשובות על מנופאוזה מוקדמת

האם מנופאוזה מוקדמת ניתנת למניעה?

במקרים רבים מנופאוזה מוקדמת אינה ניתנת למניעה, אך אורח חיים בריא, הימנעות מעישון ותזונה מאוזנת עשויים להקטין משמעותית את הסיכון.

אילו בדיקות נדרשות לאבחון מנופאוזה מוקדמת?

תשאול מפורט של המטופלת, בדיקות דם להערכת רמות הורמונים כמו FSH, LH ואסטרוגן, לצד בדיקות דימות לשחלות ולרחם.

האם יש טיפולים טבעיים שיכולים לסייע?

כן, תוספים צמחיים המכילים קוהוש שחור, שיח אברהם, שורק מאקה או שילובים שונים שלהם יכולים לסייע לתסמינים ואף להעלימם כליל לפרקי זמן. גם הקפדה על תזונה מתאימה (נטולת סוכר לבן, קמחים לבנים ומזון מעובד) ופעילות גופנית יכולות לשפר משמעותית את התסמינים.

האם מנופאוזה מוקדמת משפיעה על הפוריות?

כן, מנופאוזה מוקדמת גורמת לירידה משמעותית בפוריות, אך קיימות אפשרויות לשימור פוריות כגון הקפאת ביציות, הקפאת עוברים (במקרה בו יש בן זוג או תורם זרע) או תרומת ביציות.

מהם הסיכונים הבריאותיים של מנופאוזה מוקדמת?

לנשים במנופאוזה מוקדמת קיים סיכון מוגבר משמעותית ללקות במחלות לב איסכמיות, אי ספיקת לב, שבץ מוחי, תחלואה קוגניטיבית ובעיות זיכרון, אוסטיאופורוזיס ושברים, תחלואה מטבולית כמו השמנת יתר וסוכרת, וכן סיכון גבוה יותר לעליה בתמותה מכל הסיבות.

כיצד טיפול הורמונלי חלופי יכול לעזור?

במקרה של מנופאוזה מוקדמת, טיפול הורמונלי חלופי גם מסייע בהפחתת התסמינים כמו גלי חום, קשיי שינה ושינויים במצב הרוח, גם בולם את האצת ההזדקנות של אברי הגוף, גם מונע תחלואה שונה כגון טרשת עורקים ודלדול עצם, וגם מאריך את תוחלת החיים.

האם מנופאוזה מוקדמת גורמת לשינויים רגשיים?

כן. במקרים רבים של מנופאוזה מוקדמת הנשים מתמודדות עם שינויי מצב רוח, דכדוך ודיכאון, ירידה באנרגיה ובתאוות החיים ותסמיני חרדה. הטיפול במקרים אלה יהיה תרופתי וגם רגשי.

The post מנופאוזה מוקדמת appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.