ד"ר רותם ענבר רופאת נשים

דלקות שתן חוזרות אצל נשים – מהן הסיבות, וכיצד אפשר למנוע?

rotemsup_admin — Mon, 22 Dec 2025 06:39:19 +0000

דלקות שתן חוזרות הן אחת התלונות השכיחות ביותר אצל נשים בכל גיל- בנערות, בשנות הפוריות ובנשים בגיל המעבר. דלקת בדרכי השתן יכולה לגרום לכאבים וצריבה, צורך תכוף במתן שתן, תחושת דחיפות, ופגיעה ממשית באיכות החיים. כאשר התופעה חוזרת ונשנית, היא יכולה להשפיע גם על התפקוד היומיומי, זוגיות ויחסי מין, תפקוד בעבודה ותחושת הביטחון בגוף. בנוסף, דלקות שתן חוזרות עשויות להוביל לפגיעה בכליות על ידי התפשטות הדלקת לשם. אצל חלק מהנשים קיימת סיבה לדלקות השתן החוזרות. סיבה זו יכולה להיות קשורה לשינויים הורמונליים, יחסי מין תכופים, נטיה גנטית, מחלות רקע שונות, הרגלי היגיינה או מבנה אנטומי מסוים, ולעיתים מדובר בשילוב של כמה גורמים.

החדשות הטובות הן, שפעמים רבות אפשר לאתר את הסיבה לדלקות ולמנוע אותן. דלקות בשתן לא ניתנות למניעה מוחלטת- אולם הפתרונות השונים במקרה של דלקות חוזרות מאפשרים למנוע לפחות חלק מהארועים, ולקדם איכות חיים נוחה וחופשית יותר לאותן הנשים אשר סובלות מכך. הפתרונות הקיימים כוללים שינויים באורח החיים, טיפולים מקומיים לנרתיק, תוספים שונים וטיפול אנטיביוטי מונע.

במאמר זה נפרט מהי ההגדרה של דלקות שתן חוזרות, מתי חשוב לפנות לרופאת נשים מומחית, אילו בדיקות וטיפולים קיימים והאם ניתן לצמצם את הסיכון להישנות הדלקות.

מהי דלקת שתן חוזרת אצל נשים?

הגדרה רפואית של דלקות שתן חוזרות

מבחינה רפואית, דלקות שתן חוזרות מוגדרות כמצב בו מופיעות שלוש דלקות ויותר בשנה או לפחות שתי דלקות במהלך שישה חודשים, כאשר כל אירוע מאומת בתרבית שתן חיובית. כמו כן, מדובר בארועים נפרדים, עם החלמה מלאה בין הארועים השונים. לפי מחקרים אפידמיולוגיים, בין 20% ל-30% מהנשים שחוו דלקת בדרכי השתן יחוו לפחות אפיזודה נוספת במהלך חצי שנה, וחלקן יפתחו דפוס חוזר. מחקרים גדולים בארה״ב ובאירופה מצביעים על כך שמעל 50% מהנשים יחוו לפחות דלקת שתן אחת במהלך חייהן. מתוך אותן נשים, כרבע יסבלו מדלקות שתן חוזרות. כאשר דלקת השתן חוזרת לאחר זמן קצר מאוד, ועל ידי אותו החיידק- ככל הנראה מדובר בהישנות, מה שמעיד לרוב על טיפול לא מספק ללא חיסול מוחלט של החיידק. כאשר הדלקת חוזרת לאחר פרק זמן ארוך ממספר שבועות, ומדובר בחיידק אחר- אזי מדובר בארוע שונה של דלקת בשתן.

למה נשים סובלות יותר מדלקות שתן?

נשים הסובלות מדלקות שתן חוזרות הן על פי רוב נשים בריאות. לא קיימת אצלן מחלת רקע או מום אנטומי במערכת השתן. לכן, ברוב המקרים מדובר בבעיה ביולוגית או תפקודית. הפער בין נשים לגברים בהיארעות של דלקות שתן, ובמיוחד דלקות חוזרות, הוא חד וברור מאוד. בגברים, ארועים אלה נדירים ביותר, והיחס המתואר בספרות הינו פי עשרה בנשים לעומת גברים. הסיבה העיקרית לשכיחות הגבוהה יותר של דלקות שתן אצל נשים היא מבנה אנטומי: השופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה) קצרה יותר וממוקמת קרוב לפתח הנרתיק ואף לפי הטבעת, מה שמקל על חיידקי המעי – בעיקר E COLI – להגיע מהר יותר לשלפוחית השתן. בנוסף, שינויים הורמונליים, שימוש באמצעי מניעה מסוימים וירידה באסטרוגן בגיל המעבר משפיעים על רקמת הנרתיק והאזור האורוגניטלי, על אוכלוסיית החיידקים הטובים ועל ה-pH המקומי, ויוצרים תנאים נוחים יותר להתפתחות זיהומים חוזרים.

הגורמים לדלקות שתן חוזרות אצל נשים

גורמים הקשורים לאורח חיים והרגלי שתייה

אחד הגורמים השכיחים לדלקות שתן חוזרות הוא צריכת נוזלים לא מספקת במהלך היום. כאשר שותים מעט, השתן מרוכז יותר, השלפוחית מתרוקנת לעיתים רחוקות והחיידקים מקבלים 'זמן שהייה' ארוך יותר בדרכי השתן. בנוסף, הרגל של התאפקות למשך שעות ארוכות בגלל עומס בעבודה או חוסר נגישות לשירותים עלול להגביר את הסיכון להצטברות חיידקים. כאשר נשים לא שותות מספיק, הן מקטינות את 'אפקט השטיפה', החשוב למניעת הצטברות חיידקים במערכת השתן. מחקרים מראים שנשים שהגדילו את צריכת הנוזלים היומית בהדרגה (למשל, לכ-1.5- 2 ליטר ליום, בהתאם למצב רפואי) הפחיתו משמעותית את מספר האירועים של דלקות השתן במהלך שנה.

גורם נוסף חשוב לציון הינו לבישת ביגוד צמוד והדוק לאורך זמן. מצב זה מפחית אוורור של האזור, גורם לכליאת חום והתפתחות לחות, מה שיוצר סביבה נוחה וטובה לשגשוג חיידקי מעי. אפקט זה יכול להביא לשינוי בפלורה המקומית של הנרתיק, עם ירידה בחיידקים הטובים ועליה בשיעורם של אלה אשר יכולים לגרום לדלקות. שפשופים מקומיים הנובעים מביגוד צמוד ומהודק מדי פוגעים ביציבות ושלמות הרירית ומביאים לעליה בחדירותה, מה שמאפשר הצמדות חיידקי מעי בקלות רבה יותר. אפקט זה בולט יותר בקיץ, שם הצטברות החום והלחות קלה פי כמה.

גורמים הקשורים בהרגלי הגיינה

הנרתיק, אשר בחלקו העליון ממוקם פתח השופכה (צינור השתן החיצוני) הוא מעין מערכת הגנה מפני מיקרו-אורגניזמים שונים אשר יכולים לחולל מחלה. במצב תקין, קיימת שם שליטה של חיידקים 'טובים' ובעיקר לקטובצילים, אשר שומרים על PH חומצי בין 3.5-4.5. מצב זה יוצר מחסום והגנה כנגד חיידקים שונים, ובעיקר חיידקי מעי כגון E COLI, קלבסיאלה ואנטורוקוקים- השכיחים בגרימת דלקות שתן חוזרות. לכן, שטיפות וגינליות חוזרות ושימוש בסבונים, אשר מכילים ברובם PH בסיסי או נייטרלי- יוצרים סביבה ידידותית יותר למזהמים השונים, בה נוח להם לשגשג. התוצאה יכולה להיות שינוי בסביבת החיידקים של הנרתיק, כאשר במקום החיידקים הטובים מתרבים אלה אשר יכולים לגרום לדלקת. בנוסף, שטיפות רבות או ניקוי אינטנסיבי, במיוחד עם מגבונים מבושמים או כאשר יש אפקט של שפשוף- יכולות לגרום מיקרו-טראומה לרירית הנרתיק, מה שמעלה את חדירותה למזהמים שונים. כאשר הנרתיק נהיה עשיר יותר בחיידקי מעי דוגמת E COLI, קל להם יותר לנדוד ולחדור גם למערכת השתן. בנוסף, ניגוב אזור פי הטבעת מאחור לפנים יכול להעביר ישירות חיידקים לפתח השופכה ולגרום לדלקות שתן. מצב זה נפוץ בעיקר בקרב ילדות צעירות ונדיר בנשים בוגרות יותר.

השפעת יחסי מין ואמצעי מניעה

דלקות שתן רבות מופיעות זמן קצר לאחר קיום יחסי מין, תופעה המכונה באנגלית HONEYMOON CYSTITIS. תופעה זו יכולה להיות קשורה הן ביחסי המין עצמם, והן בשימוש בחומרי סיכה או מניעת הריון שונים. חדירת הפין יכולה לסייע באופן מכני במעבר חיידקים מהאזור האנאלי והנרתיק לכיוון השופכה ושלפוחית השתן. נשים המשתמשות בדיאפרגמה, קוטלי זרע או שילובם נמצאות בסיכון מוגבר לדלקות שתן חוזרות. הדיאפרגמה יוצרת לחץ מכני על האזור, לרבות צוואר שלפוחית השתן והשופכה, מה שיכול לתרום להיווצרות שארית שתן או בעיית התרוקנות. קוטלי הזרע מכילים לרוב חומר אשר עשוי לפגוע בפלורה הטבעית של הנרתיק (בחיידקים הטובים, הלקטובצילים), מה שמביא לביטול חומציות הנרתיק ומעודד את שגשוגם של חיידקי המעיים. גם שימוש תכוף בקונדומים עלול לפגוע בשלמות הרירית, לרבות מיקרו-טראומה באזור השופכה עקב חיכוך יתר. דבר זה מביא לעליה בחדירות הרירית לחיידקים. משמעותיים יותר הם קונדומים עם קוטל זרע אשר פוגע בחומציות הנרתיק. מבין כל האמצעים הללו, לקוטלי הזרע התרומה הרבה ביותר לפגיעה בהגנת רירית הנרתיק וסיכון לדלקות שתן חוזרות. בכל המצבים המפורטים כאן, קיים בסופו של דבר מנגנון דומה- פגיעה במיקרוביום הנרתיקי, עליה בעומס החיידקים סביב פתח השופכה, החדרה מכנית בזמן היחסים, וטיפוס החיידקים לאזור שלפוחית השתן. לכן המלצה פשוטה, הנתמכת במחקרים, היא התרוקנות בשירותים סמוך ליחסי מין ושתיית מים לאחר מכן.

גיל המעבר וההשפעה ההורמונלית

ראשית יש להבין, כי ההשפעה של הורמון האסטרוגן על רירית הנרתיק היא השפעה מגנה- הוא מעבה את אפיתל הנרתיק, מעלה רמת גליקוגן, תומך בחיידקים הטובים, ומסייע להורדת ה PH (חומציות הנרתיק). לפיכך, בכל מצב בו קיים חסר באסטרוגן, תהיה ירידה באוכלוסיית החיידקים הטובים, עליה ב PH (הפחתת חומציות), ועליה בשיעור החיידקים הפתוגנים. מצבים של חסר באסטרוגן יכולים להיות בהנקה, בטיפולים אנטי אסטרוגנים שונים (כגון טמוקסיפן), וכמובן השכיח מכולם בגיל המעבר. השינויים הללו הופכים את הרקמה לדקה ורגישה יותר, עם נטייה ליובש נרתיקי, כאבים ביחסי מין ונטייה מוגברת לזיהומים בדרכי השתן. טיפול הורמונלי מקומי לנרתיק (אסטרוגן במינון נמוך בצורת קרם או טבליות) הוכח במספר מחקרים כמפחית משמעותית את שכיחות דלקות השתן החוזרות בנשים בגיל המעבר.

גורמים נוספים: תרופות, מחלות רקע, מבנה אנטומי

בסוכרת שאינה מאוזנת, רמות גלוקוז גבוהות בשתן ותפקוד חיסוני מוחלש מעלים את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. חסימות בדרכי השתן, אבנים בכליות או בשלפוחית, צניחת איברי האגן וקשיים בריקון מלא של השלפוחית יכולים גם הם להוביל לדלקות שתן חוזרות. הפרעות נוירולוגיות שונות עשויות לגרום לפגיעה בתחושת הצורך לשתן או ביכולת ההתרוקנות של השלפוחית. מחלות אשר כוללות כשל חיסוני מולד או נרכש פוגמות ביכולת של מערכת החיסון להתמודד עם הזיהום, וכך זיהומים ראשוניים קלים הופכים לחוזרים או קבועים. תרופות שונות כגון אנטיביוטיקה או מדכאי חיסון (למשל סטרואידים) יכולות להעלות סיכון ללקות בדלקות שתן חוזרות. אנטיביוטיקה, למרבה הפרדוקס, ובמיוחד בשימוש ממושך- עשוייה לפגוע בפלורה הטבעית של הנרתיק ולעודד התפתחות חיידקים פתוגניים ואף עמידים. סטרואידים ומדכאי חיסון מורידים את רמת הנוגדנים הקיימים בריריות השונות (כולל הנרתיק), ויוצרים תגובה חיסונית חלשה יותר לזיהום הראשוני. גם תרופות אשר פוגעות בהתרוקנות השלפוחית (כגון תרופות פסיכיאטריות שונות, תרופות לשלפוחית רגיזה או תרופות לסחרחורת) עשויות לתרום משמעותית לסיכון לדלקות שתן חוזרות במנגנון הפחתת אפקט השטיפה והעליה במסת החיידקים.

אבחון דלקות שתן חוזרות – מה נעשה בבירור הגינקולוגי?

שיחה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית

השלב הראשון הוא לקיחת אנמנזה מפורטת – שיחה עם המטופלת על הרקע הרפואי, תדירות הדלקות, תסמינים נלווים (כמו חום, כאבי גב, דם בשתן), הקשר ליחסי מין או אמצעי מניעה, הרגלי שתייה, הרגלי הגיינה, מצב הורמונלי ושימוש בתרופות שונות. בדיקה גינקולוגית מאפשרת להעריך יובש נרתיקי, דלקות נרתיקיות אחרות, צניחת איברי האגן, שינויים אנטומיים ושינויים הקשורים לגיל המעבר. בדיקת אולטרסאונד לאחר התרוקנות יכולה לתת אומדן לקיומה של שארית שתן. כמו כן, בבדיקת אולטרסאונד ניתן לראות לעיתים ממצאים נוספים כגון שרירן רחמי גדול אשר מפריע להתרוקנות השתן.

בדיקות שתן: סטיק, בדיקה מיקרוסקופית ותרבית

בכל חשד לדלקת שתן מומלץ לבצע בדיקת שתן כללית ותרבית שתן. בדיקה מהירה ("סטיק") יכולה להצביע על נוכחות לויקוציטים, ניטריטים, חלבון או דם, אך תרבית שתן היא זו שמזהה את סוג החיידק ואת רגישותו לאנטיביוטיקה. בנשים עם דלקות שתן חוזרות חשוב לבצע תרבית לפחות במספר אירועים שונים, כדי לוודא האם מדובר באותו החיידק או חיידקים שונים, ולקבל מידע מדויק לטיפול מניעתי.

במקרה של דלקות מורכבות או ממצאים לא אופייניים, ניתן לשקול בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד דרכי השתן או בדיקות נוספות בהתאם לשיקול הרפואי.

טיפול ומניעה של דלקות שתן חוזרות – מהן האופציות הקיימות היום?

טיפול באירוע החריף – אנטיביוטיקה ממוקדת

בעת הופעה של דלקת שתן חריפה, הטיפול העיקרי והמדוייק הוא אנטיביוטיקה לפי רגישות החיידק. משך הטיפול משתנה, בדרך כלל בין 3 ל-7 ימים בדלקת לא מסובכת, וחשוב להשלים את הטיפול לפי ההנחיות. תרופות לשיכוך כאב, שתייה מרובה ותרופות העוזרות להפחית תחושת צריבה יכולות לשפר את ההרגשה בזמן שהאנטיביוטיקה פועלת. בנשים שחוות דלקות שתן חוזרות, חשוב שלא ליטול אנטיביוטיקה "על עיוור" שוב ושוב, אלא להתייעץ עם רופאה מומחית ולבנות תוכנית מותאמת אישית.

טיפול אנטיביוטי מניעתי לאחר יחסי מין או טיפול "עומד לרשותך"

אצל נשים שבהן דלקות השתן קשורות באופן ברור ליחסי מין, ניתן לשקול מנת אנטיביוטיקה מניעתית חד פעמית לאחר יחסי מין, לפי הנחיות הרופאה. אפשרות אחרת במקרה של דלקות שתן חוזרות מאותו סוג חיידק היא טיפול "stand-by" – מרשם או כדור שנמצא אצל המטופלת, עם הסבר מתי להתחיל טיפול ומה לעשות אם אין שיפור תוך 24–48 שעות. גישה זו מצמצמת שימוש מיותר באנטיביוטיקה, אך מאפשרת טיפול מהיר בעת הופעת תסמינים אופייניים.

טיפול הורמונלי מקומי בנשים בגיל המעבר

אצל נשים בגיל המעבר, טיפול אסטרוגני מקומי לנרתיק הוכח מחקרית באופן ברור כמפחית משמעותית את מספר הזיהומים החוזרים בדרכי השתן, משפר את עובי ומידת הגנת הרירית, מפחית יובש וכאב ביחסי מין ומשקם את אוכלוסיית החיידקים הטובים וחומציות הנרתיק. הטיפול ניתן במינונים נמוכים, בעל פרופיל בטיחות מצויין ומתאים כמעט לכל הנשים, בכל טווח הגילאים. הטיפול ניתן גם בהחדרה עמוקה לנרתיק, וגם למריחה חיצונית יותר כולל על אזור פתח השופכה באופן ממוקד. טיפול זה דורש הערכה גינקולוגית אישית ובדיקה של רקע רפואי.

תוספים שונים ושיטות מניעתיות לא תרופתיות

מספר תוספים או טיפולים אשר אינם אנטיביוטיקה נחקרו בהקשר של הפחתת הסיכון לדלקות שתן חוזרות. פעילותם נשענת בעיקר על שני מנגנונים- הפחתת הקולוניזציה וההיצמדות של חיידקי המעי לנרתיק ופתח השופכה, ושינוי סביבת השתן והשלפוחית כך שתהיה פחות ידידותית להתרבות החיידקים בה. במסגרת כך, תמצית חמוציות יכולה לסייע במניעת הצמדות החיידקים לרירית הנרתיק ומערכת השתן. גם תוסף D Manose פועל על ידי הפחתת הצמדות החיידק. פרוביוטיקה עשוייה לשפר את תכולת החיידקים הטובים ומניעת שגשוג החיידקים הפתוגנים. תרופה בשם היפרקס- Methanamine Hippurate יוצרת תגובה אנטיספטית מקומית בשתן עצמו אשר לא מאפשרת שגשוג חיידקים בכיס השתן. תוסף בשם יוטיפרו, המכיל רכיבים צמחיים, יוצר מחסום ביולוגי מכני נגד היצמדות החיידקים לאפיתל מערכת השתן. מבחינה מחקרית, קיימות ראיות אובייקטיביות לשיפור בנטילת תכשירי תרכיז חמוציות ו D Manose, כתלות בסוג התכשיר וחומרת הדלקות. לגבי פרוביוטיקה מחקרים הראו יעילות מעורבת, ולא תמיד חד משמעית. בהחלט אפשרי לנסות תכשירים אלה לפרק זמן של מספר חודשים. היפרקס הוכיח יעילות במחקרים, ולעיתים יכול להינתן כתחליף לאנטיביוטיקה מונעת קבועה, אולם תכשיר זה אינו מתאים במצבים רפואיים שונים.

שינוי הרגלים – צעדים קטנים אך פרקטיים להפחתת דלקות שתן חוזרות

פעמים רבות, התאמת אורח חיים והרגלי שתייה יכולה לסייע רבות במניעה של דלקות חוזרות בדרכי השתן.
הקפדה על שתייה לאורך היום, התרוקנות סדירה ללא התאפקות לזמן ממושך, יכולה להפחית את הסיכון לדלקות במנגנון של הגברת שטיפת מערכת השתן ומניעת הצטברות של עומס החיידקים. גם הקפדה על היגיינה אינטימית נכונה היא בעלת משמעות, כגון הקפדה על ניגוב פי הטבעת לכיוון אחורי, והמנעות משטיפה פנימית או אינטימית מוגזמת, שפשוף או שימוש במגבונים מבושמים. כל אלה עלולים לשנות את האיזון הטבעי של החיידקים הטובים ולגרום לגירוי, הקלה על חדירת החיידקים ושינוי חומציות הנרתיק. המנעות משימוש בקוטלי זרע או דיאפרגמה יכולה לסייע רבות למניעת דלקות חוזרות לאחר קיום יחסי מין בנשים המשתמשות בהם.

תשובות לשאלות נפוצות

האם כל צריבה במתן שתן היא דלקת שתן?

לא. צריבה במתן שתן יכולה לנבוע מדלקת נרתיקית, מגירוי מקומי לאחר יחסי מין, משריטה קלה באזור הקרוב לפתח השופכה, מתגובה אלרגית לתכשיר היגיינה, מאבנים בדרכי השתן ועוד. לכן, כאשר יש תלונות חוזרות של צריבה, מומלץ לבצע בדיקת שתן ותרבית ולא להניח שכל אפיזודה היא דלקת שתן. במקרה של ספק – עדיף להיבדק אצל רופאה גינקולוגית או לפנות לרופא המשפחה.

מתי חייבים לבצע תרבית שתן?

בכל מצב של דלקות שתן חוזרות מומלץ לבצע תרבית שתן, במיוחד כאשר התסמינים חוזרים תוך זמן קצר או כאשר הטיפול האנטיביוטי לא עוזר. תרבית מאפשרת לזהות את החיידק המדויק ואת התכשירים האנטיביוטיים אליהם הוא רגיש או עמיד, כדי להתאים טיפול יעיל ולמנוע נטילת אנטיביוטיקה שאינה נחוצה.

האם מומלץ לקחת אנטיביוטיקה מניעתית קבועה?

יש מצבים שבהם אנטיביוטיקה מניעתית במינון נמוך ניתנת לתקופה מוגבלת (למשל מספר חודשים), במיוחד כאשר יש דלקות רבות ואמצעי מניעה אחרים לא עזרו. יחד עם זאת, מאחר ושימוש ממושך באנטיביוטיקה עלול לגרום לעמידות חיידקים ותופעות לוואי, החלטה על טיפול כזה צריכה להתקבל רק לאחר בירור מסודר ובהתאם להנחיות רפואיות מקצועיות. לעיתים ניתן לשקול טיפול מניעתי לאחר יחסי מין או טיפול העומד לרשות המטופלת במקום טיפול קבוע.

האם חמוציות באמת עוזרות לדלקות שתן חוזרות?

תמצית חמוציות (קרנברי) נחקרה במספר מחקרים, וחלקם הראו ירידה מסוימת בשיעור דלקות השתן, במיוחד בנשים צעירות ללא מחלות רקע. עם זאת, התוצאות אינן אחידות בכל המחקרים, ויש חשיבות למינון ולצורת המתן. אפשר לשקול שימוש בתוספי חמוציות כחלק מתוכנית מניעה כוללת, אך לא להסתמך עליהם כטיפול יחיד. חשוב לבחור מוצר איכותי ולעקוב אחר ההמלצות הרפואיות.

מה ההבדל בין דלקות שתן חוזרות פשוטות לבין דלקות מורכבות?

דלקות שתן 'פשוטות' מתרחשות בדרך כלל אצל נשים בריאות ללא גורמי סיכון משמעותיים, ללא חום גבוה וללא מעורבות של הכליות. דלקות מורכבות מסתמנות לעיתים גם על ידי חום, כאבי גב או מותן משמעותיים, הקאות, והן יכולות להופיע בנוכחות מצבים רפואיים או מחלות רקע שונות כגון סוכרת, אבנים בדרכי השתן או צניחת איברי האגן. במקרים אלו נדרש בירור מעמיק יותר ולעיתים טיפול ממושך יותר, איזון בעיית המקור, ויתכן אף צורך בשילוב טיפול אורולוגי או אורוגינקולוגי.

האם דלקות שתן חוזרות יכולות לפגוע בפוריות?

ברוב המקרים דלקות שתן חוזרות לא פוגעות בפוריות, כיוון שהן ממוקמות בדרכי השתן ולא במערכת הרבייה. עם זאת, כאב, אי נוחות וחרדה מדלקות חוזרות יכולים להשפיע על חיי המין ועל התדירות והאיכות של יחסי מין, ובכך בעקיפין על סיכויי כניסה להריון. במצבים מורכבים יותר או כאשר קיימות אבחנות נוספות אשר יכולות להיות נלוות או בלתי קשורות- חשוב לקיים ייעוץ גינקולוגי מותאם.

אני בהריון וסובלת מדלקות שתן – מה עושים?

בהריון דלקות שתן שכיחות יותר, והמשמעות שלהן גדולה יותר, מכיוון שדלקת לא מטופלת יכולה להעלות סיכון לזיהום כלייתי ואף להשפיע על מהלך ההריון ועל העובר. לכן בהריון לא מזניחים אף תסמין של צריבה, דחיפות במתן שתן או כאב. חשוב לפנות לבדיקה, לבצע תרבית שתן ולקבל טיפול אנטיביוטי מתאים ובטוח להריון לפי המלצת הרופאה. בהריון, רצוי לבצע תרבית שתן גם ללא תסמינים כלל, כיוון שלעיתים יכול להיות מצב של שגשוג חיידקים בלתי תסמיני בדרכי השתן.

סיכום: דלקות שתן חוזרות אינן גזירת גורל

דלקות שתן חוזרות הן תופעה שכיחה אצל נשים, ממגוון גדול של סיבות אשר תוארו במאמר זה. עם אבחון מדויק, הבנה של דפוסי הופעת הדלקות וטיפול מותאם אישית – ניתן ברוב המקרים להפחית משמעותית את שכיחותן ואת הפגיעה באיכות החיים. שילוב של אבחון גינקולוגי יסודי, הערכת גורמי סיכון, שימוש מושכל באנטיביוטיקה, טיפולים הורמונליים מקומיים במידת הצורך ושינויים באורח החיים – מאפשר בניית תוכנית טיפול מניעתית מותאמת לכל אישה.

אם את סובלת מדלקות שתן חוזרות, אשר מפריעות לך ומשפיעות על איכות חייך, מומלץ לפנות לייעוץ גינקולוגי מקצועי, לבצע בירור מסודר ולהתאים טיפול אישי שיכול להחזיר לך שליטה, ביטחון ושקט נפשי.

The post דלקות שתן חוזרות אצל נשים – מהן הסיבות, וכיצד אפשר למנוע? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

לידה לאחר קרעים פרינאלים מדרגה 3 ו-4: מה חשוב לדעת לפני שמקבלים החלטה על הלידה הבאה?

rotemsup_admin — Thu, 13 Nov 2025 04:47:37 +0000

לידה היא אחד הרגעים העוצמתיים ביותר בחייה של אישה – גם פיזית וגם רגשית. אבל לעיתים, לצד הרגעים המרגשים והמפגש הראשון עם התינוק, הלידה מותירה גם חוויה גופנית לא פשוטה.
אם עברת קרע פרינאלי משמעותי בלידה הקודמת, ייתכן שאת עדיין נושאת איתך תחושות של כאב, רגישות, חשש – ולעיתים גם שאלות שעדיין לא נענו.

נשים שעברו קרע בדרגה 3 או 4, שהוא קרע המערב בנוסף לנרתיק ולאזור החייץ גם את שריר הסוגר או הסוגרים האנאליים- מתמודדות לא אחת עם לבטים לקראת הלידה הבאה:
האם אפשר ללדת שוב בלידה רגילה? האם זה עלול לסכן אותי או את רצפת האגן שלי? האם ניתוח קיסרי הוא הבחירה היחידה או שיש גם דרך אחרת?

כאן המקום להבין – בשקט, ברוגע, וביחד – מהי המשמעות של הקרע שעברת, כיצד נראית ההחלמה האידיאלית ממנו, ואיך מקבלים החלטה שקולה לקראת הלידה הבאה – כזו שמתחשבת בגוף שלך, בתחושות שלך ובמטרות שלך.

במהלך לידה נרתיקית, כאשר הראש של התינוק עובר דרך תעלת הלידה ובעיקר כאשר הוא מגיע לגובה הפרינאום (חיץ הנקבים), עלול להיווצר קרע באזור החיץ – האזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת. קרעים שכאלה הם תופעה נפוצה למדי, ויש להם דרגות חומרה שונות. חלק מהקרעים הפרינאלים אשר נגרמים כתוצאה מהלידה הם ספונטניים, וחלקם יזומים- כלומר חיתוך חייץ מבוקר אשר מבוצע על ידי הצוות המיילדותי, מה שידוע כ'אפיזיוטומיה'. בחלק מהמקרים, נראה שילוב של השניים- אפיזיוטומיה יזומה לצד קרעים או חתכים ספונטניים.

במקרים נדירים יותר, אשר עשויים להתרחש בכ 3-5% מכלל הלידות הראשונות, וכ 0.5-1% מהלידות החוזרות, מתרחשים קרעים משמעותיים יותר, אשר מערבים את שרירי הסוגרים של פי הטבעת- קרעים בדרגה שלישית או רביעית. במצבים אלה, יחד עם הקרע הפרינאלי של הנרתיק והשרירים של אזור הפרינאום, נקרעים גם סיבי שריר נוספים- של הסוגר, או הספינקטר, אשר נמצא בקצה התעלה האנאלית.

קרע מדרגה ראשונה – קרע שטחי בעור וברירית הנרתיק בלבד, ללא מעורבות סיבי שריר, לרוב סביב פתח הנרתיק.
קרעים אלה קלים יותר להחלמה, וחלקם שטחיים עד כדי כך שאינם דורשים תפירה.

קרע מדרגה שניה– קרע שמערב גם את רקמת השריר שמתחת לעור או רירית הנרתיק. מדובר בשרירי הפרינאום, אשר מהווים חלק מרצפת האגן.
קרעים אלה מצריכים תפירה, ונוטים להחלים היטב. במסגרת קרעים מדרגה שניה כלולה גם אפיזיוטומיה, חיתוך חיץ יזום.

קרע מדרגה שלישית– קרע שמגיע עד לשרירי הסוגר של פי הטבעת, ומערב אותו חלקית או לחלוטין. במצב זה, סיבי שריר הסוגר יהיו גם הם מנותקים באופן חלקי או מלא. קרע מדרגה שלישית מתחלק לשלושה תתי־סוגים:

3a – קרע חלקי של פחות מ-50% מסיבי הסוגר החיצוני.
3b – קרע של יותר מ-50% מסיבי הסוגר החיצוני.
3c – קרע שמערב גם את הסוגר הפנימי.

קרע מדרגה רביעית– הקרע הקשה ביותר – כולל את שני הסוגרים (הפנימי והחיצוני) ואת רירית הרקטום עצמה.
זהו למעשה קרע מלא של כל שכבות הדופן האחורית של הנרתיק, כולל פגיעה במעי התחתון.

קרעים פרינאלים מדרגה גבוהה, שלישית או רביעית, אינם ניתנים תמיד לצפיה מראש ולעיתים הם מתרחשים ללא כל סיבה ברורה. יחד עם זאת, ישנם מספר גורמי סיכון ידועים אשר קשורים בסיכוי גבוה יותר לקרעים מסוג זה. העיקריים ביניהם:

לידה ראשונה
לידת עובר גדול (מקרוזום), ובפרט מעל 4000 גרם
שימוש בלידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים)
פרינאום קצר- מרחק קטן יחסית בין החלק התחתון של הנרתיק לחלק העליון של פי הטבעת
חיתוך חייץ אנכי או לא מספיק אלכסוני
לידה מהירה מאוד או לידה חטופה
היעדר הגנה מתוזמנת על הפרינאום בשלב יציאת הראש או הכתפיים
שלב שני ממושך של הלידה (משך הזמן בפתיחה מלאה)
מצג OP של העובר- מצב בו עורף העובר כלפי מטה והפנים כלפי מעלה
רקע של קרע בדרגה שלישית או רביעית בלידה קודמת (סיכון לחזרה של כ-5-7%)

סוגר פי הטבעת עשוי שתי שכבות טבעתיות, פנימית וחיצונית. הסוגר הפנימי עשוי שריר חלק (כמו מרבית המעי עצמו) ואינו ניתן לשליטה רצונית. הוא אחראי על מרבית טונוס הסוגר במנוחה, כלומר על הסגירה המתמשכת שלו. הסוגר החיצוני עשוי שריר משורטט ונתון לשליטת האדם על פעולתו. סביב הסוגרים, קיימים גם שרירים תומכים נוספים כחלק ממארג שרירי רצפת האגן.

קרע בדרגה 3 או 4 מערב לפיכך אזור רגיש ביותר מבחינה תפקודית – סוגר פי הטבעת – אותו איבר בגופנו אשר אחראי לשליטה על יציאות, גזים, על תפקוד יומיומי בסיסי ועל תחושת בטחון גופנית.

במקרים מסוימים, פגיעה בשלמות אותו הסוגר, חלקית או מלאה, משאירה תסמינים לטווח ארוך, כגון:

חוסר שליטה בגזים או בצואה
כאב מתמשך בזמן ישיבה
קושי ביחסי מין
תחושת חוסר שלמות באגן
קושי נפשי סביב גוף פגוע או "לא מתפקד"

כפי שנכתב מעלה, לאחר קרע בדרגה גבוהה קיים סיכוי גבוה יותר של כ 5-7% לחזרה של התופעה. במידה וקרע מדרגה גבוהה מתרחש שוב, הסיכוי לפגיעה בתפקוד הסוגרים (באופן מיידי או בהמשך החיים) עלול להיות גבוה יותר. לכן קל להבין, מדוע תכנון לידה נוספת לאחר קרע שכזה אינו עניין של מה בכך ודורש הפעלת שיקול דעת, היערכות וחשיבה. יש צורך להעריך מחדש את המצב הרפואי – לא רק על פי החומרה של הקרע כפי שנכתב בסיכום הלידה – אלא על פי בדיקות גופניות, הדמיה, ועל פי ההרגשה, התסמינים והתפקוד כיום.

האם אפשר ללדת שוב בלידה נרתיקית?

השאלה הזו חוזרת כמעט תמיד – והתשובה אינה חד־משמעית. היא תלויה בשילוב של נתונים רפואיים, ממצאי בדיקות, ההחלמה האישית שלך, תוכנית הילודה העתידית שלך, מימדי העובר והעדפותייך.

מתי ניתן לשקול לידה נרתיקית חוזרת?

אם הייתה החלמה מלאה, ללא תסמינים מתמשכים. כלומר לא קיימת אי שליטה על יציאות או גזים.
מבחינת דרגת הקרע- לאחר קרעים בדרגה 3A וחלק קטן ממקרי דרגה 3B, אפשר לשקול לידה רגילה. לאחר קרעים מדרגה 3C ו-4, ההמלצה הינה על ניתוח קיסרי בלבד.
כאשר הבדיקות האובייקטיביות (כגון אולטרסונוגרפיה אנדואנאלית או מנומטריה) תקינות. בבדיקות אלה, ניתן להעריך את מידת שלמות הספינקטר (הסוגר), את תפקודו, והאם קיימים בו חוסרים משמעותיים.
כאשר משקל העובר תקין, לא גבוה באופן חריג או ביחס לעובר הקודם אשר בלידתו נגרם הקרע, ואין גורמי סיכון נוספים בלידה הקרובה.
החשוב מכל- כאשר היולדת רוצה בכך, עברה הערכה על ידי מומחה רצפת האגן, מבינה את הסיכונים ובוחרת בלידה רגילה.

מתי נמליץ על לידה קיסרית?

אם נותרו תסמינים מתמשכים או פגיעה תפקודית.
כשיש עדות בבדיקות תפקודיות או אולטרסאונד לפגיעה בשלמות הסוגר.
אם היה קרע בדרגה 3C או 4
אם קיימת רגישות נפשית משמעותית סביב הלידה הקודמת.
כאשר משקל העובר גבוה, או קיים גורם סיכון נוסף לקרע חוזר.

ההחלטה מתקבלת בשיתוף מלא עם היולדת – תוך בחינה מדוקדקת של כל הנתונים, סובייקטיביים ואוביקטיביים, ולפי רצונה.

אם נבחר בנסיון לידה רגילה, באילו אמצעים נוכל לנקוט על מנת לצמצם סיכון לקרע חוזר?

הערכה מלאה של תפקוד ושלמות הסוגר על ידי מומחה לרצפת האגן טרם קבלת ההחלטה
במידה ויש נטיה ללידות מהירות: הגעה לבית החולים עם הופעת צירים
הגנה מיטבית על הפרינאום על ידי המיילדת, פירוק המיטה לשליטה מקסימלית ומניעת קפיצה של הראש, הגמשת הפרינאום על ידי שמן שקדים והרטבות מים חמים
המנעות מלידה מכשירנית
ביצוע אפיזיוטומיה (חיתוך חייץ) מונעת לכיוון אלכסוני, אשר מצמצם סיכון לקרע אנכי
שקילת ילוד טרם הגעת העובר למשקל גבוה מדי

איך נערכים נכון ללידה הבאה?

אם עברת קרע בדרגה 3 בלידה קודמת, אין סיבה לקבל החלטה מתוך פחד – אבל חשוב לא להמר. תכנון נכון של הלידה הבאה מתחיל בהבנה עמוקה של מה שעברת, של איך הגוף שלך החלים ומתפקד כיום, ושל מה שצריך לקרות כדי שתלדי שוב – בביטחון, בשקט, ובבריאות מלאה.

תהליך ההיערכות כולל מספר שלבים. חלקם תלוי בבדיקות רפואיות, חלק בפרטי ההיסטוריה הרפואית והרקע המיילדותי שלך, וחלק בשיחה אישית עם הרופא או הרופאה שמלווים אותך. חלק לא פחות חשוב במקרים אלה הוא בירור רגשי של חווית הלידה שלך, איך את מרגישה עם מה שעברת, ואיך את רוצה לחוות את הלידה הבאה- האם את רוצה חווית לידה נרתיקית מתקנת או מעדיפה ללכת מראש לניתוח קיסרי.

בדיקת מצב תפקודי – איפה את עומדת היום?

גם אם עברו חודשים – ואפילו שנים – מאז הלידה הקודמת, חשוב לבדוק מה מצב הסוגרים, השרירים ורצפת האגן כיום. לפעמים, אישה מרגישה שהיא "חזרה לעצמה", אך בבדיקות יופיע ממצא של חולשה תפקודית או פגם מבני שעדיין לא הורגש ביומיום.

בדיקות עיקריות:

אולטרסונוגרפיה אנדואנלית – בדיקת אולטרסאונד פנימית להדמיית שרירי הסוגר, מאפשרת לראות אם נותר פגם אנטומי מהקרע.
מנומטריה אנאלית – בדיקה תפקודית של חוזק השרירים באזור פי הטבעת, בודקת יכולת כיווץ, שליטה והרפיה.
בדיקת פיזיותרפיסטית של רצפת האגן – הערכה קלינית ידנית של טונוס השרירים, תגובתיות, כאב ולפעמים גם קואורדינציה.

שיקום רצפת האגן

אחד הדברים החשובים ביותר הוא להעניק לשרירי רצפת האגן את מה שהם צריכים – שיקום, חיזוק והדרכה נכונה. גם אם נראה שההחלמה שלך "טובה", בפועל רוב הנשים מסתובבות עם חולשה מסוימת, פיצוי של שרירים אחרים, או קושי בתפקודים מסוימים שלא תמיד מדווחים.

מה כולל שיקום רצפת האגן:

תרגול הדרגתי של כיווץ והרפיה
שימוש בביו-פידבק להנחיה מדויקת
אימון שליטה בסוגרים ותחושת ביטחון
טיפול בכאב, רגישות או רקמה מצולקת
הדרכה לנשימה נכונה בשלב הלחיצה בלידה

פיזיותרפיסטית לרצפת האגן שמנוסה בשיקום פוסט־קרע תדע להתאים לך תוכנית אישית שתחזק את האזור בצורה מבוקרת – בלי עומס מיותר ובלי להחמיר.

הערכת סיכונים כוללת – בניית תמונה מלאה

בהתאם לממצאי הבדיקות, נבנה יחד פרופיל סיכון אישי:

האם נותרו סימני חולשה/פגם אנטומי?
האם יש גורמי סיכון בלידה הנוכחית (עובר גדול? מבנה אנטומי של פרינאום קצר? לידה מהירה?)
מה הייתה חומרת הקרע המדויקת?
האם הייתה טראומה רגשית סביב הלידה הקודמת?
מה את מרגישה כשאת מדמיינת שוב שלב לחיצות?

המטרה כאן היא לא לסמן "כן או לא", אלא להבין יחד את כל התמונה – ולבחון האם לידה נרתיקית נוספת היא אפשרית ובטוחה, או שהמלצה על לידה קיסרית תשרת אותך טוב יותר.

בחירת אופן הלידה – החלטה מודעת ומבוססת

רק לאחר השלמת הבדיקות, השיקום והערכת כלל הנתונים – ניתן לקבל החלטה מושכלת:

לידה נרתיקית חוזרת – תתאפשר כאשר התפקוד תקין, אין פגיעה בסוגר, האישה חפצה בכך, העובר אינו גדול יתר על המידה, ולא קיימת אינדיקציה אחרת לניתוח קיסרי. הלידה תתנהל תוך ליווי קפדני, לעיתים עם שיקול להימנע ממכשור או שלב לחיצות ממושך.
לידה קיסרית מתוכננת – תומלץ אם נותר פגם תפקודי או אנטומי, אם היה קרע מדרגה רביעית או 3C, או כאשר קיים סיכון ממשי להחמרת הנזק. לעיתים, גם שיקולים רגשיים משמעותיים משפיעים על ההחלטה – וזה בסדר גמור.

שני הנתיבים לגיטימיים – כל עוד הם מותאמים לך ולגוף שלך.

חשוב לזכור, כי בעוד שבלידה נרתיקית לאחר קרע מדרגה גבוהה קיים סיכוי לחזרת הקרע או החמרת התסמינים, גם ניתוח קיסרי טומן בחובו סיכונים וסיבוכים אפשריים, ובעל השלכות ללידות הבאות.

תמיכה רגשית – חלק בלתי נפרד מהתהליך

קרע בדרגה גבוהה עלול להותיר לא רק פגיעה פיזית, אלא גם טראומה רגשית. נשים רבות מתארות תחושת כשל, בושה, כאב מתמשך – ולעיתים אף פחד עמוק מהלידה הבאה.

בתהליך הליווי שלי, אני רואה חשיבות עצומה לשיחה פתוחה על התחושות שמלוות אותך מאז הלידה הקודמת. במידת הצורך, ניתן לפנות גם לטיפול רגשי תומך או ליווי פסיכולוגי קצר־טווח, כדי שתחושי שלמה, בטוחה, ובשליטה.

שאלות ותשובות – מה נשים רוצות לדעת

אם עברתי קרע דרגה 3 – אני חייבת קיסרי?

לא. אם ההחלמה הייתה תקינה והתפקוד כעת תקין, ואם את מעוניינת בכך- ניתן בהחלט לשקול לידה נרתיקית. כל מקרה נבחן לגופו.

איך אדע אם נשאר נזק מהקרע?

באמצעות בדיקות גופניות ובדיקת דימות – נוכל לבדוק את תקינות הסוגר ושרירי רצפת האגן. אם אין תסמינים – זו התחלה טובה, אך לא מספיקה להחלטה.

עברו כמה שנים מאז הלידה – זה משנה?

לא. נזק מיילדותי לרצפת האגן לעיתים ניכר רק לאחר שנים, עם החלשות טבעית של השרירים. גם אם עבר זמן, חשוב לבדוק את מצב השרירים והסוגר כיום ולהעריך את התאמתך ללידה נרתיקית.

האם לידה נרתיקית שניה לאחר הקרע היא יותר קלה?

לעיתים קרובות כן, במיוחד אם לא היו סיבוכים בלידה הראשונה לאחר הקרע. אולם בכל מצב לאחר קרע דרגה 3–4, וגם מספר לידות אחרי- אנו נוקטים משנה זהירות, ומקפידים על אמצעים למניעה.

התפקוד שלי תקין אולם אני מאוד חרדה מלידה רגילה נוספת. האם החשש שלי מוצדק?

בוודאי. חשוב לתת מקום לרגש, גם כשהבדיקות תקינות. אם יש חרדה או תחושת טראומה סביב הלידה הקודמת – זה שיקול משמעותי בהחלטה על אופן הלידה.

לסיכום

לידה לאחר קרע דרגה 3–4 היא לא "עניין טכני" – אלא צומת שדורש אבחון, רגישות ותכנון אישי. אין מסלול אחד שמתאים לכולן. יש נתונים, יש בדיקות, יש סטטיסטיקות- ויש את הדרך שלך.

לידה נרתיקית חוזרת יכולה להיות אפשרות בטוחה – אם תנאי הגוף מאפשרים, ואם ההחלטה נעשית מתוך מידע מלא.
לעיתים, לידה קיסרית היא הבחירה הנכונה – בין אם מסיבות רפואיות ובין אם משיקולי העדפה אישית.

אני מזמינה אותך לפגישת ייעוץ אישית, בה נוכל לעבור יחד על הלידה הקודמת, לבדוק את מצבך הנוכחי, ולתכנן את הדרך ללידה בטוחה ונכונה – שמתאימה לך באמת.

The post לידה לאחר קרעים פרינאלים מדרגה 3 ו-4: מה חשוב לדעת לפני שמקבלים החלטה על הלידה הבאה? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

PMS – תסמונת קדם־וסתית: כשהגוף משתגע מדי חודש

rotemsup_admin — Sun, 12 Oct 2025 17:05:08 +0000

מהי תסמונת קדם־וסתית?

תסמונת קדם־וסתית (PMS – Pre Menstrual Syndrome) היא תופעה מוכרת היטב בקרב נערות ונשים בגיל הפוריות. מדובר בקשת רחבה של תסמינים גופניים, נפשיים והתנהגותיים, המופיעים בימים שלפני הווסת ונעלמים לרוב עם תחילתה. השכיחות של PMS גבוהה, כאשר עד 80% מהנשים סובלות ממנה בדרגה כזו אחרת, ואצל 20-30% תהיה פגיעה ממשית באיכות החיים והתפקוד היומיומי. במקרים קיצוניים, יסבלו אחוזים בודדים מהנשים בצורה הקשה ביותר של התסמונת הקדם וסתית, מה שנקרא PMDD– Pre Menstrual Dysphoric Disorder.
PMS היא תסמונת מחזורית המתחילה לרוב מספר ימים עד שבוע לפני הופעת הווסת, ונובעת מתנודות הורמונליות קבועות אשר מתרחשות לאורך המחזור החודשי – בעיקר ירידה ברמות הפרוגסטרון והאסטרוגן לקראת הוסת הבא. מדובר בתופעה מוכרת היטב בעולם הרפואה, אשר זכתה גם להכרה פורמלית על ידי ארגונים רפואיים בינלאומיים כמצב קליני לכל דבר.

השינויים ההורמונליים משפיעים על תפקוד מערכת העצבים המרכזית, על מצב הרוח, על מנגנוני הכאב והעייפות, ואף על תחושת הרעב, איכות השינה ותגובות רגשיות.

בעוד שיש נשים החוות תסמינים קלים בלבד, אחרות מתמודדות עם כאבים עזים, עצבנות, עייפות, נפיחות, דכדוך או שינויים קיצוניים במצב הרוח. המאמר הבא מציע סקירה מקצועית ומקיפה על PMS: מהם הגורמים, כיצד היא באה לידי ביטוי, ומהן הדרכים המומלצות להתמודדות וטיפול – באופן טבעי או רפואי.

גורמים ל־PMS: מה קורה בגוף?

תנודות הורמונליות – הלב של המערכת

ההורמונים הנשיים – בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון – פועלים בתיאום עדין לאורך החודש. בעקבות הביוץ, רמות הפרוגסטרון עולות ובמקביל אליהן חלה עליה נוספת ברמות האסטרוגן, ובהמשך ככל שמתקרבים לדימום הוסתי, יש ירידה ברמות של שניהם. שינויים אלה משפיעים על מערכת העצבים המרכזית, בעיקר על רמות הסרוטונין והדופמין במוח – וזהו הגורם הישיר לתחושות כמו עצבנות, עייפות, לביליות רגשית, דכדוך ולעיתים גם כאב. השינויים ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון גורמים גם לאגירת נוזלים ובצקתיות דרך השפעה על פעילות הכליות ועל כלי הדם.

תגובת מערכת העצבים

המערכת העצבית מגיבה במהירות לשינויים ההורמונליים. ירידה בסרוטונין גורמת לתחושת ירידה כללית באנרגיה, דיכאון, ירידה בחשק, חוסר ריכוז, עצבנות וצורך בפחמימות. כמו כן, בהשפעת ההורמונים יש ירידה ברמות GABA- חומר היוצר הרגעה במוח- מה שמגביר תחושת עצבנות ואי שקט, ולעיתים אף פגיעה באיכות השינה. ירידה בתגובתיות לדופמין אשר מתרחשת ממש בסמיכות לדימום הוסתי גורמת לירידה בחשק, מוטיבציה, תחושת מסוגלות, עייפות, וירידה בריכוז ובקשב.

גנטיקה – הנטייה המשפחתית

במקרים רבים נראה כי PMS "עובר במשפחה", ואכן קיים קשר משפחתי מובהק. נשים עם אם או אחות הסובלות מ PMS בסיכון גבוה יותר לסבול מכך בעצמן. יתכן, כי הנטייה הגנטית נובעת מרגישות תורשתית של מערכת העצבים לתנודות ההורמונליות.

סטרס מתמשך – הגברה של תגובת הגוף

לחץ נפשי כרוני משפיע על רמות הקורטיזול בגוף, מה שמגביר את רגישות המערכת ההורמונלית. עליה בקורטיזול (הורמון אשר מופרש במצבי סטרס) מדכאת את הפרשת הפרוגסטרון, ומאידך מאטה פירוק אסטרוגן בכבד, מה שיוצר דומיננטיות אסטרוגנית ופחות איזון בין הורמוני המין עצמם. כמו כן, קורטיזול מקטין רמת סרוטונין ושוחק את מערכת הדופמין, ובכך מעצים אף יותר את התחושות הנפשיות אשר קשורות ל PMS. סטרס גם פוגע באיכות השינה ומגביר תגובות רגשיות קיצוניות – מה שמחריף עוד ככדור שלג את הסימפטומים.

תזונה לקויה וחסרים תזונתיים

תזונה עשירה בסוכרים, קפאין, אלכוהול, מזון מעובד ונתרן – מעודדת דלקתיות, שינויים במאזן הנוזלים, ותגובות מוגברות של מערכת העצבים. בנוסף, מחסור במגנזיום, ויטמין B6 וויטמין D עשוי להחמיר תסמינים רגשיים ופיזיים כאחד.

חוסר בפעילות גופנית

היעדר תנועה מפחית את ייצור האנדורפינים – אותם "חומרים מרגיעים" שמסייעים לשיפור מצב הרוח והמסוגלות ולהפחתת תחושת כאב. פעילות מתונה סדירה תורמת לאיזון הורמונלי טבעי ומסייעת להפחתת סטרס, ירידה בהפרשת קורטיזול ושיפור האיזון ההורמונלי.

שינה לא סדירה

נשים רבות אינן מקשרות בין שינה לא תקינה לבין עוצמת התסמינים. בפועל, חוסר שינה משפיע מאוד על החמרת PMS. חוסר בשינה מספקת יוצר סטרס על הגוף ותורם ליצירה עודפת של קורטיזול. שינה לא מספקת משפיעה על רמות פרוגסטרון, מה שמעלה דומיננטיות אסטרוגנית. חוסר בשינה פוגע בייצור מלטונין, הורמון השינה, אשר לו גם השפעות אנטי דלקתיות על הגוף ועל מערכת העצבים. שינה לא מספקת מחלישה את מערכת החיסון ומורידה את סף הכאב, מה שתורם לעליה בתחושות כאב שונות בגוף. מחסור בשינה גורם לפגיעה ביכולת הויסות הרגשי, ולכן מעודד התפרצויות כעס או בכי לא מווסתים.

מהם תסמיני PMS? – שיחה עם מטופלת

בחורה בת 24 נכנסה אלי לקליניקה. נקרא לה מ'. בשיחה ראשונית היא סיפרה לי שהיא סטודנטית למשפטים, חולמת להיות עורכת דין פלילית ולהתמחות במשרד גדול. בנוסף יש לה חבר, והם משתמשים בקונדומים למניעה כי היא מעדיפה שלא להכניס הורמונים לגוף אם אינה חייבת. המחזורים שלה סדירים ולא קשים במיוחד עם ארבעה ימי דימום מתוכם שניים כבדים יותר אך נסבלים.

"אז מה מביא אותך אלי?", שאלתי. "במה אני יכולה לעזור לך?"

מ': "כל חודש, בשבוע לפני שאני מקבלת מחזור, אני הופכת להיות מפלצת. ואלה לא המילים שלי, אלא של כל מי שנמצא ליידי, כולל בן הזוג שלי"

אני: מה זאת אומרת מפלצת? את נראית לי די נחמדה…

מ': "פשוט ככה. אני נהיית עצבנית, מתפרצת על כל דבר, לא מצליחה להירגע וגם לא ישנה טוב. כל דבר מקפיץ אותי, כאילו סף הרגישות שלי משתנה. אני יכולה להגיב למילה אחת בכעס לא נשלט, או בבכי, כאילו אין לי פרופורציה. אני עוברת מאפס למאה בשניות. וכאילו זה לא מספיק, אני מרגישה סמרטוט, חלשה ועייפה, הבטן מתנפחת לי והשדיים הופכים לרגישים לכל מגע וכואבים, ואני רק רוצה לאכול מתוק מה שגורם לי להרגיש עוד יותר רע עם עצמי. בנוסף, קשה לי להתרכז בלימודים, אין לי כוח ומוטיבציה, ואם שבוע כזה נופל על בחינה חשובה אז אוי ואבוי לי. אבל מה, ביום השני למחזור הכל חולף ואני חוזרת לעצמי."

אני: מה שיש לך, נקרא PMS- תסמונת קדם וסתית. את למעשה בחברה מאוד טובה, כי הרבה מאוד בנות ונשים חוות את מה שקורה לך בדרגות שונות. כל מה שאת מתארת נגרם משינויים הורמונליים, בעיקר בין שני השחקנים העיקריים אסטרוגן ופרוגסטרון, שמתרחשים במהלך החודש. ספציפית לפני המחזור שניהם יורדים, מה שמשפיע על מערכות שונות בגוף וגורם לך להרגיש את כל מה שאת מרגישה.

הרגישות בשדיים שאת מתארת היא אחת התגובות השכיחות ביותר לשינויים ההורמונליים שמתרחשים לפני הווסת. האסטרוגן והפרוגסטרון משפיעים ישירות על רקמת השד, וגורמים לנפיחות, רגישות יתר, ולעיתים כאב של ממש. במקביל, אותה ירידה הורמונלית משפיעה גם על מערכת העצבים, על איכות השינה, ועל רמות האנרגיה הכללית. לכן את מרגישה עייפה, מותשת, כאילו שום דבר לא מצליח "להטעין אותך". השפעת ההורמונים על המוח ומערכת העצבים גם גורמת לכך שיותר קשה לך ללמוד ולהתרכז, ולהרגיש יציבה מבחינה נפשית. מצב הרוח מגיב ישירות לשינויים הללו, וכן היכולת לווסת אותו. שילוב כזה – של כאב פיזי יחד עם ירידה באנרגיה – יוצר מעגל מתסכל: הכאב מגביר את התחושה שאת לא במיטבך, והעייפות מקשה להתמודד.

הבשורה הטובה? זה מוכר, זה נפוץ – ויש איך לעזור לך.

כשאת חווה תסמונת קדם־וסתית, הגוף שלך מאותת שהוא עובר שינוי. את עשויה להרגיש:

שינויים במצב הרוח: עצבנות, רגישות, או דכדוך. לפעמים תגיבי בצורה לא פרופורציונלית –כמו התפרצות כעס או בכי לא נשלט, וזה לא בגלל "אופי חלש", אלא בגלל שההורמונים משפיעים על מערכת העצבים ועל המוח.
עייפות כללית וחוסר באנרגיה: גם אם ישנת 7–8 שעות, את קמה מותשת. העייפות היא תוצאה משולבת של ירידה ברמות האסטרוגן, הורמון בעל אפקט של עשיה ועוררות. כתוצאה מהירידה בו מתרחשת גם ירידה בסרוטונין, הגורמת גם היא להשפעות דומות. גם ירידה בפעילות דופמין מביאה לתחושת חוסר אנרגיה וחשק לפעול, ולירידה בתחושת המוטיבציה.
תחושת סטרס מוגברת: משנית לתנודות ההורמונליות, וירידה ביציבות של הציר ההורמונלי המערב את בלוטת יותרת הכליה- מה שמביא לעליה ברמות קורטיזול או תגובתיות יתר אליו. אלה גורמים לתחושת מתח, עוררות יתר וחוסר שקט. הפרוגסטרון הוא הורמון מרגיע, וירידה בו לקראת הוסת גורמת גם היא לעוררות יתר דרך עיכוב מנגנון GABA- נוירוטרסמיטור מוחי אשר משרה רגיעה.
נפיחות וצבירת נוזלים: בימים שלפני הוסת, עקב השפעה הורמונלית יש נטיה לאגירת נוזלים בגוף דרך מנגנונים כלייתיים, ועליה בחדירות כלי הדם מה שתורם לצבירת נוזלים ברקמות. השתוקקות למתוקים וצריכה רבה שלהם מעלה רמות אינסולין, שלו השפעות נוספות על אגירת נוזלים.
כאבים או תחושות פיזיות מוזרות: נפיחות בבטן, רגישות וכאבים בשדיים, כאבי ראש, כאבי גב ובטן. התחושות האלו אמיתיות – את לא מדמיינת. הן נגרמות מירידה ברמות אסטרוגן אשר משפיע על מערכת ויסות הכאב במוח ושינוי סף הכאב, וירידה ברמות פרוגסטרון אשר תורמת להפחתהבהשפעותיו המרגיעות והאנטי דלקתיות. פרוסטגלנדינים אשר מופרשים ברחם בסמיכות לוסת, גורמים לדלקתיות מערכתית קלה, כאבים שונים בגוף ולעיתים תחושות דמויות מחלה וירלית. סטרס ושינה לא טובה משפיעים אף הם על חווית הכאב, ומעצימים אותה משמעותית. כאבים בשדיים ורגישות השד לכל מגע נובעים ממנגנון השפעה הורמונלית על רקמת השד באופן מובהק. לאחר הביוץ, ותחת השפעת אסטרוגן, העליה בפרוגסטרון משרה שינויים בבלוטות החלב, מה שמעודד גודש אגירת נוזלים בשד. הירידה של שניהם לקראת הדימום הוסתי מביאה להקלה בתחושה זו.
שינויים בתיאבון או במערכת העיכול: חשק עז למתוקים, פחמימות ועליה בתיאבון הם מהתסמינים השכיחים ביותר של PMS. הם נובעים משילוב של שינויים הורמונליים, מוליכים עצביים שונים ותהליכים מטבוליים. הירידה ברמות הסרוטונין אשר מתרחשת לפני הוסת גורמת לצורך עז בפחמימות ומתוקים. מבחינת הגוף, אכילת מתוקים מתורגמת זמנית לשיפור מצב הרוח. בנוסף, שינויים ברגישות להורמון אינסולין גורמים לנפילות ברמות הסוכר, מה שמעלה את הצורך הבלתי נשלט למתוק.

PMDD- PRE MENSTRUAL DYSPHORIC DISORDER

אי אפשר לדבר על PMS מבלי להתייחס ל PMDD. תסמונת זו נמצאת בקצה הספקטרום של PMS, ומהווה את המופע הקשה והקיצוני ביותר שלה. בתסמונת זו, התסמינים הנפשיים והרגשיים הם כל כך עוצמתיים, עד שהם פוגעים בצורה קשה ומשמעותית בתפקוד, במערכות יחסים ובאיכות החיים. PMDD נחשבת תסמונת פסיכיאטרית גינקולוגית ולא רק PMS קשה. כ 3-8% מהנשים בגיל הפוריות עומדות בקריטריונים לאבחנה זו. התסמינים האופייניים הם דיכאון, עצבנות, חרדה, מתח, שינויים חדים במצב הרוח, תחושת אובדן שליטה, מחשבות שליליות ועד לכדי מחשבות אובדניות במקרים קשים. בנוסף, יתכנו כל מגוון התסמינים האחרים לרבות הגופניים של PMS. הסיבה טמונה ברגישות מוגברת במיוחד של המוח ומערכת העצבים לשינויים הורמונליים המתרחשים לפני הוסת, ובמיוחד לירידה ברמת הפרוגסטרון. נשים אשר סובלות מ PMDD מגיעות פעמים רבות להתייעצות פסיכיאטרית, ומקבלות טיפול פסיכיאטרי אשר מתאים למצב זה, שמהווה בהחלט את אחת מאפשרויות הטיפול.

אבחון תסמונת קדם־וסתית

האבחון מבוסס על תיעוד של הופעת התסמינים לאורך מספר מחזורים חודשיים. האבחנה מתבצעת כאשר התסמינים חוזרים על עצמם בצורה עקבית בימים שלפני הווסת, ומשתפרים עם תחילתה. אין בדיקת דם אבחנתית ל־PMS, אך לעיתים יתבצעו בדיקות לשלול מצבים אחרים – אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, הפרעות אלקטרוליטריות שונות, מחלות אוטואימוניות, פיברומיאלגיה, דיכאון קליני או כל תחלואה אחרת על פי חשד קליני של הרופא המטפל. מה שמבדיל PMS או PMDD ממצבים רפואיים אחרים הוא המימד המחזורי, והעובדה כי התסמינים מופיעים לקראת וסת וחולפים אחריה.

אפשרויות טיפול ב־PMS

תסמונת קדם וסתית יכולה להשפיע מאוד על התפקוד ואיכות החיים, וקיימים מגוון פתרונות על מנת לסייע לכל אישה הסובלת מכך לשוב לתפקוד תקין והרגשה טובה. האפשרויות לטיפול וסיוע הן רבות ומקיפות, וכוללות מספר רבדים החל משינוי הרגלי חיים, דרך תזונה, פתרונות טבעיים וצמחיים, רפואה משלימה, טיפול הורמונלי מסוגים שונים ותרופות פסיכיאטריות באופן קבוע או לסירוגין.

שינוי אורח החיים

פעילות גופנית סדירה – משפרת מצב רוח, מפחיתה כאבים, חרדה, עייפות וקרייבינג לפחמימות.
תזונה מאוזנת – הפחתת קפאין, סוכר, אלכוהול, מלח ומזון מעובד. אכילה של הרבה ירקות, חלבונים ושומנים בריאים (שמן זית, אומגה 3). תזונה ים תיכונית יכולה לסייע מאוד למטרה זו.
שינה מספקת וסדירה- מווסתת רמות קורטיזול, מפחיתה מתח ועצבנות, ומעלה את סף הכאב.
טכניקות הרפיה וניהול סטרס– יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, דמיון מודרך.

תוספי תזונה וטיפול צמחי

תוספי תזונה – מגנזיום, ויטמין B6, ויטמין D, סידן, אומגה 3.
שיח אברהם- AGNUS CASTUS- תמצית משיח זה נמצאה יעילה להפחתת תסמיני PMS השונים, יתכן דרך השפעה על פעילות המוליך העצבי דופמין. תרכובות של שיח אברהם קיימות באופן של כדורים ותרופות מרשם, טיפות, וכחלק מפורמולות צמחיות שונות. מחקרים קליניים הראו שיפור משמעותי בתסמיני PMS בהשוואה לפלצבו.

רפואה משלימה וטיפול רגשי

טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT- יעיל בהפחתת תסמיני עצבנות, דיכאון, חרדה וקשיי שינה.
דיקור סיני- יכול לסייע לכל מגוון התסמינים באופן חלקי או מלא, ומקל על כאב.
מיינפולנס ומדיטציה- שיפור מצב הרוח, עליה ברמות סרוטונין, הפחתת סטרס וקורטיזול, שיפור ויסות רגשי ויכולת התמודדות.

טיפול תרופתי

תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה־SSRI (במינון נמוך) משפרות מצב רוח, דיכאון ועצבנות, משפרות שינה ומפחיתות כאב. ניתן לתת אותן באופן קבוע או על פני השלב הלוטאלי (בין הביוץ לוסת) בלבד.
משככי כאבים (NSAIDs) לטיפול בכאבים השונים, לרבות כאבי ראש, מפרקים, בטן וגב, וגם כאבי מחזור בימים הראשונים לוסת.
גלולות משולבות למניעת הריון – השקטת הציר ההורמונלי, ייצוב ומניעת תנודות הורמונליות. גלולות המכילות דרוספירנון (סוג של פרוגסטין) נמצאו יעילות במיוחד לשיפור תחושת הנפיחות וייצוב מצב הרוח. אפשר לשקול גם נטילה רציפה, אשר מקטינה ומונעת תנודות הורמונליות לחלוטין.
גלולות פרוגסטרון בלבד- פחות יעילות מגלולות משולבות אולם עדיין יכולות לעזור. יעילות בעיקר לאותם תסמינים אשר נגרמים מהירידה בפרוגסטרון ומדומינניטות אסטרוגנית.
התקן תוך רחמי הורמונלי– קיימת השפעה מסויימת אולם לא מוחלטת, יכול לסייע מעט בשל ספיגה סיסטמית של הפרוגסטרון אשר קיים בהתקן.

טבלה – תסמינים ופתרונות

	תסמינים	דרכי טיפול
תסמינים רגשיים ונפשיים	דיכאון, דכדוך, אי שקט, חוסר ויסות, עצבנות, חרדה	הרגלי חיים, CBT, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, טיפול צמחי, טיפולים הורמונליים
עייפות וחולשה	חוסר שינה, חוסר מוטיבציה, אנרגיה ירודה, חוסר חשק, כוח ירוד	פעילות גופנית, הרגלי שינה נכונים, תוספי תזונה, תוספים צמחיים, טיפול הורמונלי
כאבים	כאבי בטן, גב, ראש, שדיים ומפרקים	הרגלי חיים, תוספי תזונה, פעילות גופנית, NSAIDs, רפואה משלימה
נפיחות	בצקתיות, נפיחות, גודש בשדיים, צבירת נוזלים ועליה במשקל	טיפול ברפואה משלימה, פעילות גופנית, תוספי תזונה, טיפול צמחי או טיפולים הורמונליים

תשובות לשאלות נפוצות

האם PMS מחייב טיפול רפואי?

לא תמיד. כאשר התסמינים קלים – שינוי אורח החיים וטיפול טבעי או על ידי רפואה משלימה לעיתים מספיקים. אך במקרה של פגיעה בתפקוד – מומלץ לפנות לייעוץ רפואי ולשקול טיפול תרופתי מתאים.

האם תסמונת קדם־וסתית משתנה עם הגיל?

כן, PMS יכול בהחלט להתנהג שונה עם ההתקדמות בגיל. בשנות ה- 20-30 התופעות נוטות להיות מתונות יותר, ולקראת שנות ה-40 הנטיה ל PMS ועוצמתו יכולים להתגבר. סביב הפרה מנופאוזה התסמינים עלולים להיות הקשים ביותר, כיוון שהשינויים ההורמונליים נהיים חדים יותר ועקביים פחות, ובשל חוסר היציבות ההורמונלי אשר מאפיין תקופה זו. במקרים אלו כדאי לקרוא גם על PMS בפרה‑מנופאוזה.

כמה זמן נמשכת התסמונת הקדם־וסתית בכל חודש?

על פי רוב, התסמינים מתחילים בין 3–10 ימים לפני הווסת, עם שיפור משמעותי ביום תחילת הווסת או ביום המחרת.

האם PMS משפיע גם על פוריות?

בדרך כלל אין כל השפעה. מדובר בתופעה הקשורה לשלב שאחרי הביוץ. נחמד לציין כי במידה ונקלט הריון, ככל הנראה לא יהיה PMS באותו החודש.

איך יודעים שמדובר ב‑PMS ולא במצב נפשי אחר?

מה שמסייע מאוד לאבחנה בין מצבים אלה הוא דפוס המעגליות של התלונות. אם התסמינים מופיעים בכל חודש סביב אותו הזמן, ונעלמים עם הווסת – סביר שמדובר ב‑PMS. רופאה מומחית תוכל לאשר זאת.

האם טיפול בגלולות עוזר תמיד ל PMS?

במרבית המקרים וכמעט בכולם, גלולות למניעת הריון יכולות לסייע מאוד ואף להעלים את תסמיני ה PMS. גם אופן נטילת הגלולות וסוג הגלולות יכול להשפיע על התגובה.

מה הקשר בין תזונה ל־PMS?

לתזונה יש השפעה ישירה: סוכר, מלח, אלכוהול וקפאין מגבירים תסמינים, כמו גם פחמימות פשוטות ומזון מעובד. לעומת זאת, תפריט מאוזן ומועשר במינרלים, ירקות, חלבונים ושמנים טובים יכול להקל.

סיכום

תסמונת קדם וסתית היא תופעה שכיחה אך לא תמיד מובנת או מזוהה בזמן. נשים רבות חוות תסמינים של ממש מדי חודש, גופניים ונפשיים, ולא פעם סובלות בשתיקה. חשוב לדעת שיש מה לעשות – שינוי באורח החיים, תוספי תזונה, טיפול תרופתי מותאם או שילוב של מספר גישות – יכולים להקל באופן ניכר.

אם את מרגישה שהתסמינים משפיעים על איכות החיים שלך – את לא לבד. אני מזמינה אותך לפנות לייעוץ אישי ולהשיב את האיזון לחיים.

The post PMS – תסמונת קדם־וסתית: כשהגוף משתגע מדי חודש appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

תסמונת קדם וסתית PMS בטרום גיל המעבר – חלון הצצה קטן למנופאוזה, וכל מה שאפשר לעשות כדי לעבור אותה בקלות

rotemsup_admin — Sun, 12 Oct 2025 16:46:10 +0000

בין מחזוריות לשינויים – כשהגוף מאותת לנו אחרת

תקופת הפרה‑מנופאוזה היא שלב מעבר דינמי בחייה של האישה, שמסמן את הדרך לקראת המנופאוזה- הפסקת המחזור הווסתי. שלב הפרה מנופאוזה מתאפיין בוסתות סדירים יחסית, אשר מתקרבים זה לזה ביחס למה שהיה מוכר משנות הפוריות, אולם בתוך כל מחזור חודשי מתחיל כאוס הורמונלי קטן להתרחש. בדרך כלל, מדובר בנשים בתחילת או אמצע שנות הארבעים שלהן, אשר מרגישות לפתע בשינויים קלים שמתרחשים מתחת לפני השטח.

בתוך תקופה זו, נשים רבות חוות תסמיני PMS- תסמונת קדם וסתית, אשר לעיתים מוכרת להן מהעבר אולם לעיתים מדובר בתופעה חדשה לחלוטין עבורן. כיוון שהמודעות למצב זה אינה תמיד גבוהה, אותן נשים פרה מנופאוזליות לא תמיד ממהרות להבין כי הן לא מדמיינות או מגזימות, ושהן בעצם מתמודדות עם מצב הורמונלי אחר אשר לעיתים קרובות מדי מתפרש לא נכון. הוסתות הסדירים אשר עדיין קיימים מקשים עוד יותר על פענוח המצב, שכן הם מונעים את ייחוס התופעה לגיל המעבר.

בעוד ש‑PMS בגיל הפוריות נובע מתנודות הורמונליות קצובות וקבועות, הלא ש PMS לקראת גיל המעבר עלול להיות בלתי צפוי, עמוק וממושך יותר. זוהי תוצאה של ירידה חדה ברמות ההורמונים בימים שלפני הוסת או אפילו אחרי הביוץ, לעומקים אשר טרם נחוו בעבר וגם בפערים גדולים יותר מרמות ההורמונים שהיו בחלקו הראשון של החודש.

נשים רבות בשנות הארבעים או אפילו לקראתן מגלות פתאום שבמחצית השניה של מחזור הוסת (התקופה שלפני הדימום הבא) הן חשות במצבי רוח שמשתנים בחדות, בקשיי שינה, בעצבנות, דיכאון, עייפות, כאבים, רגישות מוגברת ואפילו תסמינים המזוהים עם גיל המעבר כמו הזעות לילה או גלי חום.

במאמר הזה נעמיק בגורמים, בתסמינים ובדרכי ההתמודדות עם תסמונת קדם־וסתית בפרה‑מנופאוזה, כולל אפשרויות לטיפול טבעי, הורמונלי וייעוץ רפואי מותאם.

מה ההבדל בין PMS בפרה‑מנופאוזה לבין תסמונת קדם־וסתית רגילה?

תסמונת קדם־וסתית (PMS) היא תופעה מוכרת היטב בקרב נשים בגיל הפוריות, המאופיינת בשורה של תסמינים גופניים ונפשיים שמופיעים מספר ימים או שבוע ם לפני קבלת הווסת. מדובר בתגובה פיזיולוגית רגילה לשינויים הורמונליים מחזוריים — בעיקר לירידה החדה ברמות הפרוגסטרון והאסטרוגן לקראת סוף המחזור. אבל כאשר מדובר על PMS בגיל המעבר, כלומר בתקופת הפרה‑מנופאוזה, הסיפור כבר אחר לגמרי.

מחזור חודשי יחסית סדיר, אך לצידו חוסר אחידות הורמונלית וחוסר צפיות בתסמינים

בזמן הפרה‑מנופאוזה המחזורים בד"כ עדיין סדירים אולם משך הזמן ביניהם מתחיל להתקצר. בנוסף, מדי פעם מתחילים להופיע מחזורים ללא ביוץ. כיוון שפרוגסטרון מופיע לאחר ביוץ בלבד, מחזורים ללא ביוץ מתאפיינים בדומיננטיות אסטרוגנית, מה שעלול להעצים עוד את אי הסדירות והצפיות ההורמונלית אשר מתלווה לכל מחזור. המשמעות היא שההורמונים אינם פועלים במעגלים סדורים ואחידים, אלא משתנים באופן לא צפוי ולעיתים קיצוני. התוצאה של כל אלה, היא שהתסמינים אינם מוגבלים לימי שלפני הווסת, אלא עשויים להיות ממושכים בהרבה ואף להקיף את מרבית ימי החודש. כמו כן, בשל הפערים ברמות ההורמונים וחוסר האחידות, התסמינים יכולים אף להיות קשים וחריפים יותר.

עוצמת התסמינים – רגשי ופיזי

בתסמונת קדם־וסתית רגילה, רוב הנשים חוות תסמינים בדרגה מתונה או קלה יחסית. לעומת זאת, ב‑PMS בתקופת הפרה‑מנופאוזה עולה השכיחות של תסמינים עזים כמו:

מצבי רוח קיצוניים
התקפי בכי בלתי מוסברים
תחושת דיכאון או ריקנות
חרדות והתקפי חרדה
עייפות עמוקה וקיצונית
חוסר סבלנות והתקפי זעם
נפיחות משמעותית, עליה חדה במשקל וצבירת נוזלים
מיגרנות קשות
גלי חום והזעות לילה בימים שלפני הוסת

תופעות אלו נובעות מכך שגוף האישה מאבד בהדרגה את האיזון ההורמונלי שהכיר לאורך כל שנות הפוריות, חווה חסר לסירוגין בפרוגסטרון עם דומיננטיות אסטרוגנית, פיקים של אסטרוגן לצד צניחות שלו בימים אחרים, ופער גדול בין רמות ההורמונים לאורך ימי החודש. תופעות אלה יכולות להפוך עצימות וקבועות יותר לקראת תקופת הפרי מנופאוזה (תקופת הכאוס ההורמונלי) ובמהלכה.

משך הזמן של התסמינים – לא רק לפני הווסת

ב‑PMS רגיל, התסמינים לרוב נמשכים בין יום או יומיים ועד לכל היותר שבוע לפני הוסת. לעומת זאת, בפרה‑מנופאוזה התסמינים נוטים להיות ממושכים יותר ויכולים להימשך שבועות, ולהתחיל סביב הביוץ או אפילו לפניו. כיוון שהמרחק בין הוסתות נוטה בתקופה זו ממילא להתקצר, התוצאה יכולה להיות תסמינים על פני מרבית החודש, עם ימים ספורים נטולי תסמינים, והקלה שמגיעה בדרך כלל יום או יומיים לאחר קבלת המחזור החודשי.

השפעה על תפקוד ואיכות חיים

נשים בפרה‑מנופאוזה מדווחות יותר ויותר על פגיעה ממשית בתפקוד היום־יומי – מה שמביא לקושי בעבודה, עייפות כללית וירידה תפקודית במישור הפיזי והקוגניטיבי, קשיים בזוגיות ופגיעה ביחסים הבין־אישיים. בעיה שכיחה הינה שמצב זה לא תמיד מזוהה כ‑PMS, ולעיתים מתפרש בטעות כבעיה פסיכולוגית או רפואית – בעוד שהשורש הוא תסמונת הורמונלית בפרה‑מנופאוזה.

מענה טיפולי שונה

טיפול קלאסי ב‑PMS רגיל כולל לרוב המלצות על פעילות גופנית, שינויי הרגלים, תוספים תזונתיים או צמחיים שונים ולעיתים טיפולים כגון תרופות נוגדות דיכאון (במקרים בהם המרכיב הנפשי מאוד דומיננטי) או טיפול הורמונלי כגון גלולות למניעת הריון. בפרה‑מנופאוזה חלק מהטיפולים המוצעים יכול להיות חופף, אך בנוסף תוספת של ההורמונים החסרים בימים בהם מתבטא ה PMS נמצאת על הפרק. כאשר התסמינים חובקים את מרבית ימי החודש, גם טיפול הורמונלי מלא לגיל המעבר בא בחשבון. ב PMS בתקופת הפרה מנופאוזה יש צורך באבחון רחב יותר, שכולל התייחסות להורמונים, שלבי גיל המעבר, ורקע אישי. לעיתים הפתרון יהיה טיפול טבעי ל‑PMS בגיל המעבר, ולעיתים שקילת טיפול הורמונלי ייעודי ומבוקר, אשר משכו ותוכנו מתבססים על משך ומהות התסמינים.

גורמים עיקריים ל‑PMS בגיל המעבר

שיבושים הורמונליים – השורש המרכזי

במהלך הפרה‑מנופאוזה, מתרחש תהליך טבעי של ירידה באסטרוגן ובפרוגסטרון – אך לא בצורה יציבה. השינויים אינם ליניאריים, אלא מתנדנדים בעוצמה ובתדירות, ויוצרים השפעת חוסר איזון הורמונלי לפני עידן גיל המעבר. במחזורים נטולי ביוץ, קיימת דומיננטיות אסטרוגנית על פני פרוגסטרון, עם תנודות חזקות של אסטרוגן מול הפרוגסטרון, מה שמביא לעליה בתסמינים כמו נפיחות, צבירת נוזלים, רגישות בשדיים, כאבי ראש, חרדה, עצבנות וקשיי שינה. ירידות חדות ברמות האסטרוגן יכולות לגרום גם להזעות וגלי חום, כאבים שונים, דכדוך ודיכאון. כאשר האסטרוגן יורד בצורה חדה, זה עלול להשפיע על הסרוטונין במוח במגוון דרכים. הסרוטונין הוא מוליך עצבי שאחראי על מצב הרוח. כאשר רמת האסטרוגן יורדת, יש פחות ייצור של סרוטונין ואף מידת הפירוק שלו עולה. אסטרוגן משפיע גם על וויסות הרצפטורים (הקולטנים) לסרוטונין, כך שיעילותם עולה בנוכחותו ונפגעת בהיעדרו. כפועל יוצא מזה, מצב הרוח משתפר עם העליה ברמת האסטרוגן ויכול להיות מושפע לרעה (עד לכדי דיכאון ובכי בלתי פוסק) עם ירידתו- תמונה שרואים לעיתים קרובים במצב של תסמונת קדם וסתית.

תגובת מערכת העצבים

המערכת הנוירולוגית רגישה מאוד לשינויים הורמונליים. מעבר למה שנכתב מעלה לגבי סרוטונין, ירידה באסטרוגן מקושרת גם לירידה בדופמין, מה שמביא לירידה במוטיבציה, חשק מיני, ורצון לבצע פעולות או יכולת להינות מהן. תנודות אסטרוגן גורמות לעליה בנוראדרנלין, מה שתורם לחרדה ודופק מואץ. התנודות גורמות גם לירידה בהשפעה של נוירוטרנסמיטורים מרגיעים, מה שמביא לקשיי שינה ופגיעה ביכולת להרגע. ירידה באטסרוגן מביאה לירידה ברמות בטא אנדורפינים, מה שמעלה תחושות של כאב ופוגע בסף הכאב. ירידה באסטרוגן משפיעה על פגיעה במנגון ויסות החום בהיפותלמוס שבמוח, מה שגורם לגלי חום, עליה בתחושת החום הכללית והזעות.

סטרס כרוני והשפעת אורח חיים

בפרק זמן זה של החיים, נשים רבות נמצאות בשיא הקריירה, עומס, גידול ילדים מתבגרים, טיפול בהורים – והעומס הנפשי משפיע ישירות על האיזון ההורמונלי. סטרס ידוע כאחד המעצימים המרכזיים של PMS. סטרס מגביר את ייצור הקורטיזול והאדרנלין, מה שמעצים מאוד את התסמינים הפיזיים והרגשיים. קורטיזול גבוה באופן כרוני אף תורם לדיכוי הביוץ בחלק מהנשים, מה שמחזיר שוב לדומיננטיות אסטרוגנית ביחס לפרוגסטרון. סטרס כרוני מפחית רמות סרוטונין, אותו מוליך עצבי אשר תורם לייצוב מצב הרוח. מתח נפשי פוגע ישירות בשינה ומעלה חשק לסוכר ופחמימות, וצריכה מוגברת שלהם תורמת לעייפות, עצבנות ושינויים במצב הרוח. למעשה, בכל מה שקשור לסטרס קיים מעגל קסמים אותו קשה לשבור: סטרס גורם להחמרה ב PMS, החמרה ב PMS מעצימה את הסטרס, וכך נוצר מעגל של החמרה תמידית.

תזונה, דלקתיות וחוסר ויטמינים

חסרים תזונתיים, (דיאטה עתירת סוכר, שומן טראנס או קפאין) – מגבירים תהליכים דלקתיים בגוף ותורמים לעלייה בתסמיני PMS. חסר במגנזיום מעלה מתח נפשי, קשיי שינה, מתח שרירים וחרדות. חסר בויטמין B6 מפחית ייצור סרוטונין ודופמין, ומעצים שינויים נפשיים כמו דכדוך, חוסר מוטיבציה ושינויים תכופים במצב הרוח. חסר בויטמין D קשור בעייפות ועצבנות. חסר באומגה 3 תורם למצב של דלקתיות בגוף ותגובתיות יתר של מערכת העצבים. תזונה עתירה בקפה, אלכוהול, סוכרים ופחמימות פשוטות ודלה בחלבון ובסיבים תזונתיים- יוצרת דפוסים אשר מחמירים את תופעות ה PMS. לתזונה נכונה ואספקה תקינה של ויטמינים חשיבות רבה בווייסות והרגעת תסמיני התסמונת הקדם וסתית.

מהם התסמינים השכיחים של תסמונת קדם־וסתית בפרה‑מנופאוזה?

תסמינים רגשיים ונפשיים

בתסמונת קדם וסתית בתקופת הפרה מנופאוזה, יכולים התסמינים הנפשיים להגיע גם למצבי קיצון. נשים רבות חוות עצבנות פתאומית, התפרצויות בלתי נשלטות, ירידה במצב הרוח ועד לכדי דיכאון, בכי בקלות וללא סיבה, תחושת מועקה, קושי לצאת מהמיטה ולתפקד, קושי למצוא הנאה, עליה ניכרת ברמת החרדה והתקפי חרדה מלאים.

תסמינים גופניים

התסמינים הם מגוונים ויכולים לכלול כאבי ראש או מיגרנות, רגישות עזה בשדיים, תחושת נפיחות ואגירת נוזלים עם עליה במשקל, עייפות וחוסר אנרגיה קשה, שינויים במערכת העיכול (עצירות, שלשולים או כאבי בטן), קשיי שינה, גלי חום והזעות לילה.

שינה ותחושת רוגע

תסמונת קדם וסתית בשלב זה של החיים מתבטאת פעמים רבות בקושי להירדם, יקיצות מרובות, חלומות לא רגועים, סיום מוקדם של שנת הלילה, התקפי חרדה והזעה ליליים, ועייפות רבה עם קושי לתפקד במהלך היום. כמו כן, קיים קושי ביכולת ההרגעה העצמית ומציאת שלווה.

השפעה על חיי היום-יום

שלל התסמינים הינם בעלי השפעה רבה על התפקוד בעבודה, בזוגיות, במשפחה ובחברה. חלק מהנשים מתארות תחושת חוסר שליטה, אי שקט פנימי או תחושת "מרחק מהעצמי". לכן, חשוב מאוד לסייע לאותן נשים במציאת פתרונות שיוכלו להשיבן לתפקוד רגיל ולהרגשה טובה.

דרכי הטיפול השונות ב PMS בפרה מנופאוזה

טיפול טבעי, צמחי ורגשי

טיפול ב‑PMS בגיל המעבר לא חייב להתחיל מהורמונים. בחלק גדול מהמקרים, טיפול טבעי ל‑PMS בגיל המעבר יכול להשפיע רבות, גם כטיפול יחיד וגם כתוספת לטיפול הורמונלי. טיפול שכזה כולל שינוי באורחות החיים, הקפדה על תזונה מתאימה, הפחתת מתחים, טיפול ברפואה משלימה וטיפול המבוסס על צמחים שונים. התאמת התזונה – הפחתת סוכר ופחמימות פשוטות, יותר חלבון, התבססות על תזונה ים תיכונית, תוספי מגנזיום, ויטמין D ואומגה 3

פעילות גופנית – הליכה, יוגה, שחייה או פילאטיס
מדיטציה או מיינדפולנס להפחתת סטרס
הגיינת שינה לשיפור יכולת ההרגעות והמנוחה והפחתת עייפות
תמיכה רגשית או טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)
טיפול ברפואה משלימה כגון דיקור סיני
טיפול צמחי על ידי שילובים של שיח אברהם, קוהוש שחור ועוד

טיפול הורמונלי

הטיפול ההורמונלי במקרים של PMS קשה בטרום גיל המעבר מסייע רבות להתמודדות עם התסמינים. ישנם שילובים רבים אפשריים של טיפול הורמונלי, המתבססים על מועד ומשך התסמינים, גיל האישה, מצב רפואי כללי, וסוג התלונות שהאישה מציינת.

גלולות למניעת הריון– מתאים לנשים צעירות יותר אשר גם זקוקות להגנה מהריון
תוספת אסטרוגן או פרוגסטרון בלבד לשלב הלוטאלי (התקופה שלאחר הביוץ) או לימים שלפני הוסת
תוספת של שילוב אסטרוגן ופרוגסטרון בימים שלפני הוסת
טיפול הורמונלי מלא לגיל המעבר, אשר מקיף על כל ימי החודש
שקילת התקן תוך רחמי במקרים של רושם לדומיננטיות אסטרוגנית וצורך במניעת הריון
טיפול בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון כגון SSRIS באופן קבוע או על פני חלק מהחודש.

PMS בפרה מנופאוזה: השוואה בין גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

גורם/סיבה מרכזית	ביטוי בתסמינים	דרך טיפול אפשרית
חוסר איזון הורמונלי	מצבי רוח משתנים, גלי חום, עייפות, כאבים שונים, נפיחות ובצקתיות	שינוי באורח החיים, טיפול צמחי, טיפול הורמונלי מותאם
סטרס כרוני ואורח חיים אינטנסיבי	עצבנות, נדודי שינה, תחושת עומס, חרדה, קושי להרגע	הפחתת סטרס, CBT, מדיטציה, איזון הורמונלי
חסרים תזונתיים (מגנזיום, ויטמין D)	עייפות, נפיחות, מצב רוח ירוד, רגישות ברקמות	תוספי תזונה והקפדה על תזונה מתאימה
ירידה באנדורפינים, דופמין וסרוטונין	דכדוך, חוסר חשק, עצבות, חוסר הנאה ומוטיבציה	פעילות גופנית סדירה, תמיכה רגשית, טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה, טיפול הורמונלי

תשובות לשאלות נפוצות

איך יודעים אם מדובר ב‑PMS או בפרימנופאוזה?

ב PMS בתקופת הפרה מנופאוזה (לפני הפרי מנופאוזה) יש בדרך כלל עדיין וסתות סדירים. התסמינים קיימים או מחמירים בעיקר בתקופה שלפני הדימום הוסתי. אם המחזור הופך לא סדיר, מתרחק, וקיימים תסמינים על פני כל החודש- סביר שמדובר בתהליך של פרי‑מנופאוזה. אבחון מדויק נעשה ע"י רופאה מומחית.

האם PMS בטרום גיל המעבר חמור יותר?

בהשוואה ל PMS בשנות הפוריות, בדרך כלל PMS בטרום גיל המעבר יהיה חמור יותר. החומרה מתבטאת הן בעוצמה והן במשך של התסמינים. תורמות לכך תנודות בלתי סדירות בהורמונים, פערים גדולים יותר לאורך החודש וחוסר אחידות של הציר ההורמונלי.

האם טיפול טבעי מספיק או שצריך הורמונים?

טיפול טבעי, בין אם מדובר בהתאמה מבחינת תזונה ואורח החיים או טיפול צמחי, יכול להיות קו ראשון. במקרים מורכבים וקשים יותר, או אם אין שיפור – נשקול טיפול הורמונלי בהתאמה אישית.

אילו תוספי תזונה מועילים במיוחד?

מגנזיום, ויטמין B6, ויטמין D, אומגה‑3 – כולם נחקרו והראו שיפור בתסמינים.

מתי כדאי לפנות לרופאה?

אם התסמינים גורמים לסבל, ופוגעים בתפקוד במישורי החיים השונים: עבודה, זוגיות, יחסים בין אישיים, שינה או איכות חיים – אין סיבה לחכות. טיפול נכון בזמן משפר משמעותית את התחושה הכללית ואת יכולת התפקוד.

האם ניתן לטפל ב‑PMS בפרה‑מנופאוזה ללא תרופות?

בהחלט. אורח חיים מאוזן, תוספים טבעיים וצמחיים, רפואה משלימה ותמיכה רגשית מהווים פתרונות מעשיים ויעילים לחלק גדול מהנשים.

סיכום

PMS בתקופת הפרה‑מנופאוזה הוא לא רק עניין הורמונלי – אלא תהליך של הסתגלות גופנית ורגשית. הבנת הגורמים, זיהוי התסמינים ובחירה בגישה טיפולית מותאמת אישית יכולים לשנות את איכות החיים.

אם את מזהה את עצמך בשורות האלו – אני מזמינה אותך לפנות לייעוץ מקצועי, ויחד נבחן איך ניתן לעבור את התקופה הזו עם פחות כאב ויותר איזון.

The post תסמונת קדם וסתית PMS בטרום גיל המעבר – חלון הצצה קטן למנופאוזה, וכל מה שאפשר לעשות כדי לעבור אותה בקלות appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

התקן תוך רחמי: רק פתרון למניעת הריון, או בעל יתרונות ושימושים נוספים?

rotemsup_admin — Wed, 30 Jul 2025 08:02:13 +0000

ההתקן התוך רחמי (IUD) הוא אמצעי מניעה פופולרי ונפוץ המתאים לנשים המעוניינות במניעת הריון ארוכת טווח, יעילה ובטוחה. מדובר במכשיר קטן המוחדר לרחם על ידי רופאת נשים, ומספק הגנה ארוכת טווח מפני הריון, ללא צורך בהתערבות יומיומית או חודשית מצד המשתמשת. בנוסף למניעת הריון יעילה ביותר, יתרונותיו של ההתקן (ההורמונלי- על כך יורחב בהמשך) כוללים גם שיפור בבעיות רפואיות שונות כמו דימומים כבדים, לא סדירים או כאבים במהלך המחזור החודשי. ההתקן התוך רחמי מתאים לנשים רבות בטווח גילאים רחב ביותר בשל היעילות הרבה שלו ומגוון הסוגים המותאמים לצרכים השונים על פי גיל המטופלת והתסמינים מהם היא סובלת.

מאמר זה נכתב על מנת לסייע לכל אישה להבין את ההשפעות השונות של סוגי ההתקנים השונים על הבריאות, המחזור החודשי, הפעילות ההורמונלית, וסיכויי הכניסה להריון של האישה. כמו כן, נסביר למי מתאים כל אחד מסוגי ההתקנים, ומתי. השימוש בהתקן תוך רחמי מצריך הדרכה רפואית מקדימה והתאמה אישית למטופלת, במטרה להבטיח בחירה מדוייקת, את הצלחת השימוש ולהימנע מתופעות לוואי לא רצויות.

ההתקן התוך רחמי הוא מכשיר קטן בצורת T (בדרך כלל) אשר מוחדר לרחם על ידי רופא/ת נשים כדי למנוע הריון. ההתקן מונע הריון על ידי מספר מנגנונים, כתלות בסוג ההתקן. ההתקנים נחלקים לשני סוגים עיקריים – התקני נחושת, והתקנים מפרישי הורמון. התקן נחושת יוצר סביבה דלקתית לא מתאימה להפריה ולהשרשת העובר ברחם, בעוד שהתקנים מפרישי הורמון פועלים על ידי עיבוי ריר צוואר הרחם והפיכתו בלתי חדיר, דיקוק רירית הרחם ועיכוב הביוץ. סוגים שונים של התקנים מתאימים לנשים עם צרכים שונים, וגם כאן מתבססת הבחירה הסופית על סמך התאמה אישית.

ישנם שני סוגים עיקריים של התקנים תוך רחמיים: התקני נחושת והתקנים מפרישי הורמון. בכל סוג מספר תתי סוגי התקנים, כל אחד מהם פועל בצורה שונה ויש לו יתרונות ותופעות לוואי אפשריות שונות.

ההתקן ההורמונלי מצופה ומשחרר באופן קבוע את ההורמון הפרוגסטיני לבונורגסטרל (בעל פעילות של פרוגסטרון). התקנים מפרישי הורמון מונעים הריון ביעילות של 99-100%, עם שיעור כישלון של 0.1-0.2%. התקן מסוג זה משפיע על מניעת הריון במספר אופנים:

שינויים ברירית הרחם: ההורמון גורם לכך שרירית הרחם הופכת דקה, וככזאת אינה מסוגלת לקלוט הריון. דיקוק זה של רירית הרחם גם גורם לכך שכמעט ואין דימומים וסתיים בנוכחות התקנים מסוג זה.
הפיכת ריר צוואר הרחם לעבה ובלתי חדיר: הדבר מקשה על מעבר של הזרע דרך הצוואר הרחם, ולכן מונע הפריה.
עיכוב ומניעת הביוץ: לעיתים, להתקן ההורמונלי השפעה על עיכוב הציר ההורמונלי, במיוחד כאשר מדובר בהתקנים עם רמת הורמון גבוהה יותר כמו מירנה. פעולה זו גורמת בחלק מהמקרים למניעת הביוץ, אפקט אשר קיים באופן קלאסי בנטילת גלולות למניעת הריון. זהו אינו המנגנון העיקרי בו פועל ההתקן.

ההתקן ההורמונלי מתאים במיוחד לנשים הזקוקות לאמצעי מניעה יעיל במיוחד, ארוך טווח, לנשים הסובלות מדימומים וסתיים כבדים או ממושכים, לנשים אשר סובלות מאנמיה אשר נגרמת מדימומים וסתיים, לנשים אשר סובלות מכאבי מחזור קשים, ולעיתים לנשים אשר סובלות מתסמינים שונים של PMS ואינן יכולות לקחת טיפול הורמונלי אשר מכיל אסטרוגן.

התקן זה עשוי פלסטיק מצופה סליל נחושת, ואינו מכיל שום חומר הורמונלי. פעילותו נובעת משחרור מתמשך ואיטי של יוני נחושת באופן מקומי, ובכך הוא מביא ליצירת סביבה דלקתית ורעילה לזרע, אשר מונעת את תהליך ההפריה. שיעור היעלות של התקן מסוג זה היא גבוהה מאוד, ועומדת על כ 99.3% עם שיעור כשלון של 0.6-0.8%.

התקן הנחושת הוא פתרון אידיאלי עבור נשים שלא רוצות או לא יכולות להשתמש בהורמונים, שסובלות מתופעות לוואי הקשורות להורמונים, או עבור נשים אשר מעדיפות לשמר את מחזור הביוץ והוסת הטבעי ללא כל התערבות. התקן הנחושת יכול לשמש במקרים מסויימים גם כאמצעי מניעה בעת חירום, למניעת הריון לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים.

התקן תוך רחמי מציע יתרונות רבים עבור נשים המחפשות אמצעי מניעה ארוך טווח, ללא צורך בפעולה כלשהי מצידן באופן יומי או חודשי. להלן היתרונות העיקריים והנוספים של שימוש בהתקן תוך רחמי:

ההתקן מספק הגנה ממושכת למשך 5 עד 10 שנים, כתלות בסוג ההתקן. מדובר באמצעי מניעה יעיל ביותר, עם אחוזי מניעת הריון של 99-99.8%, אשר מבטל את הצורך בפתרונות מניעה יומיומיים, דאגה משיכחה, או מחוסר של אמצעי מניעה זמין בהישג יד.

ברגע שההתקן מוחדר לרחם, אין צורך לבצע פעולה נוספת כדי להימנע מהריון. השימוש בהתקן לא דורש התעסקות כלשהי, ומאפשר לנשים חופש מוחלט מהתמקדות במניעת הריון. בנוסף, כיוון שההתקן נמצא ברחם, אין בנמצא אריזות או חפיסות כמו באמצעים אחרים, מה ששומר על פרטיות וסודיות מוחלטת של נושאת ההתקן.

בשל השוני בין ההתקנים, ניתן להתאים את סוג ההתקן לצרכים האישיים של כל אישה, תוך שיקול דעת על בסיס מצבה הרפואי, גילה, סגנון החיים, ומגוון הסיבות הנוספות בגינן היא מעוניינת בהתקן.

ההתקן ההורמונלי, כחלק מפעילותו של הפרוגסטרון בייצוב ודיקוק רירית הרחם, גורם לכך שהוסתות הופכים עם הזמן חלשים מאוד, קלים, עד לכדי היעלמות של הוסתות. לא מדובר בתופעה לא בריאה, של הפסקת וסת- נהפוך הוא, הוסתות חדלים להופיע או שיש דימום קל בלבד כיוון שאין כמעט תוכן שאמור לצאת. דבר זה גורם להתכווצויות רחם חלשות יותר, ופחות כאבי מחזור. כלומר, התקנים אלה מתאימים מאוד לנשים אשר סובלות מדימומים וסתיים כבדים, ממושכים, דימומים בין וסתיים או כאבי מחזור.

לקראת גיל המעבר, בתקופת הפרה והפרימנופאוזה, בשל התנודות ההורמונליות העוצמתיות קיים לעיתים עיבוי ניכר של רירית הרחם, דבר אשר מתבטא בדימומים וסתיים כבדים מלווים קרישי דם. בנוסף, המרחק בין הוסתות מתקצר. שילוב זה עלול לגרום לתמונה של דימומים בלתי פוסקים מלווים אנמיה, חולשה ותסמינים נוספים. במצבים אלה, ההתקן מפריש הפרוגסטרון מירנה ניתן כתרופה אשר נמצאת בסל הבריאות עבור נשים עם דימומים רחמיים כבדים מעל גיל 45.

במקרה של קיום יחסי מין לא מוגנים, ניתן להחדיר התקן נחושת באופן דחוף עד 5 ימים לאחר מועד הביוץ, ביעילות רבה ביותר. הבחירה בהתקן הנחושת לצורך זה נובעת ממנגנון פעולתו והתגובה המהירה של הסביבה הרחמית להתקן זה. יעילותו במצבים אלה גבוהה משל גלולת היום שאחרי.

נשים רבות סובלות מתסמונת קדם וסתית PMS אשר לה תצורות שונות- שינויים במצב הרוח, בחילות, נפיחות, כאבי בטן, רגישות בחזה, כאבי ראש מיגרנוטיים ועוד. התקן הורמונלי יכול פעמים רבות לסייע ולהקל על עוצמת תסמינים אלה. להתקן המצופה פרוגסטרון ספיגה והשפעה סיסטמית במידה זו או אחרת, מה שגורם להפחתת התנודות ההורמונליות אשר מלוות את השלב הקדם וסתי, המתאפיין בירידות הורמונליות חדות.

הטיפול ההורמונלי לנשים בגיל המעבר משלב, על פי רוב, אסטרוגן ופרוגסטרון. אפשרויות הטיפול הן מגוונות עם דרכי מתן שונות. אחת הדרכים לספק את הפרוגסטרון הדרוש להגנה על רירית הרחם מגדילת יתר היא על ידי התקן תוך רחמי. בנשים עם התקן תוך רחמי מפריש הורמון אשר זקוקות לטיפול הורמונלי לגיל המעבר, נוכל לטפל בקלות רבה על ידי תוספת אסטרוגן בלבד. שילוב זה הוא מצויין, כיוון שמונע דימומים רבים השכיחים במצבים אלה.

היפרפלזיה היא שגשוש יתר של תאי רירית הרחם, בתגובה לריבוי אסטרוגן ביחס לפרוגסטרון. מצב זה עלול להוביל לדימומים, התכווצויות, אנמיה, ולעיתים יכול אף להתקדם לשינויים טרום ממאירים או ממאירים. במצבים מסויימים של היפרפלזיה, אחד הטיפולים שניתן להציע הוא פרוגסטרון במינון גבוה, אשר יכול להיות מסופק ישירות לרירית הרחם באופן מתמשך על ידי התקן מסוג מירנה.

תהליך החדרת ההתקן התוך רחמי

החדרת ההתקן היא פעולה פשוטה יחסית אשר נעשית במרפאה על ידי רופאת הנשים. הפעולה אורכת כמספר דקות. במהלך ההתקנה, יש להשתמש בספקולום (מפסק) על מנת לראות היטב את פתח צוואר הרחם ולהשיג גישה אליו, והחדרת ההתקן מתבצעת בהמשך לכך לתוך חלל הרחם. התהליך בדרך כלל אינו מלווה כאבים חריגים אולם בהחלט יכולה להיות אי נוחות, ויתכנו תחושות התכווצות בבטן התחתונה המרכזית או בצדדים. ניתן להנחות את המטופלת לקחת משכך כאבים לפני ההתקנה, ובמקרים מסויימים כדורים לריכוך פתח צוואר הרחם. בתום הפעולה, תבוצע בדיקת אולטרסאונד לוידוא המיקום, וגזירת חוט ההתקן לאורך המתאים. ביקורת רפואית על מנת לוודא שההתקן נותר במקומו והכל כשורה מתבצעת כחודש עד חודשיים לאחר ההתקנה.

תופעות לוואי ותקלות אפשריות

כמו כל אמצעי מניעה אחר, גם ההתקן התוך רחמי עשוי לגרום לתופעות לא רצויות. רוב הנשים לא חוות בעיות, אך יש כאלו שמדווחות סביב ההתקנה על דימומים לא סדירים, כאבים קלים, התכווצויות בבטן התחתונה, או רגישות באזור ההחדרה. בחודשים הראשונים לאחר ההתקנה, יתכנו דימומים קלים ולא סדירים עם ההתקן ההורמונלי, או דימומים וסתיים כבדים יותר עם התקן הנחושת. במקרים נדירים, עשוי להיווצר חשש שההתקן זז ממקומו או יצא מהרחם. זיהום רחמי בעקבות החדרת התקן הוא סיבוך נדיר מאוד (שיעור שאינו עולה על 0.5-1%), ואם מתרחש יהיה זה בסמיכות למועד ההחדרה. זיהומים מאוחרים יותר אינם מיוחסים לקיומו של ההתקן. סיבוך נדיר נוסף (כ-1-5 מקרים לכל 1000 התקנות) עלול להיות ניקוב של הרחם במהלך ההתקנה, על ידי החדרה עמוקה מדי או לא מדוייקת של ההתקן או המוליך אשר נובעת פעמים רבות מקושי טכני במהלך ההתקנה. גם הריון מחוץ לרחם הוא תופעה לא רצויה או כשל של ההתקן, אולם בהקשר זה חשוב לציין כי ההתקנים כולם מונעים הריון באופן כללי, כולל הריונות מחוץ לרחם. יחד עם זאת, אם מאובחן הריון בנוכחות התקן, הסיכוי כי יהיה הוא מחוץ לרחם גבוה יותר מאשר באישה ללא התקן כלל.

מתי כדאי לבחור בהתקן תוך רחמי?

ההתקן התוך רחמי (IUD) הוא פתרון מניעת הריון יעיל ביותר, אך ישנם מספר נתונים שיכולים להצביע על כך שההתקן הוא הבחירה המתאימה ביותר עבורך. החלטה זו צריכה להתקבל בהתייעצות עם רופאת נשים שתבצע הערכה של מצבך הבריאותי ותבחן את הצרכים האישיים שלך. להלן מצבים בהם התקן תוך רחמי יכול להיות פתרון מצוין:

נשים המעוניינות במניעת הריון ארוכת טווח

התקן תוך רחמי מתאים במיוחד לנשים המעוניינות במניעת הריון לטווח ארוך, אך לא רוצות או לא יכולות לקחת אמצעי מניעה יומיים כמו גלולות או מדבקות. ברגע שההתקן מוחדר לרחם, הוא מספק הגנה מיידית וממושכת – בין 5 ל-10 שנים, תלוי בסוג ההתקן. אם את מחפשת אמצעי מניעה ללא צורך במעקב יומיומי או חודשי, ההתקן הוא פתרון מצוין.

נשים שלא מעוניינות בשימוש בהורמונים

נשים רבות מעדיפות להימנע משימוש בהורמונים, בעיקר אם הן סובלות מתופעות לוואי של אמצעי מניעה הורמונליים, כמו שינוי במצבי רוח, עלייה במשקל או כאבי ראש. חלק מאותן נשים מעדיפות מחזור חודשי טבעי ככל שניתן ללא השפעה כלשהי על אופי הדימום. התקן הנחושת (ללא חומר הורמונלי) הוא פתרון אידיאלי במקרה זה. התקן זה מציע מניעת הריון אפקטיבית על ידי שימוש בחומרי פלסטיק ונחושת, מבלי לשחרר כלל הורמונים לגוף.

נשים שסובלות מוסתות כבדים וממושכים ומכאבים בעת הוסת

נשים הסובלות מבעיות רפואיות כמו דימומים לא סדירים, מחזור כבד או כאבים במהלך המחזור החודשי עשויות להפיק תועלת מהתקן הורמונלי. ההורמון בעל הפעילות הפרוגסטינית (לבונורגסטרל) משתחרר מההתקן, מדקק את רירית הרחם, ובכך עשוי להפחית את הדימומים ולהפחית את הכאבים הקשורים למחזור החודשי.

נשים שלא מתכננות הריון בעתיד הקרוב

ההתקן התוך רחמי מתאים לנשים שלא מתכננות הריון בטווח הקצר. בקטגוריה זו נכללות גם נשים אחרי לידה. לאחר השלב הראשוני של ההסתגלות, ההתקן מספק שקט ארוך טווח ורצוי להחדירו רק אם יש מספיק זמן להנות מתקופת היציבות נטולת התופעות. כיוון שהחדרת ההתקן לרחם היא פעולה מעט פולשנית, רצוי שלא לבצעה עבור זמן קצר מדי.

נשים מניקות

בתקופת ההנקה, רצוי שלא להשתמש באמצעי מניעה אשר מכילים אסטרוגן עקב ההשפעה על ייצור החלב ובכלל זה גלולות משולבות, מדבקות או נובה רינג. אחת האפשרויות העומדות לרשות נשים מניקות היא התקנים מכל הסוגים. גם התקני הנחושת וגם ההורמונליים מתאימים לנשים מניקות, בכל שלבי ההנקה.

נשים שלא יכולות לקחת גלולות עקב מצבים רפואיים שונים

נשים עם מצבים רפואיים כגון קרישיות יתר מנועות מנטילת גלולות משולבות המכילות אסטרוגן. מצבים נוספים בהם יש מניעה מנטילת הורמונים הם מיגרנות מורכבות, מעשנות בגיל מבוגר, או מחלות מעי אשר לא מאפשרות ספיגה דרך מערכת העיכול. בכל המצבים הללו ועוד רבים נוספים, התקן תוך רחמי יכול לספק את הפיתרון המתאים.

תשובות לשאלות נפוצות

מהו התקן תוך רחמי ומה היתרונות שלו?

התקן תוך רחמי הוא אמצעי מניעה קטן המוחדר לרחם על ידי רופא, ומונע הריון למשך זמן ממושך. היתרונות שלו כוללים מניעה ארוכת טווח, חופש מכדורים יומיים ושיפור במגוון בעיות רפואיות.

האם יש תופעות לוואי בהחדרת התקן?

רוב הנשים אינן חוות תופעות לוואי משמעותיות. עם זאת, ייתכנו דימומים קלים, התכווצויות או כאבים זמניים לאחר ההחדרה.

איך מתקיימת החדרת ההתקן התוך רחמי?

ההחדרה נעשית במרפאה על ידי רופא נשים. ההליך אורך מספר דקות ולא כרוך בכאבים חמורים, אם כי יכולה להיות אי נוחות קלה.

האם ההתקן מתאים לכל אישה?

לא כל אישה מתאימה לשימוש בהתקן. יש לבצע הערכה רפואית מקיפה וייעוץ עם רופאת נשים לפני קבלת ההחלטה. ככלל, התאמת אמצעי מניעה היא על בסיס אינדיבידואלי וכל מקרה נשקל לגופו.

מה עושים אם ההתקן זז ממקומו?

תזוזות של התקן אינן שכיחות במקרה של התקן אשר נמצא ברחם זמן רב. כחודש עד חודשיים לאחר ההתקנה רצוי לבצע ביקורת על מנת לוודא שההתקן נותר במקומו. אם ההתקן זז ממקומו או נפלט מהרחם החוצה, יש לפנות לרופאת הנשים כדי לשקול אם יש צורך בהחלפה או התקנה מחודשת.

סיכום

ההתקן התוך רחמי מספק פתרון מהיר, ממושך ויעיל למניעת הריון, במיוחד לנשים שאין להן זמן, יכולת או רצון להתמיד בנטילת אמצעי מניעה אחרים. נשים בעלות אורח חיים אינטנסיבי המחפשות אמצעי חד פעמי, קבוע ויעיל למניעה יהנו במיוחד מההתקן. בנוסף, התקנים שונים יכולים לסייע בפתרון של מגוון בעיות רפואיות לנשים בכל טווח הגילאים. אם את מעוניינת לדעת אם התקן תוך רחמי מתאים לך, פני לרופאת הנשים לקבלת ייעוץ רפואי מקצועי.

The post התקן תוך רחמי: רק פתרון למניעת הריון, או בעל יתרונות ושימושים נוספים? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים בתחילת הריון: סיבות, משמעויות ופתרונות

rotemsup_admin — Tue, 15 Jul 2025 05:40:04 +0000

דימומים בתחילת ההריון הם תופעה שכיחה מאוד, אך עם זאת מעוררת דאגה בקרב נשים רבות. כאשר אנו מדברים על תחילת ההריון הכוונה היא, בדרך כלל, לטרימסטר הראשון- כלומר השליש הראשון של ההריון. שיעור ההריונות בהם מופיע דימום, חד פעמי או חוזר, בטרימסטר הראשון- עומד על כ 25% מקרב כל ההריונות, וכ-20% מכלל ההריונות התקינים (אשר יסתיימו בלידה). מרבית הדימומים בתחילת ההריון הם קלים, ואינם מהווים סכנה להריון, אולם חשוב מאוד להכיר את הסיבות האפשריות וכיצד ניתן להתמודד עימן. גם באותם מקרים קלים וחולפים, בדרך כלל יש צורך בבדיקה רפואית מקיפה להערכת מידת סכנת הדימום לאישה או להריון, איתור סיבות אשר דורשות טיפול, התייחסות או מתן הנחיות להמשך ההריון.

הריון הינו תקופה רגישה עבור נשים, תקופה בה חששות וחרדות מועצמים, ולעיתים מלווה אי ודאות רבה. יש הריונות אשר הושגו לאחר מאמצים רבים וארוכי שנים, ועל כן קל להבין מדוע ארועים אלה של דימום עשויים לגרום לדאגה רבה כל כך.

במאמר זה נדון בסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון, כיצד לאבחן את הסיבה, מתי יש לפנות לרופא, ונספק מידע חשוב נוסף שיסייע לנשים לשפוך אור על מצב מדאיג זה.

מהן הסיבות לדימומים בתחילת הריון?

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון רב של סיבות. חשוב לציין, כי לא כל דימום בהריון מעיד על בעיה חמורה- נהפוך הוא, מרבית הדימומים בטרימסטר הראשון אינם מעמידים בסכנה את ההריון. נסקור כאן את הסיבות השכיחות והנדירות, כמו גם את הסיבות המסכנות את המשך ההריון ואת אלה שלא.

דימום השתרשות העובר

במהלך השלב הראשוני של ההריון, בשבועות שלאחר ההפריה, כאשר העובר מתחיל להשתרש ברחם- חלק מהנשים עשויות לחוות דימום קל. דימום זה מופיע בדרך כלל בשבוע 4-5 להריון, ונגרם כתוצאה מהתחפרות העובר ברירית הרחם. דימום זה הוא לרוב קצר, קל, ונמשך מספר ימים בלבד. צבע הדימום ורדרד, אדום בהיר או חום, והוא אינו מלווה כאבים. דימום השתרשות העובר הוא מצב נורמלי ולא מהווה סכנה לאישה או לעובר.

הריון מחוץ לרחם

הריון מחוץ לרחם, הידוע גם כהריון חוץ-רחמי או הריון אקטופי הוא מצב בו ההריון לא מתפתח ברחם אלא במקום אחר- בדרך כלל יהיה זה בחצוצרה. במצב זה, מגיבה רירית הרחם בגדילה והתעבות למרות ששק ההריון איננו שם, מה שיכול לגרום להופעת דימומים. דימומים אלה יכולים להיות קלים או משמעותיים יותר, כמו דימום וסתי. דימום זה עשוי להיות מלווה בכאבי בטן, בדרך כלל חד צדדיים, באזור בו השתרש ההריון, ולעיתים גם חולשה ותחושת טרום עילפון. הריון חוץ רחמי הוא אחת הסיבות בגינה חשוב להיבדק במקרה של דימומים בתחילת הריון, ואפילו לפני הדגמת דופק- שכן מצב זה דורש אבחנה וטיפול רפואי מיידי, בין אם שמרני, תרופתי או ניתוחי.

שינויים בצוואר הרחם

במהלך ההריון, וכתגובה להורמונים, צוואר הרחם עובר שינויים באזור הפונה לחלל הנרתיק. במצב זה, יתכנו דימומים בתגובה למגע או חיכוך כמו לאחר בדיקה או יחסי מין, כאשר גם דימומים ספונטניים מצוואר הרחם הם אפשריים. גם פוליפ אשר בולט מצוואר הרחם עשוי לדמם במהלך הריון. דימומים אלה אינם מהווים כל סכנה להריון, אולם יש להשלים הערכה מלאה של צוואר הרחם על ידי בדיקת פאפ, ולעיתים גם קולפוסקופיה, במהלך או מיד לאחר ההריון.

אי ספיקת הגופיף הצהוב- חסר בפרוגסטרון

בשלבים ההתחלתיים של ההריון, הפרוגסטרון- אותו הורמון אשר תומך בהריון- מופרש מהשחלה משרידי הזקיק אשר בייץ, אשר נקרא כעת הגופיף הצהוב. שלב זה ממשיך עד אשר השליה גדלה דיו, וממלאת את תפקיד הפרשת הפרוגסטרון בכוחות עצמה, סביב שבוע 10 להריון. כאשר הגופיף הצהוב כושל, כלומר אינו מפריש את רמת הפרוגסטרון הדרושה, עלול הדבר לגרום לדימומים על רקע הפרעה ליציבות ההריון או התכווצויות מוקדמות של הרחם. דימום זה מופיע באופן קלאסי בין שבועות 4-9 להריון, ובדרך כלל לא מדובר בדימום מאסיבי או מאוד משמעותי. הדימום יכול להיות מלווה תחושת אי נוחות בטנית והתכווצויות קלות. במצב זה, תוספת תמיכה חיצונית על ידי פרוגסטרון יכולה לשפר את המצב ולהפסיק את הדימומים.

היפרדות קרומים והיווצרות המטומה

המטומה (שטף דם) סובכוריאלית הינה אחת הסיבות השכיחות לדימומים בתחילת הריון. מדובר בריכוז של דם בין דופן הרחם לקרומי ההריון. הגורם לכך עשוי להיות היפרדות או התנתקות של הקרומים מדופן הרחם עם קריעה של כלי דם קטנים כתוצאה מכך, והיקוות הדם באזור זה. הסכנה היא, שאותו דימום ימשיך ויפריד עוד את הקרומים מדופן הרחם, ולמעשה ינתק כך את שק ההריון כולו או חלקים נרחבים ממנו. חשוב לדעת, כי למרות הלחץ הרב אשר קיים אצל נשים (באופן מובן) סביב אבחון ההמטומה, כ-80% מההמטומות בשליש הראשון להריון נספגות מעצמן ואינן גורמות לסיבוכים משמעותיים. תהליך הספיגה מתרחש לרוב תוך מספר שבועות, בהם ניתן לעקוב אחר מימדי ההמטומה/ הפרדות הקרומים על ידי אולטרסאונד. ככל שההמטומה קטנה יותר, בשלב מוקדם יותר ומלווה דופק עוברי תקין- כך גדלים הסיכויים לתקינות המשך ההריון.

הפלה נדחית

הפלה נדחית, או הפלה בוששת, היא מצב בו ההריון מפסיק להתפתח. תופעה זו יכולה להתרחש בכל אחד משבועות הטרימסטר הראשון. ההריון יכול להפסיק להתפתח טרם הדגמה של עובר או דופק באולטרסאונד- מצב אשר יראה כשק הריון ריק, או לאחר הדגמת דופק- מה שיתבטא בהדמיית עובר ללא דופק. הפלה נדחית יכולה להסתמן על ידי דימום קל, אולם היא יכולה גם להיות ללא דימום כלל. צוואר הרחם יהיה סגור, וכל תוכן ההריון בחלל הרחם. דימום כבד יותר במצבים של הפלה בדרך כלל מעיד על הפלה בלתי שלמה, ועל כך נדבר בהמשך. סימנים נלווים נוספים יכולים להיות שיפור בהרגשה הכללית או בבחילות ההריון.

הפלה בלתי שלמה

זהו מצב בו חלק מתוכן ההריון נפלט מהרחם, וחלקו עדיין בפנים. במצב זה, יתכן דימום בינוני או כבד, מלווה קרישי דם וחלקי שליה, ובבדיקה צוואר הרחם פעור. מצב זה יכול להיות שלב ביניים לקראת הפלה שלמה, או להיעצר בשלב חלקי עם דימום אשר דורש התערבות רפואית לריקון הרחם. דימום זה עשוי להיות מלווה כאבים דמויי צירים או התכווצויות בבטן התחתונה, תחושת חולשה או טרום עילפון.

הפלה טבעית שלמה

הפלה טבעית שלמה היא מצב בו ההריון הפסיק להתפתח, וכל תוכנו נפלט במלואו מהרחם. הפלה טבעית יכולה להתרחש בשל מגוון סיבות, כגון בעיות כרומוזומליות בעובר, בעיות בתפקוד של השחלות או הרחם, קרישיות יתר, חשיפה לחומרים רעילים או בעיות במערכת ההורמונלית. במצב זה, יתכן דימום עז מלווה כאבים אשר בסופו של דבר פוסק, ובבדיקה- הרחם יהיה ללא תוכן הריוני כלל. מצב של הפלה טבעית שלמה אינו מצריך על פי רוב התערבות נוספת כלשהי.

הריון מולרי

הריון זה הוא סוג של מחלה טרופובלאסטית (שלייתית), בו במקום עובר ושליה תקינים מתפתחת מסת תאים ממקור שלייתי המתאפיינים בגדילת יתר לא מבוקרת ולא מאורגנת. ישנו מצב של הריון מולרי מלא או חלקי- הראשון הוא תוכן המכיל רקמת שליה בלבד, והשני רקמת שליה לצד עובר לא תקין גנטית. צמיחה פראית ולא סדירה זו של תאי טרופובלאסט פוגעת בכלי הדם של הרחם, ולכן מתבטאת בדימומים בטרימסטר הראשון להריון. בנוסף, הגדילה המהירה של אותה רקמת שליה גורמת למוקדים אשר לא מתפתחים בצורה יציבה ולכן נפלטים החוצה. הדימום מהריון מולרי יכול להיות מלווה כאבים והתכווצויות, בחילות קשות ביותר משניות לרמת הורמון בתא HCG גבוהה, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, ולעיתים רחוקות גם פליטת בועיות או שלפוחיות דמויות אשכול ענבים מהנרתיק. במצב זה, חשוב להגיע לאבחון מהיר ולרוקן את הרחם בהקדם האפשרי. לאחר הריון מולרי, יש צורך לבצע מעקב אחר רמות הורמון ההריון עד לאיפוס מלא שלו, מחשש לחזרה של המחלה והפיכתה לממאירות.

נטילת נוגדי קרישה

נשים רבות נוטלות תרופות נוגדות קרישה בתחילת הריון ואפילו קודם לכן, במהלך טיפולי פוריות. תרופות אלה מעכבות את תהליך הקרישה ועל כן מעצימות את הנטיה לדמם, אולם בדרך כלל אינן גורמות לדימום באופן בלעדי ועצמאי. כלומר, בנוכחות סיבה אחרת לדימום בטרימסטר הראשון להריון, נטילת נוגדי קרישה עלולה להגביר את הדימום, ופעמים רבות במצבים אלה יש להפסיק את נטילת אותה התרופה, בכפוף להנחיית הרופא המטפל.

כיצד מאבחנים את סיבת הדימום?

כדי לאבחן את סיבת הדימום בתחילת הריון, יש צורך בהערכה רפואית מלאה. הרופאה תבחן את ההיסטוריה הרפואית, העבר המיילדותי המלא, ההריון הנוכחי ותבצע סדרת בדיקות. ביניהן:

תשאול מקיף

יושם דגש על מחלות רקע, תרופות שנלקחות, עבר של הריונות קודמים, רקע של הפלות חוזרות, אופי הוסתות, מהלך ההריון הנוכחי עד כה, חשיפה וטריגרים לדימום, סימנים נלווים לדימום ועוד.

בדיקה גופנית

הערכה כללית, מדדים (לחץ דם, דופק, חום), בדיקת הבטן, ובדיקה פנימית על ידי מפסק (ספקולום) על מנת להעריך את עוצמת הדימום, מקור הדימום, ומראה צוואר הרחם.

אולטרסונוגרפיה (US)

אולטרסונוגרפיה היא אחת הבדיקות החשובות והעיקריות לאבחון סיבות לדימומים. באמצעות בדיקת האולטרסאונד ניתן לאתר את מיקום ההריון (שלילת הריון חוץ רחמי), לבדוק את תקינות ההריון (גיל ההריון ודופק), לאבחן הפרדות קרומים, פתיחה של הצוואר, לאתר שטפי דם (המטומות), לזהות הריון מולרי ועוד. כמו כן, בדיקת אולטרסאונד תקינה במצב של דימום, היא ממצא מעודד מאוד אשר מעלה משמעותית את הסיכוי להמשך הריון תקין וקיומה של סיבה פחות מדאיגה לדימום.

בדיקות דם

בדיקות דם יכולות לסייע במתן מידע תומך ומשלים במגוון מצבים, למשל- ספירת דם ותפקודי קרישה להעריך את מידת הדימום ואובדן הדם, רמות הורמונים כדי לזהות בעיה הורמונלית, או רמת הורמון ההריון בתא HCG על מנת לאבחן הריון לא תקין או הריון מולרי.

מתי לפנות לרופאת הנשים?

אם את חווה דימום במהלך הטרימסטר הראשון להריון, ובמיוחד אם מדובר בדימום ראשון מסוגו, חדש, ולא מוכר- חשוב לפנות לרופאה, למוקד רפואי או לחדר מיון. סימנים מחשידים נוספים אשר מחזקים את הצורך בפניה לבדיקה רפואית הם כאבים, חולשה, תחושת טרום עילפון, סחרחורת, או כאבים חדים באחד מצידי הבטן.

מתי הדימום לא דורש טיפול דחוף?

אם הדימום קל מאוד, ורדרד או חום, ואינו מלווה בכאבים- ייתכן שמדובר במצב תקין כמו דימום השתרשות העובר. יחד עם זאת, יש לעקוב אחרי התסמינים ולהתייעץ עם הרופאה אם הדימום נמשך, מתגבר או מלווה בתסמינים נוספים.

איך ניתן להימנע מדימומים במהלך הריון?

כאמור, בדרך כלל לא ניתן למנוע דימומים בתחילת הריון, ומרבית הסיבות לדימומים אינן ניתנות לעצירה או שליטה חיצונית. אך ישנם כמה צעדים שיכולים לעזור להבטיח הריון בריא:

שמירה על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, מנוחה מספקת ושמירה על משקל תקין יכולים לעזור בשמירה על בריאות ותקינות ההריון.
הימנעות ממאמצים פיזיים כבדים: בזמן ההריון, ובמיוחד בהריונות מסויימים בסיכון גבוה, יש להימנע ממאמצים פיזיים אינטנסיביים שעשויים להעמיס על הרחם או לגרום לחבלה באזור הרחם. רצוי לקבל הנחיות מדוייקות בנוגע לכך מהרופא המטפל.
מעקב רפואי קבוע: חשוב לקיים מעקב רפואי צמוד על ידי רופאת נשים ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות לאורך כל תקופת ההריון.

כיצד אפשר לטפל בדימומים בתחילת הריון?

איתור הסיבה

השלב החשוב ביותר הוא מציאת הסיבה לדימומים. כל טיפול, מעקב או התערבות אפשריים יותאמו לסיבת הדימום.

מנוחה והמלצות נוספות הקשורות לאורח החיים

במקרים של הפרדות קרומים או היווצרות המטומה, לעיתים יומלץ למטופלת על מנוחה, או לכל הפחות המנעות ממאמצים חריגים או קיום יחסי מין. במצב בו קיימת שליה נמוכה, וקיים חשש כי הדימום הינו ממקור זה, נמליץ פעמים רבות על המנעות מיחסי מין או בדיקות פנימיות.

תמיכה על ידי פרוגסטרון

במצבים בהם קיים חשד לחסר פרוגסטרון או אי ספיקת הגופיף הצהוב כסיבה לדימום, תינתן לאישה תוספת פרוגסטרון ממקור חיצוני- בין אם בטבליות וגינליות, כדורים לבליעה או זריקות.

ריקון הרחם, באופן כירורגי או תרופתי

במקרים של הפלה לא שלמה או הריון מולרי, ריקון הרחם על ידי הוצאת חומר ההריון הבלתי תקין יהווה את פתרון הבעיה והפסקת הדימום. לעיתים, מתן של מכווצים על מנת לסייע לפליטת שאריות החומר ההריוני הוא מספיק.

הפסקת מתן מדללי דם

במקרים בהם לא נשקפת סכנה ממשית מעצירת טיפול בנוגדי קרישה, וקיים רושם כי הדימום מוחמר בשל נטילתם- לעיתים ימליץ הרופא על הפסקה זמנית בטיפול בנוגדי הקרישה, עד חלוף הדימום. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם בשל מצב רפואי של האם לא ניתן להפסיק בשום אופן את נטילת נוגדי הקרישה.

מתן דם או תיקון הפרעות קרישה

במקרה של דימום קיצוני וחמור, לעיתים יהיה צורך במתן מנות או מוצרי דם ותיקון הפרעות קרישה אשר יכולות להתפתח במצבים אלה.

מתן חיסון אנטי D

במקרים בהם סוג הדם של האם הוא מקבוצת RH שלילי, חשוב מאוד לקבל חיסון אנטי D סביב כל ארוע של דימום בהריון, על מנת למנוע ריגוש עתידי של מערכת החיסון ויצירת נוגדנים אשר עלולים לפגוע בתאי הדם של העוברים העתידיים של אותה האישה.

טבלה: השוואה בין הסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון

סיבה לדימום	סימנים נלווים	טיפול נדרש
דימום השתרשות	דימום קל, ורדרד, קצר, ללא כאבים	לא נדרש טיפול נוסף
הריון חוץ-רחמי	התכווצויות, כאבים חדים בצד הבטן, דימום קל עד משמעותי, תחושת חולשה ועילפון	טיפול רפואי מיידי
הפלה נדחית	דימום חלש, שיפור בתסמיני ההריון	נדרש טיפול רפואי לריקון הרחם
הפלה לא שלמה	דימום כבד, כאבי מחזור או צירים, חולשה	ריקון מיידי של הרחם
דימום ממקור צוואר הרחם	דימום לאחר יחסי מין או בדיקה גינקולוגית	אינו מסוכן להריון, דורש השלמת הערכת צוואר הרחם
המטומה או הפרדות קרומים	דימום מתמשך בדרגות חומרה שונות	מעקב אחר גודל ההמטומה, שקילת פרוגסטרון לתמיכה
הריון מולרי	דימום כבד, בחילות עזות, פליטת בועיות או שלפוחיות מהנרתיק	ריקון של הרחם בהקדם
אי-ספיקה של הגופיף הצהוב	דימומים קלים עד בינוניים בשבועות 4–9 להריון	תמיכה על ידי פרוגסטרון

תשובות לשאלות נפוצות

האם דימומים בתחילת הריון תמיד מעידים על בעיה חמורה?

לא בהכרח. דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון גדול של סיבות, חלקן לא מסכנות כלל את ההריון. דימום קל, כמו דימום השתרשות העובר, הוא תופעה נורמלית אשר חולפת מעצמה.

האם כל דימום בהריון מצריך פנייה לרופא?

בדרך כלל כן. אם הדימום משמעותי, מלווה בכאבים חדים או בשינויים משמעותיים במצבך- כמובן שיש לפנות לרופא מיד. אולם, גם במקרה של דימומים קלים, ובמיוחד אם הם אינם מוכרים או מופיעים בפעם הראשונה- רצוי מאוד לגשת לבדיקה רפואית, שכן ישנם מצבים אשר עלולים להתפתח ולהיות בעלי סיכון, או מצריכים התערבות כלשהי.

מה ההבדל בין דימומים כתוצאה מהשתרשות לעומת דימומים המצביעים על הפלה?

דימומים מהשתרשות הם קלים, נטולי כאבים, בעלי גוון ורוד או חום כהה, ונמשכים עד כמה ימים לכל היותר. מועדם האופייני הוא בתחילת ההריון, סביב האיחור במחזור ועד שבוע או שבועיים לאחר מכן, לכל היותר. דימומים כתוצאה מהפלה עשויים להיות יותר חזקים, מכילים קרישי דם, ומלווים בכאבים עזים וחולשה. דימומים אלה יכולים להיות בכל שלב משלבי הטרימסטר הראשון (וגם אחריו).

מה עלי לעשות אם אני חווה דימומים בתחילת ההריון?

התשובה המדוייקת והנכונה ביותר היא שיש לפנות לרופא בהקדם על מנת לבצע הערכה מלאה ומקצועית, לאתר את הסיבה ולנסות למצוא פתרון במידת הצורך והאפשר. אם יש תסמינים נוספים כמו כאבים חדים ועזים, חולשה, סחרחורת או עילפון- יש להגיע לחדר מיון או מוקד לרפואה דחופה בהקדם האפשרי.

האם דימומים בתחילת הריון יכולים לגרום לנזק עתידי לילוד?

בדרך כלל לא. דימומים בתחילת הריון הם על פי רוב תופעה זמנית ולא מסוכנת. מרבית ההריונות עם דימומים בתחילתם יסתיימו בלידת ילוד בריא. במידה והדימום מוביל להפלה, הרי שהעובר יפסיק לחלוטין את התפתחותו ולא יוולד עם נזק מתמשך. במקרים נדירים יותר, הפרדות קרומים או המטומה אשר ממשיכה לתוך הטרימסטר השני ומעבר לו, יכולה גם להביא ללידת פג, אשר לכך עשויות להיות השלכות על בריאותו העתידית של הילוד.

מתי צריך לקבל חיסון אנטי D?

בכל מצב של דימום בהריון, בו סוג הדם של האם הוא בעל RH שלילי- יש לקבל חיסון אנטי D על מנת למנוע ריגוש של מערכת החיסון האמהית בתגובה לחשיפה לדם העובר. חשיפה כזו עלולה להביא ליצירת נוגדנים אצל האם, אשר עשויים לתקוף את תאי הדם של העוברים העתידיים ברחם האישה, ולגרום להם לאנמיה קשה.

סיכום

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם מסיבות רבות ומגוונות, וחשוב לפנות לרופאת נשים ולהשלים בדיקה מלאה כאשר יש דימום משמעותי, טרי, סימנים נלווים המצביעים על בעיה, ובכל מצב של דימום ראשון מסוגו אשר עדיין אינו מאובחן או ידוע. במקרה של דימומים קלילים, כמו אלו שנגרמים כתוצאה מהשתרשות העובר, אין סיבה לדאגה. אך ישנם מצבים בהם דימומים מתרחשים כתוצאה מהפלה לא שלמה או הריון חוץ רחמי- והם מחייבים טיפול רפואי מיידי. הכלל המוביל במקרה של דימום בהריון הוא כשיש ספק- אין ספק! ולכן בכל ארוע של דימום רצוי לגשת להיבדק.

לייעוץ רפואי מקצועי במקרה של דימומים בהריון- אל תהססי לפנות אלינו!

The post דימומים בתחילת הריון: סיבות, משמעויות ופתרונות appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

דימומים בגיל המעבר ובטרום גיל המעבר

rotemsup_admin — Thu, 26 Jun 2025 06:26:48 +0000

דימומים בגיל המעבר (מנופאוזה) ובתקופת טרום גיל המעבר (פרה ופרי מנופאוזה) – מתי זה תקין ומתי כדאי להיבדק?

מאת ד"ר רותם ענבר – מומחית ברפואת נשים

תקופת גיל המעבר מלווה בשינויים הורמונליים רבים, אשר עלולים להוביל, פעמים רבות, להופעת דימומים בלתי סדירים – בין אם במסגרת המחזור החודשי ובין אם מחוצה לו. דימומים כבדים ולא סדירים סביב גיל המעבר מהווים בעיה שכיחה אשר מטרידה נשים רבות, ומעיבה על איכות חייהן. חלק מהדימומים יכולים להיות תוצאה של תהליך פיזיולוגי תקין, אך חלקם עשויים להוות סימן מוקדם לבעיה רפואית שדורשת בירור. אבל איך ניתן להבדיל ביניהם? במאמר זה תמצאי הסבר מקצועי, מדויק ומעודכן על הגורמים האפשריים, שלבי האבחון, המקרים בהם נדרש בירור דחוף – ועוד נתונים שחשוב לדעת כדי לשמור על בריאותך. תחילה נחלק את תקופת גיל המעבר וזו שקודמת לה ל-3 חלקים עיקריים על פי חלוקה מקובלת, ואז נסביר מהם סוגי הדימומים האפשריים והשכיחים בכל אחת מן התקופות.

מהו גיל המעבר ומהי תקופת טרום גיל המעבר?

גיל המעבר- מנופאוזה- סיום תקופת הפוריות

גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב ביולוגי טבעי שמסמן את סיום תקופת הפוריות בחיי האישה. הוא מוגדר כיום בו עברה שנה שלמה ללא הופעת וסת. לרוב הוא מתרחש בין גילאי 45 ל-55, אך ייתכנו גם מקרים של גיל מעבר מוקדם או מאוחר יותר. בתקופה זו השחלות מפסיקות לייצר את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, מה שגורם להפסקת הביוץ ולשינויים בכל מערכת הרבייה. נשים רבות חוות תסמינים נוספים כמו גלי חום, הפרעות שינה, עליה במשקל, שינויי מצב רוח ויובש נרתיקי.

פרימנופאוזה – וסתות בלתי סדירים, כאוס הורמונלי, התקופה המקדימה את המנופאוזה

בתקופה זו, הוסתות אינם סדירים, והתנודות ההורמונליות יכולות להיות קשות וקיצוניות. בתקופה זו יכולים להופיע כל תסמיני גיל המעבר, והדימומים הוסתיים יכולים להיות תכופים מאוד או מרוחקים מהרגיל, בפער של חודשים זה מזה. משכה של תקופה זו אינו מוגבל, והיא יכולה להימשך חודשים או שנים.

פרה- מנופאוזה- וסתות סדירים בשנים הקודמות לגיל המעבר

תקופת הפרה (לפני) מנופאוזה היא כל אותן השנים שלפני גיל המעבר, בהן יש עדיין וסתות סדירים, וכפועל יוצא מכך גם ביוצים. הוסתות בתקופה זו יכולים להיות קרובים יותר זה לזה, ועוצמת הדימומים בה יכולים להתגבר. בתקופה זו מתקיים המחזור החודשי עם כל העליות והירידות ברמות ההורמונים השונים כפי שמוכר לנו מכל שנות הפריון, אולם ירידת ההורמונים בימים שלפני המחזור החודשי עלולה להיות קשה יותר ולהגיע לרמות נמוכות במיוחד, מה שגורם לתסמיני PMS אשר מדמים, למשך אותם ימים, את תסמיני גיל המעבר.

דימומים בתקופת הפרה- מנופאוזה

בתקופה זו, ובשנים אשר סמוכות למנופאוזה, קיימים וסתות סדירים אשר המרחק ביניהם מתקצר. עם הירידה ברזרווה השחלתית, רירית הרחם יכולה להתעבות יותר מהר ולעובי רב יותר, מה שיכול לגרום לדימומים כבדים מאשר בשנים אשר היו קודם לכן. יש להביא בחשבון, כי בשנים אלה עדיין קיים פוטנציאל לפוריות, ועל כן בכל דימום לא סדיר חשוב לחשוב על אפשרות של הריון, תקין או שלא.

מהן הסיבות השכיחות לדימומים בתקופה זו?

דימומים וסתיים תכופים

דימומים וסתיים סדירים אך תכופים וכבדים מהרגיל הם מאפיין שכיח יחסית של תקופת הפרה מנופאוזה וסביב גילאי ה-40. תופעה זו נובעת מירידה בפעילות השחלה, מה שגורם לפעילות יתר של הפרשת הורמונים מבלוטת יותרת המוח, ושפעול מהיר וחזק יותר של השחלה עם הבשלת זקיקים מהירה. הוסתות בתקופה זו יכולים להופיע אחת ל-3 שבועות ואף לשבועיים או פחות.

דימומים הנובעים מהריון בלתי תקין

שנים אלה הן שנות פריון- אמנם מופחת, אולם לא בלתי אפשרי! בשנות ה-40 ישנם הריונות ספונטניים, בשיעורים יורדים, ויחד עם זאת עולה הסיכון להריון בלתי תקין והפלה ספונטנית- מה שיכול להסתמן כדימום שאינו במועדו. במצבים בהם יש חשד כזה, ובמיוחד בנשים אשר אינן נוטלות אמצעי מניעה- בדיקת שתן או דם להריון היא שלב חשוב בבירור.

דימומים בתגובה לשימוש באמצעי מניעה

כמו בשנות הפוריות, קיימים דימומים בין וסתיים בשל שימוש ממושך בגלולות, במיוחד כאלה בעלות מינון נמוך, או בשל נוכחות התקן- התקני נחושת ידועים ביכולתם לגרום לדימומים וסתיים כבדים מהרגיל, בעוד שהתקנים הורמונליים נוטים לגרום לדימומים תכופים בחודשים הראשונים לשימוש. אם מופיע דימום לא סדיר או כבד תוך כדי שימוש באמצעי מניעה- חשוב לבדוק ולשלול אפשרות זו, ולבצע התאמות במידת הצורך.

פוליפ או שרירן רחמי

פוליפ הוא מעין גידול או בלט של רירית הרחם לתוך החלל. בדרך כלל מדובר בתהליך שפיר, אך במקרים נדירים יתכן כי קיימים בפוליפ שינויים ממאירים או טרום ממאירים. פוליפ, אשר מהווה עיבוי של רירית הרחם, נוטה לדמם באופן שיתבטא הן בוסתות כבדים יותר, והן בהכתמות בין וסתות. שרירן הוא גידול שריר שפיר, אשר יכול להופיע במגוון מיקומים ברחם. במידה ושרירן מערב או דוחק את רירית הרחם, הוא עלול להסתמן על ידי דימומים כבדים או בלתי סדירים. בעוד ששרירנים הם שפירים ברוב המכריע של המקרים ושכיחותם בגילאי ה-40 גבוהה ביותר, חשוב לעקוב אחריהם ולראות שלא מתקיימת גדילת יתר מהירה של השרירן.

דימום ממקור צוואר הרחם ודימום לאחר יחסי מין

חשוב לזכור, כי לא כל הדימומים מקורם מהרחם- יתכן גם דימום חיצוני לרחם, ובעיקר מצוואר הרחם בחלק אשר פונה לכיוון הנרתיק. דימום זה נובע בדרך כלל ממגע באזור זה, כמו למשל ביחסי מין, כיוון שהרירית באזור זה מגיבה להורמונים מקומיים ונוטה לעיתים להיות פריכה ורגישה למגע. זהו המקום לציין את חשיבות המעקב השגרתי ובדיקת הפאפ לתקינות צוואר הרחם ומניעת סרטן צוואר הרחם. לעיתים, שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום מאזור זה. לכן, על כל בירור לדימום לא סדיר לכלול בדיקת צוואר הרחם וביצוע פאפ או קולפוסקופיה במידת הצורך.

דלקת של הרחם או האגן

תהליך דלקתי של הרחם ואברי האגן הוא תהליך אשר מתרחש משנית לזיהום חיידקי, אשר בדרך כלל עובר בקיום יחסי מין. במקרים אלה, שכיח לראות גם כאבי בטן, אי נוחות בבטן, הפרשות מוגברות ולעיתים חום. במקרה של דלקת רחמית או אגנית, בדיקה והגעה לאבחנה היא חשובה ביותר, שכן רק טיפול אנטיביוטי לשני בני הזוג יפתור את הבעיה באופן סופי, וימנע סיבוכים.

אדנומיוזיס

אדנומיוזיס הוא מצב בו רקמת רירית הרחם גדלה לתוך שריר הרחם, מה שיוצר תגובה רקמתית של הצטברות דם ודלקת. אדנומיוזיס הוא חלק מהספקטרום של אנדומטריוזיס- הימצאות רירית רחם במקומות נוספים פרט לרירית הרחם עצמה. אדנומיוזיס יכול לגרום לדימומים וסתיים כבדים או לא סדירים, ושכיח לראותו בשנות הפוריות המאוחרות או בתקופת הפרי מנופאוזה. תסמינים נלווים נוספים שיכולים לסייע באבחון הם כאבים בזמן הוסת, כאבים ביחסי מין, ותחושת רגישות או נפיחות בבטן התחתונה. בשנות המנופאוזה, רקמה זו עוברת אטרופיה ולכן דימומים כתוצאה מאדנומיוזיס אינם קיימים.

דימומים בתקופת הפרי- מנופאוזה

בשלב הפרימנופאוזה הגוף עובר תנודות הורמונליות קיצוניות- והדבר משפיע ישירות על רירית הרחם. דימום עלול להופיע לפני הזמן, באיחור, להיות כבד מהרגיל או קל מאוד. יש נשים שמדווחות על כתמים חומים למשך ימים, אחרות על מחזור שמופיע פעמיים בחודש, אחרות על דימומים כבדים לצד תקופות של הפסקה. התופעות נובעות משילוב של מספר גורמים: הפחתה בייצור הפרוגסטרון לעומת האסטרוגן, בשל מיעוט ביוצים או מרחק גדול בין ביוצים, מה שגורם לעיבוי רירית הרחם ולדימום חזק או ממושך. בנוסף, בשל הירידה ברזרווה של השחלה ובתפקודה עם הגיל, ישנה עליה תגובתית ברמת ההורמונים אשר מופרשים מבלוטת יותרת המוח, ולכן 'פיקים' הורמונליים גבוהים במיוחד בהם השחלה מגיבה לגירוי זה. תקופה זו מוגדרת פעמים רבות כ'כאוס'- סערה הורמונלית, ומטבע הדברים מתבטאת אותה סערה גם מבחינת הדימומים הרחמיים. למרות שמדובר בתופעה מוכרת, כאשר הדימומים כבדים, ממושכים, בלתי צפויים או מפריעים לשגרת החיים – חשוב לבדוק האם מדובר בתגובה הורמונלית בלבד או שישנה בעיה רפואית אחרת אשר דורשת אבחון, טיפול או התערבות ניתוחית. כמו כן, דימומים כבדים או תכופים במיוחד, ללא קשר לסיבתם, יכולים לגרום לאנמיה, חולשה וקושי בתפקוד, ולכן דורשים טיפול והתייחסות.

אילו סוגי דימומים עשויים להופיע בתקופה זו?

דימומים וסתיים במרווחים משוגעים

אין דרך אחרת להגיד את זה- בתקופת הפרי מנופאוזה יש לעיתים דימומים משוגעים! מדובר בוסתות קרובים מאוד או רחוקים מאוד זה מזה, וגם שילוב של וסתות תכופים לצד מרוחקים הוא בהחלט אפשרי. המחזור החודשי הופך לא סדיר, כאשר תיתכן הופעה של וסת פעמיים בחודש, או לחילופין הפסקות ממושכות של חודשים בין מחזור למחזור. חוסר הסדירות הוא תוצאה של מחזורי ביוץ חלקיים או העדר ביוץ עקב הזדקנות השחלה, או לחילופין- רירית רחם עבה אשר מגיבה לפרצי הורמונים חריגים, שמדממת ללא הרף. למרות שמדובר בתופעה נפוצה, במצבים של דימומים תכופים או כבדים חשוב לגשת להיבדק- גם על מנת לשלול סיבות נוספות, וגם על מנת לוודא שלא נגרם אובדן דם מוגזם מדי ולמצוא פתרון לתופעה.

דימום כתוצאה מרירית רחם מעובה או היפרפלזיה של רירית הרחם

כאשר רירית הרחם מעובה יתר על המידה, קיימות מספר אפשרויות- אפשר כי מדובר ברירית מעובה שפירה לחלוטין אשר מגיבה לגירויים הורמונליים קיצוניים, או רירית רחם אשר החלה לעבור שינויים טרום ממאירים, שמתבטאים בחלוקת יתר של תאים באופן בלתי מבוקר ומוגזם. מצב זה יכול, באחוזים מסויימים, ובדרך כלל כעבור שנים- לגרום לסרטן של רירית הרחם. לכן, רירית רחם מעובה דורשת אבחון (על ידי דגימה), ובמידת הצורך- טיפול.

דימום הנובע כתוצאה מטיפול הורמונלי

בתקופת הפרי מנופאוזה, נשים רבות נוטלות טיפולים הורמונליים שונים לגיל המעבר. לעיתים קרובות, טיפולים אלה עלולים לגרום להכתמות או דימומים בין וסתיים, מה ששכיח יותר בחודשים הראשונים לטיפול. כל עוד מדובר בדימום קל, ניתן בדרך כלל להמתין לשיפור ספונטני בתופעה. יחד עם זאת, בנטילת טיפול הורמונלי חשוב להיות במעקב סדיר כולל באמצעות אולטרסאונד, על מנת לראות שלא חל עיבוי יתר של רירית הרחם בתגובה לטיפול. ישנן מספר טכניקות להתגבר על דימומים כאלה, וחשוב שכל אישה הנוטלת טיפול תדון בכך עם רופאת הנשים שלה.

פוליפ או שרירן רחמי

בדומה למה שתואר לגבי תקופת הפרה מנופאוזה, גם כאן- דימומים יכולים להיות כתוצאה מבעיה אנטומית אשר מערבת את רירית וחלל הרחם, כגון פוליפ רחמי או שרירן אשר מערב או דוחק את החלל. ממצאים אלה יכולים להסתמן על ידי דימומים תכופים, בין וסתיים או כבדים. תופעה זו דורשת אבחון, ובמידת הצורך- טיפול, הן על מנת להפסיק את הדימומים והן כדי להגיע לאבחנה פתולוגית מדוייקת.

ממאירות של הרחם או צוואר הרחם

שינויים ממאירים של הרחם או צוואר הרחם יכולים להסתמן על ידי דימומים לא סדירים. דימומים אלה יכולים להתבטא הן על ידי דימומים וסתיים עזים יותר, אולם בעיקר על ידי דימומים בין וסתיים ודימומים לאחר יחסי מין. זוהי אחת הסיבות, שחשוב מאוד לגשת לבדיקה ובירור במקרה של הופעת דימומים כאלה.

דימומים בתקופת המנופאוזה

המנופאוזה מוגדרת כשנה ללא וסתות, כלומר בתקופה זו- דימומים הם ארוע חריג וקל מאוד לשים אליו לב על רקע היעדר דימום מוחלט וממושך. ישנן סיבות רבות לדימום בגיל המעבר, אולם העיקריות מובאות כאן. בתקופה זו, בה הפעילות ההורמונלית הסתיימה ורירית הרחם אמורה להיות דקה, כל דימום הוא לא תקין עד אשר יוגדר אחרת, וחשוב לפנות לבדיקה ולאבחן את סיבת הדימום. יתר על כן, לא ניתן לתת טיפול הורמונלי לגיל המעבר בנוכחות דימום רחמי לא מאובחן בתקופה זו.

מהם הגורמים האפשריים לדימומים בגיל המעבר?

דימומים על רקע יובש ואטרופיה של הנרתיק

בגיל המעבר, רירית הנרתיק אינה מקבלת את האסטרוגן לו היא זקוקה, ומתחיל תהליך של הידקקות והידלדלות הרקמה. רירית הנרתיק, בדרך כלל עבה חזקה ולחה, הופכת להיות דקיקה, פגיעה ושברירית. במצבים אלה, יתכנו דימומים מהרירית עצמה, בין אם על רקע מגע מיני, מגע כלשהו, או באופן ספונטני.

דימום רחמי במהלך טיפול הורמונלי לגיל המעבר

במצב בו אין הורמונים, רירית הרחם תהיה לרוב דקיקה ולא יהיו דימומים כלל. כאשר אישה מנופאוזלית לוקחת טיפול הורמונלי, בכל גיל- רירית הרחם מגיבה ויכולה להתעבות, ואף לדמם. תופעה זו עשויה להיות תקינה ואפשרית לחלוטין אם מתרחשת מדי פעם ובאופן קל, אולם דורשת בירור ולעיתים התערבות ושינוי הטיפול אם הדימומים הם כבדים או תכופים. יתר על כן, כל אישה בגיל המעבר הנוטלת טיפול הורמונלי, צריכה להיות במעקב גינקולוגי סדיר על מנת להעריך את עובי רירית הרחם, ולמנוע התעבות יתר שלה.

פוליפים ושרירנים

כפי שראינו בתקופות הפרה והפרי מנופאוזה, גם בתקופת המנופאוזה יכולים פוליפים ושרירנים לגרום לדימומים קלים או כבדים. חשוב לציין כי בתקופה זו של גיל המעבר הדימומים בולטים וניכרים יותר, שכן אינם יכולים להשתלב עם הדימומים הוסתיים (שכבר פסקו מזמן), ולכן אפשר לזהותם בשלב ראשוני ומוקדם יחסית.

היפרפלזיה של רירית הרחם

כאשר רירית הרחם מתעבה יתר על המידה, ייתכנו דימומים בלתי סדירים ולעיתים ממושכים. היפרפלזיה עשויה להיות שפירה, וזהו המצב השכיח יותר. לעיתים, כפי שהוזכר מעלה, היפרפלזיה היא שלב מקדים להתפתחות סרטן. לכן, חשוב לגשת ולהיבדק בהקדם, על מנת לזהות ולטפל מבעוד מועד במצבים אלה, ולמנוע סרטן.

ממאירויות של הרחם או צוואר הרחם

במקרים נדירים, דימומים בגיל המעבר הם סימן ראשון להופעת סרטן ברחם או בצוואר הרחם. גם שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום. במנופאוזה, המוגדרת כלפחות שנה ללא וסתות, דימומים אלה הם חריגים בנוף וניתן לזהות אותם במהירות ויעילות יחסית. בהופעת דימום בגיל המעבר- יש לגשת מיד להיבדק.

איך מאבחנים דימומים חריגים בגיל המעבר?

הבירור הרפואי מתחיל באיסוף אנמנזה מדויקת: מועד הופעת הדימום, דפוס המחזור, שימוש בהורמונים, תסמינים נלווים ורקע גינקולוגי קודם. לאחר מכן תתבצע בדיקה גינקולוגית: בחינת הפות והנרתיק לסימני יובש ואטרופיה, הסתכלות על צוואר הרחם, בדיקה פנימית ידנית במידת הצורך. בהמשך תבוצע אולטרסונוגרפיה וגינלית המאפשרת למדוד את עובי רירית הרחם ולזהות ממצאים חשודים ברחם עצמו. אם עובי הרירית גדול מהצפוי, או אם יש חשד לפוליפ או עיבוי לא תקין – יש צורך בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ולעיתים גם בביופסיה. בדיקות נוספות כוללות PAP, בדיקת HPV , קולפוסקופיה ובדיקות דם לפי הצורך. ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר – כך קל יותר להבדיל בין מצב שפיר לבין בעיה הדורשת התערבות רפואית.

מתי לפנות לרופאת נשים?

יש לפנות לרופאת נשים מומחית בכל מקרה של דימום בגיל המעבר (מנופאוזה), או בהופעת דימומים בין וסתיים חוזרים או דימומים וסתיים כבדים במיוחד בתקופה שלפניו. חשוב במיוחד, שלא להתעלם ממקרים של דימום לאחר התקופה של הפסקת וסת, דימום חזק מהרגיל, דימום לאחר קיום יחסים, דימום שנמשך מעל 7 ימים, או כאשר הוא מלווה בכאב, חום, לחץ באגן או תסמינים חריגים נוספים. גם נשים המטופלות בהורמונים צריכות להיות במעקב רפואי סדיר. ככל שהפנייה נעשית מוקדם יותר – כך ניתן לאבחן ולטפל בבעיה באופן בטוח, מהיר ופשוט יותר.

סיכום – מדוע חשוב לא להתעלם מדימום בגיל המעבר?

למרות שדימומים בגיל המעבר או לפניו יכולים להיות תוצאה של שינויים הורמונליים טבעיים ומגוון סיבות שפירות, חשוב לא להניח מראש שמדובר בתופעה תקינה. אבחון מוקדם מאפשר להבדיל בין תהליך פיזיולוגי לבין מצב שמחייב טיפול רפואי, ובין מצב שפיר לטרום ממאיר או ממאיר. מעבר למעקב גינקולוגי שגרתי וסדיר, נשים בגיל זה צריכות לעקוב אחר השינויים בגופן, לתעד את הופעת הדימומים ולפנות לרופאה מומחית בכל ספק. ד"ר רותם ענבר מזמינה אותך לפנות לבדיקה מקצועית, מדויקת ורגישה – שתשמור על בריאותך בשלב חשוב זה של החיים.

תשובות לשאלות נפוצות

האם דימום בין-וסתי בגיל המעבר הוא תופעה תקינה?

דימום בין-וסתי סביב גיל המעבר עלול להופיע בעקבות שינויים הורמונליים, בעיקר בשלב הפרימנופאוזה – כאשר רמות האסטרוגן והפרוגסטרון משתנות באופן לא סדיר. במקרים מסוימים מדובר בתגובה פיזיולוגית נורמלית. יחד עם זאת, דימום חוזר, ממושך או דימום שמופיע לאחר שהמחזור הפסיק לחלוטין – אינו נחשב תקין ויש לברר את מקורו. חשוב להבין שגם דימום קל או חד-פעמי לאחר הפסקת הווסת עשוי להעיד על מצב פתולוגי, ורצוי להיבדק בהקדם.

מה ההבדל בין דימום בין-וסתי לבין דימום וסתי רגיל בגיל המעבר?

דימום וסתי רגיל הוא דימום שמופיע כחלק מהמחזור החודשי הסדיר, גם אם מחזור זה לא תמיד מדויק או שהמרחק בין הוסתות משתנה. לעומת זאת, דימום בין-וסתי הוא דימום שמתרחש במרווחים בין הווסתות או שאינו שייך למחזור כלל – לדוגמה, הופעה של דם באמצע החודש או לאחר קיום יחסי מין. ההבדל החשוב הוא שדימום בין-וסתי נחשב לחריג יותר ודורש בירור, בייחוד אם הוא מופיע שוב ושוב, אם הוא חזק או מלווה בתסמינים נוספים.

מה הקשר בין טיפול הורמונלי בגיל המעבר לבין דימומים לא סדירים?

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר (MHT) כולל לרוב אסטרוגן ופרוגסטרון, במטרה להקל על תסמיני גיל המעבר. במהלך החודשים הראשונים של השימוש, נשים רבות חוות דימומים לא סדירים – תופעה נורמלית שמתרחשת עד שהגוף מתאזן ומגיע לשיווי משקל עם ההורמונים החדשים. יחד עם זאת, אם הדימומים ממשיכים מעבר למספר חודשים או מופיעים לאחר תקופה של יציבות הורמונלית, יש לשלול סיבות אחרות כמו פוליפים, היפרפלזיה או אפילו מצבים ממאירים. חשוב תמיד להיות במעקב רפואי סדיר בעת נטילת טיפול הורמונלי.

האם דימום לאחר קיום יחסי מין בגיל המעבר הוא תמיד סימן לבעיה?

לא בהכרח. בגיל המעבר, תופעה של דימום לאחר יחסי מין יכולה להיגרם כתוצאה מיובש נרתיקי ודלדול רירית הנרתיק – מצב הנגרם עקב הירידה ברמות האסטרוגן. במצב זה של יובש ושבריריות הנרתיק ניתן לטפל מקומית בקלות יחסית. לצד זאת, במקרים מסוימים הדימום נובע מסיבות אחרות כגון שינויים ממאירים או טרום ממאירים בצוואר הרחם, ברחם, או דלקות שונות. בהופעת דימום לאחר יחסי מין, ובמיוחד אם מדובר בארועים ראשונים אשר טרם נבדקו, חשוב לגשת לבדיקה בהקדם.

אילו בדיקות מבוצעות כדי לאבחן את הגורם לדימום בין-וסתי?

תהליך הבירור כולל מספר שלבים: ראשית מתבצע תשאול מקיף. אחריו, תבוצע בדיקה גינקולוגית מלאה, ולאחר מכן בדיקת אולטרסונוגרפיה וגינלית להערכת הרחם והרירית. בדיקת פאפ או HPV תסייע בזיהוי שינויים בצוואר הרחם. לעיתים תידרש היסטרוסקופיה – בדיקה המאפשרת הסתכלות ישירה לתוך הרחם, ולעיתים אף תילקח דגימה מהרירית (ביופסיה). במידת הצורך יתווספו גם בדיקות דם להערכת מצב הורמונלי או לבדוק לסימני אנמיה ותפקודי קרישה.

מתי יש צורך דחוף לפנות לבדיקה רפואית?

יש לפנות לרופאה באופן מיידי במקרים הבאים: דימום שמופיע לאחר שנה שלמה ללא מחזור, דימום חזק שמוביל להרגשת חולשה או סחרחורת, דימום לאחר קיום יחסים, דימום מלווה כאבים באגן או בבטן תחתונה, דימום מלווה חום, וכן כל מצב שבו הדימום חוזר שוב ושוב ואינו מוסבר. גם נשים בגיל המעבר הנמצאות תחת טיפול הורמונלי וחוות שינוי פתאומי בדפוס הדימום – צריכות לעבור בירור רפואי כדי לשלול מצבים שדורשים התערבות וטיפול.

האם כל דימום בגיל המעבר עלול להעיד על סרטן?

רוב מקרי הדימום אינם נובעים מממאירות, אך לא ניתן לשלול זאת זאת ללא בירור. אחוזים בודדים מהנשים שיפנו עם דימום בגיל המעבר יאובחנו עם סרטן רירית הרחם, צוואר הרחם, הנרתיק, או ממצא טרום-סרטני. ככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר, כך הטיפול פשוט יותר והסיכויים להחלמה גבוהים יותר. לכן, כל הופעת דימום לאחר הפסקת הווסת מחייבת התייחסות מקצועית רצינית.

The post דימומים בגיל המעבר ובטרום גיל המעבר appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

שתיית אלכוהול בהריון: אסור לחלוטין או מותר בקטנה?

rotemsup_admin — Thu, 29 May 2025 18:42:34 +0000

שתיית אלכוהול במהלך ההריון היא נושא מעניין וחשוב מאוד עבור נשים בהריון. בעוד שרוב הנשים יודעות כי צריכת אלכוהול אינה מומלצת בהריון, הרי שחלקן אינן מבינות מדוע וחלקן חושבות שבכמות ממש קטנה- זה יכול להיות אפילו בסדר. כיוון שרבות מהנשים לא מודעות בדיוק לסיכונים הפוטנציאליים הנשקפים לעובר המתפתח כתוצאה משתיית אלכוהול, ולא בטוחות עד כמה ומתי צריך להמנע- הכנתי את המאמר הזה אשר שופך אור על הנושא. במאמר זה אסקור את ההשפעות הבריאותיות של שתיית אלכוהול במהלך ההריון לאורך שלביו השונים, הסיכונים הכרוכים בכך, אפרט את ההמלצות המדוייקות הנוגעות לצריכת אלכוהול במהלך הריון, ואמליץ על דרכי מניעה וטיפול למי ששתתה אלכוהול במהלך ההריון.

השפעות שתיית אלכוהול בהריון

אלכוהול וההתפתחות העוברית

צריכת אלכוהול במהלך ההריון יכולה לגרום לנזקים חמורים לעובר. האלכוהול עובר בקלות וביעילות דרך השליה ומגיע אל העובר, כך שריכוזו בדם העובר הופך להיות זהה לזה שבדם האם. חשיפה של העובר לאלכוהול יכולה לגרום לפגיעות משמעותיות במערכת העצבים המרכזית של העובר. למעשה, קיים רצף של פגיעות אפשרויות בדרגות חומרה שונות, כאשר בצד החמור ביותר נמצאת תסמונת האלכוהול העוברית (FAS). תסמונת בלתי הפיכה זו כוללת צבר של תסמינים קליניים והתפתחותיים לרבות מראה פנים אופייני, גובה ומשקל נמוכים, היקף ראש קטן, פיגור שכלי, עיכוב התפתחותי, בעיות התנהגותיות, קשיי למידה, קושי בהבנת שפה או דיבור, וסיכוי גבוה למומים מולדים כגון מומי לב, מערכת השתן העיכול, ומומים ניכרים בהתפתחות אברי הפנים.

מה אומרים מחקרים על שתיית אלכוהול בהריון

מחקרים אשר בחנו את ההשפעות של שתיית אלכוהול על העובר מצאו כי כל כמות של אלכוהול יכולה להוות סכנה לעובר, ובמיוחד בשלבים הראשונים של ההריון. מחקריים עדכניים מראים, כי אפילו צריכה נמוכה או בינונית של אלכוהול יכולה להיות קשורה לפגיעה בעובר, שינויים במבנה הפנים שלו, ליקויי גדילה, פגות, הפלות ועוד. כלומר, אין בסיס מחקרי אשר תומך ולו בשתייה מועטה מאוד של אלכוהול, ואין כמות אלכוהול אשר נמצאה והוכחה כבטוחה בהריון.

גורמים ומאפיינים של פגיעות אלכוהול בשלבי ההריון השונים

הסיכון לפגיעה בעובר בעקבות שתיית אלכוהול משתנה בהתאם לשלב ההריון. בשליש הראשון מתרחשת התפתחות האיברים ומערכות הגוף, ולכן זהו השלב הרגיש ביותר לחשיפה לאלכוהול. בנוסף, חשיפה לאלכוהול בשלב זה יכולה להעלות סיכון להפלות ואובדני הריון, וליקויים קשים ביותר במערכת העצבים המרכזית. ככל שההיריון מתמשך, הסיכון מעט פוחת אולם עדיין נותר גבוה ומשמעותי. בשלישים השני והשלישי, אלכוהול יכול להשפיע לרעה על התפתחות המוח, הלב, מערכת העצבים ולהביא ללידות של פגים, משקל לידה נמוך, ומגוון הפרעות קוגניטיביות שונות. בנוסף, החשיפה לאלכוהול יכולה לגרום לפגיעה בראיה ובשמיעה.

יחס ישיר בין מידת החשיפה למידת הנזק

קיים יחס ישיר של סיבה ותוצאה בין מידת החשיפה לאלכוהול ברחם למידת הפגיעה הצפויה בעובר ובילוד. ככל שהחשיפה מתחילה בשלב מוקדם יותר, ובצריכת כמות רבה יותר של אלכוהול- כן עולה בהתאמה הסיכון של העובר לסבול מתסמונת האלכוהול העוברית ויתר התופעות והנזקים השונים. גם חומרתן של אותן פגיעות ומומים עולה עם העליה בכמות האלכוהול הנצרך.

השפעות מיידיות על הילוד לאחר הלידה

ילוד אשר נולד לאחר חשיפה לאלכוהול במהלך ההריון, חשוף יותר לבעיות וסיכונים מיידיים לאחר הלידה. ילודים אלה סובלים מסיכון גבוה יותר לבעיות נשימה כגון אפניאה (הפסקת נשימה) ומצוקה נשימתית, במיוחד אם השתיה היתה בסמוך ללידה. לילודים אלה סיכון מוגבר לספסיס (זיהום) עד פי 3-4 מילודים אחרים. אותם ילודים יכולים גם לסבול מתסמיני גמילה ופרכוסים, היפראקטיביות של מערכת העצבים, רעידות, מתח שרירים מוגבר ורגישות יתר לגירויים. כמו כן, קיים סיכוי גבוה יותר לקשיי האכלה, הפרעות יניקה והקאות. חשוב לציין, כי חשיפה לאלכוהול בהריון מעלה משמעותית את הסיכון למוות בעריסה (SIDS), ובמיוחד אם קיימת גם חשיפה מקבילה לעישון במהלך ההריון.

השפעות ארוכות טווח על התינוק והילד להמשך חייו

ילדים שנחשפו לאלכוהול במהלך ההריון עלולים לסבול מהשפעות ארוכות טווח ובלתי הפיכות. השפעות אלה כוללות בעיות התנהגות קשות, אימפולסיביות, קשיי למידה, קשיים שפתיים, בעיות חברתיות והתנהגותיות, קשיי ראיה ושמיעה, הפרעות פסיכיאטריות, פיגור שכלי ועוד. מחקרים אשר עשו שימוש בהדמיה על ידי MRI, מצאו באותם ילודים עיוותים במבנה המוח, עם פגיעה בחומר העצבי האחראי על התפתחות קוגניציה ושפה, וירידה בנפח החומר הלבן והאפור במוח.

האם שתיית אלכוהול בהריון משפיעה על כולם במידה שווה?

שתיית אלכוהול בהריון יכולה להשפיע על כל אישה ועובר בצורה שונה, ותלויה במספר גורמים אישיים, גנטיים וסביבתיים. לא כל הנשים שנחשפות לאלכוהול בהריון יסבלו מאותה רמה של נזק או תסמינים דומים, וישנם משתנים שיכולים להגדיל או להפחית את הסיכון לפגיעות.

גורמים המשפיעים על השפעת האלכוהול על העובר:

גנטיקה: מחקרים גילו כי לגנטיקה תפקיד חשוב בתגובה של העובר לאלכוהול. ישנם תינוקות שמערכת העצבים שלהם רגישה יותר להשפעות האלכוהול, בעוד אחרים עשויים לסבול פחות.
כמות ומשך השתייה: ככל שמדובר בכמות גבוהה יותר של אלכוהול, או שתייה לאורך זמן, כך הסיכון לפגיעות גבוה יותר. נשים שמבצעות "שתיית אלכוהול כבדה" ובמיוחד בתחילת ההריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים.
תנאים בריאותיים: נשים עם בעיות בריאותיות נוספות, כמו מחלות כבד או בעיות תזונתיות, עשויות להיות חשופות יותר להשפעות של שתיית אלכוהול על העובר.
שלב ההריון: כפי שנזכר קודם, השפעת האלכוהול משתנה בהתאם לשלבים השונים של ההריון. בשלב מוקדם, כשהאיברים של התינוק מתפתחים ובמיוחד מערכת העצבים, אלכוהול יכול להוביל לפגיעות חמורות יותר, בעוד שבשלבים מאוחרים יותר ייתכן שההשפעות יהיו פחות דרמטיות אך עדיין קיימות.

נשים עם סיכון גבוה יותר:

נשים ששתו אלכוהול באופן קבוע גם לפני ההריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לתסמונת האלכוהול העוברית. נשים אלה עשויות לפתח סיבוכים נוספים או חוסרים תזונתיים שונים. שתיית אלכוהול לפני ובסמיכות להריון, או לאחר ההתעברות ולפני גילוי ההריון, יכולה להיות בעלת השפעה ישירה על העובר המתפתח. (לכן מומלץ להמנע משתיית אלכוהול גם בתקופה בה מנסים להרות).
נשים עם רקע של מחלות כרוניות שונות יכולות לסבול מדרגות פגיעה קשות יותר כתוצאה מחשיפה לאלכוהול בהריון. בין היתר מדובר על סוכרת לא מאוזנת, מחלות כבד, ויתר לחץ דם.
נשים אשר סובלות מתת תזונה או חוסרים תזונתיים שונים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח פגיעה עוברית קשה בחשיפה לאלכוהול. חוסרים אלה, ובמיוחד של חומצה פולית וויטמינים שונים, מגבירים את רגישות העובר בחשיפה לאלכוהול.
נשים אשר מעשנות או צורכות קנאביס חשופות לפגיעות קשות יותר בעובר, בטווח המיידי וגם הארוך. הסיבות לכך הן גם תוספת הסיכון של העישון אשר יכול לגרום לנזקים לעובר בפני עצמו, וגם כי שתיית אלכוהול מעודדת עישון ולהפך. שילוב של עישון ואלכוהול מעלה גם מאוד את הסיכון למוות בעריסה.

לסיכום, לא כל הנשים והעוברים מגיבים בצורה זהה לשתיית אלכוהול במהלך ההריון, וההשלכות הבריאותיות תלויות בגורמים אישיים ונסיבתיים שונים.

טיפול ומניעה

אין טיפול אשר יכול לרפא, או לבטל, או להחזיר לאחור את הפגיעה אשר כבר נגרמה לעובר כתוצאה מחשיפה לאלכוהול. בדיוק בגלל זה, מניעה היא הכלי העיקרי והחשוב ביותר.

מניעת שתיית אלכוהול בהריון או סביב ההתעברות

הצעד החשוב ביותר למנוע פגיעה בעובר כתוצאה מאלכוהול הוא להימנע באופן מוחלט משתיית אלכוהול במהלך ההריון. כל אישה שמתכננת הריון או גילתה שהיא בהריון צריכה להפסיק מיד את צריכת האלכוהול. אם אישה שתתה אלכוהול בזמן ההריון, חשוב לפנות לייעוץ רפואי מקצועי על מנת להעריך את הסיכון וההשפעה ולהיערך להמשך ההריון וללידה.

תמיכה תזונתית וקבלת תוספים שונים

מחקרים בבעלי חיים הראו יעילות למתן תוספת של חומצה פולית, ונוגדי חמצון שונים לצמצום הנזק הנוירולוגי. בבני אדם לא ידוע באופן ברור על יעילות לתוספים אלה, אולם ניתן לשקול אותם יחד עם הרופא המטפל. במצבים אלה, חשוב יותר מהרגיל להקפיד על תזונה מאוזנת ומניעת חוסרים של ויטמינים ומירנלים חיוניים.

מעקב רפואי במהלך ההריון

נשים אשר נחשפו לאלכוהול במהלך ההריון צריכות להיות במעקב הריון בסיכון גבוה. ניתן לבצע מעקב והערכה מדוייקים על ידי אמצעי הדמיה- אולטרסאטונד ו MRI, על מנת להעריך את מידת הנזק והפגיעה.

טיפול והתערבות לאחר הלידה

במצבים של חשיפה משמעותית לאלכוהול בהריון או תסמונת האלכוהול העוברית, התערבות מוקדמת יכולה להביא לתוצאות טובות יותר עבור הילוד. אבחון מוקדם של תסמונת זו מאפשר בנית תוכנית טיפול ושיקום מותאמת אישית.

קבוצות תמיכה וטיפול בהתמכרויות

נשים בהריון שמתקשות להפסיק את שתיית האלכוהול יכולות להיעזר בשלב מוקדם ככל שניתן בטיפול והכוונה, אישי או קבוצתי.

טבלה: השפעות שתיית אלכוהול בשלבים שונים של ההריון

שלב ההריון	השפעת האלכוהול	סיכונים פוטנציאליים
שליש ראשון	גבוהה מאוד	מומים מולדים, פיגור שכלי, בעיות התפתחותיות קשות, הפלות, עיכוב בגדילה תוך רחמית
שליש שני	גבוהה	פגיעה במערכת העצבים, בעיות התנהגותיות בדרגות חומרה שונות, הפרעות בגדילת העובר, לידות מוקדמות.
שליש שלישי	בינונית גבוהה	פגיעה נוירו-התפתחותית, בעיות למידה וקשב בעתיד, בעיות שפה, לידות מוקדמות, משקל לידה נמוך, תסמיני גמילה בילוד, קשיי האכלה ותגובת יתר לגירויים

סיכום

אין כמות של אלכוהול אשר מוגדרת כבטוחה לשתיה בהריון. חשוב לזכור ולהבין, כי שתיית אלכוהול בהריון יכולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר ולבעיות בריאותיות ארוכות טווח אשר ילוו את התינוק להמשך חייו. לכל אישה בהריון מומלץ להימנע משתיית אלכוהול ולהתייעץ עם רופא או גורם מקצועי אחר אם היא נתקלת בקשיים בהפסקת השתייה. ראוי לציין כי בריאות העובר תלויה גם בהרגלים חיוביים כמו תזונה נכונה, שתיה מספקת של מים, נטילת ויטמינים ומינרלים חיוניים, מעקב הריון מוקפד, ומניעת מתח וחרדה. למידע נוסף וייעוץ אישי, מומלץ לפנות לרופא נשים מומחה.

תשובות לשאלות נפוצות

האם שתיית אלכוהול בשבועות הראשונים של ההריון מסוכנת?

כן, שתיית אלכוהול בשבועות הראשונים יכולה לגרום לפגיעות חמורות במערכת העצבים של העובר, כמו פיגור שכלי והתפתחות לא תקינה של איברים חיוניים. בנוסף, שתיית אלכוהול בשלב בו מתפתחות מערכות הגוף השונות יכולה לגרום למומים מולדים קשים.

כמה אלכוהול מותר לשתות במהלך ההריון?

אין כמות של אלכוהול שנחשבת לבטוחה במהלך ההריון! כל שתיית אלכוהול בזמן הריון מסוכנת ויכולה להשפיע על התינוק. לכן ההמלצה הינה חד וחלק- להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול במהלך ההריון.

האם יש מחקרים שמצביעים על השפעות של שתיית אלכוהול בהריון?

כן, מחקרים רבים הראו כי אלכוהול במהלך ההריון עלול להוביל לתסמונת אלכוהול עוברית, מומים מולדים, פיגור שכלי ובעיות התפתחותיות בדרגות חומרה שונות.

איך אני יכולה להפסיק לשתות אלכוהול במהלך ההריון?

אם את מתקשה להפסיק, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי, פסיכולוגי, לעובדת סוציאלית ולקבל תמיכה והכוונה ממוקדת למניעת שתיית אלכוהול.

האם כל כמות של אלכוהול מסוכנת להריון?

לחלוטין. אפילו כוס אחת של אלכוהול בשבוע עלולה להיות מסוכנת ולגרום נזקים לעובר.

האם שתיית אלכוהול עשויה להוביל להפלות?

בהחלט, שתיית אלכוהול יכולה להעלות את הסיכון להפלה בשלב מוקדם של ההריון.

The post שתיית אלכוהול בהריון: אסור לחלוטין או מותר בקטנה? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

יוגה לאורך חיי האישה: בריאות נשית מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר

rotemsup_admin — Sun, 25 May 2025 14:46:16 +0000

מאת ד"ר רותם ענבר, מומחית לגינקולוגיה, מתרגלת יוגה ובעלת תעודת מורת יוגה מוסמכת.

יוגה היא הרבה יותר מתרגול פיזי – מדובר בדרך חיים שלמה המקדמת בריאות, מיקוד פנימי, חיבור גוף נפש, איזון ושלווה. עבור נשים, יוגה מהווה כלי עוצמתי לאורך כל שלבי החיים: מגיל ההתבגרות, דרך שנות הפוריות, ההריון והתקופה שלאחר הלידה, ועד גיל המעבר.
כמומחית בגינקולוגיה, אני פוגשת מדי יום נשים בשלבים שונים בחייהן, עם ההתמודדויות השונות שכל שלב מביא עימו, ומתבוננת בהשפעת התרגול על גופן ונפשן.
כבוגרת שני קורסי מורים ליוגה ומתרגלת פעילה בעצמי – אני יכולה להעיד גם מניסיוני האישי על התרומה העמוקה של היוגה לבריאות הנשית: תרגול תומך, מעצים, משקם ומחזק – מכל הבחינות.
בעידן בו אורח החיים הוא לחוץ, תובעני, והסביבה החיצונית מספקת אין סוף מתחים, קשיים והתמודדויות- היוגה מציעה פתרון הוליסטי אשר מתמקד בהפחתת הרעשים אותם התודעה שלנו מייצרת, ומשלבת בריאות פיזית, איזון הורמונלי ורוגע מנטלי – לאורך כל שלבי החיים של האישה.

בחרתי לכתוב על נושא חשוב זה כיוון שאני מאמינה גדולה בדרך היוגה- תרגול פיזי ומנטלי כאחד, כבסיס לחיזוק והעצמה נשית בכל רבדי ושלבי החיים של האישה. תרגול היוגה אינו מתקיים על המזרן בלבד, אלא הוא הופך לדרך חיים אשר מלווה את המתרגלת גם מחוץ לזמן התרגול.

גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בהתפתחות הפיזיולוגית והרגשית של נערות. בתקופה זו מתחילים שינויים הורמונליים משמעותיים, המתבטאים במחזור חודשי ראשון, תנודות במצב הרוח, רגישות עצמית גבוהה ושינויים בגוף ובדימוי העצמי.

וויסות מערכת העצבים האוטונומית: תרגולי נשימה (Pranayama) והרפיה מסייעים לאיזון בין המערכת הסימפתטית (תגובה ללחץ) לפרסימפתטית (תגובה להרפיה), ובכך מפחיתים תחושת חרדה ומעודדים שליטה. היוגה מתמקדת רבות בסנכרון בין תנועה לנשימה. דרך תרגול הנשימות על מזרן היוגה, אפשר ללמוד ולסגל טכניקות הרגעה וויסות תחושות אותן ניתן לאמץ גם מחוץ לזמן התרגול.
הפחתת תסמינים הקשורים למחזור החודשי ולתסמונת קדם וסתית: מחקרים מצביעים על כך שיוגה יכולה להפחית כאבי מחזור, עצבנות ושינויים הורמונליים. לדוגמה, מחקר שפורסם ב-Journal of Pediatric and Adolescent Gynecology 2021 מצא כי בנות שהתמידו בתרגול יוגה במשך שמונה שבועות דיווחו על ירידה של 35% בכאבי מחזור ושל 40% בשינויים במצב הרוח.
שיפור התנגודת לאינסולין במצבים של שחלות פוליציסטיות– על ידי הפחתת התנגודת לאינסולין, תרגול היוגה יכול לסייע באיזון מצבי סוכרת, טרום סוכרת או סיוע בשיפור ואיזון הורמונלי בתסמונת זו, אשר אחד ממאפייניה העיקריים הוא תנגודת להורמון אינסולין.
שיפור הדימוי העצמי: יוגה מעודדת קבלה עצמית והתבוננות פנימית במקום השוואה חברתית – מה שעוזר לנערות לבנות ביטחון עצמי חיובי שאינו תלוי במראה החיצוני או בהשוואה לנערות אחרות.
חיזוק הגוף ושרירי הליבה: כתלות בסוג היוגה הנבחר, התרגול הפיזי מביא לחיזוק השרירים השונים בגוף, שיפור הגמישות של הגוף, ושיפור שיווי המשקל- מה שמביא לשינוי במראה החיצוני, בהליכה, בעיצוב הגוף, ביציבה ובהחזקת הגוף.

שנות הפוריות הן תקופה עמוסה ומאתגרת עבור נשים: התמודדות עם קריירה, זוגיות, טיפולי פוריות לעיתים, הריונות ולידות, הנקה, טיפול בילדים – ולעיתים גם לחץ חברתי או רגשי. בשלב זה, היוגה מהווה כלי טיפולי עוצמתי המשלב בריאות גופנית עם רווחה נפשית. בשנים אלה, האישה הצעירה עוסקת בפעילות רבה אשר רובה ככולה אינה ממוקדת בעצמה- טיפול בילדים קטנים, בבית ובמשפחה, וכן בניית קריירה או השלמת הכשרה לימודית או מקצועית. בתוך כל אלה, היוגה היא מקום מפלט המאפשר התייחדות והתמקדות עצמית. השעות על המזרן הן תחנת יציאה ממיקוד החוץ אל מיקוד הפנים, עם רגעים של התבוננות פנימית, התמקדות בגוף בתנועה ובנשימה, ובעיקר החזרת הפוקוס מן החוץ אל העצמי.

תרגול יוגה עוזר לווסת את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס) ובכך להפחית תחושת עומס וחרדה.. הפחתת ההפרשה של קורטיזול נובעת בעיקר מהפעלת המערכת הפרסימפתטית אשר משרה רגיעה. הפחתת רמת קורטיזול מסייעת גם לשיפור השינה, ירידה במשקל וחיזוק מערכת החיסון.
תרגול יוגה עשוי להגביר הפרשת אוקסיטוצין- הורמון האהבה. הורמון זה גורם לתחושת רוגע, חיבור, שלווה ואיזון.
תרגול יוגה מסייע בשיפור תפקוד השחלות בנשים עם שחלות פוליציסטיות (PCOS).
מחקר שפורסם ב-International Journal of Yoga (2020) הדגים שיפור ברמות LH ו-FSH לאחר 12 שבועות של תרגול יוגה בקרב נשים עם PCOS.
תרגול יוגה משפעל את מערכת תחושת הגמול במוח, וגורם להפרשת ההורמון דופמין- ההורמון אשר גורם לנו להיות מרוצות ולהרגיש מתוגמלות על עמלינו. הורמון זה גורם להתרוממות מצב הרוח והפחתת כאב.
הורמוני המין אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון מושפעים אף הם מתרגול יוגה סדיר. דרך השפעה על בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), בכוחו של התרגול להביא לאיזון מיטבי יותר וסנכרון בין הורמוני המין השונים, מה שיכול לסייע בהסדרת המחזור החודשי וביוצים סדירים, ובהפחתת תסמינים של חוסר איזון או סערה הורמונלית.

ביוגה קיימות תנוחות רבות אשר מחזקות את שרירי הבטן ורצפת האגן, החשובים במיוחד כהכנה להריון ולידה, ואחר לידות- לשמירה ושיקום רצפת האגן. קיים זרם של יוגה רסטורטיבית/שיקומית, אשר ניתן להסתייע בו לטיפול בפציעות או שיקום נקודות חולשה או פגיעה בגוף.

נשים רבות הסובלות מאי-פריון חוות סטרס משמעותי המשפיע על תפקוד מערכות הגוף. היוגה היא אמצעי מצויין לשמירה על רוגע, מיקוד, איסוף כוחות והורדת רמות של הורמון הסטרס, קורטיזול.
מחקר מ 2019 אשר פורסם בעיתון Fertility and Sterility- הראה, שנשים שתרגלו יוגה בזמן טיפולי פוריות דיווחו על ירידה בסטרס והפחתה בכאב – מה שתרם לאיכות הטיפול ואף לשיפור סיכויי הצלחתו.

היוגה, ככלי מעצים גוף ונפש, מחזקת את הגוף הן פיזית והן רוחנית, מעלה את רמות האנרגיה, משפרת שינה ומקדמת תחושת איזון כללית – חשובה במיוחד לנשים אשר מנהלות ומתמודדות עם חזיתות ומשימות רבות בחיי היומיום שלהן.

יוגה בהריון – הכנה ללידה, הפחתה בכאבים ועומסים ושמירה על גוף בתנועה

תקופת ההריון מלווה בשינויים עמוקים בגוף ובנפש. יוגה ייעודית לנשים בהריון מציעה מענה הוליסטי שיכול לשפר את איכות חייה של האישה ההרה, להפחית כאבים, לשפר תופעות פיזיולוגיות אשר מתרחשות בהריון, להכין את הגוף ללידה ולחזק את החיבור לעובר.

יתרונות יוגה בהריון:

הקלה על תסמינים גופניים נפוצים:

תרגול יוגה מסייע להפחתת כאבי גב, בצקות בגפיים התחתונות, קשיי נשימה, דליפת שתן, נימול בכפות הידיים ועייפות.
היוגה משפרת את תחושת הכבדות אשר קיימת בהריון, מעלה תנועתיות ומקדמת את זרימת דם בגוף.
תרגול יוגה יכול לסייע באיזון סוכרת הריון על ידי הפחתת התנגודת להורמון אינסולין
היוגה מפחיתה לחץ נפשי, תסמיני מתח וחרדה שהם מאוד שכיחים בהריון.
תנוחות המקדמות פתיחה והגמשה של האגן משפרות זרימת דם לאזור, מפחיתות דליות וגודש, מפחיתות לחץ על עצבים ושרירים.

שיפור הקשר בין האם לעובר:

היוגה כתרגול מחברת אדם לגופו ומאפשרת מיקוד פנימי, וככזו היא גם מאפשרת חיבור בין האם ההרה לעובר המתפתח בגופה. תרגולי נשימה מודעת ומדיטציה מעודדים חיבור רגשי עמוק וקשב פנימי. במהלך תרגילי נשימה שונים אפשר אף להתמקד בתנועות העובר ובאנרגיה אשר מועברת ממנו.
נשים מדווחות על תחושת רוגע ושלווה לאחר התרגול, המועברת על ידי השפעה הורמונלית, במישרין או בעקיפין, גם לעובר. הורמון האהבה, אוקסיטוצין, אשר מופרש במהלך תרגול יוגה, גורם להתרחבות כלי דם ושיפור זרימת הדם לרחם ולשליה, המזינה את העובר ומספקת לו חמצן. גם אנדורפינים שונים, המופרשים בעת תרגול, משפיעים על מצב רוחה של האם ולפיכך על סביבת ההתפתחות של העובר.

הכנה אקטיבית ללידה:

ביוגה קיימות תנוחות רבות אשר מחזקות את שרירי הליבה והאגן ומגבירות גמישות נדרשת ללידה.
נשים אשר מתרגלות יוגה מדווחות על לידה קלה יותר, עם שליטה טובה יותר על תהליך הנשימה והכאב במהלך צירים.
לפי מחקר שפורסם ב-Complementary Therapies in Clinical Practice 2021, נשים שתרגלו יוגה במהלך ההריון חוו פחות צורך בהתערבויות רפואיות ויותר לידות טבעיות.

הפחתת חרדה ודיכאון במהלך ההריון:

נשים הרות חוות לעיתים מצבי רוח משתנים, דאגות ואף דיכאון. היוגה מוכחת ככלי מווסת רגשית אשר מפחית חרדה ומשפר את מצב הרוח. יוגה מפחיתה לחץ נפשי, תסמיני מתח וחרדה השכיחים מאוד בהריון.

המלצה קלינית:

יש לוודא כי שיעורי היוגה מותאמים במיוחד להריון, בהנחיית מדריכה מוסמכת ליוגה הריונית, ולהיוועץ עם רופא הנשים המטפל, במיוחד במקרים של הריון בסיכון.

יוגה לאחר לידה- תמיכה בחזרה לשגרה, שיקום הגוף, ואפילו פעילות משותפת עם התינוק

לאחר לידה, הגוף והנפש של האישה זקוקים לזמן, סבלנות וכלים ייעודיים לשיקום. יוגה לנשים לאחר לידה מציעה דרך בטוחה, הדרגתית ומותאמת לאישה המתאוששת מהלידה. תרגול היוגה יכול לסייע לאישה לחזק מחדש את גופה, להשיב את כוח השרירים, את האמון בגוף ולשקם אזורים כואבים וחלשים כתוצאה מההריון והלידה. בנוסף, ישנם תרגולי יוגה ייעודיים לאימהות ותינוקות, אשר יכולים לחזק את הקשר על ידי מגע, נשימה ותנועה משותפת.

יתרונות בולטים של תרגול יוגה לאחר לידה:

שיקום רצפת האגן והשרירים העמוקים:

תרגול יוגה מדויק עוזר בשיקום שרירי הבטן הרוחביים ורצפת האגן – אזורים שנחלשים באופן טבעי במהלך ההריון והלידה.
תרגילים המערבים את חיזוק שרירי רצפת האגן משפרים שליטה על הסוגרים ומפחיתים בריחת שתן.

הקלה על כאבים ונשיאת תינוק:

תרגול מותאם משחרר את אזורי הכתפיים, הצוואר והגב התחתון – שמועמסים במיוחד בתקופה זו עקב הנקה, הרמה ממושכת של תינוק ותנוחות לא סימטריות.

תמיכה רגשית ומניעת דיכאון לאחר לידה:

מחקרים הראו כי נשים שמתרגלות יוגה בתקופה שלאחר הלידה מדווחות על שיפור בשינה, ירידה ברמות דיכאון והפחתת תחושת בדידות. תרגול קבוצתי לנשים לאחר לידה יוצר גם קהילה תומכת בתקופה מאתגרת זו.
יוגה מהווה עבור נשים רבות מפלט ומרחב אישי בו הן יכולות להתרכז בעצמן, להתנתק מעט מהעומס, העייפות והאינטנסיביות של טיפול בתינוק, גם אם לזמן קצר ביום.

חיזוק תחושת הזהות הנשית והחיבור לגוף החדש:

הגוף לאחר לידה משתנה – יוגה מסייעת בקבלתו ובתחושת מסוגלות מחודשת מול המציאות החדשה.

המלצה יישומית:

ניתן לחזור לתרגול יוגה כ-6 שבועות לאחר לידה רגילה, וכ-8 שבועות לאחר ניתוח קיסרי – בכפוף לאישור רפואי. לאחר ניתוח קיסרי, רצוי שלא להפעיל עומס על שרירי הבטן למשך 3 חודשים על מנת לאפשר את החלמת החלקים הפנימיים של הצלקת הניתוחית ולמנוע בקע של דופן הבטן.

יוגה בגיל המעבר – גוף משתנה, תודעה נינוחה

גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב פיזיולוגי טבעי שבו מסתיימת תקופת הפוריות של האישה, אולם זהו גם שלב רגיש מבחינה בריאותית ונפשית. ירידת רמות האסטרוגן בגוף משפיעה על מערכות רבות: מערכת העצבים, מערכת ויסות הטמפרטורה, מערכת השלד והשרירים, העור, מצב הרוח והחשק המיני. תרגול יוגה בתקופה זו יכול לשפר משמעותית את איכות החיים – באופן טבעי, לא פולשני וללא תופעות לוואי.

השפעות גופניות ונפשיות של יוגה בגיל המעבר:

הקלה על גלי חום, נדודי שינה והזעות לילה

תנוחות רכות בשילוב תרגול נשימות וסינכרון ביניהן מעודד ירידה ברמות קורטיזול ולכן מסייע בהפחתת תגובת הגוף ללחץ. תרגול היוגה מאיץ ומשפר הפרשה של ההורמון מלטונין- הורמון השינה, מה שמסייע לשיפור של אחת מהתופעות המטרידות ביותר של גיל המעבר- קשיי שינה.
תרגול יוגה מפחית את תדירות ועוצמת גלי החום, על ידי שיפור מנגנון ויסות החום אשר פעולתו משתבשת בעקבות ירידה באסטרוגן בגיל המעבר. התרגול מפחית רמות קורטיזול, הורמון אשר עליה בו קשורה בהחמרה של גלי החום. מחקר שפורסם ב-Menopause Journal מצא כי נשים שתרגלו יוגה במשך 12 שבועות דיווחו על ירידה של מעל 40% בתדירות גלי החום ושיפור באיכות השינה.

שימור מסת עצם וגמישות מפרקים

ירידה בהורמונים הנשיים מעלה סיכון להדלדלות מסת העצמות ובהמשך אוסטיאופורוזיס. היוגה, ובמיוחד תרגולים בעמידה או תנוחות שהייה ממושכת בהן מופעל עומס על מפרקים ועצמות, מסייעת בחיזוק שרירים ובשמירה על צפיפות העצם. העומס אשר מופעל על עצמות ומפרקים מעודד בנית עצם, ומפחית פירוק עצם- שני תהליכים אשר האיזון ביניהם משתנה בתקופת גיל המעבר.
תרגול יוגה קבוע מונע נוקשות מפרקים ומשמר טווחי תנועה. אחת מסגולות היוגה היא שיפור הגמישות של מפרקים ורקמות נלוות כמו גידים, סחוסים ושרירים. הדבר משמעותי במיוחד באזורים מועדים לשחיקה כמו הברכיים, מפרקי הירכיים והכתפיים.

שיפור ואיזון מצב הרוח ותחושת החיוניות

נשים רבות בגיל המעבר מתמודדות עם עצבנות, עצבות ולעיתים דיכאון. היוגה משחררת אנדורפינים ("הורמוני שמחה"), מגבירה אנרגיה, ומעודדת חיבור מחודש לגוף. היוגה מלמדת אותנו "להשקיט את תנודות התודעה" (פסוק שני מהיוגה סוטרה), וכפועל יוצא מכך התרגול היוגי מעצים רוגע, יציבות רגשית ומפחית מצבי קיצון תחושתיים.
תרגול היוגה מספק תחושת שייכות וביטוי עצמי. לתרגול הקבוצתי סגולות של הקניית תחושת השתייכות לקבוצה או קהילה. אולם גם בתוך קבוצה, תרגול היוגה מלמד אותנו שיעור בהתבוננות פנימית, התרכזות בעצמי, הוקרת והכרת הטוב והיכולת האישית על פני השוואה לאחר.

תמיכה בתסמינים נוספים של גיל המעבר

ירידה בתשוקה לחיים, עייפות, ירידה בחשק המיני, שינויים במטבוליזם ועלייה במשקל – כל אלה מושפעים מהירידה בהרומוני המין אשר מתרחשת בגיל המעבר. יוגה תורמת לאיזון הורמונלי עדין דרך הפחתת סטרס ואיזון מערכת העצבים. היוגה יכולה להביא לשיפור משמעותי בביטחון של אישה בגופה וביכולותיה. בנוסף, הגמשת הגוף הולכת יד ביד עם הגמשת ה MIND והמחשבה, אשר הופכים להיות נוקשים ומייסרים יותר עם הגיל.

מסר מסכם על יוגה בגיל המעבר:

בניגוד לדעה הרווחת – יוגה אינה שמורה רק לצעירות או גמישות! דווקא בגיל המעבר, יוגה היא מרחב טיפולי המשלב תנועה, רוגע וחיבור פנימי. היא אינה דורשת ביצועים – אלא הקשבה. נשים רבות מעידות שהיוגה שינתה את הדרך בה הן תופסות את עצמן בגיל זה – לא כ"סיום שלב", אלא כתקופה חדשה של חוכמה, יכולת, שחרור וצמיחה.

אני מזמינה אתכן, נשים בכל הגילאים וכל היכולות הפיזיות, להשתחרר מהחשיבה המגבילה של איך אמור להראות, להתנהג או להישמע מתרגל יוגה, ולהביא את עצמכן כפי שאתן בדיוק, וללא שיפוטיות כלל- למזרן.

סוגי תרגולי היוגה השונים:

בעולם היוגה סוגי תרגולים רבים ומגוונים, אשר לכולם יתרונות רבים. כולם עשויים להתאים לנשים על פי הגיל, היכולת הפיזית, הרקע הקודם, המצב הרפואי הכללי ופציעות שונות ככל שישנן. אני מציעה להתנסות במספר סוגי תרגול על מנת למצוא את תרגול היוגה המתאים לך ביותר. הבאתי כאן חלק מסוגי התרגולים הקיימים.

Restorative Yoga: תרגול שיקומי עם מגוון תנוחות תוך שימוש באביזרי תמיכה. תרגול זה נועד לתמוך במצבים רפואיים שונים כגון פציעות, החלמה מניתוחים, כאבים שונים, הגבלת תנועה ועוד.
Yin Yoga: תרגול עדין יחסית המבוסס תנוחות ממושכות שמשפיעות על רקמות עמוקות (גידים, רצועות, מפרקים). בתרגול זה, שוהים בהחזקת התנוחות לזמן ממושך במיוחד.
יוגה נשית: תרגול רך המותאם במיוחד לגוף הנשי, למחזוריות הנשית ושינויי הגיל ושלבי החיים. המאפיינים הדומיננטיים של תרגול זה הינם התאמה למחזור החודשי, חיזוק של רצפת האגן, התחשבות במימד הנפשי/רגשי וקבלה עצמית.
אשטנגה יוגה: תרגול מסורתי ומאתגר יותר, אשר בנוי על סדרות המורכבות מרצף תנוחות קבוע אותן ניתן לבצע בדרגות קושי שונות. סדרה שלמה של אשטנגה היא תרגול ארוך יחסית, אולם ניתן לבצע גם תרגולים של חלקי סדרה או לדלג על חלקים ממנה להפקת שיעורים באורכים ודרגות קושי שונות.
ויניאסה יוגה: תרגול דינמי המבוסס על זרימה (FLOW) של רצפי תנוחות משתנים, כאשר התנוחות רובן ככולן לקוחות מסדרות האשטנגה, אולם הן אינן קבועות אלה נתונות לשינוי על פי ה"כוריאוגרפיה" החופשית של המורה.
איינגאר יוגה: שיטת יוגה אשר מעמיקה ומתמקדת בדיוק אנטומי- בכניסה ושהיה מדוייקת מאוד בתנוחות השונות, תוך סידור אברי הגוף בדיוק כפי שהם אמורים להיות מונחים. שיטה זו מתאימה גם לאנשים עם פגיעות פיזיות שונות. התרגול נעשה תוך שימוש באביזרים תומכים. שיטת היוגה השיקומית נובעת מתוך זרם יוגה זה.
ויג'ננה יוגה: שיטה המושתתת על חוכמה מסורתית וידיעת הגוף. תרגול זה הוא איטי, ושואף לדיוק והבנה של התנועות. התרגול משלב גם הרפיה, נשימה (פראנאיאמה) ולימוד פילוסופי.

טבלה: השפעות היוגה לאורך חיי האישה

שלב חיים	מטרות התרגול	יתרונות מרכזיים
גיל ההתבגרות	איזון רגשי, דימוי גוף	הפחתת חרדה, איזון הורמונלי, חיזוק ביטחון עצמי
שנות הפוריות	יציבות הורמונלית, חיזוק אגן	סיוע בתסמונות גינקולוגיות, איזון מחזור, שיפור פוריות
הריון	מניעת כאבים, חיזוק הגוף, הכנה ללידה	הקלה פיזית בתופעות ההריון, מניעת בצקות וכאבים, הגמשת מפרקים, חיבור רגשי לעובר
לאחר לידה	שיקום וחיזוק הגוף	חיזוק שרירים, שיקום רצפת האגן, מניעת דיכאון לאחר לידה
גיל המעבר	חיזוק הגוף, וויסות גלי חום, שיפור השינה, ייצוב מצב הרוח	בניית עצם, חיזוק שרירים, איזון רגשי וויסות מצבי קיצון.

תשובות לשאלות נפוצות

האם יוגה בטוחה לנערות בגיל ההתבגרות?

כן. תרגול יוגה לנערות בטוח ביותר כאשר הוא מבוצע נכון, ומודרך על ידי מורה מוסמך.

באיזה שלב בהריון אפשר להתחיל לתרגל יוגה?

ניתן להתחיל תרגול יוגה כבר מהשליש הראשון, או להתחיל בכל שלב משלבי ההריון. חשוב לציין- תרגול יוגה עצים או אינטנסיבי יותר מתאים לנשים הריוניות אשר באות מעולם התרגול וגופן מורגל בכך. לא רצוי להתחיל תרגול יוגה דינמי או מתאגר (ויניאסה, אשטנגה) לראשונה בהריון. כן אפשר להתחיל לתרגל לראשונה בהריון אם מדובר בתרגול רך ומאוזן יותר, ובמיוחד שיעורי יוגה מותאמים לנשים בהריון. יש להיוועץ ברופאת נשים בכל מצב בו קיימת שאלה לגבי מידת ההתאמה, ובמיוחד במצבים של הריון בסיכון גבוה.

האם יוגה מסייעת בניהול תסמינים של גיל המעבר?

בהחלט! יוגה מפחיתה תסמינים רבים המאפיינים את גיל המעבר כמו גלי חום, עצבנות ותנודות מצב הרוח, עייפות וקשיי שינה, קושי בריכוז, אובדן מסת עצם ושריר, עליה במשקל והשמנה בטנית.

האם תרגול יוגה משפיע על פוריות?

יוגה עצמה אינה טיפול פוריות, אך היא מסייעת להפחתת מתחים ולוויסות הורמונלי – שני גורמים המשפיעים על סיכויי הכניסה להריון.

כמה זמן לאחר לידה אפשר לחזור לתרגול?

בדרך כלל ניתן להתחיל לתרגל יוגה עדינה כ-6 שבועות לאחר לידה רגילה, ובכפוף לאישור רפואי. לאחר ניתוח קיסרי נדרש מעט יותר זמן, וכתלות במידת החלמת הגוף.

האם יוגה מסייעת בכאבי מחזור?

כן. תרגול תנוחות מרגיעות ונשימות עמוקות תורם להפחתת כאבי מחזור, שיפור זרימת הדם בגוף, ואף ויסות וייצוב מצב הרוח לסובלות מתסמונת קדם וסתית או משינויים הורמונליים סביב המחזור.

האם יש סוגי יוגה שאינם מתאימים לנשים בהריון?

חלק מהתרגולים האינטנסיביים (כמו אשטנגה, ויניאסה או פאוור יוגה) עשויים להיות פחות מתאימים בתקופת ההריון או לאחר לידה, במיוחד לנשים אשר לא תרגלו אותם בעבר. כמו כן, ביקראם יוגה- תרגול בסביבה מאוד חמה- אינה מתאימה כלל לנשים בהריון. לאישה אשר רוצה לתרגל יוגה בהריון, רצוי להיעזר במדריך מוסמך להתאמת התרגול.

סיכום: יוגה – מסע של צמיחה ותמיכה לאורך כל חיי האישה

היוגה היא דרך חיים ולא רק תרגול פיזי. השפעת היוגה יוצאת אל מעבר לשהות על המזרן ומשליכה על חיי היומיום. בחירה ביוגה היא כמסע, אשר מלווה את האישה לאורך חייה, ומספק יתרונות ומתנות רבות כגון חיזוק גופני, העצמה נפשית ואיזון הורמונלי בכל שלבי החיים.

מגיל ההתבגרות, דרך ההריון וההורות, ועד גיל המעבר – היוגה יכולה להוות כלי טיפולי משמעותי ותומך.
ליווי רפואי נכון והתאמה אישית של התרגול חשובים במיוחד לנשים עם מצבים בריאותיים שונים.

ובנימה אישית, אני נכנסתי לעולם היוגה דרך הויניאסה ובהמשך הוכשרתי בלימודי אשטנגה- כך שאני מוטה מראש לטובת שתי שיטות אלה ומתרגלת אותן רבות בעצמי. אבל חשוב לי להדגיש, שעולם היוגה הוא כל כך מגוון ורחב, כך שהדבר החשוב מכל הוא למצוא מה את אוהבת, על מנת שתוכלי להתמיד ולהמשיך לתרגל.

אני מזמינה אותך להתנסות בתרגול היוגה– ייתכן שתופתעי לגלות כמה יוגה יכולה לשנות את איכות חייך. יתכן שתבחרי ביוגה כשותפה לחיים וכדרך, כמוני.

אסיים במשפט של הגורו פטאבי ג'ויס, המורה של המורה של מוריי, מייסד וממציא שיטת האשטנגה, אשר להבנתי מסכם את המאמר הזה טוב מהכל:

"DO YOUR PRACTICE, AND ALL IS COMING”

The post יוגה לאורך חיי האישה: בריאות נשית מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת?

rotemsup_admin — Thu, 10 Apr 2025 16:41:48 +0000

במהלך העשורים האחרונים התחוללה מהפכה של ממש בתחום הרפואה המונעת והגנטיקה, ואחת התגליות המשמעותיות ביותר הייתה זיהוי המוטציות בנשאיות גנים BRCA1 ו-BRCA2. גנים אלה ממלאים תפקיד קריטי בהגנה על הגוף מפני התפתחות גידולים ממאירים, בעיקר סרטן השד וסרטן השחלות אולם גם גידולים סרטניים נוספים. הגנים BRCA שייכים לקבוצת ה- Tumor Suppressor Genes, כיוון שהם אחראים על בקרת ותיקון נזקי החומר הגנטי בתא, שיכולים להוות טריגר להתפתחות גידול סרטני. לכן, נשאות של מוטציה בגנים אלו מעמידה נשים (וגם גברים) בסיכון מוגבר להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן בגיל צעיר יחסית. נקודת המפנה העיקרית היא בכך שזיהוי מוקדם של הנשאות מאפשר נקיטת צעדים פרואקטיביים שעשויים להציל חיים.

החל משנת 2020, נכנסה הבדיקה לזיהוי נשאות ל BRCA לסל הבריאות, והיא מבוצעת בכל קופות החולים לנשים אשר להן רקע אשכנזי (זאת כיוון שהמוטציה שכיחה מאוד באוכלוסיה זו). החל מ 2025, הבדיקה מבוצעת גם לנשים ממוצא אתיופי. בנוסף, תבוצע הבדיקה לכל הנשים אשר להן רקע משפחתי של סרטנים מסויימים. נשים רבות אינן מודעות לכך שהן נושאות של המוטציה, במיוחד כאשר אין רקע משפחתי מובהק, ולכן חשוב להעלות את המודעות, לפרט את האפשרויות לאבחון ולתאר את הצעדים שניתן לנקוט – ממעקב רפואי תכוף ועד בדיקות הדמיה והתערבויות כירורגיות שונות. במאמר זה נבין מהי נשאות BRCA, למי מומלץ להיבדק, מהם הסיכונים והאפשרויות הרפואיות, ונציג כלים שיסייעו בקבלת החלטות מבוססות מידע אישי ורפואי.

מה זה אומר נשאיות BRCA ולמה זה חשוב?

המונח נשאות BRCA מתייחס לנשים (וגם גברים) הנושאים מוטציה (שינוי גנטי) באחד משני הגנים: BRCA1 או BRCA2 – קיצור של Breast Cancer Gene 1/2. גנים אלו הם חלק ממערכת תיקון ה-DNA בגוף האדם, ותפקידם לזהות ולתקן פגיעות במידע הגנטי של התא, ובכך למנוע התפתחות של תאים סרטניים. כאשר מתרחשת מוטציה בגנים אלו, היכולת של הגוף להגן על עצמו מפני שינויים סרטניים נפגעת באופן משמעותי.

המוטציה היא תורשתית, כלומר היא מועברת מהורה לילד בסיכוי של 50% – ללא תלות במין הילד. המשמעות היא שגם נשים צעירות ובריאות עלולות לשאת את המוטציה מבלי לדעת על כך, עד לרגע בו מתגלה סרטן או עד שמתבצעת בדיקה גנטית יזומה.

מדוע זה חשוב?

המשמעות של נשאות BRCA היא סיכון מוגבר לחלות במהלך החיים בסוגי סרטן שונים, בראש ובראשונה:

סרטן השד: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ 50-70%, ולעיתים אף יותר. הסיכון אצל נשאיות BRCA2 מעט נמוך יותר, ומוערך בין 45-60% – לעומת כ-12% באוכלוסייה הכללית.
סרטן השחלות: הסיכון אצל נשאיות BRCA1 מוערך בכ-40%-60%, ולעומת זאת אצל נשאיות BRCA2 הסיכון נמוך יותר, כ-15%-25%. זאת לעומת סיכון של 1-2% באוכלוסיה הכללית.

בנוסף, מוטציות בגנים הללו מעלות גם את הסיכון ללקות בסוגי סרטן נוספים כמו סרטן הלבלב, סרטן הערמונית (בקרב גברים נשאים), סרטן שד בגברים, ובשכיחות נמוכה משמעותית גם מלנומה.

ישראל – אוכלוסייה בסיכון מוגבר:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, נשאות BRCA נפוצה במיוחד – כ-1 מכל 40 נשים עשויה לשאת את המוטציה, פי 10–20 מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. נתון זה הופך את הבדיקה הגנטית לרלוונטית במיוחד לנשים ממוצא זה, גם כאשר אין היסטוריה משפחתית ברורה.

מתי מומלץ להיבדק לנשאות BRCA?

הבדיקה הגנטית לאיתור מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 היא כלי חשוב ברפואה המונעת, ויכולה להציל חיים כאשר היא מבוצעת בזמן הנכון ולאנשים המתאימים. ההמלצה להיבדק אינה חלה על כלל האוכלוסייה, אלא מתמקדת באנשים שנמצאים בקבוצות סיכון מוגברות – בין אם בגלל רקע משפחתי, מוצא אתני או אבחנות רפואיות.

קווים מנחים לבדיקה גנטית:

רקע משפחתי של סרטן:

הקריטריון המשמעותי ביותר הוא היסטוריה משפחתית של גידולים, ובמיוחד:

סרטן שד או סרטן שחלות אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה (אם, אחות, בת).
מקרי סרטן שד בגיל צעיר (מתחת לגיל 50).
גידולים חוזרים או דו-צדדיים בשד אצל קרובת משפחה.
סרטן שד בגברים במשפחה.
סרטן הלבלב או סרטן פרוסטטה גרורתי בקרוב משפחה.
נשאות ידועה למוטציה ב BRCA במשפחה.

אבחנה אישית של סרטן:

נשים שאובחנו עם:

סרטן שד בגיל צעיר (לפני גיל 50).
סרטן שחלות בכל גיל – זוהי קבוצת סיכון מובהקת, גם ללא רקע משפחתי.
תחלואה ביותר מסוג אחד של סרטן
סרטן לבלב
סרטן שד תלת-שלילי (Triple Negative Breast Cancer) מתחת לגיל 60.

מוצא אתני אשכנזי:

בקרב נשים ממוצא אשכנזי, השכיחות של נשאות BRCA גבוהה משמעותית (כ-1 מכל 40 נשים), גם בהיעדר סיפור משפחתי. לכן, ההמלצה בישראל (ובמדינות נוספות עם אוכלוסיות ממוצא דומה) היא לשקול בדיקה יזומה לנשים מעל גיל 25.

גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או שחלות:

גברים אינם חסינים מנשאות BRCA – הם יכולים לשאת ולהעביר את המוטציה לצאצאיהם, וייתכן שגם יפתחו גידולים (כמו סרטן הערמונית, שד או לבלב). לכן גבר שיש לו קרובי או קרובות משפחה מדרגה ראשונה עם BRCA או סרטן שד/שחלות – צריך לפנות לייעוץ גנטי.

נשים שעומדות לפני טיפולי פוריות, שימור פוריות או הריון:

כאשר קיים רקע משפחתי רלוונטי, חשוב לבצע בדיקה לפני הריון או טיפולי פוריות, לצורך שיקולים גנטיים, כולל אפשרות לבדיקות סקר טרום-השרשה (PGD) בנשים אשר מעוניינות שלא להעביר את הנשאות לצאצאיהן.

מה כוללת הבדיקה הגנטית?

בדיקת דם פשוטה הבודקת נוכחות של מוטציות מוכרות בגני BRCA.
הבדיקה מבוצעת לרוב לאחר פנייה לרופא גינקולוג, כירורג שד או אונקולוג. במקרים רבים, מופנית האישה גם לייעוץ גנטי מקצועי בקופת החולים או במכונים אונקוגנטיים.
עבור נשים ממוצא אשכנזי (כולל חלקית) קיימת אפשרות לבדיקה ייעודית למוטציות השכיחות באוכלוסייה זו

חשוב לדעת: גם אם תוצאת הבדיקה שלילית – ייתכן שעדיין קיים סיכון תורשתי אחר, ולכן יש חשיבות רבה לפענוח התוצאות ע"י יועץ גנטי מוסמך. יתר על כן, כיוון שקיימים גנים נוספים אשר יכולים לגרום להתפתחות סרטן, במקרים של סיפור משפחתי חשוד רצוי לפנות לייעוץ אונקוגנטי מסודר אשר יפנה את המטופלת לבדיקות גנטיות רחבות יותר, על פי הצורך.

מדוע חשוב לבצע את הבדיקה בזמן?

גילוי מוקדם של נשאות BRCA מאפשר נקיטת צעדים מניעתיים: ניתוחים, מעקבים, בדיקות הדמיה שגרתיות, שינוי באורח חיים, שימור פוריות ועוד. ככל שהגיל צעיר יותר בעת קבלת המידע – כך האפשרויות הטיפוליות רחבות ומותאמות יותר, כולל אפשרות למנוע את הופעת המחלה.

אילו אפשרויות עומדות בפני נשים נשאיות BRCA?

מעקב רפואי קפדני:

בדיקות MRI של השד אחת לשנה (מגיל 25–30).
בדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד שד מגיל 30 ואילך.
בדיקות דם ואולטרסונוגרפיה של האגן למעקב אחרי השחלות.
בדיקת כירורגית שד ורופאת נשים מדי 6 חודשים
בדיקות דם לסמנים ביוכימיים בדם

טיפולים מניעתיים:

ניתוח לכריתת שדיים מניעתית (עם או בלי שחזור) יכול להפחית ב-95% את הסיכון לסרטן שד.
ניתוח להסרת שחלות וחצוצרות מפחית משמעותית את הסיכון לסרטן שחלות ואף משפיע לטובה על מניעת סרטן שד. לנשאיות BRCA1, ההמלצה היא לבצע ניתוח זה בגילאים 35-40, ואילו לנשאיות BRCA2 ההמלצה היא לבצעו בגיל 40-45, כמובן שלאחר השלמת תוכנית הילודה.
במקרים ספציפיים, תוצע לנשים לקראת ניתוח לכריתת השחלות גם ניתוח לכריתת הרחם, בין אם בשל בעיות רחמיות נלוות (רחם שרירני, דימומים כבדים) ובין אם לצורך שיפור האפשרויות לטיפול הורמונלי חלופי לאחר הניתוח (ללא צורך בפרוגסטרון, ללא דימומים ועוד).

שימור פוריות:

הקפאת עוברים במקרים בהם נשים מעוניינות לעבור ניתוח לכריתת השחלות ועדיין שוקלות אפשרות של הריון, ויש להן בן זוג לצורך הורות משותפת
הקפאת ביציות במקרים בהם נשים שוקלות אפשרות של הריון בעתיד, ואינן נמצאות בזוגיות הרלוונטית לצורך הורות משותפת.

טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר:

נשים אשר עוברות כריתה מניעתית של השחלות בשל נשאות ל BRCA פעמים רבות נכנסות לגיל המעבר מוקדם מהצפוי, מה שידוע כמנופאוזה מוקדמת. מנופאוזה כירורגית (מנופאוזה אשר נכנסים אליה בעקבות ניתוח לכריתת השחלות) היא תהליך מהיר אשר מתרחש בבת אחת, בניגוד לכניסה ההדרגתית לגיל המעבר אשר מתרחשת באופן פיזיולוגי. בשל ההשלכות כבדות המשקל של מצב רפואי זה, לאותן נשים מומלץ לקבל טיפול הורמונלי חלופי בסמיכות לניתוח, גם כדי למנוע את תסמיני גיל המעבר וגם כדי לשפר את מצבן הבריאותי ולמנוע תחלואה.

היבטים נפשיים וחברתיים

קבלת אבחנה של נשאות BRCA מלווה כמעט תמיד בחששות, תחושת חרדה והתלבטות לגבי פריון, ניתוחים וטיפולים מניעתיים נוספים. חשוב להיעזר בגורמים מקצועיים:

ליווי פסיכולוגי.
ייעוץ רופא מומחה לגיל המעבר
ייעוץ גנטי משפחתי.
קבלת תמיכה בקבוצות נשים נשאיות.

טבלה: השוואה בין אפשרויות לנשאיות BRCA

אפשרות	יתרונות	חסרונות / שיקולים
מעקב תקופתי	מאפשר גילוי מוקדם וטיפול בשלבים ראשוניים	אינו מונע הופעת הסרטן
כריתת שדיים מניעתית	מפחיתה סיכון לסרטן שד באופן משמעותי. מקל מאוד על מתן טיפול הורמונלי חלופי	ניתוח מורכב עם השלכות רגשיות. יש צורך לשלב גם ניתוח שחזור (אפשרי יחד)
כריתת שחלות	מפחיתה באופן משמעותי סיכון לסרטן השחלות והשד	גורמת להפסקת מחזור מוקדמת וכניסה לגיל מעבר מוקדם. מסיימת את תקופת הפוריות.
טיפול הורמונלי חלופי	שיפור תסמיני גיל מעבר ושיפור בריאות עתידית	יש צורך להתאים את הטיפול לנשאיות, במיוחד בבחירת סוג הפרוגסטרון.

לסיכום

נשאות ל-BRCA היא אינה גזירת גורל, אלא מידע חשוב שיכול להציל חיים. אבחון מוקדם, ייעוץ מקצועי ובחירה מושכלת בין האפשרויות הרפואיות – כל אלה מאפשרים לנשאיות לשלוט בגורלן הבריאותי ולמנוע מחלה. אנו ממליצים לכל אישה בעלת רקע משפחתי או גורמי סיכון לפנות לייעוץ גינקולוגי מקצועי ולהיבדק.

שאלות ותשובות נפוצות על נשאיות BRCA

מה ההבדל בין BRCA1 ל-BRCA2?

שתי המוטציות מעלות את הסיכון לסרטן, אך BRCA1 קשור לסיכון גבוה משמעותית לסרטן שחלות, ומעט יותר מאשר BRCA2 לסרטן שד. בנוסף, סוגי סרטן השד הנפוצים שונה מעט בכל אחת מהנשאויות.

האם כל אישה אשכנזייה צריכה להיבדק?

אף אישה לא חייבת להיבדק, זוהי בחירה אישית. אולם לכל אישה עם מוצא אשכנזי, ואפילו חלקי, קיימת אפשרות להיבדק החל מגיל 25. כיוון שגילוי מוקדם של הנשאות יכול להציל חיים ולמנוע מחלה, מומלץ ורצוי מאוד להיבדק. בנשים עם רקע משפחתי של סרטן, ההמלצה רלוונטית פי כמה.

האם ניתן למנוע את הופעת הסרטן?

אין מניעה מוחלטת, אך ניתוחים מקטיני סיכון ומעקב רפואי סדיר על פי כל ההמלצות יכולים לצמצם את הסיכון בצורה דרמטית, ואף לזהות גידול סרטני בראשית דרכו, מה שמגדיל את הסיכוי לריפוי.

מה לגבי פוריות והריונות?

כריתת שחלות מונעת הריון טבעי ולכן יש לשקול שימור פוריות לפני הניתוח. נשים רבות פונות לטיפולי פוריות או שימור ביציות. ככלל, ההמלצה לכריתת שחלות מניעתית היא לאחר השלמת תוכנית הילודה.

האם יש תמיכה רגשית לנשאיות?

כן, קיימות קבוצות תמיכה, קיימות קבוצות פייסבוק ייעודיות לנשאיות, וכן אפשרות לייעוץ פסיכולוגי במסגרת הקופה, מרפאות נשאיות בבתי החולים או באופן פרטי.

האם ניתן להעביר את הגן לדור הבא?

כן, מדובר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית – כל ילד/ה של נשאית נמצא/ת בסיכון של 50% לקבל את המוטציה.

האם נשאיות ל BRCA יכולות לקבל טיפול הורמונלי לגיל המעבר?

בהחלט כן. לנשים צעירות אשר עוברות כריתת שחלות מניעתית, מומלץ ורצוי לקבל טיפול הורמונלי חלופי. רצוי להגיע להתייעצות עם רופאה לגיל המעבר טרם הניתוח, על מנת להגיע במוכנות מלאה ולהתחיל את הטיפול זמן קצר לאחר הניתוח.

עמותת גנים טובים

האגודה למלחמה בסרטן

The post נשאיות BRCA: מה חשוב לדעת? appeared first on ד"ר רותם ענבר רופאת נשים.

ד"ר רותם ענבר רופאת נשים

דלקות שתן חוזרות אצל נשים – מהן הסיבות, וכיצד אפשר למנוע?

מהי דלקת שתן חוזרת אצל נשים?

הגדרה רפואית של דלקות שתן חוזרות

למה נשים סובלות יותר מדלקות שתן?

הגורמים לדלקות שתן חוזרות אצל נשים

גורמים הקשורים לאורח חיים והרגלי שתייה

גורמים הקשורים בהרגלי הגיינה

השפעת יחסי מין ואמצעי מניעה

גיל המעבר וההשפעה ההורמונלית

גורמים נוספים: תרופות, מחלות רקע, מבנה אנטומי

אבחון דלקות שתן חוזרות – מה נעשה בבירור הגינקולוגי?

שיחה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית

בדיקות שתן: סטיק, בדיקה מיקרוסקופית ותרבית

טיפול ומניעה של דלקות שתן חוזרות – מהן האופציות הקיימות היום?

טיפול באירוע החריף – אנטיביוטיקה ממוקדת

טיפול אנטיביוטי מניעתי לאחר יחסי מין או טיפול "עומד לרשותך"

טיפול הורמונלי מקומי בנשים בגיל המעבר

תוספים שונים ושיטות מניעתיות לא תרופתיות

שינוי הרגלים – צעדים קטנים אך פרקטיים להפחתת דלקות שתן חוזרות

תשובות לשאלות נפוצות

סיכום: דלקות שתן חוזרות אינן גזירת גורל

לידה לאחר קרעים פרינאלים מדרגה 3 ו-4: מה חשוב לדעת לפני שמקבלים החלטה על הלידה הבאה?

מהו קרע פרינאלי בדרגה 3 או 4, ואיך הוא שונה מקרעים רגילים המתרחשים בלידה?Empty heading

דרגות הקרעים הפרינאלים השונים– מהקל לקשה:Empty heading

גורמי הסיכון לקרעים מדרגה 3 או 4:Empty heading

מהם הסיכונים והמשמעויות של קרעים בדרגה 3 או 4? Empty heading

האם אפשר ללדת שוב בלידה נרתיקית?

מתי ניתן לשקול לידה נרתיקית חוזרת?

מתי נמליץ על לידה קיסרית?

אם נבחר בנסיון לידה רגילה, באילו אמצעים נוכל לנקוט על מנת לצמצם סיכון לקרע חוזר?

איך נערכים נכון ללידה הבאה?

בדיקת מצב תפקודי – איפה את עומדת היום?

בדיקות עיקריות:

שיקום רצפת האגן

מה כולל שיקום רצפת האגן:

הערכת סיכונים כוללת – בניית תמונה מלאה

בחירת אופן הלידה – החלטה מודעת ומבוססת

תמיכה רגשית – חלק בלתי נפרד מהתהליך

שאלות ותשובות – מה נשים רוצות לדעת

לסיכום

PMS – תסמונת קדם־וסתית: כשהגוף משתגע מדי חודש

מהי תסמונת קדם־וסתית?

גורמים ל־PMS: מה קורה בגוף?

תנודות הורמונליות – הלב של המערכת

תגובת מערכת העצבים

גנטיקה – הנטייה המשפחתית

סטרס מתמשך – הגברה של תגובת הגוף

תזונה לקויה וחסרים תזונתיים

חוסר בפעילות גופנית

שינה לא סדירה

מהם תסמיני PMS? – שיחה עם מטופלת

כשאת חווה תסמונת קדם־וסתית, הגוף שלך מאותת שהוא עובר שינוי. את עשויה להרגיש:

PMDD- PRE MENSTRUAL DYSPHORIC DISORDER

אבחון תסמונת קדם־וסתית

אפשרויות טיפול ב־PMS

שינוי אורח החיים

תוספי תזונה וטיפול צמחי

רפואה משלימה וטיפול רגשי

טיפול תרופתי

טבלה – תסמינים ופתרונות

תשובות לשאלות נפוצות

סיכום

תסמונת קדם וסתית PMS בטרום גיל המעבר – חלון הצצה קטן למנופאוזה, וכל מה שאפשר לעשות כדי לעבור אותה בקלות

בין מחזוריות לשינויים – כשהגוף מאותת לנו אחרת

מה ההבדל בין PMS בפרה‑מנופאוזה לבין תסמונת קדם־וסתית רגילה?

מחזור חודשי יחסית סדיר, אך לצידו חוסר אחידות הורמונלית וחוסר צפיות בתסמינים

עוצמת התסמינים – רגשי ופיזי

משך הזמן של התסמינים – לא רק לפני הווסת

השפעה על תפקוד ואיכות חיים

מענה טיפולי שונה

גורמים עיקריים ל‑PMS בגיל המעבר

שיבושים הורמונליים – השורש המרכזי

תגובת מערכת העצבים

סטרס כרוני והשפעת אורח חיים

תזונה, דלקתיות וחוסר ויטמינים

מהם התסמינים השכיחים של תסמונת קדם־וסתית בפרה‑מנופאוזה?

תסמינים רגשיים ונפשיים

תסמינים גופניים

שינה ותחושת רוגע