תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא אחת ההפרעות האנדוקריניות השכיחות ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות, המשפיעה על התפקוד התקין של השחלות וגורמת למגוון תסמינים כולל חוסר איזון הורמונלי, הפרעות ביוץ, עלייה ברמות האינסולין והשפעות מטבוליות נוספות. תסמונת השחלות הפוליציסטיות מהווה את  אחת הסיבות העיקריות לאי פוריות על רקע ביוץ לא סדיר. בנוסף להשפעות על מערכת הרבייה, ל-PCOS יש השלכות רפואיות משמעותיות, כגון סיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, השמנת יתר, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם.

למרות ששמה של התסמונת מרמז על נוכחות ציסטות בשחלות, אין מדובר בציסטות קלאסיות, אלא בזקיקים קטנים בתחילת דרכם, בשלב שטרם הביוץ, המצטברים בשחלה בשל חוסר ביוץ תקין. התסמונת  מאופיינת בשינויים הורמונליים, כולל ייצור ותגובה מוגברת להורמונים זכריים (אנדרוגנים), מה שעלול להוביל לתופעות כמו צמיחת שיער מוגברת, אקנה ונשירת שיער בקרקפת (התקרחות גברית).

שכיחות התסמונת נעה בין 5%-10% מהנשים בגיל הפוריות, ורבות מהן אינן מאובחנות כראוי. בשל השונות הרחבה בתסמינים ובדרגת החומרה, נשים רבות עלולות לחוות קשיים באבחון ובניהול המצב. מודעות לאבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים ואף את הבריאות של נשים עם PCOS.

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)?

PCOS היא הפרעה הורמונלית המשפיעה על תפקוד השחלות ומאופיינת בשלושה מאפיינים עיקריים:

1. אי-סדירות ביוץ או חוסר ביוץ מוחלט – נשים עם PCOS סובלות לרוב ממחזורים בלתי סדירים או היעדר מחזור חודשי.
2. רמות גבוהות של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים) – גורמות לתופעות כמו שיעור יתר, אקנה, עור שומני ונשירת שיער באזור הקרקפת.
3. שחלות עם מראה פוליציסטי – בניגוד לשחלות תקינות, השחלות של נשים עם PCOS מכילות מספר רב של זקיקים קטנים שאינם מבשילים לביוץ.

למרות שהתסמונת נקראת "שחלות פוליציסטיות", היא אינה קשורה בהכרח לציסטות קלאסיות בשחלות, אלא לשינויים מבניים והורמונליים בשחלה. מחקרים מצביעים על כך שהתסמונת היא תוצאה של אינטראקציה בין גורמים גנטיים, מטאבוליים וסביבתיים.

גורמים וגורמי סיכון לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

הגורם המדויק להתפתחות תסמונת השחלות הפוליציסטיות אינו ידוע בוודאות, וקרוב לוודאי שאין גורם אחד. מחקרים מצביעים על מספר גורמים וגורמי סיכון עיקריים שעשויים לתרום להופעתה:

• נטייה תורשתית (גנטית): נראה כי קיים מרכיב גנטי בהתפתחות PCOS. נשים שלהן אם או אחות הסובלות מהתסמונת נמצאות בסיכון מוגבר לפתח אותה בעצמן. כלומר, היסטוריה משפחתית של שחלות פוליציסטיות עלולה לרמז על נטייה גנטית לתסמונת.
• עמידות לאינסולין והפרשת אינסולין מוגברת: רבות מהנשים עם PCOS מראות תנגודת לאינסולין, מצב שבו תאי הגוף אינם מגיבים ביעילות לאינסולין שמופרש מהלבלב​. כתוצאה, הלבלב מפריש כמויות גדולות יותר של אינסולין בניסיון לשמור על איזון רמת הסוכר. אינסולין גבוה מהרגיל מעודד את השחלות להפריש כמות יתר של אנדרוגנים (הורמונים זכריים), מה שתורם לשיבוש הביוץ והבשלת הזקיקים, ולהופעת סימפטומים כמו שיעור יתר ואקנה. עמידות לאינסולין קשורה גם להשמנה בטנית, ושתיהן יחד מחמירות את חוסר האיזון ההורמונלי.
• עודף משקל והשמנה (אורח חיים): אורח חיים יושבני, תזונה לא מאוזנת וחוסר פעילות גופנית עשויים להגביר את הסיכון לפתח שחלות פוליציסטיות. השמנה נפוצה בכ-50%–80% מהנשים והנערות עם PCOS, והיא עלולה להחמיר את התנגודת לאינסולין ואת ההיפראנדרוגניזם ובכך להחמיר את תסמיני התסמונת​. מנגד, חשוב לציין שהתסמונת יכולה להופיע גם בנשים רזות – כלומר, השמנה אינה תנאי הכרחי ל-PCOS, אך כאשר ישנה השמנה היא לעיתים מחריפה את חומרת התסמונת.
• חוסר איזון הורמונלי ואנדרוגנים מוגברים: נשים עם שחלות פוליציסטיות סובלות מעודף בהורמוני מין "זכריים" (אנדרוגנים) המיוצרים בשחלות ובבלוטות האדרנל. היפראנדרוגניזם (עודף אנדרוגנים) הוא סימן היכר מרכזי של התסמונת, והוא הגורם לתסמינים כמו שיעור יתר בפנים ובגוף, שמנוניות העור, אקנה והתקרחות בקרקפת (בפיזור אופייני לגברים). חלק מהמומחים רואים בעודף האנדרוגנים לא רק סימפטום אלא גם גורם תורם – מעגל שמנציח את עצמו, שכן אנדרוגנים גבוהים משבשים את הביוץ התקין.
• דלקתיות כרונית בדרגה נמוכה: מחקרים מצאו שנשים עם PCOS סובלות לעיתים ממצב של דלקת מערכתית קלה ומתמשכת. דלקת כרונית זו (Low-grade inflammation) עשויה לעודד את השחלות הפוליציסטיות לייצר עוד אנדרוגנים​ ובכך לתרום לסיכון למחלות לב וכלי דם בהמשך. גורם זה עדיין נחקר, אך הוא מדגיש את הקשר בין PCOS לבריאות המטבולית והלבבית.

תסמינים אופייניים ל-PCOS

נשים עם PCOS עשויות לחוות מגוון תסמינים, אשר יכולים להשתנות בעוצמתם בין אישה לאישה:

• מחזורים בלתי סדירים, מרוחקים או היעדר וסת
• קשיים בכניסה להריון על רקע היעדר ביוץ
• צמיחת שיער מואצת (hirsutism), בעיקר בפנים, בגב ובחזה
• אקנה ונטייה לעור שומני
• עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל
• נשירת שיער באזור הקרקפת (בדומה להתקרחות גברית)
• עיבוי יתר של רירית הרחם, בשל גירוי אסטרוגני מתמשך והיעדר פרוגסטרון