דימומים בגיל המעבר (מנופאוזה) ובתקופת טרום גיל המעבר (פרה ופרי מנופאוזה) – מתי זה תקין ומתי כדאי להיבדק?
מאת ד"ר רותם ענבר – מומחית ברפואת נשים
תקופת גיל המעבר מלווה בשינויים הורמונליים רבים, אשר עלולים להוביל, פעמים רבות, להופעת דימומים בלתי סדירים – בין אם במסגרת המחזור החודשי ובין אם מחוצה לו. דימומים כבדים ולא סדירים סביב גיל המעבר מהווים בעיה שכיחה אשר מטרידה נשים רבות, ומעיבה על איכות חייהן. חלק מהדימומים יכולים להיות תוצאה של תהליך פיזיולוגי תקין, אך חלקם עשויים להוות סימן מוקדם לבעיה רפואית שדורשת בירור. אבל איך ניתן להבדיל ביניהם? במאמר זה תמצאי הסבר מקצועי, מדויק ומעודכן על הגורמים האפשריים, שלבי האבחון, המקרים בהם נדרש בירור דחוף – ועוד נתונים שחשוב לדעת כדי לשמור על בריאותך. תחילה נחלק את תקופת גיל המעבר וזו שקודמת לה ל-3 חלקים עיקריים על פי חלוקה מקובלת, ואז נסביר מהם סוגי הדימומים האפשריים והשכיחים בכל אחת מן התקופות.
מהו גיל המעבר ומהי תקופת טרום גיל המעבר?
גיל המעבר- מנופאוזה- סיום תקופת הפוריות
גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב ביולוגי טבעי שמסמן את סיום תקופת הפוריות בחיי האישה. הוא מוגדר כיום בו עברה שנה שלמה ללא הופעת וסת. לרוב הוא מתרחש בין גילאי 45 ל-55, אך ייתכנו גם מקרים של גיל מעבר מוקדם או מאוחר יותר. בתקופה זו השחלות מפסיקות לייצר את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, מה שגורם להפסקת הביוץ ולשינויים בכל מערכת הרבייה. נשים רבות חוות תסמינים נוספים כמו גלי חום, הפרעות שינה, עליה במשקל, שינויי מצב רוח ויובש נרתיקי.
פרימנופאוזה – וסתות בלתי סדירים, כאוס הורמונלי, התקופה המקדימה את המנופאוזה
בתקופה זו, הוסתות אינם סדירים, והתנודות ההורמונליות יכולות להיות קשות וקיצוניות. בתקופה זו יכולים להופיע כל תסמיני גיל המעבר, והדימומים הוסתיים יכולים להיות תכופים מאוד או מרוחקים מהרגיל, בפער של חודשים זה מזה. משכה של תקופה זו אינו מוגבל, והיא יכולה להימשך חודשים או שנים.
פרה- מנופאוזה- וסתות סדירים בשנים הקודמות לגיל המעבר
תקופת הפרה (לפני) מנופאוזה היא כל אותן השנים שלפני גיל המעבר, בהן יש עדיין וסתות סדירים, וכפועל יוצא מכך גם ביוצים. הוסתות בתקופה זו יכולים להיות קרובים יותר זה לזה, ועוצמת הדימומים בה יכולים להתגבר. בתקופה זו מתקיים המחזור החודשי עם כל העליות והירידות ברמות ההורמונים השונים כפי שמוכר לנו מכל שנות הפריון, אולם ירידת ההורמונים בימים שלפני המחזור החודשי עלולה להיות קשה יותר ולהגיע לרמות נמוכות במיוחד, מה שגורם לתסמיני PMS אשר מדמים, למשך אותם ימים, את תסמיני גיל המעבר.
דימומים בתקופת הפרה- מנופאוזה
בתקופה זו, ובשנים אשר סמוכות למנופאוזה, קיימים וסתות סדירים אשר המרחק ביניהם מתקצר. עם הירידה ברזרווה השחלתית, רירית הרחם יכולה להתעבות יותר מהר ולעובי רב יותר, מה שיכול לגרום לדימומים כבדים מאשר בשנים אשר היו קודם לכן. יש להביא בחשבון, כי בשנים אלה עדיין קיים פוטנציאל לפוריות, ועל כן בכל דימום לא סדיר חשוב לחשוב על אפשרות של הריון, תקין או שלא.
מהן הסיבות השכיחות לדימומים בתקופה זו?
דימומים וסתיים תכופים
דימומים וסתיים סדירים אך תכופים וכבדים מהרגיל הם מאפיין שכיח יחסית של תקופת הפרה מנופאוזה וסביב גילאי ה-40. תופעה זו נובעת מירידה בפעילות השחלה, מה שגורם לפעילות יתר של הפרשת הורמונים מבלוטת יותרת המוח, ושפעול מהיר וחזק יותר של השחלה עם הבשלת זקיקים מהירה. הוסתות בתקופה זו יכולים להופיע אחת ל-3 שבועות ואף לשבועיים או פחות.
דימומים הנובעים מהריון בלתי תקין
שנים אלה הן שנות פריון- אמנם מופחת, אולם לא בלתי אפשרי! בשנות ה-40 ישנם הריונות ספונטניים, בשיעורים יורדים, ויחד עם זאת עולה הסיכון להריון בלתי תקין והפלה ספונטנית- מה שיכול להסתמן כדימום שאינו במועדו. במצבים בהם יש חשד כזה, ובמיוחד בנשים אשר אינן נוטלות אמצעי מניעה- בדיקת שתן או דם להריון היא שלב חשוב בבירור.
דימומים בתגובה לשימוש באמצעי מניעה
כמו בשנות הפוריות, קיימים דימומים בין וסתיים בשל שימוש ממושך בגלולות, במיוחד כאלה בעלות מינון נמוך, או בשל נוכחות התקן- התקני נחושת ידועים ביכולתם לגרום לדימומים וסתיים כבדים מהרגיל, בעוד שהתקנים הורמונליים נוטים לגרום לדימומים תכופים בחודשים הראשונים לשימוש. אם מופיע דימום לא סדיר או כבד תוך כדי שימוש באמצעי מניעה- חשוב לבדוק ולשלול אפשרות זו, ולבצע התאמות במידת הצורך.
פוליפ או שרירן רחמי
פוליפ הוא מעין גידול או בלט של רירית הרחם לתוך החלל. בדרך כלל מדובר בתהליך שפיר, אך במקרים נדירים יתכן כי קיימים בפוליפ שינויים ממאירים או טרום ממאירים. פוליפ, אשר מהווה עיבוי של רירית הרחם, נוטה לדמם באופן שיתבטא הן בוסתות כבדים יותר, והן בהכתמות בין וסתות. שרירן הוא גידול שריר שפיר, אשר יכול להופיע במגוון מיקומים ברחם. במידה ושרירן מערב או דוחק את רירית הרחם, הוא עלול להסתמן על ידי דימומים כבדים או בלתי סדירים. בעוד ששרירנים הם שפירים ברוב המכריע של המקרים ושכיחותם בגילאי ה-40 גבוהה ביותר, חשוב לעקוב אחריהם ולראות שלא מתקיימת גדילת יתר מהירה של השרירן.
דימום ממקור צוואר הרחם ודימום לאחר יחסי מין
חשוב לזכור, כי לא כל הדימומים מקורם מהרחם- יתכן גם דימום חיצוני לרחם, ובעיקר מצוואר הרחם בחלק אשר פונה לכיוון הנרתיק. דימום זה נובע בדרך כלל ממגע באזור זה, כמו למשל ביחסי מין, כיוון שהרירית באזור זה מגיבה להורמונים מקומיים ונוטה לעיתים להיות פריכה ורגישה למגע. זהו המקום לציין את חשיבות המעקב השגרתי ובדיקת הפאפ לתקינות צוואר הרחם ומניעת סרטן צוואר הרחם. לעיתים, שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום מאזור זה. לכן, על כל בירור לדימום לא סדיר לכלול בדיקת צוואר הרחם וביצוע פאפ או קולפוסקופיה במידת הצורך.
דלקת של הרחם או האגן
תהליך דלקתי של הרחם ואברי האגן הוא תהליך אשר מתרחש משנית לזיהום חיידקי, אשר בדרך כלל עובר בקיום יחסי מין. במקרים אלה, שכיח לראות גם כאבי בטן, אי נוחות בבטן, הפרשות מוגברות ולעיתים חום. במקרה של דלקת רחמית או אגנית, בדיקה והגעה לאבחנה היא חשובה ביותר, שכן רק טיפול אנטיביוטי לשני בני הזוג יפתור את הבעיה באופן סופי, וימנע סיבוכים.
אדנומיוזיס
אדנומיוזיס הוא מצב בו רקמת רירית הרחם גדלה לתוך שריר הרחם, מה שיוצר תגובה רקמתית של הצטברות דם ודלקת. אדנומיוזיס הוא חלק מהספקטרום של אנדומטריוזיס- הימצאות רירית רחם במקומות נוספים פרט לרירית הרחם עצמה. אדנומיוזיס יכול לגרום לדימומים וסתיים כבדים או לא סדירים, ושכיח לראותו בשנות הפוריות המאוחרות או בתקופת הפרי מנופאוזה. תסמינים נלווים נוספים שיכולים לסייע באבחון הם כאבים בזמן הוסת, כאבים ביחסי מין, ותחושת רגישות או נפיחות בבטן התחתונה. בשנות המנופאוזה, רקמה זו עוברת אטרופיה ולכן דימומים כתוצאה מאדנומיוזיס אינם קיימים.
דימומים בתקופת הפרי- מנופאוזה
בשלב הפרימנופאוזה הגוף עובר תנודות הורמונליות קיצוניות- והדבר משפיע ישירות על רירית הרחם. דימום עלול להופיע לפני הזמן, באיחור, להיות כבד מהרגיל או קל מאוד. יש נשים שמדווחות על כתמים חומים למשך ימים, אחרות על מחזור שמופיע פעמיים בחודש, אחרות על דימומים כבדים לצד תקופות של הפסקה. התופעות נובעות משילוב של מספר גורמים: הפחתה בייצור הפרוגסטרון לעומת האסטרוגן, בשל מיעוט ביוצים או מרחק גדול בין ביוצים, מה שגורם לעיבוי רירית הרחם ולדימום חזק או ממושך. בנוסף, בשל הירידה ברזרווה של השחלה ובתפקודה עם הגיל, ישנה עליה תגובתית ברמת ההורמונים אשר מופרשים מבלוטת יותרת המוח, ולכן 'פיקים' הורמונליים גבוהים במיוחד בהם השחלה מגיבה לגירוי זה. תקופה זו מוגדרת פעמים רבות כ'כאוס'- סערה הורמונלית, ומטבע הדברים מתבטאת אותה סערה גם מבחינת הדימומים הרחמיים. למרות שמדובר בתופעה מוכרת, כאשר הדימומים כבדים, ממושכים, בלתי צפויים או מפריעים לשגרת החיים – חשוב לבדוק האם מדובר בתגובה הורמונלית בלבד או שישנה בעיה רפואית אחרת אשר דורשת אבחון, טיפול או התערבות ניתוחית. כמו כן, דימומים כבדים או תכופים במיוחד, ללא קשר לסיבתם, יכולים לגרום לאנמיה, חולשה וקושי בתפקוד, ולכן דורשים טיפול והתייחסות.
אילו סוגי דימומים עשויים להופיע בתקופה זו?
דימומים וסתיים במרווחים משוגעים
אין דרך אחרת להגיד את זה- בתקופת הפרי מנופאוזה יש לעיתים דימומים משוגעים! מדובר בוסתות קרובים מאוד או רחוקים מאוד זה מזה, וגם שילוב של וסתות תכופים לצד מרוחקים הוא בהחלט אפשרי. המחזור החודשי הופך לא סדיר, כאשר תיתכן הופעה של וסת פעמיים בחודש, או לחילופין הפסקות ממושכות של חודשים בין מחזור למחזור. חוסר הסדירות הוא תוצאה של מחזורי ביוץ חלקיים או העדר ביוץ עקב הזדקנות השחלה, או לחילופין- רירית רחם עבה אשר מגיבה לפרצי הורמונים חריגים, שמדממת ללא הרף. למרות שמדובר בתופעה נפוצה, במצבים של דימומים תכופים או כבדים חשוב לגשת להיבדק- גם על מנת לשלול סיבות נוספות, וגם על מנת לוודא שלא נגרם אובדן דם מוגזם מדי ולמצוא פתרון לתופעה.
דימום כתוצאה מרירית רחם מעובה או היפרפלזיה של רירית הרחם
כאשר רירית הרחם מעובה יתר על המידה, קיימות מספר אפשרויות- אפשר כי מדובר ברירית מעובה שפירה לחלוטין אשר מגיבה לגירויים הורמונליים קיצוניים, או רירית רחם אשר החלה לעבור שינויים טרום ממאירים, שמתבטאים בחלוקת יתר של תאים באופן בלתי מבוקר ומוגזם. מצב זה יכול, באחוזים מסויימים, ובדרך כלל כעבור שנים- לגרום לסרטן של רירית הרחם. לכן, רירית רחם מעובה דורשת אבחון (על ידי דגימה), ובמידת הצורך- טיפול.
דימום הנובע כתוצאה מטיפול הורמונלי
בתקופת הפרי מנופאוזה, נשים רבות נוטלות טיפולים הורמונליים שונים לגיל המעבר. לעיתים קרובות, טיפולים אלה עלולים לגרום להכתמות או דימומים בין וסתיים, מה ששכיח יותר בחודשים הראשונים לטיפול. כל עוד מדובר בדימום קל, ניתן בדרך כלל להמתין לשיפור ספונטני בתופעה. יחד עם זאת, בנטילת טיפול הורמונלי חשוב להיות במעקב סדיר כולל באמצעות אולטרסאונד, על מנת לראות שלא חל עיבוי יתר של רירית הרחם בתגובה לטיפול. ישנן מספר טכניקות להתגבר על דימומים כאלה, וחשוב שכל אישה הנוטלת טיפול תדון בכך עם רופאת הנשים שלה.
פוליפ או שרירן רחמי
בדומה למה שתואר לגבי תקופת הפרה מנופאוזה, גם כאן- דימומים יכולים להיות כתוצאה מבעיה אנטומית אשר מערבת את רירית וחלל הרחם, כגון פוליפ רחמי או שרירן אשר מערב או דוחק את החלל. ממצאים אלה יכולים להסתמן על ידי דימומים תכופים, בין וסתיים או כבדים. תופעה זו דורשת אבחון, ובמידת הצורך- טיפול, הן על מנת להפסיק את הדימומים והן כדי להגיע לאבחנה פתולוגית מדוייקת.
ממאירות של הרחם או צוואר הרחם
שינויים ממאירים של הרחם או צוואר הרחם יכולים להסתמן על ידי דימומים לא סדירים. דימומים אלה יכולים להתבטא הן על ידי דימומים וסתיים עזים יותר, אולם בעיקר על ידי דימומים בין וסתיים ודימומים לאחר יחסי מין. זוהי אחת הסיבות, שחשוב מאוד לגשת לבדיקה ובירור במקרה של הופעת דימומים כאלה.
דימומים בתקופת המנופאוזה
המנופאוזה מוגדרת כשנה ללא וסתות, כלומר בתקופה זו- דימומים הם ארוע חריג וקל מאוד לשים אליו לב על רקע היעדר דימום מוחלט וממושך. ישנן סיבות רבות לדימום בגיל המעבר, אולם העיקריות מובאות כאן. בתקופה זו, בה הפעילות ההורמונלית הסתיימה ורירית הרחם אמורה להיות דקה, כל דימום הוא לא תקין עד אשר יוגדר אחרת, וחשוב לפנות לבדיקה ולאבחן את סיבת הדימום. יתר על כן, לא ניתן לתת טיפול הורמונלי לגיל המעבר בנוכחות דימום רחמי לא מאובחן בתקופה זו.
מהם הגורמים האפשריים לדימומים בגיל המעבר?
דימומים על רקע יובש ואטרופיה של הנרתיק
בגיל המעבר, רירית הנרתיק אינה מקבלת את האסטרוגן לו היא זקוקה, ומתחיל תהליך של הידקקות והידלדלות הרקמה. רירית הנרתיק, בדרך כלל עבה חזקה ולחה, הופכת להיות דקיקה, פגיעה ושברירית. במצבים אלה, יתכנו דימומים מהרירית עצמה, בין אם על רקע מגע מיני, מגע כלשהו, או באופן ספונטני.
דימום רחמי במהלך טיפול הורמונלי לגיל המעבר
במצב בו אין הורמונים, רירית הרחם תהיה לרוב דקיקה ולא יהיו דימומים כלל. כאשר אישה מנופאוזלית לוקחת טיפול הורמונלי, בכל גיל- רירית הרחם מגיבה ויכולה להתעבות, ואף לדמם. תופעה זו עשויה להיות תקינה ואפשרית לחלוטין אם מתרחשת מדי פעם ובאופן קל, אולם דורשת בירור ולעיתים התערבות ושינוי הטיפול אם הדימומים הם כבדים או תכופים. יתר על כן, כל אישה בגיל המעבר הנוטלת טיפול הורמונלי, צריכה להיות במעקב גינקולוגי סדיר על מנת להעריך את עובי רירית הרחם, ולמנוע התעבות יתר שלה.
פוליפים ושרירנים
כפי שראינו בתקופות הפרה והפרי מנופאוזה, גם בתקופת המנופאוזה יכולים פוליפים ושרירנים לגרום לדימומים קלים או כבדים. חשוב לציין כי בתקופה זו של גיל המעבר הדימומים בולטים וניכרים יותר, שכן אינם יכולים להשתלב עם הדימומים הוסתיים (שכבר פסקו מזמן), ולכן אפשר לזהותם בשלב ראשוני ומוקדם יחסית.
היפרפלזיה של רירית הרחם
כאשר רירית הרחם מתעבה יתר על המידה, ייתכנו דימומים בלתי סדירים ולעיתים ממושכים. היפרפלזיה עשויה להיות שפירה, וזהו המצב השכיח יותר. לעיתים, כפי שהוזכר מעלה, היפרפלזיה היא שלב מקדים להתפתחות סרטן. לכן, חשוב לגשת ולהיבדק בהקדם, על מנת לזהות ולטפל מבעוד מועד במצבים אלה, ולמנוע סרטן.
ממאירויות של הרחם או צוואר הרחם
במקרים נדירים, דימומים בגיל המעבר הם סימן ראשון להופעת סרטן ברחם או בצוואר הרחם. גם שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם יכולים לגרום לדימום. במנופאוזה, המוגדרת כלפחות שנה ללא וסתות, דימומים אלה הם חריגים בנוף וניתן לזהות אותם במהירות ויעילות יחסית. בהופעת דימום בגיל המעבר- יש לגשת מיד להיבדק.
איך מאבחנים דימומים חריגים בגיל המעבר?
הבירור הרפואי מתחיל באיסוף אנמנזה מדויקת: מועד הופעת הדימום, דפוס המחזור, שימוש בהורמונים, תסמינים נלווים ורקע גינקולוגי קודם. לאחר מכן תתבצע בדיקה גינקולוגית: בחינת הפות והנרתיק לסימני יובש ואטרופיה, הסתכלות על צוואר הרחם, בדיקה פנימית ידנית במידת הצורך. בהמשך תבוצע אולטרסונוגרפיה וגינלית המאפשרת למדוד את עובי רירית הרחם ולזהות ממצאים חשודים ברחם עצמו. אם עובי הרירית גדול מהצפוי, או אם יש חשד לפוליפ או עיבוי לא תקין – יש צורך בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ולעיתים גם בביופסיה. בדיקות נוספות כוללות PAP, בדיקת HPV , קולפוסקופיה ובדיקות דם לפי הצורך. ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר – כך קל יותר להבדיל בין מצב שפיר לבין בעיה הדורשת התערבות רפואית.
מתי לפנות לרופאת נשים?
יש לפנות לרופאת נשים מומחית בכל מקרה של דימום בגיל המעבר (מנופאוזה), או בהופעת דימומים בין וסתיים חוזרים או דימומים וסתיים כבדים במיוחד בתקופה שלפניו. חשוב במיוחד, שלא להתעלם ממקרים של דימום לאחר התקופה של הפסקת וסת, דימום חזק מהרגיל, דימום לאחר קיום יחסים, דימום שנמשך מעל 7 ימים, או כאשר הוא מלווה בכאב, חום, לחץ באגן או תסמינים חריגים נוספים. גם נשים המטופלות בהורמונים צריכות להיות במעקב רפואי סדיר. ככל שהפנייה נעשית מוקדם יותר – כך ניתן לאבחן ולטפל בבעיה באופן בטוח, מהיר ופשוט יותר.
סיכום – מדוע חשוב לא להתעלם מדימום בגיל המעבר?
למרות שדימומים בגיל המעבר או לפניו יכולים להיות תוצאה של שינויים הורמונליים טבעיים ומגוון סיבות שפירות, חשוב לא להניח מראש שמדובר בתופעה תקינה. אבחון מוקדם מאפשר להבדיל בין תהליך פיזיולוגי לבין מצב שמחייב טיפול רפואי, ובין מצב שפיר לטרום ממאיר או ממאיר. מעבר למעקב גינקולוגי שגרתי וסדיר, נשים בגיל זה צריכות לעקוב אחר השינויים בגופן, לתעד את הופעת הדימומים ולפנות לרופאה מומחית בכל ספק. ד"ר רותם ענבר מזמינה אותך לפנות לבדיקה מקצועית, מדויקת ורגישה – שתשמור על בריאותך בשלב חשוב זה של החיים.
תשובות לשאלות נפוצות
דימום בין-וסתי סביב גיל המעבר עלול להופיע בעקבות שינויים הורמונליים, בעיקר בשלב הפרימנופאוזה – כאשר רמות האסטרוגן והפרוגסטרון משתנות באופן לא סדיר. במקרים מסוימים מדובר בתגובה פיזיולוגית נורמלית. יחד עם זאת, דימום חוזר, ממושך או דימום שמופיע לאחר שהמחזור הפסיק לחלוטין – אינו נחשב תקין ויש לברר את מקורו. חשוב להבין שגם דימום קל או חד-פעמי לאחר הפסקת הווסת עשוי להעיד על מצב פתולוגי, ורצוי להיבדק בהקדם.
דימום וסתי רגיל הוא דימום שמופיע כחלק מהמחזור החודשי הסדיר, גם אם מחזור זה לא תמיד מדויק או שהמרחק בין הוסתות משתנה. לעומת זאת, דימום בין-וסתי הוא דימום שמתרחש במרווחים בין הווסתות או שאינו שייך למחזור כלל – לדוגמה, הופעה של דם באמצע החודש או לאחר קיום יחסי מין. ההבדל החשוב הוא שדימום בין-וסתי נחשב לחריג יותר ודורש בירור, בייחוד אם הוא מופיע שוב ושוב, אם הוא חזק או מלווה בתסמינים נוספים.
טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר (MHT) כולל לרוב אסטרוגן ופרוגסטרון, במטרה להקל על תסמיני גיל המעבר. במהלך החודשים הראשונים של השימוש, נשים רבות חוות דימומים לא סדירים – תופעה נורמלית שמתרחשת עד שהגוף מתאזן ומגיע לשיווי משקל עם ההורמונים החדשים. יחד עם זאת, אם הדימומים ממשיכים מעבר למספר חודשים או מופיעים לאחר תקופה של יציבות הורמונלית, יש לשלול סיבות אחרות כמו פוליפים, היפרפלזיה או אפילו מצבים ממאירים. חשוב תמיד להיות במעקב רפואי סדיר בעת נטילת טיפול הורמונלי.
לא בהכרח. בגיל המעבר, תופעה של דימום לאחר יחסי מין יכולה להיגרם כתוצאה מיובש נרתיקי ודלדול רירית הנרתיק – מצב הנגרם עקב הירידה ברמות האסטרוגן. במצב זה של יובש ושבריריות הנרתיק ניתן לטפל מקומית בקלות יחסית. לצד זאת, במקרים מסוימים הדימום נובע מסיבות אחרות כגון שינויים ממאירים או טרום ממאירים בצוואר הרחם, ברחם, או דלקות שונות. בהופעת דימום לאחר יחסי מין, ובמיוחד אם מדובר בארועים ראשונים אשר טרם נבדקו, חשוב לגשת לבדיקה בהקדם.
תהליך הבירור כולל מספר שלבים: ראשית מתבצע תשאול מקיף. אחריו, תבוצע בדיקה גינקולוגית מלאה, ולאחר מכן בדיקת אולטרסונוגרפיה וגינלית להערכת הרחם והרירית. בדיקת פאפ או HPV תסייע בזיהוי שינויים בצוואר הרחם. לעיתים תידרש היסטרוסקופיה – בדיקה המאפשרת הסתכלות ישירה לתוך הרחם, ולעיתים אף תילקח דגימה מהרירית (ביופסיה). במידת הצורך יתווספו גם בדיקות דם להערכת מצב הורמונלי או לבדוק לסימני אנמיה ותפקודי קרישה.
יש לפנות לרופאה באופן מיידי במקרים הבאים: דימום שמופיע לאחר שנה שלמה ללא מחזור, דימום חזק שמוביל להרגשת חולשה או סחרחורת, דימום לאחר קיום יחסים, דימום מלווה כאבים באגן או בבטן תחתונה, דימום מלווה חום, וכן כל מצב שבו הדימום חוזר שוב ושוב ואינו מוסבר. גם נשים בגיל המעבר הנמצאות תחת טיפול הורמונלי וחוות שינוי פתאומי בדפוס הדימום – צריכות לעבור בירור רפואי כדי לשלול מצבים שדורשים התערבות וטיפול.
רוב מקרי הדימום אינם נובעים מממאירות, אך לא ניתן לשלול זאת זאת ללא בירור. אחוזים בודדים מהנשים שיפנו עם דימום בגיל המעבר יאובחנו עם סרטן רירית הרחם, צוואר הרחם, הנרתיק, או ממצא טרום-סרטני. ככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר, כך הטיפול פשוט יותר והסיכויים להחלמה גבוהים יותר. לכן, כל הופעת דימום לאחר הפסקת הווסת מחייבת התייחסות מקצועית רצינית.
