דימומים בתחילת הריון: סיבות, משמעויות ופתרונות

דימומים בתחילת ההריון הם תופעה שכיחה מאוד, אך עם זאת מעוררת דאגה בקרב נשים רבות. כאשר אנו מדברים על תחילת ההריון הכוונה היא, בדרך כלל, לטרימסטר הראשון- כלומר השליש הראשון של ההריון. שיעור ההריונות בהם מופיע דימום, חד פעמי או חוזר, בטרימסטר הראשון- עומד על כ 25% מקרב כל ההריונות, וכ-20% מכלל ההריונות התקינים (אשר יסתיימו בלידה). מרבית הדימומים בתחילת ההריון הם קלים, ואינם מהווים סכנה להריון, אולם חשוב מאוד להכיר את הסיבות האפשריות וכיצד ניתן להתמודד עימן. גם באותם מקרים קלים וחולפים, בדרך כלל יש צורך בבדיקה רפואית מקיפה להערכת מידת סכנת הדימום לאישה או להריון, איתור סיבות אשר דורשות טיפול, התייחסות או מתן הנחיות להמשך ההריון.

הריון הינו תקופה רגישה עבור נשים, תקופה בה חששות וחרדות מועצמים, ולעיתים מלווה אי ודאות רבה. יש הריונות אשר הושגו לאחר מאמצים רבים וארוכי שנים, ועל כן קל להבין מדוע ארועים אלה של דימום עשויים לגרום לדאגה רבה כל כך.

במאמר זה נדון בסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון, כיצד לאבחן את הסיבה, מתי יש לפנות לרופא, ונספק מידע חשוב נוסף שיסייע לנשים לשפוך אור על מצב מדאיג זה.

מהן הסיבות לדימומים בתחילת הריון?

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון רב של סיבות. חשוב לציין, כי לא כל דימום בהריון מעיד על בעיה חמורה- נהפוך הוא, מרבית הדימומים בטרימסטר הראשון אינם מעמידים בסכנה את ההריון. נסקור כאן את הסיבות השכיחות והנדירות, כמו גם את הסיבות המסכנות את המשך ההריון ואת אלה שלא.

דימום השתרשות העובר

במהלך השלב הראשוני של ההריון, בשבועות שלאחר ההפריה, כאשר העובר מתחיל להשתרש ברחם- חלק מהנשים עשויות לחוות דימום קל. דימום זה מופיע בדרך כלל בשבוע 4-5 להריון, ונגרם כתוצאה מהתחפרות העובר ברירית הרחם. דימום זה הוא לרוב קצר, קל, ונמשך מספר ימים בלבד. צבע הדימום ורדרד, אדום בהיר או חום, והוא אינו מלווה כאבים. דימום השתרשות העובר הוא מצב נורמלי ולא מהווה סכנה לאישה או לעובר.

הריון מחוץ לרחם

הריון מחוץ לרחם, הידוע גם כהריון חוץ-רחמי או הריון אקטופי הוא מצב בו ההריון לא מתפתח ברחם אלא במקום אחר- בדרך כלל יהיה זה בחצוצרה. במצב זה, מגיבה רירית הרחם בגדילה והתעבות למרות ששק ההריון איננו שם, מה שיכול לגרום להופעת דימומים. דימומים אלה יכולים להיות קלים או משמעותיים יותר, כמו דימום וסתי. דימום זה עשוי להיות מלווה בכאבי בטן, בדרך כלל חד צדדיים, באזור בו השתרש ההריון, ולעיתים גם חולשה ותחושת טרום עילפון. הריון חוץ רחמי הוא אחת הסיבות בגינה חשוב להיבדק במקרה של דימומים בתחילת הריון, ואפילו לפני הדגמת דופק- שכן מצב זה דורש אבחנה וטיפול רפואי מיידי, בין אם שמרני, תרופתי או ניתוחי.

שינויים בצוואר הרחם

במהלך ההריון, וכתגובה להורמונים, צוואר הרחם עובר שינויים באזור הפונה לחלל הנרתיק. במצב זה, יתכנו דימומים בתגובה למגע או חיכוך כמו לאחר בדיקה או יחסי מין, כאשר גם דימומים ספונטניים מצוואר הרחם הם אפשריים. גם פוליפ אשר בולט מצוואר הרחם עשוי לדמם במהלך הריון. דימומים אלה אינם מהווים כל סכנה להריון, אולם יש להשלים הערכה מלאה של צוואר הרחם על ידי בדיקת פאפ, ולעיתים גם קולפוסקופיה, במהלך או מיד לאחר ההריון.

אי ספיקת הגופיף הצהוב- חסר בפרוגסטרון

בשלבים ההתחלתיים של ההריון, הפרוגסטרון- אותו הורמון אשר תומך בהריון- מופרש מהשחלה משרידי הזקיק אשר בייץ, אשר נקרא כעת הגופיף הצהוב. שלב זה ממשיך עד אשר השליה גדלה דיו, וממלאת את תפקיד הפרשת הפרוגסטרון בכוחות עצמה, סביב שבוע 10 להריון. כאשר הגופיף הצהוב כושל, כלומר אינו מפריש את רמת הפרוגסטרון הדרושה, עלול הדבר לגרום לדימומים על רקע הפרעה ליציבות ההריון או התכווצויות מוקדמות של הרחם. דימום זה מופיע באופן קלאסי בין שבועות 4-9 להריון, ובדרך כלל לא מדובר בדימום מאסיבי או מאוד משמעותי. הדימום יכול להיות מלווה תחושת אי נוחות בטנית והתכווצויות קלות. במצב זה, תוספת תמיכה חיצונית על ידי פרוגסטרון יכולה לשפר את המצב ולהפסיק את הדימומים.

היפרדות קרומים והיווצרות המטומה

המטומה (שטף דם) סובכוריאלית הינה אחת הסיבות השכיחות לדימומים בתחילת הריון. מדובר בריכוז של דם בין דופן הרחם לקרומי ההריון. הגורם לכך עשוי להיות היפרדות או התנתקות של הקרומים מדופן הרחם עם קריעה של כלי דם קטנים כתוצאה מכך, והיקוות הדם באזור זה. הסכנה היא, שאותו דימום ימשיך ויפריד עוד את הקרומים מדופן הרחם, ולמעשה ינתק כך את שק ההריון כולו או חלקים נרחבים ממנו. חשוב לדעת, כי למרות הלחץ הרב אשר קיים אצל נשים (באופן מובן) סביב אבחון ההמטומה, כ-80% מההמטומות בשליש הראשון להריון נספגות מעצמן ואינן גורמות לסיבוכים משמעותיים. תהליך הספיגה מתרחש לרוב תוך מספר שבועות, בהם ניתן לעקוב אחר מימדי ההמטומה/ הפרדות הקרומים על ידי אולטרסאונד. ככל שההמטומה קטנה יותר, בשלב מוקדם יותר ומלווה דופק עוברי תקין- כך גדלים הסיכויים לתקינות המשך ההריון.

הפלה נדחית

הפלה נדחית, או הפלה בוששת, היא מצב בו ההריון מפסיק להתפתח. תופעה זו יכולה להתרחש בכל אחד משבועות הטרימסטר הראשון. ההריון יכול להפסיק להתפתח טרם הדגמה של עובר או דופק באולטרסאונד- מצב אשר יראה כשק הריון ריק, או לאחר הדגמת דופק- מה שיתבטא בהדמיית עובר ללא דופק. הפלה נדחית יכולה להסתמן על ידי דימום קל, אולם היא יכולה גם להיות ללא דימום כלל. צוואר הרחם יהיה סגור, וכל תוכן ההריון בחלל הרחם. דימום כבד יותר במצבים של הפלה בדרך כלל מעיד על הפלה בלתי שלמה, ועל כך נדבר בהמשך. סימנים נלווים נוספים יכולים להיות שיפור בהרגשה הכללית או בבחילות ההריון.

הפלה בלתי שלמה

זהו מצב בו חלק מתוכן ההריון נפלט מהרחם, וחלקו עדיין בפנים. במצב זה, יתכן דימום בינוני או כבד, מלווה קרישי דם וחלקי שליה, ובבדיקה צוואר הרחם פעור. מצב זה יכול להיות שלב ביניים לקראת הפלה שלמה, או להיעצר בשלב חלקי עם דימום אשר דורש התערבות רפואית לריקון הרחם. דימום זה עשוי להיות מלווה כאבים דמויי צירים או התכווצויות בבטן התחתונה, תחושת חולשה או טרום עילפון.

הפלה טבעית שלמה

הפלה טבעית שלמה היא מצב בו ההריון הפסיק להתפתח, וכל תוכנו נפלט במלואו מהרחם. הפלה טבעית יכולה להתרחש בשל מגוון סיבות, כגון בעיות כרומוזומליות בעובר, בעיות בתפקוד של השחלות או הרחם, קרישיות יתר, חשיפה לחומרים רעילים או בעיות במערכת ההורמונלית. במצב זה, יתכן דימום עז מלווה כאבים אשר בסופו של דבר פוסק, ובבדיקה- הרחם יהיה ללא תוכן הריוני כלל. מצב של הפלה טבעית שלמה אינו מצריך על פי רוב התערבות נוספת כלשהי.

הריון מולרי

הריון זה הוא סוג של מחלה טרופובלאסטית (שלייתית), בו במקום עובר ושליה תקינים מתפתחת מסת תאים ממקור שלייתי המתאפיינים בגדילת יתר לא מבוקרת ולא מאורגנת. ישנו מצב של הריון מולרי מלא או חלקי- הראשון הוא תוכן המכיל רקמת שליה בלבד, והשני רקמת שליה לצד עובר לא תקין גנטית. צמיחה פראית ולא סדירה זו של תאי טרופובלאסט פוגעת בכלי הדם של הרחם, ולכן מתבטאת בדימומים בטרימסטר הראשון להריון. בנוסף, הגדילה המהירה של אותה רקמת שליה גורמת למוקדים אשר לא מתפתחים בצורה יציבה ולכן נפלטים החוצה. הדימום מהריון מולרי יכול להיות מלווה כאבים והתכווצויות, בחילות קשות ביותר משניות לרמת הורמון בתא HCG גבוהה, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, ולעיתים רחוקות גם פליטת בועיות או שלפוחיות דמויות אשכול ענבים מהנרתיק. במצב זה, חשוב להגיע לאבחון מהיר ולרוקן את הרחם בהקדם האפשרי. לאחר הריון מולרי, יש צורך לבצע מעקב אחר רמות הורמון ההריון עד לאיפוס מלא שלו, מחשש לחזרה של המחלה והפיכתה לממאירות.

נטילת נוגדי קרישה

נשים רבות נוטלות תרופות נוגדות קרישה בתחילת הריון ואפילו קודם לכן, במהלך טיפולי פוריות. תרופות אלה מעכבות את תהליך הקרישה ועל כן מעצימות את הנטיה לדמם, אולם בדרך כלל אינן גורמות לדימום באופן בלעדי ועצמאי. כלומר, בנוכחות סיבה אחרת לדימום בטרימסטר הראשון להריון, נטילת נוגדי קרישה עלולה להגביר את הדימום, ופעמים רבות במצבים אלה יש להפסיק את נטילת אותה התרופה, בכפוף להנחיית הרופא המטפל.

כיצד מאבחנים את סיבת הדימום?

כדי לאבחן את סיבת הדימום בתחילת הריון, יש צורך בהערכה רפואית מלאה. הרופאה תבחן את ההיסטוריה הרפואית, העבר המיילדותי המלא, ההריון הנוכחי ותבצע סדרת בדיקות. ביניהן:

תשאול מקיף

יושם דגש על מחלות רקע, תרופות שנלקחות, עבר של הריונות קודמים, רקע של הפלות חוזרות, אופי הוסתות, מהלך ההריון הנוכחי עד כה, חשיפה וטריגרים לדימום, סימנים נלווים לדימום ועוד.

בדיקה גופנית

הערכה כללית, מדדים (לחץ דם, דופק, חום), בדיקת הבטן, ובדיקה פנימית על ידי מפסק (ספקולום) על מנת להעריך את עוצמת הדימום, מקור הדימום, ומראה צוואר הרחם.

אולטרסונוגרפיה (US)

אולטרסונוגרפיה היא אחת הבדיקות החשובות והעיקריות לאבחון סיבות לדימומים. באמצעות בדיקת האולטרסאונד ניתן לאתר את מיקום ההריון (שלילת הריון חוץ רחמי), לבדוק את תקינות ההריון (גיל ההריון ודופק), לאבחן הפרדות קרומים, פתיחה של הצוואר, לאתר שטפי דם (המטומות), לזהות הריון מולרי ועוד. כמו כן, בדיקת אולטרסאונד תקינה במצב של דימום, היא ממצא מעודד מאוד אשר מעלה משמעותית את הסיכוי להמשך הריון תקין וקיומה של סיבה פחות מדאיגה לדימום.

בדיקות דם

בדיקות דם יכולות לסייע במתן מידע תומך ומשלים במגוון מצבים, למשל- ספירת דם ותפקודי קרישה להעריך את מידת הדימום ואובדן הדם, רמות הורמונים כדי לזהות בעיה הורמונלית, או רמת הורמון ההריון בתא HCG על מנת לאבחן הריון לא תקין או הריון מולרי.

מתי לפנות לרופאת הנשים?

אם את חווה דימום במהלך הטרימסטר הראשון להריון, ובמיוחד אם מדובר בדימום ראשון מסוגו, חדש, ולא מוכר- חשוב לפנות לרופאה, למוקד רפואי או לחדר מיון. סימנים מחשידים נוספים אשר מחזקים את הצורך בפניה לבדיקה רפואית הם כאבים, חולשה, תחושת טרום עילפון, סחרחורת, או כאבים חדים באחד מצידי הבטן.

מתי הדימום לא דורש טיפול דחוף?

אם הדימום קל מאוד, ורדרד או חום, ואינו מלווה בכאבים- ייתכן שמדובר במצב תקין כמו דימום השתרשות העובר. יחד עם זאת, יש לעקוב אחרי התסמינים ולהתייעץ עם הרופאה אם הדימום נמשך, מתגבר או מלווה בתסמינים נוספים.

איך ניתן להימנע מדימומים במהלך הריון?

כאמור, בדרך כלל לא ניתן למנוע דימומים בתחילת הריון, ומרבית הסיבות לדימומים אינן ניתנות לעצירה או שליטה חיצונית. אך ישנם כמה צעדים שיכולים לעזור להבטיח הריון בריא:

שמירה על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, מנוחה מספקת ושמירה על משקל תקין יכולים לעזור בשמירה על בריאות ותקינות ההריון.
הימנעות ממאמצים פיזיים כבדים: בזמן ההריון, ובמיוחד בהריונות מסויימים בסיכון גבוה, יש להימנע ממאמצים פיזיים אינטנסיביים שעשויים להעמיס על הרחם או לגרום לחבלה באזור הרחם. רצוי לקבל הנחיות מדוייקות בנוגע לכך מהרופא המטפל.
מעקב רפואי קבוע: חשוב לקיים מעקב רפואי צמוד על ידי רופאת נשים ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות לאורך כל תקופת ההריון.

כיצד אפשר לטפל בדימומים בתחילת הריון?

איתור הסיבה

השלב החשוב ביותר הוא מציאת הסיבה לדימומים. כל טיפול, מעקב או התערבות אפשריים יותאמו לסיבת הדימום.

מנוחה והמלצות נוספות הקשורות לאורח החיים

במקרים של הפרדות קרומים או היווצרות המטומה, לעיתים יומלץ למטופלת על מנוחה, או לכל הפחות המנעות ממאמצים חריגים או קיום יחסי מין. במצב בו קיימת שליה נמוכה, וקיים חשש כי הדימום הינו ממקור זה, נמליץ פעמים רבות על המנעות מיחסי מין או בדיקות פנימיות.

תמיכה על ידי פרוגסטרון

במצבים בהם קיים חשד לחסר פרוגסטרון או אי ספיקת הגופיף הצהוב כסיבה לדימום, תינתן לאישה תוספת פרוגסטרון ממקור חיצוני- בין אם בטבליות וגינליות, כדורים לבליעה או זריקות.

ריקון הרחם, באופן כירורגי או תרופתי

במקרים של הפלה לא שלמה או הריון מולרי, ריקון הרחם על ידי הוצאת חומר ההריון הבלתי תקין יהווה את פתרון הבעיה והפסקת הדימום. לעיתים, מתן של מכווצים על מנת לסייע לפליטת שאריות החומר ההריוני הוא מספיק.

הפסקת מתן מדללי דם

במקרים בהם לא נשקפת סכנה ממשית מעצירת טיפול בנוגדי קרישה, וקיים רושם כי הדימום מוחמר בשל נטילתם- לעיתים ימליץ הרופא על הפסקה זמנית בטיפול בנוגדי הקרישה, עד חלוף הדימום. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם בשל מצב רפואי של האם לא ניתן להפסיק בשום אופן את נטילת נוגדי הקרישה.

מתן דם או תיקון הפרעות קרישה

במקרה של דימום קיצוני וחמור, לעיתים יהיה צורך במתן מנות או מוצרי דם ותיקון הפרעות קרישה אשר יכולות להתפתח במצבים אלה.

מתן חיסון אנטי D

במקרים בהם סוג הדם של האם הוא מקבוצת RH שלילי, חשוב מאוד לקבל חיסון אנטי D סביב כל ארוע של דימום בהריון, על מנת למנוע ריגוש עתידי של מערכת החיסון ויצירת נוגדנים אשר עלולים לפגוע בתאי הדם של העוברים העתידיים של אותה האישה.

טבלה: השוואה בין הסיבות השונות לדימומים בתחילת הריון

סיבה לדימום	סימנים נלווים	טיפול נדרש
דימום השתרשות	דימום קל, ורדרד, קצר, ללא כאבים	לא נדרש טיפול נוסף
הריון חוץ-רחמי	התכווצויות, כאבים חדים בצד הבטן, דימום קל עד משמעותי, תחושת חולשה ועילפון	טיפול רפואי מיידי
הפלה נדחית	דימום חלש, שיפור בתסמיני ההריון	נדרש טיפול רפואי לריקון הרחם
הפלה לא שלמה	דימום כבד, כאבי מחזור או צירים, חולשה	ריקון מיידי של הרחם
דימום ממקור צוואר הרחם	דימום לאחר יחסי מין או בדיקה גינקולוגית	אינו מסוכן להריון, דורש השלמת הערכת צוואר הרחם
המטומה או הפרדות קרומים	דימום מתמשך בדרגות חומרה שונות	מעקב אחר גודל ההמטומה, שקילת פרוגסטרון לתמיכה
הריון מולרי	דימום כבד, בחילות עזות, פליטת בועיות או שלפוחיות מהנרתיק	ריקון של הרחם בהקדם
אי-ספיקה של הגופיף הצהוב	דימומים קלים עד בינוניים בשבועות 4–9 להריון	תמיכה על ידי פרוגסטרון

תשובות לשאלות נפוצות

האם דימומים בתחילת הריון תמיד מעידים על בעיה חמורה?

לא בהכרח. דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם ממגוון גדול של סיבות, חלקן לא מסכנות כלל את ההריון. דימום קל, כמו דימום השתרשות העובר, הוא תופעה נורמלית אשר חולפת מעצמה.

האם כל דימום בהריון מצריך פנייה לרופא?

בדרך כלל כן. אם הדימום משמעותי, מלווה בכאבים חדים או בשינויים משמעותיים במצבך- כמובן שיש לפנות לרופא מיד. אולם, גם במקרה של דימומים קלים, ובמיוחד אם הם אינם מוכרים או מופיעים בפעם הראשונה- רצוי מאוד לגשת לבדיקה רפואית, שכן ישנם מצבים אשר עלולים להתפתח ולהיות בעלי סיכון, או מצריכים התערבות כלשהי.

מה ההבדל בין דימומים כתוצאה מהשתרשות לעומת דימומים המצביעים על הפלה?

דימומים מהשתרשות הם קלים, נטולי כאבים, בעלי גוון ורוד או חום כהה, ונמשכים עד כמה ימים לכל היותר. מועדם האופייני הוא בתחילת ההריון, סביב האיחור במחזור ועד שבוע או שבועיים לאחר מכן, לכל היותר. דימומים כתוצאה מהפלה עשויים להיות יותר חזקים, מכילים קרישי דם, ומלווים בכאבים עזים וחולשה. דימומים אלה יכולים להיות בכל שלב משלבי הטרימסטר הראשון (וגם אחריו).

מה עלי לעשות אם אני חווה דימומים בתחילת ההריון?

התשובה המדוייקת והנכונה ביותר היא שיש לפנות לרופא בהקדם על מנת לבצע הערכה מלאה ומקצועית, לאתר את הסיבה ולנסות למצוא פתרון במידת הצורך והאפשר. אם יש תסמינים נוספים כמו כאבים חדים ועזים, חולשה, סחרחורת או עילפון- יש להגיע לחדר מיון או מוקד לרפואה דחופה בהקדם האפשרי.

האם דימומים בתחילת הריון יכולים לגרום לנזק עתידי לילוד?

בדרך כלל לא. דימומים בתחילת הריון הם על פי רוב תופעה זמנית ולא מסוכנת. מרבית ההריונות עם דימומים בתחילתם יסתיימו בלידת ילוד בריא. במידה והדימום מוביל להפלה, הרי שהעובר יפסיק לחלוטין את התפתחותו ולא יוולד עם נזק מתמשך. במקרים נדירים יותר, הפרדות קרומים או המטומה אשר ממשיכה לתוך הטרימסטר השני ומעבר לו, יכולה גם להביא ללידת פג, אשר לכך עשויות להיות השלכות על בריאותו העתידית של הילוד.

מתי צריך לקבל חיסון אנטי D?

בכל מצב של דימום בהריון, בו סוג הדם של האם הוא בעל RH שלילי- יש לקבל חיסון אנטי D על מנת למנוע ריגוש של מערכת החיסון האמהית בתגובה לחשיפה לדם העובר. חשיפה כזו עלולה להביא ליצירת נוגדנים אצל האם, אשר עשויים לתקוף את תאי הדם של העוברים העתידיים ברחם האישה, ולגרום להם לאנמיה קשה.

סיכום

דימומים בתחילת הריון יכולים להיגרם מסיבות רבות ומגוונות, וחשוב לפנות לרופאת נשים ולהשלים בדיקה מלאה כאשר יש דימום משמעותי, טרי, סימנים נלווים המצביעים על בעיה, ובכל מצב של דימום ראשון מסוגו אשר עדיין אינו מאובחן או ידוע. במקרה של דימומים קלילים, כמו אלו שנגרמים כתוצאה מהשתרשות העובר, אין סיבה לדאגה. אך ישנם מצבים בהם דימומים מתרחשים כתוצאה מהפלה לא שלמה או הריון חוץ רחמי- והם מחייבים טיפול רפואי מיידי. הכלל המוביל במקרה של דימום בהריון הוא כשיש ספק- אין ספק! ולכן בכל ארוע של דימום רצוי לגשת להיבדק.

לייעוץ רפואי מקצועי במקרה של דימומים בהריון- אל תהססי לפנות אלינו!