שלא כמו כניסה מלכותית רגילה, עם שטיח אדום, הכניסה לגיל המופלא – גיל המעבר, עוברת דרך תקופת הפרימנופאוזה- תקופה של שינויים, של תנודות, אשר לעיתים צפונות בה גם לא מעט התמודדויות. 

נשים רבות בגילאי 40-50 פונות אלי לייעוץ עם תחושה שמשהו השתנה אצלן בגוף –  המחזור כבר אינו סדיר כפי שהיה, לעיתים יש דימומים כבדים מלווים קרישי דם, תרמוסטט הגוף השתבש – מופיעים גלי חום לא צפויים, התעוררויות ספוגות זיעה בלילות, השינה נפגעת ולעיתים גם מצב הרוח הופך תנודתי. לא פעם עולה תחושת בלבול ואף דאגה: מה קורה לי? האם מדובר במשהו חריג? האם זו ההתחלה של גיל המעבר? האם זה אי פעם יגמר? האם אחזור להיות מי שהייתי? איך אפשר לעבור את זה בצורה הטובה ביותר שיש? 

התשובה היא שמדובר בשלב טבעי בחיים, אם כי לעיתים מורכב, הנקרא פרימנופאוזה. ומיד לאחר מכן אני מוסיפה- שיש הרבה שאפשר לעשות. 

פרימנופאוזה היא תקופת מעבר הורמונלית שיכולה להימשך מספר שנים, ובדרך כלל מתחילה עוד לפני שהוסת פוסקת באופן סופי. במהלך תקופה זו הגוף עובר שינויים הדרגתיים אך לא תמיד צפויים, אשר משפיעים לא רק על המחזור החודשי, אלא גם על מערכות רבות נוספות –  פיזיות ורגשיות כאחד.

מניסיוני, באופן מפתיע נשים רבות, חכמות ומשכילות ככל שיהיו, אינן מבינות או מזהות מה עובר על גופן בשלבים הראשונים של התהליך ולעיתים אף בשלבים מתקדמים יותר. יתכן שהסיבה היא כי רוב הנשים אינן מקבלות הסבר בשלב מוקדם, ולכן נוטות לייחס את התסמינים לעומס עבודה, סטרס אישי או לאומי, התמודדויות שונות בחיים או  "גיל מבוגר". בצר להן, הן עוברות מרופא לרופא בנסיון למצוא מזור לתהליכים הלא רצויים שעוברים על גופן, לכל התסמינים השונים והלא מוכרים, לקושי בתפקוד, למוח ש"הפך דייסה" (כך בפי רבות)- כאשר בפועל, זיהוי נכון של פרימנופאוזה מאפשר להבין את מקור התסמינים, להפחית חרדה ולבחור טיפול מותאם שמשפר משמעותית את איכות החיים.

חשוב להבין כי למרות שמדובר בתהליך טבעי, אין שום סיבה “לסבול בשקט”. כיום קיימות אפשרויות טיפול רבות, מותאמות אישית, שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסמינים ובשמירה על תפקוד ואיכות חיים גבוהה לאורך כל תקופת הפרימנופאוזה, והלאה לתוך המנופאוזה. 

מהי תקופת הפרימנופאוזה?

פרימנופאוזה היא שלב ביולוגי מורכב ודינמי, המייצג את תקופת המעבר ההדרגתית בין שנות הפוריות לבין גיל המעבר (מנופאוזה). מדובר בתהליך שמתרחש בעקבות ירידה הדרגתית בתפקוד השחלות, אך לא בצורה ליניארית – אלא בגלים, עם תנודות הורמונליות משמעותיות.

במהלך הפרימנופאוזה, רמות האסטרוגן אינן פשוט "יורדות", אלא עולות ויורדות בצורה בלתי צפויה, תנודתית יותר, ופחות קצובה ואחידה מאשר בשנות הפוריות. במקביל, רמות הפרוגסטרון נוטות לרדת מוקדם יותר, בשל ירידה בתדירות הביוצים. השילוב הזה יוצר חוסר איזון הורמונלי, שהוא הבסיס לתסמינים הרבים. חוסר האיזון הזה הוא גם בין האסטרוגן לפרוגסטרון, וגם בין האסטרוגן למול כל מערכות הגוף. 

תקופת הפרימנופאוזה נמשכת בד"כ בין 4 ל-8 שנים, ולעיתים אף יותר. נשים רבות חוות את ראשית השלב כבר בתחילת או אמצע שנות הארבעים, אך לעיתים ההופעה היא אף מוקדמת מזה, ובמיוחד אצל נשים עם רקע גנטי של מנופאוזה מוקדמת, אי ספיקה שחלתית או מצבים רפואיים מסוימים.

מניסיוני הקליני, אחד האתגרים המרכזיים בהתמודדות עם הפרימנופאוזה טמון בכך ששלב זה אינו "מוגדר" באופן חד וברור – כלומר אין בדיקה אחת שמכריזה על תחילתו. את ההגדרה על הרופאה והמטופלת ליצור יחד, על פי מכלול הנתונים: גיל, דפוס וסתות, תסמינים ועוד. נשים רבות חוות תסמינים מבלבלים כמו עייפות, עצבנות, בכי לא צפוי, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, תחושת חום מוגברת או דימומים לא סדירים – מבלי להבין שמדובר בפרימנופאוזה. קל להבין, מדוע התסכול וחוסר האונים הנובע מכך הוא כה רב. 

חשוב להבין, כי השפעת הפרימנופאוזה אינה רק גינקולוגית: לא מדובר רק בשינויים בוסת, או סיום תקופת הפוריות. מדובר בתהליך שמשפיע על מערכות רבות בגוף:

• מערכת העצבים (ויסות טמפרטורה, מצב רוח, אי שקט, קשיי ריכוז, הפרעות שינה)
• מערכת הלב וכלי הדם (דופק מואץ, גלי חום, פגיעה בגמישות כלי הדם)
• מערכת השלד (כאבים, נוקשות פרקים, ירידה בצפיפות העצם)
• מערכת המין (יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני)
• העור והשיער (יובש, גרד, ירידה בקולגן, הדלדלות שיער)
• המערכת המטבולית (שינוי בפיזור השומן בגוף, שינויים בפרופיל שומני הדם ורמת הסוכר). במרבית המקרים שאני רואה בקליניקה, נשים מדווחות על תחושת "איבוד שליטה" בגוף– מחזורים לא צפויים, שינויים רגשיים ותסמינים שמופיעים ונעלמים. כיוון שידע הוא הכוח הגדול ביותר, ההבנה שמדובר בפרימנופאוזה היא הבסיס- היא זו שמאפשרת להחזיר שליטה בגוף ולהתאים טיפול מדויק.

מתי לפנות לבדיקה בתקופת הפרימנופאוזה?

לא כל אישה בתקופת הפרימנופאוזה זקוקה לבדיקה מיידית, אך ישנם מצבים בהם חשוב  לפנות לרופא, כדי לבצע הערכה מדוייקת. 
ראשית, כל שינוי משמעותי בדפוס המחזור החודשי, למשל:

• מחזור שהופך תכוף מאוד, ובמיוחד בגיל צעיר (פחות מ-21 ימים)
• התארכות המרחק בין מחזורים,  עד לכדי מחזור שנעלם לתקופות ארוכות
• דימומים וסתיים חזקים מאוד או עם קרישים
• דימום בין-וסתי או דימומים ממושכים שלא נגמרים

מצבים אלו יכולים להיות חלק מפרימנופאוזה פיזיולוגית, אך הם גם עשויים  להעיד על בעיות אחרות כמו פוליפים רחמיים, בעיות בצוואר הרחם, שרירנים, שינויים ברירית הרחם, מנופאוזה מוקדמת, או שינויים טרום סרטניים.

בנוסף, ישנם תסמינים מערכתיים שמצריכים התייחסות:

• גלי חום תכופים או קשים
• הזעות לילה שפוגעות בשינה
• עייפות כרונית, אנרגיה ירודה וקושי לתפקד
• קשיי שינה ניכרים (בעיקר התעוררויות תכופות, שינה קצרה מאוד ויקיצה מוקדמת)
• ירידה משמעותית במצב הרוח, חרדה או דיכאון 
• פלפיטציות ותחושת התקפי חרדה

במרבית המקרים שאני רואה, נשים נוטות "לסחוב" את התסמינים מתוך רצון "להתמודד", מחשבה שזה טבעי ואין מה לעשות, חוסר זמן לטפל בעצמן, וחשש מטיפולים הורמונליים שונים. בפועל, כאשר התסמינים פוגעים באיכות החיים – בהחלט יש מקום להתערבות רפואית. תסמינים כאלה, אשר משפיעים על גוף נפש תפקוד ומערכות יחסים, אינם תורמים לבריאות ולעיתים אף מזיקים לה משמעותית. 

מצבים שמחייבים בירור דחוף יותר

אני רוצה להתייחס כאן למצב ההפוך, בו נשים עם מודעות גבוהה דווקא לגיל המעבר והפרימנופאוזה נוטות לשייך כל תסמין או בעיה רפואית לתקופה זו, ובכך לפספס בירור רפואי רחב יותר הנדרש במצבים אלה. 

דוגמה למצבים שמחייבים בדיקה בהקדם:

• דימום לאחר קיום יחסי מין
• דימום לאחר תקופה ממושכת ללא מחזור
• כאבים חריגים מכל סוג- באגן, בבית החזה, בנשימה, או כאבי ראש לא מוכרים
• תחושה של דופק לא סדיר
• ירידה לא מוסברת במשקל
• מצבי חירום נפשיים, הכוללים מחשבות אובדניות, מחשבות שווא או דיכאון קליני משמעותי 
• תסמינים נוירולוגיים יוצאי דופן

במקרים כאלה, חשוב לשלול מצבים רפואיים משמעותיים ולא להניח שמדובר רק בפרימנופאוזה. כלומר חשוב לדייק- חלק מתסמינים אלה אכן עשויים להיגרם משינויים הורמונליים כמו למשל כאבי ראש, דיכאון, נימול בגפיים, דופק מואץ, לחצים בחזה- אולם לפני הנחה זו יש לבצע גם בירור רפואי מקיף יותר על מנת שלא לפספס מצבים רפואיים אשר דורשים אבחון וטיפול. רופאה מקצועית לגיל המעבר, תדע להבדיל מתי התסמינים נובעים מגיל המעבר בלבד, ומתי יש להפנות גם לבדיקות נוספות. 

בנוסף, נשים עם גורמי סיכון (כגון השמנת יתר, סוכרת, או היסטוריה משפחתית של סרטן) צריכות להיות במעקב הדוק יותר בתקופה זו.