דלקות שתן חוזרות הן אחת התלונות השכיחות ביותר אצל נשים בכל גיל- בנערות, בשנות הפוריות ובנשים בגיל המעבר. דלקת בדרכי השתן יכולה לגרום לכאבים וצריבה, צורך תכוף במתן שתן, תחושת דחיפות, ופגיעה ממשית באיכות החיים. כאשר התופעה חוזרת ונשנית, היא יכולה להשפיע גם על התפקוד היומיומי, זוגיות ויחסי מין, תפקוד בעבודה ותחושת הביטחון בגוף. בנוסף, דלקות שתן חוזרות עשויות להוביל לפגיעה בכליות על ידי התפשטות הדלקת לשם. אצל חלק מהנשים קיימת סיבה לדלקות השתן החוזרות. סיבה זו יכולה להיות קשורה לשינויים הורמונליים, יחסי מין תכופים, נטיה גנטית, מחלות רקע שונות, הרגלי היגיינה או מבנה אנטומי מסוים, ולעיתים מדובר בשילוב של כמה גורמים.
החדשות הטובות הן, שפעמים רבות אפשר לאתר את הסיבה לדלקות ולמנוע אותן. דלקות בשתן לא ניתנות למניעה מוחלטת- אולם הפתרונות השונים במקרה של דלקות חוזרות מאפשרים למנוע לפחות חלק מהארועים, ולקדם איכות חיים נוחה וחופשית יותר לאותן הנשים אשר סובלות מכך. הפתרונות הקיימים כוללים שינויים באורח החיים, טיפולים מקומיים לנרתיק, תוספים שונים וטיפול אנטיביוטי מונע.
במאמר זה נפרט מהי ההגדרה של דלקות שתן חוזרות, מתי חשוב לפנות לרופאת נשים מומחית, אילו בדיקות וטיפולים קיימים והאם ניתן לצמצם את הסיכון להישנות הדלקות.
מהי דלקת שתן חוזרת אצל נשים?
הגדרה רפואית של דלקות שתן חוזרות
מבחינה רפואית, דלקות שתן חוזרות מוגדרות כמצב בו מופיעות שלוש דלקות ויותר בשנה או לפחות שתי דלקות במהלך שישה חודשים, כאשר כל אירוע מאומת בתרבית שתן חיובית. כמו כן, מדובר בארועים נפרדים, עם החלמה מלאה בין הארועים השונים. לפי מחקרים אפידמיולוגיים, בין 20% ל-30% מהנשים שחוו דלקת בדרכי השתן יחוו לפחות אפיזודה נוספת במהלך חצי שנה, וחלקן יפתחו דפוס חוזר. מחקרים גדולים בארה״ב ובאירופה מצביעים על כך שמעל 50% מהנשים יחוו לפחות דלקת שתן אחת במהלך חייהן. מתוך אותן נשים, כרבע יסבלו מדלקות שתן חוזרות. כאשר דלקת השתן חוזרת לאחר זמן קצר מאוד, ועל ידי אותו החיידק- ככל הנראה מדובר בהישנות, מה שמעיד לרוב על טיפול לא מספק ללא חיסול מוחלט של החיידק. כאשר הדלקת חוזרת לאחר פרק זמן ארוך ממספר שבועות, ומדובר בחיידק אחר- אזי מדובר בארוע שונה של דלקת בשתן.
למה נשים סובלות יותר מדלקות שתן?
נשים הסובלות מדלקות שתן חוזרות הן על פי רוב נשים בריאות. לא קיימת אצלן מחלת רקע או מום אנטומי במערכת השתן. לכן, ברוב המקרים מדובר בבעיה ביולוגית או תפקודית. הפער בין נשים לגברים בהיארעות של דלקות שתן, ובמיוחד דלקות חוזרות, הוא חד וברור מאוד. בגברים, ארועים אלה נדירים ביותר, והיחס המתואר בספרות הינו פי עשרה בנשים לעומת גברים. הסיבה העיקרית לשכיחות הגבוהה יותר של דלקות שתן אצל נשים היא מבנה אנטומי: השופכה (הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה) קצרה יותר וממוקמת קרוב לפתח הנרתיק ואף לפי הטבעת, מה שמקל על חיידקי המעי – בעיקר E COLI – להגיע מהר יותר לשלפוחית השתן. בנוסף, שינויים הורמונליים, שימוש באמצעי מניעה מסוימים וירידה באסטרוגן בגיל המעבר משפיעים על רקמת הנרתיק והאזור האורוגניטלי, על אוכלוסיית החיידקים הטובים ועל ה-pH המקומי, ויוצרים תנאים נוחים יותר להתפתחות זיהומים חוזרים.
הגורמים לדלקות שתן חוזרות אצל נשים
גורמים הקשורים לאורח חיים והרגלי שתייה
אחד הגורמים השכיחים לדלקות שתן חוזרות הוא צריכת נוזלים לא מספקת במהלך היום. כאשר שותים מעט, השתן מרוכז יותר, השלפוחית מתרוקנת לעיתים רחוקות והחיידקים מקבלים 'זמן שהייה' ארוך יותר בדרכי השתן. בנוסף, הרגל של התאפקות למשך שעות ארוכות בגלל עומס בעבודה או חוסר נגישות לשירותים עלול להגביר את הסיכון להצטברות חיידקים. כאשר נשים לא שותות מספיק, הן מקטינות את 'אפקט השטיפה', החשוב למניעת הצטברות חיידקים במערכת השתן. מחקרים מראים שנשים שהגדילו את צריכת הנוזלים היומית בהדרגה (למשל, לכ-1.5- 2 ליטר ליום, בהתאם למצב רפואי) הפחיתו משמעותית את מספר האירועים של דלקות השתן במהלך שנה.
גורם נוסף חשוב לציון הינו לבישת ביגוד צמוד והדוק לאורך זמן. מצב זה מפחית אוורור של האזור, גורם לכליאת חום והתפתחות לחות, מה שיוצר סביבה נוחה וטובה לשגשוג חיידקי מעי. אפקט זה יכול להביא לשינוי בפלורה המקומית של הנרתיק, עם ירידה בחיידקים הטובים ועליה בשיעורם של אלה אשר יכולים לגרום לדלקות. שפשופים מקומיים הנובעים מביגוד צמוד ומהודק מדי פוגעים ביציבות ושלמות הרירית ומביאים לעליה בחדירותה, מה שמאפשר הצמדות חיידקי מעי בקלות רבה יותר. אפקט זה בולט יותר בקיץ, שם הצטברות החום והלחות קלה פי כמה.
גורמים הקשורים בהרגלי הגיינה
הנרתיק, אשר בחלקו העליון ממוקם פתח השופכה (צינור השתן החיצוני) הוא מעין מערכת הגנה מפני מיקרו-אורגניזמים שונים אשר יכולים לחולל מחלה. במצב תקין, קיימת שם שליטה של חיידקים 'טובים' ובעיקר לקטובצילים, אשר שומרים על PH חומצי בין 3.5-4.5. מצב זה יוצר מחסום והגנה כנגד חיידקים שונים, ובעיקר חיידקי מעי כגון E COLI, קלבסיאלה ואנטורוקוקים- השכיחים בגרימת דלקות שתן חוזרות. לכן, שטיפות וגינליות חוזרות ושימוש בסבונים, אשר מכילים ברובם PH בסיסי או נייטרלי- יוצרים סביבה ידידותית יותר למזהמים השונים, בה נוח להם לשגשג. התוצאה יכולה להיות שינוי בסביבת החיידקים של הנרתיק, כאשר במקום החיידקים הטובים מתרבים אלה אשר יכולים לגרום לדלקת. בנוסף, שטיפות רבות או ניקוי אינטנסיבי, במיוחד עם מגבונים מבושמים או כאשר יש אפקט של שפשוף- יכולות לגרום מיקרו-טראומה לרירית הנרתיק, מה שמעלה את חדירותה למזהמים שונים. כאשר הנרתיק נהיה עשיר יותר בחיידקי מעי דוגמת E COLI, קל להם יותר לנדוד ולחדור גם למערכת השתן. בנוסף, ניגוב אזור פי הטבעת מאחור לפנים יכול להעביר ישירות חיידקים לפתח השופכה ולגרום לדלקות שתן. מצב זה נפוץ בעיקר בקרב ילדות צעירות ונדיר בנשים בוגרות יותר.
השפעת יחסי מין ואמצעי מניעה
דלקות שתן רבות מופיעות זמן קצר לאחר קיום יחסי מין, תופעה המכונה באנגלית HONEYMOON CYSTITIS. תופעה זו יכולה להיות קשורה הן ביחסי המין עצמם, והן בשימוש בחומרי סיכה או מניעת הריון שונים. חדירת הפין יכולה לסייע באופן מכני במעבר חיידקים מהאזור האנאלי והנרתיק לכיוון השופכה ושלפוחית השתן. נשים המשתמשות בדיאפרגמה, קוטלי זרע או שילובם נמצאות בסיכון מוגבר לדלקות שתן חוזרות. הדיאפרגמה יוצרת לחץ מכני על האזור, לרבות צוואר שלפוחית השתן והשופכה, מה שיכול לתרום להיווצרות שארית שתן או בעיית התרוקנות. קוטלי הזרע מכילים לרוב חומר אשר עשוי לפגוע בפלורה הטבעית של הנרתיק (בחיידקים הטובים, הלקטובצילים), מה שמביא לביטול חומציות הנרתיק ומעודד את שגשוגם של חיידקי המעיים. גם שימוש תכוף בקונדומים עלול לפגוע בשלמות הרירית, לרבות מיקרו-טראומה באזור השופכה עקב חיכוך יתר. דבר זה מביא לעליה בחדירות הרירית לחיידקים. משמעותיים יותר הם קונדומים עם קוטל זרע אשר פוגע בחומציות הנרתיק. מבין כל האמצעים הללו, לקוטלי הזרע התרומה הרבה ביותר לפגיעה בהגנת רירית הנרתיק וסיכון לדלקות שתן חוזרות. בכל המצבים המפורטים כאן, קיים בסופו של דבר מנגנון דומה- פגיעה במיקרוביום הנרתיקי, עליה בעומס החיידקים סביב פתח השופכה, החדרה מכנית בזמן היחסים, וטיפוס החיידקים לאזור שלפוחית השתן. לכן המלצה פשוטה, הנתמכת במחקרים, היא התרוקנות בשירותים סמוך ליחסי מין ושתיית מים לאחר מכן.
גיל המעבר וההשפעה ההורמונלית
ראשית יש להבין, כי ההשפעה של הורמון האסטרוגן על רירית הנרתיק היא השפעה מגנה- הוא מעבה את אפיתל הנרתיק, מעלה רמת גליקוגן, תומך בחיידקים הטובים, ומסייע להורדת ה PH (חומציות הנרתיק). לפיכך, בכל מצב בו קיים חסר באסטרוגן, תהיה ירידה באוכלוסיית החיידקים הטובים, עליה ב PH (הפחתת חומציות), ועליה בשיעור החיידקים הפתוגנים. מצבים של חסר באסטרוגן יכולים להיות בהנקה, בטיפולים אנטי אסטרוגנים שונים (כגון טמוקסיפן), וכמובן השכיח מכולם בגיל המעבר. השינויים הללו הופכים את הרקמה לדקה ורגישה יותר, עם נטייה ליובש נרתיקי, כאבים ביחסי מין ונטייה מוגברת לזיהומים בדרכי השתן. טיפול הורמונלי מקומי לנרתיק (אסטרוגן במינון נמוך בצורת קרם או טבליות) הוכח במספר מחקרים כמפחית משמעותית את שכיחות דלקות השתן החוזרות בנשים בגיל המעבר.
גורמים נוספים: תרופות, מחלות רקע, מבנה אנטומי
בסוכרת שאינה מאוזנת, רמות גלוקוז גבוהות בשתן ותפקוד חיסוני מוחלש מעלים את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. חסימות בדרכי השתן, אבנים בכליות או בשלפוחית, צניחת איברי האגן וקשיים בריקון מלא של השלפוחית יכולים גם הם להוביל לדלקות שתן חוזרות. הפרעות נוירולוגיות שונות עשויות לגרום לפגיעה בתחושת הצורך לשתן או ביכולת ההתרוקנות של השלפוחית. מחלות אשר כוללות כשל חיסוני מולד או נרכש פוגמות ביכולת של מערכת החיסון להתמודד עם הזיהום, וכך זיהומים ראשוניים קלים הופכים לחוזרים או קבועים. תרופות שונות כגון אנטיביוטיקה או מדכאי חיסון (למשל סטרואידים) יכולות להעלות סיכון ללקות בדלקות שתן חוזרות. אנטיביוטיקה, למרבה הפרדוקס, ובמיוחד בשימוש ממושך- עשוייה לפגוע בפלורה הטבעית של הנרתיק ולעודד התפתחות חיידקים פתוגניים ואף עמידים. סטרואידים ומדכאי חיסון מורידים את רמת הנוגדנים הקיימים בריריות השונות (כולל הנרתיק), ויוצרים תגובה חיסונית חלשה יותר לזיהום הראשוני. גם תרופות אשר פוגעות בהתרוקנות השלפוחית (כגון תרופות פסיכיאטריות שונות, תרופות לשלפוחית רגיזה או תרופות לסחרחורת) עשויות לתרום משמעותית לסיכון לדלקות שתן חוזרות במנגנון הפחתת אפקט השטיפה והעליה במסת החיידקים.
אבחון דלקות שתן חוזרות – מה נעשה בבירור הגינקולוגי?
שיחה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית
השלב הראשון הוא לקיחת אנמנזה מפורטת – שיחה עם המטופלת על הרקע הרפואי, תדירות הדלקות, תסמינים נלווים (כמו חום, כאבי גב, דם בשתן), הקשר ליחסי מין או אמצעי מניעה, הרגלי שתייה, הרגלי הגיינה, מצב הורמונלי ושימוש בתרופות שונות. בדיקה גינקולוגית מאפשרת להעריך יובש נרתיקי, דלקות נרתיקיות אחרות, צניחת איברי האגן, שינויים אנטומיים ושינויים הקשורים לגיל המעבר. בדיקת אולטרסאונד לאחר התרוקנות יכולה לתת אומדן לקיומה של שארית שתן. כמו כן, בבדיקת אולטרסאונד ניתן לראות לעיתים ממצאים נוספים כגון שרירן רחמי גדול אשר מפריע להתרוקנות השתן.
בדיקות שתן: סטיק, בדיקה מיקרוסקופית ותרבית
בכל חשד לדלקת שתן מומלץ לבצע בדיקת שתן כללית ותרבית שתן. בדיקה מהירה ("סטיק") יכולה להצביע על נוכחות לויקוציטים, ניטריטים, חלבון או דם, אך תרבית שתן היא זו שמזהה את סוג החיידק ואת רגישותו לאנטיביוטיקה. בנשים עם דלקות שתן חוזרות חשוב לבצע תרבית לפחות במספר אירועים שונים, כדי לוודא האם מדובר באותו החיידק או חיידקים שונים, ולקבל מידע מדויק לטיפול מניעתי.
במקרה של דלקות מורכבות או ממצאים לא אופייניים, ניתן לשקול בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד דרכי השתן או בדיקות נוספות בהתאם לשיקול הרפואי.
טיפול ומניעה של דלקות שתן חוזרות – מהן האופציות הקיימות היום?
טיפול באירוע החריף – אנטיביוטיקה ממוקדת
בעת הופעה של דלקת שתן חריפה, הטיפול העיקרי והמדוייק הוא אנטיביוטיקה לפי רגישות החיידק. משך הטיפול משתנה, בדרך כלל בין 3 ל-7 ימים בדלקת לא מסובכת, וחשוב להשלים את הטיפול לפי ההנחיות. תרופות לשיכוך כאב, שתייה מרובה ותרופות העוזרות להפחית תחושת צריבה יכולות לשפר את ההרגשה בזמן שהאנטיביוטיקה פועלת. בנשים שחוות דלקות שתן חוזרות, חשוב שלא ליטול אנטיביוטיקה "על עיוור" שוב ושוב, אלא להתייעץ עם רופאה מומחית ולבנות תוכנית מותאמת אישית.
טיפול אנטיביוטי מניעתי לאחר יחסי מין או טיפול "עומד לרשותך"
אצל נשים שבהן דלקות השתן קשורות באופן ברור ליחסי מין, ניתן לשקול מנת אנטיביוטיקה מניעתית חד פעמית לאחר יחסי מין, לפי הנחיות הרופאה. אפשרות אחרת במקרה של דלקות שתן חוזרות מאותו סוג חיידק היא טיפול "stand-by" – מרשם או כדור שנמצא אצל המטופלת, עם הסבר מתי להתחיל טיפול ומה לעשות אם אין שיפור תוך 24–48 שעות. גישה זו מצמצמת שימוש מיותר באנטיביוטיקה, אך מאפשרת טיפול מהיר בעת הופעת תסמינים אופייניים.
טיפול הורמונלי מקומי בנשים בגיל המעבר
אצל נשים בגיל המעבר, טיפול אסטרוגני מקומי לנרתיק הוכח מחקרית באופן ברור כמפחית משמעותית את מספר הזיהומים החוזרים בדרכי השתן, משפר את עובי ומידת הגנת הרירית, מפחית יובש וכאב ביחסי מין ומשקם את אוכלוסיית החיידקים הטובים וחומציות הנרתיק. הטיפול ניתן במינונים נמוכים, בעל פרופיל בטיחות מצויין ומתאים כמעט לכל הנשים, בכל טווח הגילאים. הטיפול ניתן גם בהחדרה עמוקה לנרתיק, וגם למריחה חיצונית יותר כולל על אזור פתח השופכה באופן ממוקד. טיפול זה דורש הערכה גינקולוגית אישית ובדיקה של רקע רפואי.
תוספים שונים ושיטות מניעתיות לא תרופתיות
מספר תוספים או טיפולים אשר אינם אנטיביוטיקה נחקרו בהקשר של הפחתת הסיכון לדלקות שתן חוזרות. פעילותם נשענת בעיקר על שני מנגנונים- הפחתת הקולוניזציה וההיצמדות של חיידקי המעי לנרתיק ופתח השופכה, ושינוי סביבת השתן והשלפוחית כך שתהיה פחות ידידותית להתרבות החיידקים בה. במסגרת כך, תמצית חמוציות יכולה לסייע במניעת הצמדות החיידקים לרירית הנרתיק ומערכת השתן. גם תוסף D Manose פועל על ידי הפחתת הצמדות החיידק. פרוביוטיקה עשוייה לשפר את תכולת החיידקים הטובים ומניעת שגשוג החיידקים הפתוגנים. תרופה בשם היפרקס- Methanamine Hippurate יוצרת תגובה אנטיספטית מקומית בשתן עצמו אשר לא מאפשרת שגשוג חיידקים בכיס השתן. תוסף בשם יוטיפרו, המכיל רכיבים צמחיים, יוצר מחסום ביולוגי מכני נגד היצמדות החיידקים לאפיתל מערכת השתן. מבחינה מחקרית, קיימות ראיות אובייקטיביות לשיפור בנטילת תכשירי תרכיז חמוציות ו D Manose, כתלות בסוג התכשיר וחומרת הדלקות. לגבי פרוביוטיקה מחקרים הראו יעילות מעורבת, ולא תמיד חד משמעית. בהחלט אפשרי לנסות תכשירים אלה לפרק זמן של מספר חודשים. היפרקס הוכיח יעילות במחקרים, ולעיתים יכול להינתן כתחליף לאנטיביוטיקה מונעת קבועה, אולם תכשיר זה אינו מתאים במצבים רפואיים שונים.
שינוי הרגלים – צעדים קטנים אך פרקטיים להפחתת דלקות שתן חוזרות
פעמים רבות, התאמת אורח חיים והרגלי שתייה יכולה לסייע רבות במניעה של דלקות חוזרות בדרכי השתן.
הקפדה על שתייה לאורך היום, התרוקנות סדירה ללא התאפקות לזמן ממושך, יכולה להפחית את הסיכון לדלקות במנגנון של הגברת שטיפת מערכת השתן ומניעת הצטברות של עומס החיידקים. גם הקפדה על היגיינה אינטימית נכונה היא בעלת משמעות, כגון הקפדה על ניגוב פי הטבעת לכיוון אחורי, והמנעות משטיפה פנימית או אינטימית מוגזמת, שפשוף או שימוש במגבונים מבושמים. כל אלה עלולים לשנות את האיזון הטבעי של החיידקים הטובים ולגרום לגירוי, הקלה על חדירת החיידקים ושינוי חומציות הנרתיק. המנעות משימוש בקוטלי זרע או דיאפרגמה יכולה לסייע רבות למניעת דלקות חוזרות לאחר קיום יחסי מין בנשים המשתמשות בהם.
תשובות לשאלות נפוצות
לא. צריבה במתן שתן יכולה לנבוע מדלקת נרתיקית, מגירוי מקומי לאחר יחסי מין, משריטה קלה באזור הקרוב לפתח השופכה, מתגובה אלרגית לתכשיר היגיינה, מאבנים בדרכי השתן ועוד. לכן, כאשר יש תלונות חוזרות של צריבה, מומלץ לבצע בדיקת שתן ותרבית ולא להניח שכל אפיזודה היא דלקת שתן. במקרה של ספק – עדיף להיבדק אצל רופאה גינקולוגית או לפנות לרופא המשפחה.
בכל מצב של דלקות שתן חוזרות מומלץ לבצע תרבית שתן, במיוחד כאשר התסמינים חוזרים תוך זמן קצר או כאשר הטיפול האנטיביוטי לא עוזר. תרבית מאפשרת לזהות את החיידק המדויק ואת התכשירים האנטיביוטיים אליהם הוא רגיש או עמיד, כדי להתאים טיפול יעיל ולמנוע נטילת אנטיביוטיקה שאינה נחוצה.
יש מצבים שבהם אנטיביוטיקה מניעתית במינון נמוך ניתנת לתקופה מוגבלת (למשל מספר חודשים), במיוחד כאשר יש דלקות רבות ואמצעי מניעה אחרים לא עזרו. יחד עם זאת, מאחר ושימוש ממושך באנטיביוטיקה עלול לגרום לעמידות חיידקים ותופעות לוואי, החלטה על טיפול כזה צריכה להתקבל רק לאחר בירור מסודר ובהתאם להנחיות רפואיות מקצועיות. לעיתים ניתן לשקול טיפול מניעתי לאחר יחסי מין או טיפול העומד לרשות המטופלת במקום טיפול קבוע.
תמצית חמוציות (קרנברי) נחקרה במספר מחקרים, וחלקם הראו ירידה מסוימת בשיעור דלקות השתן, במיוחד בנשים צעירות ללא מחלות רקע. עם זאת, התוצאות אינן אחידות בכל המחקרים, ויש חשיבות למינון ולצורת המתן. אפשר לשקול שימוש בתוספי חמוציות כחלק מתוכנית מניעה כוללת, אך לא להסתמך עליהם כטיפול יחיד. חשוב לבחור מוצר איכותי ולעקוב אחר ההמלצות הרפואיות.
דלקות שתן 'פשוטות' מתרחשות בדרך כלל אצל נשים בריאות ללא גורמי סיכון משמעותיים, ללא חום גבוה וללא מעורבות של הכליות. דלקות מורכבות מסתמנות לעיתים גם על ידי חום, כאבי גב או מותן משמעותיים, הקאות, והן יכולות להופיע בנוכחות מצבים רפואיים או מחלות רקע שונות כגון סוכרת, אבנים בדרכי השתן או צניחת איברי האגן. במקרים אלו נדרש בירור מעמיק יותר ולעיתים טיפול ממושך יותר, איזון בעיית המקור, ויתכן אף צורך בשילוב טיפול אורולוגי או אורוגינקולוגי.
ברוב המקרים דלקות שתן חוזרות לא פוגעות בפוריות, כיוון שהן ממוקמות בדרכי השתן ולא במערכת הרבייה. עם זאת, כאב, אי נוחות וחרדה מדלקות חוזרות יכולים להשפיע על חיי המין ועל התדירות והאיכות של יחסי מין, ובכך בעקיפין על סיכויי כניסה להריון. במצבים מורכבים יותר או כאשר קיימות אבחנות נוספות אשר יכולות להיות נלוות או בלתי קשורות- חשוב לקיים ייעוץ גינקולוגי מותאם.
בהריון דלקות שתן שכיחות יותר, והמשמעות שלהן גדולה יותר, מכיוון שדלקת לא מטופלת יכולה להעלות סיכון לזיהום כלייתי ואף להשפיע על מהלך ההריון ועל העובר. לכן בהריון לא מזניחים אף תסמין של צריבה, דחיפות במתן שתן או כאב. חשוב לפנות לבדיקה, לבצע תרבית שתן ולקבל טיפול אנטיביוטי מתאים ובטוח להריון לפי המלצת הרופאה. בהריון, רצוי לבצע תרבית שתן גם ללא תסמינים כלל, כיוון שלעיתים יכול להיות מצב של שגשוג חיידקים בלתי תסמיני בדרכי השתן.
סיכום: דלקות שתן חוזרות אינן גזירת גורל
דלקות שתן חוזרות הן תופעה שכיחה אצל נשים, ממגוון גדול של סיבות אשר תוארו במאמר זה. עם אבחון מדויק, הבנה של דפוסי הופעת הדלקות וטיפול מותאם אישית – ניתן ברוב המקרים להפחית משמעותית את שכיחותן ואת הפגיעה באיכות החיים. שילוב של אבחון גינקולוגי יסודי, הערכת גורמי סיכון, שימוש מושכל באנטיביוטיקה, טיפולים הורמונליים מקומיים במידת הצורך ושינויים באורח החיים – מאפשר בניית תוכנית טיפול מניעתית מותאמת לכל אישה.
אם את סובלת מדלקות שתן חוזרות, אשר מפריעות לך ומשפיעות על איכות חייך, מומלץ לפנות לייעוץ גינקולוגי מקצועי, לבצע בירור מסודר ולהתאים טיפול אישי שיכול להחזיר לך שליטה, ביטחון ושקט נפשי.