שאלות נפוצות
גיל המעבר (מנופאוזה) הוא תהליך ביולוגי טבעי, והגעתו מסמנת את הפסקת מחזורי הווסת והביוץ אצל האישה. הוא מתרחש כאשר השחלות מפסיקות לייצר ביציות, וייצור ההורמונים הנשיים (אסטרוגן ופרוגסטרון) פוחת. תקופה זו מתרחשת בדרך כלל בגילי 45-55, אולם היא יכולה להתחיל מוקדם יותר – בעשור הרביעי, ומאוחר יותר עד העשור השביעי לחיים. גיל המעבר מחולק לפרי-מנופאוזה, מנופאוזה ופוסט-מנופאוזה. פרי-מנופאוזה היא תקופת המעבר הסוערת מבחינה הורמונלית אשר מקדימה את המנופאוזה, ויכולה להימשך עד מספר שנים. מנופאוזה מוגדרת כנקודה בה האישה לא קיבלה וסת במשך 12 חודשים. פוסט-מנופאוזה היא התקופה שלאחר מכן, ולמשך יתר חיי האישה.
חשוב להבין כי בעוד שכניסה לגיל המעבר היא תהליך טבעי ושלב אינטגרלי בחיים, יכולה להיות לה השפעה עצומה על בריאות האישה ואיכות חייה. הופעת הפרי-מנופאוזה מתאפיינת במחזורים בלתי סדירים, כבדים מהרגיל, בתדירות גבוהה או פחותה מהווסתות אשר היו קודם לכן. נוסף על כך, ייתכנו סימנים כמו הופעת גלי חום, הזעות ליליות, שינויים במצב הרוח, קשיי שינה, ירידה בחשק המיני, כאבי מפרקים, יובש בנרתיק, קושי בריכוז ("ערפול מוחי"), דכדוך ועוד. על פי רוב, בתקופת הפוסט-מנופאוזה גלי החום, ההזעות הליליות והשינויים הקיצוניים במצב הרוח נעלמים או מוקלים משמעותית, אולם האישה עשויה להתמודד עם תחלואה נוספת, הקשורה בירידה ברמות האסטרוגן, כגון דלדול מסת העצם ומחלות לב.
כאשר המנופאוזה מתרחשת לפני גיל 45, היא נקראת מנופאוזה מוקדמת. מצב זה מתאפיין בהפסקת הווסת לתקופה של לפחות ארבעה חודשים, בשילוב עם רמות הורמונים שחלתיים נמוכות ותסמינים אופייניים לגיל המעבר. כאשר הדבר מתרחש לפני גיל 40, מדובר במצב של מנופאוזה מוקדמת מאוד, או כשל שחלתי מוקדם. למנופאוזה מוקדמת, או כשל שחלתי מוקדם, יכולים להיות גורמים מגוונים, ביניהם רקע גנטי, מחלות אוטואימוניות, ניתוחים בשחלות, טיפול בקרינה או תרופות מסוימות ועוד. כשל שחלתי מוקדם עשוי להיות מלא (אי-תפקוד מוחלט), או חלקי (אי-ספיקה מסוימת של השחלות). במהלך מנופאוזה מוקדמת או אי ספיקה שחלתית מוקדמת, תיתכן הופעת מחזורים בודדים מדי פעם, ואפילו חזרה לתקופה של מחזורים סדירים. מנופאוזה מוקדמת היא מחלה אנדוקרינית, עם השלכות כבדות-משקל, הן על הבריאות והן על איכות חיי האישה. ככל שהמנופאוזה המוקדמת מופיעה בגיל צעיר יותר, כך הסימפטומים קשים יותר וההשלכות הבריאותיות משמעותיות יותר. לכן, מצב זה דורש אבחון וטיפול יעיל ומהיר ככל הניתן.
בהחלט! ההחלטה הראשונה אותה על האישה לקבל, היא לפנות לקבלת ייעוץ ואבחון, לצורך התאמת הטיפול הטוב ביותר עבורה. הבעיה העיקרית היא שנשים רבות נמנעות מלהגיע לרופא/ה עם הופעת תסמינים של גיל המעבר. בעוד שנשים רבות יותר ייפנו לקבלת טיפול עקב גלי חום – התלונה ה"קלאסית" והמוכרת ביותר של גיל המעבר, הרי שפחות נשים ייגשו לבדיקה עם תלונות על ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק, דלקות חוזרות וצריבה בשתן, ערפול מוחי וירידה בריכוז, ושינויים במצב הרוח. כל אלה הם תסמיני גיל המעבר, המשבשים משמעותית את איכות החיים והתפקוד הכללי. עם זאת, פעמים רבות מטופלות חשות מבוכה או לא מייחסות את התסמינים הללו לגיל המעבר – ומכאן הקושי.
לאחר צליחת שלב הפנייה לבדיקה וייעוץ – ניתן וחשוב לטפל. הטיפול הוא אישי ומותאם לכל אישה בהתאם לצרכיה, תלונותיה, גילה, משך הזמן במנופאוזה, ומחלות הרקע מהן היא סובלת. ישנה חשיבות רבה בהגעה לבדיקה והתחלת הטיפול בסמיכות להופעת סימני גיל המעבר מבחינת צמצום סיכונים ומניעת תחלואה עתידית. ישנם טיפולים שונים ומגוונים לגיל המעבר, לרבות תרופות הורמונליות ולא הורמונליות, טיפולים מקומיים (בעיקר לנרתיק), רפואה משלימה, תמיכה נפשית, תזונה ופעילות גופנית.
דימום בין וסתי, כלומר דימום שאינו במועדו, הוא אחד הסימפטומים הגינקולוגיים השכיחים, שמביאים נשים רבות בכל הגילים לבדיקה אצל רופא/ת נשים. הגם שזהו סימפטום מטריד המפריע לאיכות החיים ומעורר חשש, הרי שפעמים רבות מדובר בתופעה שפירה ואף נורמלית. הגורמים השונים למצב זה הם מגוונים ותלויים בין היתר בגיל האישה, אמצעי המניעה בהם היא משתמשת, השלב במחזור בו מופיע הדימום, סדירות הווסתות ועוד. הסיבות הן בין היתר שינויים פיזיולוגיים רגילים ברמות ההורמונים לאורך המחזור החודשי, דימומים בזמן נטילת גלולות, דימומים בשל תקופות ממושכות ללא ביוץ (שחלות פוליציסטיות), הפרעות הורמונליות שונות, ממצאים אנטומיים המערבים את רירית הרחם (כגון שרירן או פוליפ), עיבוי יתר של רירית הרחם, דימומים סביב תחילת המנופאוזה, שימוש בתרופות שונות, זיהומים ברחם ומערכת המין, יובש של הריריות, הפרעות בקרישת הדם, נגעים בצוואר הרחם, הריון לא ידוע ועוד. בין הסיבות, יש לשלול קיומה של ממאירות או טרום ממאירות ממקור הרחם או צוואר הרחם. לסיכום, בהופעה של דימום בין וסתי, מומלץ לא לדאוג – אבל כן להיבדק!
נשים רבות מנסות למצוא, לעיתים לאורך שנים, את אמצעי המניעה האידיאלי עבורן. עם התקדמות הרפואה והמדע, עוד ועוד אמצעי מניעה מצטרפים למבחר הקיים, מה שמצד אחד מאפשר חלופות רבות נוספות, ומצד שני מבלבל עוד יותר – מתי להמשיך לחפש ומתי להישאר עם הקיים. העיקרון המנחה הוא שאמצעי המניעה האידיאלי משתנה מאישה לאישה, בהתאם לצרכים, העדפות, גיל, מצב רפואי, רקע מיילדותי, אמונה ואורח החיים של כל אחת. אין מרשם אחד שמתאים לכולן. על אמצעי המניעה הנבחר להיות כמה שיותר יעיל, בטוח, נוח וקל לשימוש, ללא הפרעות לחשק או התפקוד המיני, עם מיעוט תופעות לוואי, וכן עליו לספק הגנה כנגד מחלות מין ובעיות רפואיות נוספות במידת האפשר. בין החלופות הקיימות היום ניתן למצוא אמצעי מניעה הורמונליים ולא הורמונליים, אמצעי מניעה הניתנים לנטילה דרך הפה, העור או הנרתיק, קצרי טווח או ארוכי טווח ואף קבועים. גם בקרב הגלולות למניעת הריון, אמצעי המניעה המוכר והנצרך ביותר, קיימים סוגים שונים ומגוונים, הן מבחינת מינון ההורמונים, הרכב הגלולה ושילוב האסטרוגן והפרוגסטרון הנמצאים בה. כל אישה מכירה את גופה ואורח חייה ויודעת טוב מכולם מה הכי מתאים עבורה. בסיוע רופא/ת הנשים, ניתן לקבל החלטה מבוססת ידע וניסיון העבר, ולמצוא את אמצעי המניעה הטוב והמתאים ביותר.
ידוע היטב, כי ההנקה עצמה מספקת הגנה מסוימת מכניסה להיריון נוסף. מידת ההגנה אינה אחידה, ותלויה במשך הזמן שחלף מהלידה, תדירות ההנקה, התחדשות מחזורים סדירים, והאם התינוק ניזון מהנקה בלבד. מקובל להניח כי הנקה מלאה ותכופה בששת החודשים הראשונים לחיי התינוק, וכל עוד לא התחדשו הדימומים הווסתיים – מספקת הגנה של מעל 95% מהיריון נוסף. אולם, כיוון שאצל מרבית הנשים לא מתקיימים כל אותם התנאים, וביוץ יכול להקדים את הופעת המחזור – רצוי לשקול הוספת אמצעי מניעה אצל אישה שרוצה להימנע מהיריון נוסף. אמצעי המניעה המועדפים לשימוש בתקופת ההנקה, הם כאלה אשר לא משפיעים לרעה על ייצור החלב. בין האפשרויות המקובלות: גלולות המכילות פרוגסטרון בלבד, חוצצים (קונדום, דיאפרגמה, קוטלי זרע), התקן תוך רחמי ללא הורמונים, והתקן תוך רחמי מצופה הורמונים. מציאת אמצעי מניעה לתקופת ההנקה הוא נושא חשוב לדיון בביקורת שלאחר הלידה אצל רופא/ת הנשים.
גרד בנרתיק הוא תופעה שכיחה יחסית המעסיקה נשים רבות, לפחות פעם אחת (אך בדרך כלל יותר) במהלך חייהן. תופעה זו יכולה להטריד, להפריע ולשבש את התפקוד ואיכות החיים. הגורמים לגרד יכולים להיות מגוונים וכוללים בין היתר זיהומים שונים, חסר הורמונלי, חשיפה לחומרים, תגובות אלרגיות, או מהווים חלק ממחלת עור סיסטמית. אירועים של גרד חוזר יכולים להיגרם עקב חזרה של אותה הסיבה, מסיבות שונות לחלוטין, או שילוב של סיבות בלתי קשורות, כמו גם בשל טיפול לא שלם או חלקי בבעיה הקיימת. גרד חוזר בנרתיק יכול להופיע, לדוגמה, בגלל תהליך זיהומי בפעם הראשונה, וכתוצאה מניסיונות לא נכונים של טיפול בו בפעמים הבאות. כשם שיש מגוון סיבות, כך גם הטיפולים הקיימים. הטיפולים עשויים לכלול שינויי הרגלים, טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים, מקומיים או סיסטמיים. לפני תחילת טיפול, ובמיוחד באירועי גרד חוזר, כדאי וחשוב להגיע לאבחון נכון – שהוא בסיס הטיפול.
תכנון היריון הוא אחת התקופות המשמחות והמרגשות בחייהן של נשים רבות. מבחינה רפואית, ההכנות אותן יש לבצע בשלב תכנון ההיריון משתנות מאישה לאישה ותלויות במשתנים שונים כמו גיל, רקע מיילדותי קודם, הרגלים, מצב רפואי ומחלות רקע. הנה כמה פעולות שרצוי לבצע לקראת כל היריון:
– הקפדה על תזונה נכונה ומשקל תקין, שינוי הרגלים מזיקים כמו הפסקת עישון.
– בדיקות כלליות, כולל פרופיל שומנים בדם, ספירת דם, רמות ויטמינים.
– נטילת חומצה פולית (בצורת מתיל פולאט) מדי יום.
– וידוא חיסוניות כנגד מחלות זיהומיות שונות הרלוונטיות להיריון, והשלמת התחסנות במידת הצורך.
– השלמת בדיקות סקר גנטיות – סקר בסיסי או פאנל מורחב.
– וידוא כי תרופות הניטלות באופן קבוע אינן אסורות לשימוש בתחילת היריון.
– ייעוץ עם רופא/ת נשים, בדיקת פאפ ואולטרסאונד אגן.
נושא התזונה הוא רחב והידע בו מגוון ומתחדש חדשות לבקרים. באופן אישי, אני רואה תחום זה כבעל חשיבות עליונה לאורך כל חיי האישה, ובעיקר במהלך ההיריון. החשיבות של אכילה נכונה ובריאה מקבלת משנה תוקף בהיריון, מצב בו קיימת ממילא עליה במשקל, שינוי בחילוף החומרים, נטייה להיווצרות תנגודת לאינסולין (סוכרת היריון) וכמובן הצורך לספק מזון איכותי לעובר המתפתח. ככלל, המזון המומלץ בהיריון הוא מזון טבעי ובלתי מעובד ככל הניתן, המכיל את כל אבות המזון, עם מינימום של סוכר לבן. כמו כן, קיימים מזונות ספציפיים מהם יש להימנע: בשר לא מבושל (נא), מוצרים העשויים מחלב לא מפוסטר, בשרים/דגים מעושנים, ביצים לא מבושלות עד תום, דגים נאים או לא מבושלים, פירות וירקות לא שטופים כראוי, או כל מזון אשר הוכן בתנאים סניטריים לא מספקים או לא נשמר בקירור כנדרש. מומלץ להימנע מאלכוהול באופן מוחלט. מומלץ להגביל צריכת דגים עד פעמיים בשבוע. צריכת קפה – עד 2 כוסות ליום. מומלץ להגביל צריכת תה ירוק בתחילת ההיריון. מומלץ להימנע מצריכת ליקוריץ. במקרים מסוימים כגון תת משקל, סוכרת, שומני דם גבוהים, השמנת יתר, בעיות ספיגה, מחלות מעי, או מצב לאחר ניתוחים במערכת העיכול – רצוי אף להיוועץ בתזונאית מוסמכת לבניית התפריט המתאים ביותר.
נשים בתקופת הפריון, השוקלות היריון, עלולות לסבול ממחלות רקע או מצבים רפואיים שונים, אשר עשויים להשפיע על מהלך ההיריון, הלידה, או להחמיר כתוצאה מההיריון עצמו. נשים אחרות, גם אם אינן סובלות ממחלות רקע, עברו סיבוכים בהריונות או הלידות הקודמים, שעשויים לחזור בהריונות הבאים. עבור כל הנשים הללו, חשוב לקבל ייעוץ טרום הריוני שמטרותיו הן הערכת ההשלכות, הסיכונים וההשפעות של היריון נוסף על מחלת הרקע, ושקילת הדרך האידיאלית לצמצם את חזרת הבעיות מהן סבלו בעבר. דוגמאות למצבים אלה יכולות להיות נשים עם עבר של הפלות חוזרות, לידה מוקדמת, מות עובר תוך רחמי, סיבוכים במהלך ההיריון והלידה – לרבות קרעים חריגים בתעלת הלידה, ניתוח קיסרי מורכב, או סיבוכים בתקופת משכב הלידה. כמו כן, יכולות אלה להיות נשים עם מחלת רקע לבבית, אוטואימונית, אנדוקרינית, נוירולוגית, כלייתית פסיכיאטרית ועוד. את הייעוץ הטרום הריוני רצוי לבצע מספר חודשים טרם הכניסה להיריון, זמן שמאפשר היערכות, איזון גורמי סיכון, התאמה של טיפול תרופתי, והפניה לבדיקות נוספות לפי הצורך.
לביקורת זו רצוי להגיע כשישה שבועות לאחר הלידה – תקופה אשר נקראת "משכב הלידה". מדוע שישה שבועות? זהו פרק הזמן שלוקח לרחם לחזור לגודלו המקורי, לצלקות באזור החייץ להירפא, לצלקת הניתוח הקיסרי להגליד, ולשאריות התוכן הרחמי להתפנות מהגוף. מובן שנתונים אלה משתנים מאישה לאישה, בהתאם לאופן הלידה שעברה (נרתיקית מול ניתוח קיסרי), האם היא מניקה, והאם הופיע אצלה דימום וסתי. ביקור זה לאחר הלידה יכול להתבצע מוקדם משישה שבועות, אם קיימת בעיה רפואית הדורשת התייחסות דחופה יותר. בביקור זה הרופא/ה תתייחס למצבה הבריאותי של האישה, תעבור על תלונות חריגות מהן היא סובלת, תוודא שהרחם חזר לגודלו ושלא נשארו בו שאריות שליה, תבצע ביקורת של אזור החייץ והנרתיק, ותשלים בדיקת פאפ אם צריך. ניתן להפנות לבדיקות עזר או חיזוק של רצפת האגן. כמו כן, בביקור זה חשוב לא פחות לשוחח על אמצעי מניעה ותכנון המשפחה העתידי של המטופלת.
מפתיע או לא – עלייה במשקל במהלך ההיריון היא אחד הנושאים הנפוצים שמעסיקים חלק גדול מהנשים, והסיבה לכך היא לא רק אסתטית. למשקל האם ההרה, הן בתחילת ההיריון והן בסיומו – השלכות משמעותיות על מהלך ההיריון, הלידה והסיכוי לפתח סיבוכי היריון שונים. ככלל, העלייה במשקל הצפויה והמומלצת לאישה במהלך ההיריון משתנה בהתאם ל-BMI ההתחלתי, גילה, מידת הפעילות הגופנית שהיא מבצעת, מספר העוברים שהיא נושאת ומאפיינים נוספים. ההמלצות לעליה תקינה במשקל במהלך ההיריון נגזרות מאינדקס המסה הגופנית (BMI) של האישה בתחילת ההיריון, והן כדלקמן: בשליש הראשון, רצוי לעלות עד 2 ק"ג. לנשים בתת משקל, עם BMI קטן מ-18.5, רצוי לעלות כ-12-18 ק"ג במהלך כל ההיריון. לנשים עם BMI תקין, רצוי להעלות בין 11-16 ק"ג. לנשים עם עודף משקל קל, רצוי להעלות בין 7-11 ק"ג. עבור נשים עם עודף משקל משמעותי (BMI מעל 30), רצוי להעלות 5-9 ק"ג בלבד במהלך כל ההיריון. תוספת המשקל השבועית לה ניתן לצפות בשליש השני והשלישי להיריון היא כ-0.3-0.5 ק"ג.