מדוע רקע של רעלת הריון הוא בעל משמעות להריונות עתידיים

רעלת הריון היא אחד מסיבוכי ההריון המשמעותיים ביותר, והיא מהווה סיבה מרכזית לאשפוזים בשליש השני והשלישי, לזירוז הלידה וללידות מוקדמות. שכיחותה של רעלת הריון היא בכ 3-5% מכלל ההריונות, עם שכיחות מעט גבוהה יותר בהריון ראשון- כ 6-7%.  למרות שמרבית הנשים מחלימות לחלוטין לאחר הלידה, אירוע של רעלת היריון מצביע על נטיה לרגישות ייחודית של מערכת כלי הדם והשליה, וכן על תגובה ביולוגית מסוימת של הגוף למצב של הריון. בנוסף, רעלת הריון מתרחשת פעמים רבות בנוכחות מצבים רפואיים שונים המהווים גורמי סיכון לתופעה זו. לכן, לנשים שחוו רעלת היריון בעבר יש פרופיל סיכון ייחודי, המשפיע לא רק על סיכויי ההישנות בהריון הבא, אלא גם על בריאותן העתידית.  סיכויי החזרה של רעלת הריון בהריונות הבאים עומדת על כ 15-40%, כתלות בחומרת הרעלת ומועד הופעתה. 

מחקרים רחבי היקף מצביעים על כך שנשים אשר חוו רעלת היריון בעבר נמצאות בסיכון גבוה יותר  לפתח יתר לחץ דם כרוני, מחלת לב איסכמית, שבץ מוחי, מחלת כליה כרונית, מחלות כלי דם, סוכרת ותסמונת מטבולית שנים לאחר ההריון. בנוסף, רעלת היריון, במיוחד כאשר הופיעה בשלב מוקדם בהריון או הייתה בעלת מאפיינים חמורים, עלולה להשפיע על התפתחות השליה בהריונות עתידיים ולגרום להאטה בגדילה של העובר, בעיה בזרימות הדם לשליה, הפרדות שליה ולידה מוקדמת.

אף כי רעלת הריון אינה ניתנת למניעה באופן מוחלט, טיפול ומעקב נכונים יכולים לשנות לטובה את תמונת הסיכון. בחלק מהמקרים, ניתן להפחית את הסיכון, לעכב הופעה או להקל את החומרה. כאשר אישה מגיעה לתכנון הריון נוסף עם מודעות למצב הרפואי שלה, ידע על גורמי הסיכון והבנה של הדרכים להפחתת הסיכון להישנות – ניתן לבנות תכנית מניעה יעילה ולהגיע להריון בטוח יותר. 

מהי רעלת הריון ומה גורם לה

רעלת היריון היא תסמונת רב מערכתית, ייחודית למצב של הריון בלבד, המתפתחת לאחר שבוע 20 ומאופיינת בעלית לחצי דם, הופעת חלבון בשתן, ועדות למעורבות נוספת של מערכות או איברים אמהיים (מערכת העצבים, הכבד, הכליה, והדם). רעלת הריון או בשמה המקצועי Preeclampsia היא אינה מחלת יתר לחץ דם בלבד, אלא  מחלה סיסטמית שמקורה בשליה. מנגנונים רבים נחקרו כקשורים בתהליך אשר מביא להתפתחות רעלת הריון, ועד היום לא ידוע על מנגנון מדוייק וברור אחד. אפשר לומר כי התהליך המלא של התפתחות רעלת עדיין אינו ברור לחלוטין, ונתון למחקר מתקדם בתחום. ידוע, כי בסיסו של התהליך קשור בהשרשה לקויה של השליה, במהלכו תאי הטרופובלסט (שליה) לא חודרים באופן תקין לעורקים הספירליים ברחם, מה שמביא בהמשך לירידה בזרימת הדם לשליה ונטיית יתר שלהם לכיווץ. ארוע זה מתחיל בשלב מוקדם בהריון, טרם הסתמנות הרעלת. בהמשך, וכפועל יוצא מכך, מפרישה השליה גורמים שונים המעידים על מצוקה והיעדר התפתחות תקינה לזרם הדם האמהי, לרבות פקטורי דלקת שונים. כל אלה משפיעים על כלי דם ברחבי הגוף, יוצרים תגובה דלקתית, ומביאים לעלית לחץ דם ופגיעה באיברים שונים. למעשה, רעלת הריון הינה מחלת אנדותל (שכבה פנימית של כלי דם) כלל- גופית, המושרית על ידי השליה. גם נתונים בסיסיים של האם קשורים בסיכוי לפתח רעלת הריון כגון גיל, רקע מילדותי, משקל, ומחלות רקע שונות. 

גורמי הסיכון להתפתחות רעלת הריון 

מספר גורמי סיכון מזוהים עם סיכוי גבוה יותר לפתח רעלת הריון. המרכזיים שבהם:

• גיל היולדת- מעל גיל 40, עולה הסיכון פי 2-3. גם גיל צעיר מאוד מהווה גורם סיכון. 
• עבר של רעלת הריון בהריון קודם- סיכון של כ 15-40% לחזרה.
• הריונות מרובי עוברים– סיכון גבוה פי 3-4 לעומת הריון יחיד.
• הריון ראשון- מעלה את הסיכון לרעלת פי 2-3. כ 60-70% ממקרי הרעלת מתרחשים בהריון הראשון. 
• יתר לחץ דם כרוני- מעלה סיכון  פי 5 ביחס לסיכון הבסיס.
• מחלת כליה כרונית- מעלה סיכון עד פי 10 ביחס לסיכון הבסיס.
• מחלה אוטואימונית או קרישיות יתר- כאשר קיימים נוגדני APLA, הסיכון הוא של כ 15%.
• סוכרת טרום הריונית- מעלה סיכון בין פי 3-10 במחקרים שונים.
• השמנת יתר- כאשר ה- MBI גבוה מ-30, הסיכון לרעלת הריון עולה פי 2-3. 
• לאחר תרומת זרע או ביצית- עליה בסיכון של פי 3-5 בתרומת ביצית ופי 1.5-2 בתרומת זרע. 

עבר של רעלת הריון – מה הסיכון להישנות ומתי הוא גבוה יותר

נשים שחוו רעלת היריון נמצאות בסיכון מוגבר ללקות בה שוב בהריונות הבאים.  הסיכון משתנה בהתאם לחומרת האירוע הראשון, לשלב ההריון שבו הופיע, ולקיומם של גורמי סיכון נוספים. 

רעלת מוקדמת לעומת מאוחרת

כאשר רעלת ההריון היא קלה יחסית או מאוחרת- כלומר הופיעה במועד, אחרי שבוע 37- הסיכון לחזרה אינו גבוה מאוד ועומד על כ 10-15%. במצב זה, אם תופיע רעלת הריון פעם נוספת, מרבית הסיכויים כי תהיה אף היא קלה יחסית ומאוחרת. לעומת זאת, אם רעלת ההריון  הופיעה לפני שבוע 34, הסיכון להישנות גבוה משמעותית ועשוי להגיע ל 20 -40%, עם סיכון גבוה יותר להופעה מוקדמת גם בהריונות הבאים. במקרים של רעלת הריון חמורה אשר כללה הפרעות או פגיעה משמעותית באברי מטרה או בגדילה העוברית, ובמיוחד אם היתה מוקדמת- הסיכון לחזרה יכול להגיע לעד 60%.  אם קיים בנוסף גם גורם סיכון קבוע כדוגמת מחלה כרונית- יתר לחץ דם, מחלת כליה, קרישיות יתר או סוכרת- הסיכון יכול לעלות אף יותר (במיוחד ללא טיפול ואיזון גורמי סיכון). 

השפעת גורמי סיכון נוספים

גורמים כגון יתר לחץ דם כרוני, השמנת יתר, סוכרת, מחלות כליה, מחלות אוטואימוניות כמו לופוס, קרישיות יתר, והריונות מרובי עוברים מגבירים את הסיכון. נשים שאימן או אחותן חוו רעלת היריון נמצאות בסיכון מוגבר, מה שמצביע על מרכיב גנטי. כיום, מקובל לראות ברעלת הריון מחלה עם תורשה מורכבת בה הגנטיקה מגדילה סיכון, אולם אינה קובעת אותו באופן מוחלט כמו במצב של תורשה פשוטה. יתר על כן, רעלת הריון היא אחת המחלות היחידות  אשר הסיכון לה מושפע מ-3 מערכות גנטיות שונות: הגנום האמהי, הגנום האבהי והגנום העוברי. מבחינת הגנום האמהי, קיים קשר גנטי לבנות משפחה, ולנטיה של ויסות לחץ דם, תפקוד כלי הדם, ומערכת הקרישה. הגנום העוברי משפיע ישירות על תפקוד השליה, אשר זהה לו מבחינה גנטית. גנים אלה שותפים בהתפתחות כלי הדם השלייתיים ומידת השרשתם ברחם, ומשפיעים על תפקוד השליה. הגנום האבהי, מעצם תפקידו בתהליך הרביה, קובע מחצית מן הגנום העוברי, והוא זר לחלוטין לאם ולמערכת החיסון שלה. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שנשים לאחר תרומת זרע, אשר לא נחשפו לזרע האב טרם הכניסה להריון, או בעלות בן זוג חדש- בסיכון גבוה יותר לפתח רעלת הריון. 

מעבר להתפתחות רעלת הריון, מהי ההשפעה על ההריון הבא?

הסיכון אינו מוגבל רק להישנות המחלה. נשים עם עבר של רעלת היריון נמצאות בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם הריוני, הפרדות שליה, לידה מוקדמת יזומה, עובר קטן לגיל ההריון והפרעה בגדילה התוך רחמית, לידה מוקדמת ספונטנית, מוות תוך רחמי של העובר ולידה שקטה. לכן, ומתוך מודעות לסיכונים אלה, ההמלצה היא להתחיל ליווי הריון מוקדם אצל רופאה מומחית להריון בסיכון גבוה או להיות במעקב של מרפאה להריון בסיכון.