רקע של לידות מוקדמות
רקע של
לידות מוקדמות
מהי לידה מוקדמת?
לידה מוקדמת (Preterm birth) מוגדרת כלידה המתרחשת לפני תום 37 שבועות הריון מלאים.
שיעור הלידות המוקדמות עומד על כ-10% מכלל הלידות.
תינוקות הנולדים טרם זמנם נקראים פגים. פגות הינה אחת הסיבות העיקריות לתחלואה ותמותה של ילודים, כתלות בשבוע ההריון בו נולדו, כאשר סיבוכי הפגות עולים בשכיחותם וחומרתם עם הירידה בגיל ההריון.
פגים עלולים לסבול מבעיות נשימה חריפות על רקע היעדר בשלות ריאתית, סיבוכים נוירולוגיים שונים בעיקר נוכח סכנה לדימום מוחי, פגיעה במערכת העיכול, בעיות לבביות, פגיעה בראיה, קשיי האכלה עם צורך בהזנה שלא דרך מערכת העיכול, סיכון מוגבר לזיהומים, ועיכוב התפתחותי כולל עם השלכות ארוכות טווח כגון עיכוב מוטורי, קוגניטיבי ושפתי.
מכאן עולה, כי אבחון ומניעה של לידה מוקדמת הינה אבן יסוד מהותית בניהול של מעקב הריון אשר בו קיימת סכנה ללידה מוקדמת. אבחון מוקדם, מעקב קפדני וטיפול מונע הם המפתח לצמצום הסיכונים, הן מבחינת האם והן מבחינת העובר.
גורמי סיכון ללידה מוקדמת
לידה מוקדמת יכולה להיגרם עקב שילוב של סיבות רפואיות, סביבתיות ואישיות. גורמי סיכון עיקריים ללידה מוקדמת יכולים להיות בין היתר:
היסטוריה של לידה מוקדמת קודמת
זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. נשים עם לידה מוקדמת קודמת הן בעלות סיכון מוגבר של כ-20-25% ללידה מוקדמת נוספת. הסיכון ללידה מוקדמת עולה ככל שהיו יותר לידות מוקדמות בעבר, ויורד ככל שהיו לידות במועד. סיכון זה אף עולה ככל שהלידה המוקדמת הקודמת התרחשה בשבוע צעיר יותר.
הריון מרובה עוברים
בהריון תאומים הסיכון ללידה מוקדמת עולה לכ-50%, הן בשל גודל הרחם והן בשל קצב הגדילה שלו, דבר אשר יכול לעודד צירים מוקדמים ואי ספיקה של צוואר הרחם. מועד הלידה הממוצע של תאומים הינו בשבוע 36, וכ-10% מהם ייולדו לפני תום 32 שבועות.
יילודים יזומים
כ- 30-40% מהלידות המוקדמות נגרמות עקב ילוד יזום על ידי הצוות הרפואי. ילוד בגיל הריון צעיר מתקיים במצבי אין ברירה, בהם עולה הסיכון של הישארות העובר ברחם או המשך ההריון על פני הסיכון בסיומו. הסיכון יכול להיות אמהי או עוברי, וכולל מצבים כמו חשד לזיהום, רעלת הריון, האטה בגדילה התוך רחמית, ניטור עוברי לא תקין, חשד להיפרדות שליה ועוד.
צירים מוקדמים
בעוד שפעילות רחמית טרם המועד הינה תופעה שכיחה, צירים אשר מביאים לדינמיקה צווארית (פתיחת צוואר הרחם וקיצורו) אינם תהליך שכיח. כ-4-5% מהלידות יתרחשו מוקדם משבוע 37 בשל צירים מוקדמים. צירים מוקדמים יכולים אף להופיע בעקבות ירידת מים מוקדמת.
ירידת מים מוקדמת
פקיעת קרומי מי השפיר לפני שבוע 37 להריון מתרחשת בכ- 25% מהלידות המוקדמות. פעמים רבות, השילוב של צירים מוקדמים וירידת מים מוקדמת מתמזג, האחד מביא לשני וקשה לדעת מה התחיל את תהליך הלידה. חשוב לדעת, שירידת מים מוקדמת הינה סימן אפשרי לזיהום רחמי, ויש לנהל מצבים אלה תוך שלילת אפשרות זו. בעוד שירידת מים מוקדמת מאפשרת ניהול שמרני והמתנה ברוב המקרים, הלא שבמידה וקיים חשד לזיהום יש להביא לסיום ההריון באופן מיידי.
זיהומים או דלקות
תהליך זיהומי גורם להפרשת ציטוקינים ושאר חומרים פרו- דלקתיים המופרשים על ידי תאי מערכת החיסון והרקמות, מה שעלול לעודד התכווצויות רחמיות או ירידת מים. כמו כן, חיידקים מזרם הדם עלולים לחדור ישירות לרחם ולמי השפיר. הזיהומים השכיחים בגרימת לידות מוקדמות הם אלה אשר נמצאים באזורים סמוכים יותר לרחם. דוגמאות שכיחות הינן בין היתר דלקות בשתן ובכליות, בנרתיק, דלקת תוספתן ועוד. במקרה של זיהום המערב את הרחם, מי השפיר והקרומים, יש לסייע לילוד מיידי (ספונטני או יזום) בשל הסכנה המשמעותית הנשקפת לאם ולילוד, בכל גיל הריון.
אי-ספיקה צווארית
צוואר הרחם אמור להישאר ארוך וסגור במהלך כל ההריון עד למועד או קרוב לו. כאשר צוואר הרחם אינו מתפקד כראוי, יכולות להופיע פתיחה או מחיקה (קיצור) של צוואר הרחם בשלבים מוקדמים יותר בהריון. שיעור הלידות המוקדמות אשר נגרמות כתוצאה מסיבה זו עומד על כ 8-10% מכלל הלידות המוקדמות, אולם בלידות מוקדמות מאוד, לפני שבוע 28, שיעורו של מצב זה עולה משמעותית. אי ספיקה של צוואר הרחם עלולה להוביל לצירים מוקדמים, ירידת מים וכן התפתחות זיהום רחמי. הסיבות לאי ספיקת צוואר הרחם יכולות להיות מגוונות, לרבות פעולות או ניתוחים קודמים בצוואר הרחם, קרעים בצוואר הרחם, מומים מולדים של מערכת הרביה, ניתוחים קיסריים בפתיחה מלאה ועוד.
עישון וסמים
עישון בהריון מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת פי 1.5-2 ביחס לסיכון הרגיל. הסיכון עולה עם העליה בכמות ותדירות העישון. צריכת אלכוהול וסמים אף היא גורמת לסיכון גבוה יותר. צריכת סמים מסויימים כגון קוקאין מעלים את הסיכון ללידה מוקדמת מאוד על ידי מנגנון של היפרדות שליה. הסיכון של לידות מוקדמות בנשים אשר צורכות סמים קשים בהריון יכול להגיע עד כ 40%.
לחץ נפשי קיצוני או חריף
עומס נפשי משמעותי כרוני כמו גם עבודה בשעות ארוכות מלווה בסיכון מוגבר ללידות מוקדמות. הדבר מתרחש עקב שינוי בהפרשתם של הורמונים כגון קורטיזול (הורמון הסטרס) וההורמון CRH, אשר עשויים לעודד צירים ותגובה דלקתית בגוף כמו גם פגיעה בחוזקה של מערכת החיסון.
מומים עובריים אנטומיים או גנטיים
לעיתים, מומים עובריים קשורים לריבוי מי שפיר, מה שתורם לגדילת יתר של הרחם, צירים מוקדמים וירידת מים. בנוסף, מומים עובריים קשורים לעיתים גם בהתפתחות לא תקינה של השליה, מצוקת עובר או הפרדות שליה. במומים אחרים נראה עיכוב בגדילה התוך רחמית, מה שיכול להביא לזירוז הלידה מוקדם מהרגיל.
מחלות רקע אמהיות
מחלות רקע אמהיות, או מחלות כרוניות של האם, אחראיות בעקיפין או במישרין לכ- 10% מכלל הלידות המוקדמות. מחלות אמהיות יכולות להעלות סיכון לסיבוכי ההריון השונים, לפגוע בהתפתחות ההריון והעובר, ולגרום לעליה משמעותית בסיכוי לעבור ילוד יזום. המצבים האמהיים השכיחים בהם נראה עליה בסיכון ללידה מוקדמת הינם יתר לחץ דם, מחלות כליה, קרישיות יתר, סוכרת טרום הריונית, מחלות אוטואימוניות, מחלות ריאה כרוניות, מחלות לב, תת תזונה והפרעות אכילה ועוד. לעיתים, ההריון יכול להחמיר את מצבה הבסיסי של האם, או שיש צורך לסיימו על מנת לטפל בה באופן מיטבי, כמו למשל במצבים של גילוי סרטן בהריון.
תזונה לקויה, תת תזונה והתייבשות
תת תזונה אמהית יכולה לגרום להתפתחות לידה מוקדמת, כתלות בחומרתה והחוסרים התזונתיים הקיימים כתוצאה ממנה. תת תזונה קיצוני עלול לגרום להפרעה בהתפתחות העובר והשליה במיוחד אם קיים חסר חלבון. חסר ברזל ו B12 עלולים לגרום לאנמיה אמהית קשה אשר מעלה סיכון ללידה מוקדמת בפני עצמה. חסר בויטמין D וחומצות שומן חיוניות עלול גם הוא לתרום ללידה מוקדמת במנגנון של עליה בדלקתיות הכללית. חסר במינרלים כגון מגנזיום ואבץ יכול לעודד צירים מוקדמים. חשוב לציין, כי גם תת משקל אמהי עם BMI מתחת 18.5 מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת פי 2-3. התייבשות וירידה בנפח הנוזלים יכולים לגרום לצירים מוקדמים ולהתכווצות הרחם.
מומים רחמיים או מומים במערכת המין
מומים רחמיים אינם גורם שכיח ללידות מוקדמות. מדובר במצבים בהם לאם קיים מום רחמי כגון רחם דו קרני, רחם חד קרני, רחם מחיצתי, או רחם דידלפי (מערכת כפולה). במצבים אלה, חלל הרחם עשוי להיות קטן יותר, השרשת השליה יכולה להיות לא תקינה (למשל השרשה על מחיצה רחמית), ופעמים רבות מלווה את אותם מומים גם אי ספיקה של צוואר הרחם.

איך מתחילה לידה מוקדמת?
לידה מוקדמת ספונטנית
בדומה ללידה רגילה במועד, לידה מוקדמת יכולה להתחיל במגוון דרכים, אשר סיומן זהה- התפתחות לידה פעילה. לידה מוקדמת יכולה להתחיל על ידי צירים מוקדמים, ירידת מים מוקדמת, דימום רחמי, או פתיחה של הצוואר גם ללא סימנים מקדימים.
לידה מוקדמת יזומה
זהו תהליד של ילוד המתרחש ביוזמה חיצונית לנוכח צורך רפואי, בין אם אמהי או עוברי, לסיום ההריון. סיבות להשראת לידה יזומה הן בין היתר התפתחות רעלת הריון, היפרדות שליה, מצוקת עובר, הפרעה משמעותית בגדילה התוך רחמית, תאונת דרכים וחבלה, החמרה במחלה אמהית, או צורך בטיפול רפואי מציל חיים אשר לא ניתן לבצע בהריון.
סימנים מקדימים ללידה מוקדמת
סימנים שכל הרה צריכה להכיר, על מנת להגיע בזמן לקבלת טיפול רפואי. רגישות גבוהה והיכרות עם הסימנים עשויה להציל חיים ולמנוע או להפחית סיבוכים.
- התכווצויות ברחם, במיוחד אם הן סדירות או שתדירותן עולה
- לחץ באגן, או תחושת לחצים בנרתיק
- כאבי גב תחתון
- הפרשה נוזלית שקופה מהנרתיק או תחושה של ירידת מים
- הפרשה דמית
- כאבים ולחצים בעקבות יחסי מין
בהופעה של אחד או יותר מהתסמינים הללו, יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא.
אבחון לידה מוקדמת
האבחון כולל תשאול מקיף לגבי הרקע הרפואי והמיילדותי, מידע על ההריון נוכחי והתסמינים הקיימים. בנוסף, תבוצע בדיקה גופנית, לעיתים בדיקה וגינלית- ידנית או על ידי ספקולום (מפסק) להערכת פתיחה, אי ספיקה צווארית או ירידת מים, בדיקת אולטרסאונד בטני או וגינלי להערכת העובר ומדידת אורך צוואר הרחם, ניטור דופק העובר ופעילות רחמית. לעיתים נדרש לבצע דיקור מי שפיר לשלילת תהליך זיהומי.
הטיפול בלידה מוקדמת מאיימת
כאשר עולה חשד להתחלתה של לידה מוקדמת או שקיים סיכון גבוה לכך, ינקוט הצוות הרפואי במספר פעולות אשר להן שתי מטרות עיקריות: מניעת או דחיית הלידה המוקדמת ככל שניתן, ומתן טיפול רפואי על מנת לשפר את סיכויי הישרדותו של הפג בבריאות תקינה מחוץ לרחם. חשוב לציין, כי לא כל לידה מוקדמת ניתנת למניעה או עיכוב, אולם בהחלט ניתן לדחות חלק מן הלידות המוקדמות, ובעיקר לשפר את התוצאה עבור הילוד במידה ולידה כזו אכן מתרחשת. לידות מוקדמות ספונטניות, בנשים ללא גורמי סיכון, פעמים רבות לא ניתנות לחיזוי או מניעה.
מהם האמצעים העומדים לרשותנו למניעת לידה מוקדמת?
תרופות לעיכוב צירים (טוקוליטיקה)
תרופות ממשפחות שונות, אשר פועלות במספר מנגנונים להפחתת התכווצויות הרחם. חלקן פועלות על ידי עיכוב תעלות המוליכות סידן, חלקן על ידי הרפיית שריר חלק, עיכוב פרוסטגלנדינים, חסימת הרצפטור לאוקסיטוצין, ועוד. חשוב לציין, שבמרבית המקרים התרופות הללו לא ימנעו את הלידה המוקדמת באופן מוחלט, אלא ביכולתן לעכבה במספר ימים, אשר הינם קריטיים לקבלת טיפול רפואי לפג. טיפול זה מקדם את הבשלת הריאות, ומצמצם את הסיכון לנזק מוחי.
פרוגסטרון
ניתן ללקיחה וגינלית, בכדורים או בזריקות. הפרוגסטרון ניתן לנשים עם קיצור של צוואר הרחם, ולעיתים עם רקע של לידות מוקדמות קודמות. כמו כן, ניתן הפרוגסטרון לעיתים במצבים של הפרדות קרומים וחשש כי הדימום הנובע מכך יגרום ללידה מוקדמת.
תפר צווארי
פרוצדורה ניתוחית בה מבוצעת סגירה והידוק של צוואר הרחם על ידי תפר הנראה כסרט עבה. טיפול זה מוצע לנשים עם חשד לאי ספיקת צוואר הרחם, או עם רקע של לידות מוקדמות בעבר מסיבה החשודה לאי ספיקת צוואר.
טיפול אנטיביוטי
במצבים מסויימים כגון ירידת מים מוקדמת, הוכח כי שילוב של טיפול אנטיביוטי מפחית סיכוי לזיהומים ומאריך את משך ההריון, במיוחד מתחת לשבוע 32.
מעקב אורך צוואר הרחם
מבוצע בגישה וגינלית (בדרך כלל) או בטנית. יעיל מאוד במקרים בהם ידוע על סיכון ללידה מוקדמת כגון הריונות מרובי עוברים, מומים רחמיים או רקע של לידות מוקדמות. מעקב זה מאפשר לנו לבצע אבחון של הדינמיקה מוקדם ככל שניתן, מה שיכול להביא לאופטימיזציה הן של המניעה והן של הטיפול בלידות מוקדמות.
פעולות מונעות בהריונות מרובי עוברים
במצבים בהם ישנו הריון עם מספר עוברים, ובמיוחד אם מדובר במצב של שלישיה ומעלה, ניתן להציע הפחתה יזומה של אחד העוברים (או יותר) בשלב מוקדם על מנת לצמצם את הסיכון ללידה מוקדמת. פעולה זו יעילה וחשובה בעיקר בנשים אשר להן יש בנוסף גם רקע של לידה מוקדמת. בהריונות תאומים בהם יש ריבוי מים קיצוני לאחר העוברים (הנובע מסיבוכי תאומות), ניתן לשקול ניקוז של מי השפיר על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות לידה.
אשפוז ומנוחה
לעיתים נדרש אשפוז לצורך מעקב קפדני והדוק, ניטור צירים, תגובה מהירה וטיפול מיידי במידת הצורך.
מהם האמצעים העומדים לרשותנו לשיפור ומיטוב בריאות הפג מחוץ לרחם?
סטרואידים להבשלת ריאות העובר
הסטרואידים הינם טיפול מציל חיים, ומהווים אחת מההתערבויות החשובות ביותר במניעת סיבוכי פגות. הם ניתנים לנשים עם סיכון ממשי ללידה מוקדמת לפני שבוע 34, ולעיתים אף עד שבוע 36. מנה של סטרואידים ניתנת בשתי זריקות, כאשר היעילות המרבית הינה 24-48 שעות לאחר מתן המנה השניה. מטרתם להאיץ את הבשלת ריאות העובר ובכך למנוע תחלואה נשימתית משמעותית בעתיד. בנוסף, הסטרואידים הוכחו כיעילים גם במניעת סיבוכי פגות נוספים כגון דימום תוך מוחי, נמק של המעי, אשפוז בטיפול נמרץ פגים ומוות נאונטלי.
מגנזיום
טיפול תוך ורידי במגנזיום סולפט (לאם) הוא כלי בעל חשיבות עליונה בהגנה נוירולוגית על הפג, ובייצוב ושמירה על מוח הפג. טיפול זה ניתן בדרך כלל עד שבוע 32 להריון. הטיפול במגנזיום מונע שיתוק מוחין, פגיעה בחומר הלבן במוח ומעלה את הסיכויים לתפקוד נוירולוגי תקין בכללותו. טיפול זה ניתן בסמיכות גבוהה ככל שאפשר ללידה, באופן מתמשך, לצורך שמירה על רמות מגנזיום רצויות בדם האם עד יציאת הפג.
טיפול אנטיביוטי
במצבים בהם קיים חשד לתהליך זיהומי ברחם ובמי השפיר, טיפול אנטיביוטי לאם מפחית את סיכויי הזיהום לעבור לילוד ולגרום לו לסיבוכים שונים. טיפול זה מפחית הן את ההדבקה התוך רחמית, והן את סיכויי ההדבקה בעת המעבר בתעלת הלידה.
העברת האישה ההרה או העובר למרכז רפואי עם טיפול נאונטלי מתקדם
במידה וצפויה לידה של פג בשבועות הפגות הקיצונית, או פג אשר לו מומים ידועים או מצב רפואי אחר אשר מצריך טיפול רפואי מתקדם, קיימת חשיבות רבה בהעברת האישה למרכז רפואי אשר מאפשר את קבלת אותו טיפול מיטבי לפג. העברה כזו לא יכולה להתבצע בכל מצב, ותלויה כמובן במרחק, דחיפות ומיידיות הלידה ונסיבות המקרה.
סיבוכים וסיכונים בלידה מוקדמת
לידה מוקדמת חושפת את התינוק למספר סיבוכים, שהיקפם תלוי בשבוע הלידה. בלידות מוקדמות, הסיכוי להישרדות של הילוד בכלל ובבריאות שלמה בפרט, תלויים בקשר ישיר בשבוע ההריון בו נולד.
שבוע הלידה | סיכויי הישרדות מחוץ לרחם | סיכויי הישרדות בבריאות שלמה |
שבוע 23 | 30-35% | 5-10% |
שבוע 24 | 50-60% | 25% |
שבוע 25-26 | 70-80% | 40-50% |
שבוע 27-28 | 90% ויותר | 60-75% |
שבוע 29-30 | 95% | 80-85% |
שבוע 31-32 | 98% | 90% |
שבוע 33-34 | 98% | מעל 95% |
שבוע 35-36 | כמעט כמו בלידה במועד | כמעט 100% |
לסיכום
לידה מוקדמת היא תופעה מיילדותית ורפואית מורכבת, עם השלכות רבות הן על חיי ובריאות הפג והן על חיי המשפחה כולה. מודעות, הכרת גורמי הסיכון, ליווי הריון מקצועי, זיהוי מוקדם, טיפול נכון ליולדת ולפג יכולים לצמצם את הסיכונים באופן משמעותי.
שאלות ותשובות על לידה מוקדמת
מתי לידה נחשבת מוקדמת?
לידה מוקדמת מוגדרת ככזו אם היא מתרחשת לפני תום 37 שבועות הריון מלאים.
האם ניתן לעצור לידה מוקדמת?
יש מקרים בהם ניתן לעצור, להאט או לעכב לידה מוקדמת, בעזרת תרופות שונות, נטרול גורמי הסיכון, מנוחה ולעיתים אשפוז. אולם, לא תמיד ניתן למנוע לחלוטין לידה מוקדמת.
מהם הסיבוכים האפשריים לתינוק שנולד מוקדם?
הסיבוכים קשים יותר ביחס הפוך לשבוע ההריון בו נולד התינוק. הסיבוכים העיקריים הם בעיות נשימה, סיכון לזיהומים, בעיות בהאכלה, פיגור התפתחותי ובעיות נוירולוגיות.
האם כל לידה מוקדמת מסוכנת באותה מידה?
לא. ככל ששבוע הלידה של הפג עולה, כך בהתאמה יורד הסיכון לפגיעות והסיבוכים השונים. גם משקל גבוה יותר של הפג מקטין את הסיכון לסיבוכים. בנוסף, לידה מוקדמת אשר מתרחשת לאחר קבלת טיפול רפואי מקדים ובמרכז אשר ערוך לתת טיפול מיטבי לפג, טומנת בחובה סיכונים מופחתים.
מה עושים אם מרגישים סימני לידה מוקדמת?
במקרה זה, יש לפנות באופן מיידי להערכה רפואית בין אם על ידי רופא מטפל, מוקד קופת החולים או חדר מיון.
מהם גורמי הסיכון העיקריים ללידה מוקדמת?
ישנם גורמי סיכון רבים, העיקריים בהם הינם רקע של לידות מוקדמות, הריון מרובה עוברים, זיהומים, אי ספיקה של צוואר הרחם, צירים מוקדמים ומחלות רקע אמהיות.
האם לידה מוקדמת חוזרת על עצמה?
בהחלט! לנשים עם היסטוריה של לידות מוקדמות יש סיכון גבוה יותר לחזרה. הסיכון עולה ככל שהיו יותר לידות מוקדמות בעבר, וככל שהן התרחשו בשבועות מוקדמים יותר.
